מחצית השקל/אורח חיים/תכט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תכט

(א) ס"ק א בהל' פסח. וה"ה בשאר י"ט. לאפוקי מדעת הרב"י דס"ל דוקא בפסח בעי' שלשים יום משום דהלכתא רבתי לפסח משא"כ בשאר י"ט. ועוד כמ"ש התוס' דפסח מה"ט בעי' שלשים יום משום קרבן. אע"ג דלביקור ממומין סגי בארבעה ימים. מ"מ צריך זמן לחקור למצוא בהמה הראוי לו. ותמימה. ואף בזהמ"ז דליכא קרבן מ"מ נשאר תקנה ראשונה וזה שייך דוקא בי"ט של פסח דכ"א צריך לקרבן פסח משא"כ שאר י"ט. וע"ז חולק מ"א דה"ה בשאר י"ט בעי שלשים יום לדרשה והא דהזכירו במפורש דוקא פסח משום דמיניה ילפי' כדאי' בפסחים דף וי"ו ע"ב שהרי משה עמד בפסח ראשון והזהיר על פסח שני להאנשים הטמאים בפסח א ושאלוהו למה נגרע מלהקריב קרבן ה'. והיה די אם היה משיב לשאלת' כיון שהם טמאים אסורים לעשות פסח ראשון והוסיף להודיע להם שיעשו פסח שני ובין פסח א' לשני יש שלשים יום אלמ' דשלשים יום לפניו יש לדרוש. ומפסח ילפינן לשאר י"ט. וכ"כ רש"א בסוכה דף ד' אהא דתנן התם סוכה ישנה ב"ש פוסלים וב"ה מתירים ותנן שם איזה סוכה ישנה כל שעשאה שלשים יום קודם לחג הסוכות. ופירש"י טעמא דב"ש דבעי שיעש' הסוכה לשמה אבל עשאה סתם פסולה. אבל אם עשאה תוך שלשים לחג כיון דשואלין בהל' חג סתמ' עשאה לשמה. ומזה כ' מהרש"א דמוכח דלא כהרב"י דמזה מוכח דגם בסוכות דרשי' שלשים יום קודם החג וממילא ה"ה בעצרת דמ"ש:

וכ"ה בבכורות פרק ט' דף נ"ז ע"ב תנן ג' גרנות למעשר בהמה בפרו' הפסח ובפרום עצרת ובפרוס החג ור"ל דמן התורה מותר לאכול ולמכור קודם שיעשר בהמותיר אלא שאם עשר עביד מצוה. והעשירי יהיה קודש ומקריבו כשהוא תמים ע"ג המזבח ואין למזבח אלא דמו ואבריו והשאר נאכל הכל לבעלים כפסח ואין לכהן בהם כלום אפי' חזה ושוק. ומדרבנן כשהגיע א' מג' גרנות הנ"ל אסור לאכול עד שיעשר ונתנו שם הטעם כדי שיהיה הבהמות מצויות לעולי רגלי' כיון דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממונו בדבר שאין בו אלא חסרון מועט לכן ניחא ליה לעשר בהמו' אע"ג שאינו מחויב בדבר כיון שאינו מפסיד אלא האימורים. ואפשר כשיעלו ישראל לרגל רבים אשר שם בירושלים עדיין לא היו בהמותיו מעושרים ובלי מעשר לא יהיה חפץ למכור כנ"ל לכן תקנו חז"ל שבאותן ג' פרקים צריך לעשר. וכתבו התוס' אע"ג דקודם הגורן יכול לאכול בלי מעשר מ"מ ב"א ממתין עד הגורן ומעשר הכל ביחד. ועי"ז יהיה בהמות מצויות לעולי רגלים. ופי' פרוס הוא מחצה ור"ל ט"ו יום קודם פסח וכן ט"ו יום קודם עצרת וט"ו יום קודם סוכות כיון דשואלים ודורשי' שלשים יום קודם לחג לכן ט"ו יום קודם לחג מקרי פרוס מחצית מן שלשים יום. מבואר מזה דבכל י"ט דורשי' שלשים יום לפניו:

ועכשיו נוהגים כו' וכתב הב"ח הטעם להיותינו בעו"ה שה פזורה בעיירות וכפרים וקודם שבת הגדול ושובה מתקבצים אל העיר וקהילו' שהרב שם וחונים שם כל ימי החג לכן הניחו הדרש' עד עת קיבוץ נדחי ישראל. והעיקר עיי' במ"א סי' ר"ן:

גם הל' חג כו' מלבד הלכות יוה"כ:

בפ"ק דמגילה דף ד' ע"א אריב"ל פורים שחל להיות בשבת שואלים ודורשים בענינו של יום ופריך מאי ארי' פורים אפי' י"ט נמי דתני' משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשים בענינו של יום הל' פסח בפסח הל' עצרת בעצרת הל' חג בחג ומשני פורים איצטריך ליה סד"א נגזור משום דרבה קמ"ל ופירש"י שואלים כו' לדרוש אגרת פורים ברבים ומל' זה משמע דאין כוונת ריב"ל על דרשת דינים כ"א אגרת פורים ובנסי פורים. ועל הא דמשני דנגזור משום דרבה פירש"י דאסרי' לקרות המגילה בפורים שחל בשבת משום גזיר' דרבה שמא יעבירנה ד"א בר"ה ס"ד נגזור דרש' אטו קריא' קמ"ל. מזה מוכח כפירש"י דהא דאמר ריב"ל פורים כו' שואלים כו' ר"ל באגרת פורים דאי ס"ד דינים מאי שייכות דדרשה שהי' ע"פ לקריאת המגיל' ומאי גזיר' דרבה שיעבור ד"א שייך הכא. גם בלא"ה ל' ריב"ל כאמר שואלים ודורשים בענינו של יום לא משמע דינים אלא בעניני נסי פורים:

וא"כ ע"ב דומי' דהכא הא דתניא בשאר י"ט משה תיקן לישראל שיהיו דורשים הלכות כו' ל"ד הלכות אלא ר"ל עניני היום דאל"כ מאי פריך מאי ארי' פורים כו' הא ריב"ל מיירי בענייני פורים ובשאר י"ט ר"ל דינים אע"כ הלכות שהוזכר בברייתא לאו דוקא אלא ר"ל עניני י"ט בפסח נסי מצרים ובדומה. או ס"ל להש"ס מסבר' כיון דצ"ל דינים ה"ה שראוי לדרוש בענייני יום:

(ב) (ס"ק ב) יב"ח כו' וכ' הסמ"ק כו' וכתב בח"י בשם ש"ע י"ד סי' רנ"ו דאם דעת העשיר להשתקע חייב ליתן מיד. ואם כן ה"ה איפכא בעני אם דעתו להשתקע מחיייבים ליתן לו מיד:

מחוייבים ליתן לו מצה דלא גרע מתמחוי שהן מיני מאכל שגובין בכל יום כמ"ש בי"ד:

שצ"ל חטים וכתב בח"י והאידנ' המנהג ליתן לו תמורת חטים קמח:

(ג) (ס"ק ג) בכל כו' מפני שי"ב נשיאים כו' היה י"ט וכמו שכתב התוספת בשם הירוש' ר"פ מקום שנהגו דאפי' יחיד המביא קרבן אותו יום לו י"ט:

ואח"כ ע"פ ואע"פ שמפסיק יום אחד בין הקרבת י"ב נשיאים לער"פ דהיינו יום י"ג בחודש דהא ערב פסח הוא י"ד בניסן. והיה נרא' לכאורה שהלך בעקבי הרב בית יוסף שמפרש למסכת סופרים שממנו נובע דין זה שכתב וז"ל ולמה אין מתענין בניסן. מפני שבאחד בניסן הוקם המשכן וי"ב נשיאים הקריבו קרבנן לי"ב יום. יום לכל שבט כו' ופי' הרב"י שבראש חודש ניסן הוקם המשכן ובאותו היום לא הקריבו ולמחרת ב' ניסן התחילו י"ב הנשיאים להקריב. ולפ"ז א"ש ל' מ"א דנשיא האחרון הקריב ביום י"ג ניסן וא"כ א"ש מ"ש מ"א ואח"כ ער"פ. אבל יותר נרא' דס"ל להב"ח ופ"ח שחלקו על הרב"י דמה"ת נימא דמס' סופרים חולק על הפסיקתא שאמרה על אותו ר"ח ניסן שנטל עשר עטרות וא' מהן ראשון לקרבן נשיאים שנחשון בן עמינדב שהוא היה המקריב ראשון הקריב בר"ח ומ"ש במס' סופרים שבאחד בניסן הוקם המשכן אין הכוונ' שזה לבד גורם שהוא י"ט אלא שגם נשיא א' הקריב אותו יום ומה"ט הוא י"ט כמו שאר ימים ומאי שאמר שהוקם המשכן כדי לידע שמאותו יום התחילו להקריב ומ"מ מ"ש מ"א ואח"כ ע"פ. ר"ל אחר אחר ובאמת יום א' מפסיק ביניהן. עכ"פ יצא רוב החודש בקדוש':

(ד) (ס"ק ד) בצבור כו' ולכן כתב רמ"א כו' דאל"כ מה הוסיף רמ"א על דברי הטור והחבר שכתב ואין מתענין בו להזכיר כו' ורמ"א כתב ונהגו שאין מתענין בו תענית כלל:

(ה) (ס"ק ה) צ"ה ולא קדיש. וכן הדין בכל יום שאין אומרים צ"ה אין אומרים הקדיש שנהגו לו' בבה"ק אחר הקבור' ולענין שאר ימים שאין אומרים תחנון בערב שלפניו איך נוהגין עיין בח"י. וכתב שם בשם מנהגים דביום שאין אומרים תחנון אין אומרים יה"ר שאחר קריאת סה"ת:

(ו) (ס"ק ו') ת"ח כו' ואע"פ כו' כימים האסורים מדבריהם ור"ל והא כתב לקמן סי' תקס"ח סעיף ה' המתענ' ת"ח בחנוכה ופורים שהם מדבריהם צריך למיתב תענית לתעניתו ע"ש:

ועמ"ש כו' הגרסא שלפנינו ופרושו:

וא"כ ק"ו דמתענין בניסן. אין כוונתו כיון דדעת הרב"י אליבא דס"ח דס"ל אפי' ביום טוב שני מיתב תענית לתעניתו וניהו דלא קי"ל כוותיה בי"ט שני. מכל מקום בניסן עכ"פ אפי' לדידן רשאי למיתב תעני' לתעניתו. דע"ז לא שייך ל' ק"ו דאין זה ק"ו אלא דנחתינן דרגא אלא כוונתו על מה שפי' המ"א דברי הס"ח בסי' רפ"ח וז"ל הס"ח אם התענ' בי"ט בשביל חלום ובי"ט אחרון למחר יתענ'. והבין הרב"י דמ"ש ובי"ט אחרון קאי אדבתרי' ונמשך למטה ובי"ט אחרון למחר יתענ' היינו תענית על מה שהתענ' בי"ט א'. אבל מ"א פי' שם דהאי ובי"ט אחרון הוי"ו היא וי"ו המחלקת כמו או בי"ט אחרון ונמשך שלפניו אם התענ' בי"ט כו' ובי"ט אחרון ר"ל או שלא התענ' ת"ח בי"ט ראשון כ"א התענה ת"ח בי"ט אחרון למחר דהיינו א"ח יתענה תענית לתעניתו בין שהתענ' ת"ח בי"ט א' ובין שהתענ' ת"ח בי"ט ב':

ולזה כתב מ"א ועמ"ש כו' הגרסא שלפנינו פירושו דר"ל שיתענה תענית לתעניתו בא"ח וכיון דאפילו בא"ח שרי ק"ו לימי ניסן שהם קלים מיום א"ח. וכ"מ לעיל סי' רפ"ח ע"ש:

ביו"ד לחודש שהוא ת"צ שמתה בו מרים. ר"ח ניסן מתענ' עס"י תקע"ג ר"ל אם חל ר"ח ניסן ביום א' ובשבת ער"ח התענה ת"ח יתענ' למחרתו בר"ח ניסן תענית לתעניתו דר"ח ניסן גם הוא תענית ציבור שבו מתו נדב ואביהו ומה"ט כתב בסי' תקע"ג שחתן ביום חתונתו יתענ' בניסן כיון שאינו אלא מנהג שלא להתענות בניסן ואפי' נשא בר"ח ניסן יתענה אע"ג דבשאר ר"ח אינו מתענה מ"מ ר"ח ניסן הואיל ובלא"ה הוא ת"צ כנ"ל יתענה:

(ז) (ס"ק ז) מזמור כו' היו חמץ ר"ל שהיה צריך להביא מ"ם חלות והיו שלשי' מצה ועשרה חלות חמץ:

שיבואו לידי נותר ר"ל שממעט בזמן אכילתן דהא זמן אכילתן ביום השחיט' של הקרבן ולילה שלאחריו ובער"פ לא היו רשאי לאכלן כ"א עד חצות היום. א"כ גורם אם לא ימצאו להם אוכלים קודם חצות שיהיו נותר ויהיה צריכים שריפה וזה אסור. וכיון דאמירתינו מזמור לתודה הוא תמורת קרבן תודה ע"ד ונשלמה פרים שפתינו כיון שלא היו מביאים בער"פ תודה ה"ה דאין לומר מזמור לתודה:

(ח) (ס"ק ח) א"ח בב"י כאן משמע כו' ר"ל ממ"ש בחבורו הארוך שפי' דברי מ"ס שכתב שהתלמידים מתענין אחר הפסח בניסן שלשה תעניתים בה"ב מפני ח"ה. והקשה הרב"י דהא לא משכחת בניסן אחר הפסח בה"ב דהא יום א' של פסח הוא ט"ו לחודש וא"כ י"ד ימים שלפני הפסח וח' ימי פסח הם כ"ב יום נשאר עד ר"ח אייר ז' ימים ובר"ח אייר א"א להתענות ובז' ימים לא משכחת בה"ב. ותי' דבא"י דפסח אינה כ"א ז' ימים משכחת ג' תעניתים והיינו הב"ה וכגון שחל יום א' של פסח ביום ה' א"כ יום ז' של פסח הוא ביום ד' ואפשר להתענות ביום ה' שלאחריו וביום ב' וביום ה' שהוא ער"ח אבל א"א לומר שחל יום א' ביום ב' וא"כ משכחת בה"ב בניסן דהא קי"ל לא בד"ו פסח וכמ"ש ר"ס תכ"ח. ואע"פ שמס' סופרים כתב שמתענים בה"ב מיירי בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראיה. דאז היה אפשר שיהיה חל יום א' של פסח ביום ב' ושפיר משכחת בה"ב בניסן אחר הפסח וכנ"ל עכת"ד והל' בין א"א בה"ב או הב"ה צ"ל תענית ראשון בא"ח וע"כ ס"ל להרב"י דמותר להתענות בא"ח:

דדוקא אחר שבועות כו' מדלא כתב אסור כ"א שם משמע דבשאר א"ח שרי ודוקא אחר שבועות שהוא יום טבוח. ור"ל דתנן בחגיגה דף י"ז ע"א בש"א מביאים שלמי שמחה בי"ט כו' אבל לא עולות ראייה ובה"א מביאים שלמים ועולות כו' עצרת שחל בער"ש בש"א יום טבוח אחר שבת (דאזיל לטעמייהו דאין דוחין י"ט וכ"ש שבת לכן יום טבוח של קרבנית אחר שבת דקרבנות עצרת י"ל ג"כ תשלומין כל שבעה כמו בפסח וסוכות)ובה"א אין יום טבוח אחר שבת(דב"ה לטעמיהו דדוחה י"ט) ומודים ב"ה שאם חל עצרת בשבת שיום טבוח אחר שבת דשבת וודאי אינו דוחה ע"כ דברי המשנה וא"כ המובן הפשוט מדברי מ"א כיון דמשכחת בעצרת שיום טבוח בא"ח כגון שחל בשבת לכן א"ח דשבועות חמיר משאר א"ח ואפי' א"ח השבועות באמצע השבוע שלא היה חל עצרת בשבת מ"מ א"ח דידיה חמיר כיון דלפעמים היה יום טבוח בא"ח וכ"כ מ"א להדיא לקמן סי' תצ"ד ס"ק ג' וז"ל אסור להתענות במוצאי חג השבועות מפני כשחל עצרת בשבת היה יום טבוח הקרבנות אחר השבת עכ"ל אלא שהמשנה למלך פ"ו מהל' כלי מקדש סוף דין וי"ו תמה ע"ז דאדרב' תנן התם אם היה יום טבוח באחד בשבת אין כה"ג מתלבש בכליו:

ומותרים בהספד ובתענית שלא לקיים דברי הצדוקים האומרים עצרת אחר השבת ע"ש. אולם בלבוש לקמן ס"ס תצ"ד וז"ל ובזה"ז לא חיישינן לצדוקים שאין מצויים בינינו ונוהגים איסור לעולם בהספד ובתעני' בין כשחל בשבת ובין כשחל בשאר ימי השבוע עכ"ל. (אולם דבריו מגומגים קצת שהעתיק תחלה כדברי ב"ש ע"ש) ולפ"ז צ"ל דדעת מ"א כיון שבזמן הקרבן אם היה יום טבוח אחר שבת היה ראוי לאסור בהספד ובתענית לולי חשש הצדוקים. וא"כ בזה"ז דאזיל האי חששא ונשאר הדין לאסור בהספד ותענית. ואע"ג דבזמן הזה ליכא קרבן ולא יום טבוח בעו"ה ואין האיסור לדידן כ"א משום תקנה ראשונה בזמן הקרבן. והא גם בזמן הקרבן היה מותר בהספד ותענית דאז היה הצדוקים מצויים מ"מ הא גם בזמן הקרבן היה יום טבוח אסור בהספד ותענית טרם כפירת צדוק ובייתו' תלמידי אנטיגנוס. אלא כשאח"כ כשיצאו הצדוקים לעולם תקנו חז"ל להתיר יום טבוח בהספד ותענית שלא להחזי' ידי הצדוקים. ועכשיו שאין צדוקים מצויים הדרא לתקנה ראשונה כמו קודם שהיו צדוקים בעולם ועמ"ש המשנה למלך שם על עובדא דר"ט בעובדא שמת אחד בלוד:

וכ"מ בתענית דף י"ח דת"ר מן א' ניסן עד סוף המועד קבעו במגילת תענית י"ט מפני נס א'. ופריך ל"ל עד סוף המועד לימא עד המועד ומועד גופא אסור דהוי י"ט ומשני לאסור יום שלאחריו די"ט דאורייתא לא בעי חיזוק ולכן ביום שלאחר י"ט מותר בהספד ותענית אבל ימים הכתובים במגילת תענית הם דרבנן צריכין חיזוק לאסור גם ביום שאחר יו"ט בהספד ותענית ולכן אמר שהמועד ג"כ י"ט מפני י"ט הכתוב במגילת תענית ולדידן דקי"ל בטלה מגילת תענית לכן א"ח מותר בהספד ותענית. דלא כב"ח שהסכים לפרש"י בסוכה דף מ"ה ע"ב אמר ר' ירמיה משום רשב"י כל העוש' איסור לחג באכילה ושתיה כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר אסרו חג בעבותים כו' ופירש"י יש אומרים יום אחר החג דלא כפי' א' שכ' רש"י שקורא לחג עונג באכילה ושתיה עכ"ל דלפי זה קאי על י"ט גופיה ולא על יום שלאחריו. מיהו בתוס' ר"ה כו' דאמרי' שם מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר וכ' התוס' משמע דבימי עזרא היה מעובר וסמך קצת לדבר כו' וכתיב נמי ביום כ"ד לחודש (תשרי) נאספו כל ישראל בצום ושקים כו' משמע לפי שאז היה מוצאי סוכות נאספו ואי לא דעברוהו (ולכך לא היה מונים המועדו' כ"א מיום ב' של ר"ה שהיה העיקר. ומ"ש ביום ך"ד לחודש. ר"ל מיום ראשון של ר"ה והיה יום שאחר הסוכות) ועשו סוכות בט"ו בו א"כ י"ד דירחא וח' דסוכות הרי ך"ב יום ויום ך"ג מוצאי סוכות. וא"ל דשביק להתענות משום מחרת י"ט דהוי א"ח ומש"ה הנותינו עד ך"ד בו. דמאז לא נוהגים בו עכ"ל משמע דעכ"פ בימי התו' היו נוהגים איסור תענית בא"ח אלא דבימי עזרא ס"ל להתו' דעדיין לא נהגו בו איסור:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.