מחצית השקל/אורח חיים/תכח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תכח

(א) כלל הענין כו'. ר"ל זה הטעם שאין קובעים ר"ה בימי אד"ו. ומזה נמשך קביעת שאר ר"ח וקביעות המועדים:

שלא יהיה יוה"כ יום א'. ומה"ט אין קובעים ר"ה ביום וי"ו דאז מיקלע יוה"כ ביום א'. ולא ביום וי"ו. ומה"ט אין קובעים ר"ה ביום ד' דאז מיקלע יוה"כ ביום וי"ו:

סמוכים זה לזה הטעם כתבו (וכ"ה בר"ה דף ך' ע"א) משום ירקי ומתיא ר"ל הירקות שנתלשו בחול יהיו מונחים תלושים שני ימים ויכמשו:

ומתיא. ר"ל אם יארע ח"ו שימות א' ביום א' משני הימים הקדושים ע"כ יצטרך לשהות את המת שני ימים דאפילו על ידי גוים אסור לקוברו בשבת או ביה"כ והוא בזיון וחשש שיסריח ואע"פ שטעמים. אלו קלושים לדחות עבורם ר"ה ויה"כ. אלא שאלו המולדות שאנו חושבים כאשר נמסר לנו מפי חז"ל הוא המהלך הממוצע ולא מהלך האמיתי. ולחלשת שכלנו לא היה אפשר למסור לנו מהלך האמיתי. וחז"ל בעוצם חכמתם ראו ע"פ דחיית הללו. כדי שיפגשו וישתוו מהלך האמצעי ומהלך האמיתי. אלא שהיה אפשר לעשות אותן הדחיות בשאר חדשים או ימים. אך כיון שהוצרכנו לאותן דחייות מטעם הנ"ל קבעוהו לר"ה וי"כ כדי שיצא לנו מזה קצת תועלת בירקי ומתיא כן מבואר ברמב"ם ספ"ז מהל' קידוש החדש. וכ"כ הלבוש. ולפ"ז דוקא עתה שאנו סומכים על החשבון שנמסר לנו. אבל לא יספיק כשהיו מקדשים ע"פ הראי'. והוא דעת רש"י בפסחים דף נ"ח ע"ב ר"פ תמיד נשחט. אבל התוס' שם ד"ה כאלו כו' חולקים וס"ל דאף בזמן שהיו מקדשים ע"פ הראיה היו נזהרים שלא יבאו שני ימים קדושים סמוכים זל"ז. וצ"ל כמ"ש המפרש לרמב"ם ספ"ז מהל' ק"ה בשם רבינו חננאל שהיה הל"מ קבלה ביד חכמים שלא לקבוע ר"ה בימי אד"ו וטעם הדבר לא מסרו כ"א לאותם חכמים המזומנים. לעיין בסוד העיבור. ולדידן נאמר הטעם הנגלה בש"ס משום ירקי ומתיא אבל אין זה עיקר הטעם. הביאו גם התוי"ט בסוכה ע"ש. גם הלא דרשו חז"ל אשר תקראו אתם במועדם מדכתיב אתם חסר וי"ו קרינן ביה אתם אפילו שוגגים ואפילו מזידים מ"מ קביעותם קביעות כדאי' בר"ה פ"ב. מ"מ אי לא היו להם טעם מספיק לא היו דוחים קביעת אד"ו ולכן צ"ל א' מתירוצים הנ"ל:

וגם שלא יהיה הו"ר כו' ומה"ט אין קובעים ר"ה ביום א דאז מיקלע הו"ר שהוא יום כ"א מן ר"ה ביום השבת:

שלא תדחה ערבה. וכתב הלבוש הטעם שאין חובטים הושענות בשבת שהוא איסור דאורייתא ותמה עליו בתשו' שער אפרים ס"ס ב' הלא פסיקות תלוש אין בו איסור תורה. ובספר א"ר הוסיף לרש"י דהמצוה הי' בנענוע ולא בחביטה קשה טפי ולכן כתב בתשובה הנ"ל דהטעם משום גזירה דרבה שמא יעבירנו כו' ובספר א"ר תמה עליו דבערב' מסקינן בסוכה דמ"ג ע"ב דל"ל משום דרבה דערבה אינה מן התורה אלא במקדש אבל בגבולין אינ' אלא יסוד נביאים שתקנוה חד יומא לרבי יוחנן ולריב"ל אינה אלא מנהג נביאים ואפ"ה תנן אי חל יום ז' של סוכות בשבת ערבה דוחה שבת במקדש כיון דבמקדש היא מן התורה ומ"ש לולב דתנן דוקא יום א' של סוכות שחל בשבת כיון דבאותו יום גם בגבולין הוא מן התורה להכי דוחה שבת משא"כ שאר הימים אף שבמקדש גם הם מן התורה מ"מ אינו דוחה שבת ולמה בערבה דבגבולין היא מדרבנן ולמה שביעי דוחה שבת ומשני כדי לפרסמה שהיא מן התורה במקדש כיון שאינו מפורש בקרא. וע"י שתדחה שבת ידעו שהוא מן התורה. ופריך א"כ לולב גם בשאר ימים תדחה שבת כדי לפרסמה כו' דגם לולב שאר הימים אפילו במקדש אינו מפורש בקרא החיוב רק יום א'. ומשני איכא גזרה דרב' שמא יעבירנו כו' ופריך ערבה נמי נגזור משום דרבה. ומשני ערבה שלוחי ב"ד מייתי לה (ועיין ברש"י ור"ן) אבל לולב לכל מסור. אי הכי בגבולין נמי לדחי ופירש"י יביאוה שלוחי ב"ד והם יחבטוה דליכא משום גזירה דרבה ולפרסמה שהוא דאורייתא במקדש • ומשני אנן לא בקיאים בקביעי דירחא עכת"ד הגמ'. הרי דבערבה ליכא גזירה דרבה. ולכן כתב בשם הרוקח דהטעם שהיה דרכן שהיו בוכים ומתחננים על המים בתפלה ביום הערבה וזה לא יתכן בשבת ע"כ. אולם מדברי חדושי רשב"א נרא' כיון דמ"מ איכא ביה איסורא דרבנן דהיינו טנטול מוקצה (ואע"ג דחזי למצוה כמ"ש התוס' שם ר"פ דף מ"ב ע"ב ד"ה טלטול כו') וגם המצוה גופה בגבולין אינה רק דרבנן היה קשה בעיני חכמים לדחות מפני טלטול מוקצה ושלא לדחות ג"כ לא רצו לתקן שלא יפקפקו בה שאינה מן התורה אפילו במקדש ולכן היה נראה להם שטוב שידחה קביעת ר"ה כשיהיה ביום א' כדי שלא יחול יום ערבה בשבת ע"ש. ומה שהקשה מס' א"ר דלדעת בעל תשובת ש"א הנ"ל דאין בערבה איסור תורה כ"ש לפירש"י דלא היו חובטים אלא מתנענעים א"כ למה אמרו שם שאין הצדוקים מודים שהוא מן התורה ולכן תניא התם בברייתא פ"א חל שביעי של ערבה בשב' והביאו שלוחי ב"ד ערבה מע"ש והניחום בעזרה וכשנודע לצדוקים נטלו הערבה וטמנום תחת אבנים. שהן מוקצים והיו יודעים שלא יטלטלו בשבת האבנים ויתבטל מהם מצות ערבה • וסיים בברייתא הטעם לפי שאין הצדוקי' מודים שחיבוט ערבה דוחה שבת. וא"א דליכא בה איסור תורה מה איכפת לצדוקים באיסור דרבנן ולמה ס"ל דאינו דוחה שבת הלא הצדוקים אין מקיימים איסורי דרבנן ע"ש. ולענ"ד ל"מ לדידן דס"ל ע"י חביטה דלק"מ דניהו לדידן ליתא בפסיקת תלוש איסור תורה מ"מ בצדוקים כמו שהם טועים להתיר את האסור כך י"ל שהם טועים לאסור את המותר ואפשר ס"ל דפסיקת תלוש יש איסור תורה אפילו לפירש"י דס"ל דלא היו חובטים רק מנענעים דבנעוע ל"ל דטעו שיש בו איסור תורה. י"ל דוודאי לא מצד איסור. רצו למנוע את החכמים מקיום מצו' ערבה בשבת אלא להחזיק שטותם. דאין בערבה מצוה כלל אלא דבימות החול לא מצאו עילה ודבר הגורם לבטל המצוה ובשבת קרה מקרה שטומנים באבנים ועי"ז דימו שממילא יתבטל המצוה שהחכמים לא יניחו לטלטל באבנים המוקצים ומה שאמרה הברייתא לפי שאין הצדוקים מודים שחיבוט ערבה דוחה שבת. הא השתא לפי מ"ש אין הטעם משום שבת. האי לישנא בלא"ה ע"כ צ"ל דלאו דוקא דאפי' תימא שיש בו בחיבוט ערבה איסור תורה. מ"מ ע"כ כיון דהצדוקים ס"ל דלא הוי מצות ערבה מן התורה. וכל מצוה דרבנן אין מקיימין א"כ גם כשחל בחול ניהו דליכא איסורא מ"מ כיון דלדידהו לית בו משום מצוה למה חבטוה ואי משום כיון דלית ביה איסורא לא איכפת להו. א"כ גם שבת מאי איכפת להו כיון דהם לא חבטוה. ומה להם באחרים. ומ"מ הדבר עדיין צ"ע לפירש"י:

(ב) (ס"ק ב) תמוז כו' מרחשון בדה"ז כצ"ל. ר"ל דלא כמ"ש בש"ע חשון גדו"א דא"כ ע"כ הסי' על יום ראשון של ר"ח כיון דתשרי מלא. ומ"ש סי' של חשון מסימני שאר החדשים שהסי' מורה על יום שני של ר"ח שהוא העיקר דוק ותשכח אע"כ צ"ל בדה"ז ואז גם בחשון הסי' על יום שני של ר"ח וכ"כ הט"ז:

(ג) (ס"ק ג) מבה"ח כו' פי' שחל ר"ה ביום ה' כו' ר"ל אף שכל הסימנים שניתנו בטור ובעברונות ובלוחות בכל שנה. דרך משל בש"ה או בח"ה או בכ"ה. אות ראשון מורה על ר"ה באיזה יום יחול ר"ה ואות אחרון מורה על ר"ח ניסן ופסח מתי יחולו ואות אמצעי מורה על השנה אם היא כסדרה. אם כתוב כ' מורה כסדרן ואם כתוב ח' מורה חסרה ואם כתוב שי"ן מורה שלמה. אבל פה ע"כ אין הפי' כן אלא הבי"ת של בה"ח אינ' סי' אלא פעולה בשנה שסימנה ה"ח והוא מורה ה' על ר"ה שחל ביום ה' וח' מורה שהיא חסרה ועל ר"ח ניסן לא נתן סי' כי איין לו תכלית בו. וכן מ"ש רמ"א וה"ש מעוברת הוי"ו היא וי"ו העיטוף ואין סי' כ"א שני אותיות אחרונות וה"א מורה סי' על ר"ה שחל ביום ה' והשי"ן מורה סי' שהיא שלמה:

שאז קורין פרשת נח:

ר"ל אם חל ר"ה בא' מימי ב' ג' ז' אז קורין פרשת נח שכבר עבר איזה ימים מחדש חשון. והטעם שקורין צו קודם פסח בפשוטה כתבו משום דכתב ביה בחטאת וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר ואם בכלי נחשת בשלה ומורק ושוטף במים דיש בזה זכר לדין הגעל' שצריכים להגעיל קודם פסח כלי חמץ. ובמעוברת שיש איזה שבתות יותר וא"א לקרות צו סמוך לפסח אז קורין מצורע קודם פסח דכתב ביה בזב וכל כלי חרס אשר יגע בו הזב ישבר וכל כלי עץ ישטף במים שיש בזה ג"כ קצת זכרון לדין הגעלה כ"א ה"ח. או ה"ש מעוברת באין ברירה צריכים לקרות אחרי קודם פסח:

(ד) (ס"ק ד) במדבר כו' כדי שתכלה כו' ר"ל שיהיה הפסק סדרה אחת בין קריאת התוכח' של בחקותי ובין עצרת:

נצבים קודם ר"ה להפסיק בין תוכחה של תבא ובין ר"ה אבל פרשת נצבים גופה לא מיקרי תוכח' וקללות כ"כ התוס' במגלה דף ל"א ע"ב ובמס' ב"ב דף פ"ח ע"ב:

(ו) (ס"ק ו) פקדו כו' כשחל פסח בשבת ר"ל יום א' של פסח:

ובא"י אין עושין פסח רק ז' ימים וא"כ בשבת שאחריו שהוא יום ח' כבר עבר י"ט וצריכים לקרות סדרה דהיינו שמיני שלא יחסר להם סדרה א' לשנה מפרידים כו':

(ז) (ס"ק ז) מחלקים כו'. ובקצת מקומות נוהגים כרש"י והט"ז כתב שבכל הקהלות נוהגים כרש"י. והפר"ח כתב שגם בשבת במנחה וביום ב' וה' יקראו כסי' הזי"ו דלא כרמ"א:

יש חיובים לא יחלקו. כתב בספר א"ר דהיינו השירה אבל מפסוק ויבא משה כו' ואילך עד סוף הסדרה יכול לחלק:

(ח) (ס"ק ח) בפסוקים כו' ג' פסוקים. כיון דתחלת התוכח' הוא תחלת פרשה וכן כשמסיימת הוא סוף פרשה לכן צריך להתחיל לפניהם ג' פ' וכן ג' פסוקים לאחריהם כי אין מתחילים בפרשה פחות מג' פסוקים וכן אין משיירים בפ' פחות מג' פסוקים כדלעיל סי' קל"ח:

ובס' צ"צ סי' י"ד נדחק כו' ליישב מנהגינו שמתחילין כולי היינו כשבהר ובחוקתי נפרדים וכמ"ש מ"א טעם ההכרח לקמן:

ואין מתחילין כו' משום דב' פסוקים ראשונים ואם לא תשמעו כו' ואם בחוקותי תמאסו כו' עדיין אינו מתחיל התוכחה כ"א מפסוק ג' המתחיל אף אני אעשה כו' ומ"ש שצריך להתחיל לפניו היינו בשאר פורענות שבתורה. ובספר א"ר הקשה עליו דהא אמרי' במס' ב"ב דף פ"ח הקב"ה בירך ישראל בכ"ב כו' וקללן בשמונה מואם בחוקתי תמאסו עד ואת חקתי תגעל נפשכם דהיינו מתחלת בוי"ו ואם בחוקותי. וסיים במ"ם נפשכם. דהן ח' אותיות ועוד ע"ש:

גם כו' ללוי פ' העגל ולפי שכל שבט לוי לא חטאו בעגל. וא"כ ה"ה לכהן. אלא דאם יקראו לכהן עד אחר פ' העגל יהיו הסדרה דחוקה וקצרה להשלים יתר הקרואים:

בקול נמוך. היינו נמוך משאר קריאת הפ'. אבל מ"מ יקרא בענין שישמעו הצבור קריאתו לבל יהיה ברכות העולה לבטלה. כ"כ הפר"ח:

מהרי"ל הקפיד כו' מ"ש רמ"א וכן נהגו שלא לקרות א' בשמו כ' בלבוש הטעם פן לא ירצה לעלות אף שכבר שכרוהו פן יתחרט ונמצא עובר על פ' מוסר ה' בני אל תמאס כו' וגם הוא מן הדברים המקצרים ימיו של אדם כשקוראים אותו ואינו עולה:

(ט) (ס"ק ט) מי"ז כו' עס"י תכ"ה מ"ש מ"א שם ריש הסי'. וכ"כ הצ"צ עוד שם סי' קכ"ו אם טעו ולא קראו בפ' עקב הפטרת ותאמר ציון יש לה תשלומין בפ' שופטים שאז ההפטרה אנכי אנכי שיתחיל מן ותאמר ציון ויקרא עד סוף הפטרת אנכי אנכי. ואף שיש בין ב' הפטורת אלו איזה פסוקים שאין רגילים לקרותן מ"מ גם הם יקרא. (ואף שמפסיק שבת א' בין עקב לשופטים מ"מ י"ל תשלומין) וכן אם לא קרא הפטרת ראה שהיא עניה סוערה ישלימה פ' תצא שהפטרה שלה רני עקרה. ויתחיל מרני עקרה וגם עניה סוערה עד סוף ההפטר'. וכן אי לא קראו בפ' שופטים הפטר' שלה שהיא אנכי אנכי ישלימנה בפ' תצא שהפטרה שלה רני עקרה. ויתחיל מאנכי אנכי עד סוף הפטרת רני עקרה. ופ' תבא שהפטרה שלה קומי אורי אם לא קראה ישלימנה פרשת נצבים שהוא שוש אשיש. דהיינו יתחיל מקומי אורי עד סוף הפטרת שוש אשיש. אע"פ שיש בין כל ב' הפטורות הנ"ל קצת פסוקים שאין רגילין לקרותו מ"מ כיון כשקורא שני ההפטרות יקרא גם אותן הפסוקים ולא ידלגן ואין בכך כלום. והטעם להיות אותן הפטרות חשובין יותר. כי לכל שבתות השנה לא בררו חז"ל ההפטרת כ"א אמרו שיקראו בנביא מענין פרשת היום והניחו הדבר לחכמי הדורות לברר כפי הנאות בעיניהם. משא"כ אותן הפטורת שבררו לנו חז"ל ואין רשאים לשנותן וגם נדחית הפטרות אחרים מפניהם לכן כל שאפשר להשלימן יש להשלימן. והמ"א לא הביא כל דברי תשובת צ"צ הנ"ל אולי לא ס"ל כוותיה באלו אי משום שיש הפסק פסוקים ביניהם שאין רגילים לקרותן או טעם אחר. אבל בס' א"ר הביאו:

(י) (ס"ק י) הלא כבני כו' דלא כלבוש שכ' להפטיר התשפוט אף כשהן כפולות. ר"ל כשהן נפרדות אין מחלוקת וכ"ע מודים שקורין בפ' אחרי הלא כבני כושים ובקדושים התשפוט. אלא כשהן כפולות ס"ל לרמ"א דנשתנה הפטרה זו משאר הפטורת. דקורין האחרונ'. וכאן קורין הראשונ' דהיינו הלא כבני כושים. וע"ז חלק הלבוש דגם כשהן כפולות יקראו התשפוט כמו בכל שאר ב' הפטורת שקורץ האחרונה. וחלק בסי' תצ"ג על בעל מטה משה שרצה ליתן טעם למ"ש רמ"א. דאמרי' במגלה שא' אמר הפטרת התשפוט וכעם עליו ר"א ואמר עד שאתה בודק בתועבת ירושלים בדוק בתועבת אמך. ולכן כשאפשר לקרות הפטר' אחרת דהיינו כשהן כפולות דאפשר לקרות הלא כבני כושים אין קורין התשפוט משא"כ כשהן נפרדות שכבר קראו הלא כבני כושים בפ' אחרי אז באין ברירה צריכים לקרות בקדושים התשפוט כיון דבאמת רבנן חולקים שם על ר"א ולבוש השיב עליו דע"כ לא גער ר"א באיש ההוא אלא שקרא הודע את ירושלים את תועבותיה שהיא ביחזקאל סי' ט"ז ולא משום שהוזכר בה תועבות ועונות אנשי ירושלים דמה נשתנה פ' זו מיתר הפטורת שאנו קורין בשאר שבתות שיש בהם הרבה תוכחה ומוסר וכלימ' אדרבא ויכלמו מעונותיהם וישובו. כ"א טעם ר"ח שגער באיש ההוא כי באותו פ' ט"ז יחזקאל הנ"ל כתב אביך האמורי ואמך חתית וקאי על אברהם ושרה. אף שפי' אמיתי כמ"ש רש"י ביחזקאל שמשם נטלו גדולתן ובני חת נתנו להו קבר והזכיר להם לבחון טובת ה' שעש' עם ראש יחוסינו צור חוצבנו ממנה כי לא היה לו אפילו מקום קבור' ואח"ז גדלו ה' ברחמיו. מ"מ לפי מובן הפשוט הוא גנאי לאברהם ושר' שקראן אמורי וחתית לכן גער בו משא"כ התשפוט שהוא סי' כ"ב ביחזקאל וודאי לכ"ע אפילו לר"א רשאי לקרות' ולכן כתב אפי' כשהן כפולות לקרות הפטרת התשפוט דלמה נשתנה משארי הפטורת שקורין באחרונה. ומ"ש רמ"א בשם המרדכי לקרות הלא כבני כושי' לא נתכוין רמ"א בכוונת המרדכי. כי במרדכי לא כ' כ"א בזה"ל כשקורין ב' פרשיות מפטירים באחרונה מלבד באחרי וקדושים ולא כ' שם יותר. ובאמת כוונת המרדכי שבאחרי קדושים ג"כ יקרא התשפוט. אלא כתב כן דלפי מה שנדפס בחומשי' בטעות הפטר' התשפוט לאחרי. והפטרת הלא כבני כושי' לקדושים וע"ז כתב דבאחרי וקדושים יקראו בראשונ' דהיינו התשפוט אבל לדידן שכבר נתקן הטעות ונדפס באחרי הפטרת הלא כבני כושים ובקדושים התשפוט אז הדין באחרי קדושים כמו בכ"מ לקרות באחרונ':

שכבר העיד הב"ח כו' כמ"ש בש"ע. והטעם כי הפטרת הלא כבני כושים הוא מעין הפרש' של אחרי וכן מעין פ' קדושים:

סדר לעשות לוח בקצרה. דע שחדש כו' ובכל שעה יש תתר"ף כו' כתב הרמב"ם פ"ו מהל' ק"ה שבחרו חז"ל לחלקו על חילוק זה כי בחילוק זה תוכל לחלק השע' לכמה ענינים חצי רביע שמינית שליש שתות כו' וכתב המפרש אף שא"א לחלקו לשביעית. מ"מ עדיף יותר ויש לחלקו ליתר מנינים מאם חלקו השעה לשאר מניני' לא לתתר"ף:

דרכי הקביעות כו' א' מלא כו כיון שמולד א' מחבירו כ"ט ימים יב"ש תשצ"ג ח'. וא"א לקבוע ר"ח בשעת המולד א"כ ע"פ הרוב יתחיל ר"ח באמצע היום ולילה. וכתיב חדש ימים ודרשו חכמים ז"ל ימים אתה מונה לחדשים ואי אתה מונה שעות לחדשים. והוצרכו לקבוע ראש חדש בתחלת היום דהיינו מתחלת הליל'. וכיון שיש בכל שני חדשים נ"ט יום מלבד ב' פעמים תשצ"ג חלקים משעה (שהן יושלמו בעבורים) נמצא עי"ז חדש אחד שלשים יום חדש השני כ"ט יום:

ואם א' מלא וא' חסר כו' דהיינו חשון חסר וכסליו מלא כי כן הוא סדרן תשרי מלא א"צ חשון חסר וכסליו מלא וטבת חסר כו':

והיתרון כו' ר"ל שלא תצטרך לטרוח לחשוב י"ב מולדות מתשרי הזה עד תשרי הבא. לכן כשתדע היתרון תדע מולד תשרי הבא והוא כמו שבכל חדש מולד א יש לו יתרון על העבר יום א' י"ב שעות תשצ"ג חלקים כי הכ"ח יום כלים בשבועות כן י"ב מולדות מיב"ח היתרון שלהם על השבועות הוא ד ימים ח' שעות תתע"ו חלקים לשנה פשוט'. כי לי"ב מולדות יש יתרון י"ב ימים ועוד י"ב פעמים י"ב שעות והם בצירוף ששה ימים א"כ יתרון השנ' ח"י ימים. י"ד ימים מהן כלים בשני שבועות נשאר ד' ימים עוד י"ב פעמים תשצ"ג חלקים עולה ח' שעות תתע"ו חלקים. וא"כ כשתתן על מולד ר"ה זה ד' ימים ח' שעות תתע"ו חלקים ותצרפ' תדע מולד ר"ה הבא. וכאשר תחשוב מולד א' מחדש לחבירו. ובשנ' מעוברת שיש חדש א' יותר נמצא ניתוסף על יתרון הנ"ל יום א' יב"ש תשצ"ג חלקים ואם תצרפן יחד יעלה היתרון לשנ' ה' ימים כ"א שעות תקפ"ט חלקים:

לא אד"ו ראש כבר מבואר הטעם ריש הסי':

מולד זקן כו' אחר י"ח שעות אפי' רגע שוב אין קובעים בו ר"ה. והטעם כי אז כשהיו מקדשים ע"פ הראיה לא היה אפשר להם כה"ג לקבוע ר"ה באותו יום לאשר ידוע כי הלבנ' אין לה אור מצד עצמ' כ"א מה שאור השמש מכה בה ומאיר בה ואף בלילה שהשמש מהלכת תחת מרכז הארץ והלבנ' למעל' מן הארץ אין הפסקת הארץ מונעת מלהאיר השמש את הלבנ' כי לפי גודל כמות השמש שהיא גדול' מן הארץ ק"ע פעמים אין הפסקת הארץ מזיק לאור' נגד הלבנה כי מאירה מצדדי הארץ נוכח הלבנ'. אך בעת מולד הלבנה היא בגלגל תחת גלגל החמה. וא"כ השמש מאיר עליה בצד העליון של הלבנה אבל צד התחתון הנרא' לנו היא אז חשוך ואינו מאיר לנו וכל זמן שהיא מתרחקת בהלוכ' מן השמש. אז נראה לנו אורה אשר השמש מאיר עליה מצדדי הלבנ' וקודם שש שעות אחר המולד עדיין היא קרוב' אל השמש וא"א שיתראה לנו מאור' שהשמש מאיר עליה. לכן כשקדשו ע"פ הראי' כשהיה מולד זקן דהיינו שחל המולד סוף ח"י שעות ולא נשאר עד הליל' כ"א ששה שעות לא היה אפשר שתרא' קודם הליל' וע"כ לא קדשו החדש באותו יום. לכן גם אנחנו ע"פ החשבון אין קובעים בו ר"ח משא"כ כשחל המולד רק רגע קודם ח"י שעות כיון שעכ"פ היה אפשר שנראה באותו יום רגע קודם הליל' אף שהוא רחוק שראוהו עכ"פ כיון שהוא במציאות שבזמן הראי' קדשו אותו יום לר"ח גם אנחנו אין דוחים ר"ח. ליום שאחריו:

ג' ט' ר"ד כו' אין קובעים כו' והטעם שאז יחול מולד תשרי הבא ביום שבת ח"י שעות מצומצם וצא וחשוב וצרף היתרון ד' ימים ח' שעות תתע"ו חלקים ותמצא כן שמולד תשרי הבא יהיה ביום ז' ח"י שעות ויהיה מולד זקן ונצטרך לדחותו עד למחרתו וכיון שמחר יום א' שאין קובעים בו ר"ה נצטרך לדחותו שוב עד יום ב' ויהיה בין ר"ה זה לר"ה הבא ה' ימים ובשנה פשוט' ידוע שאין ביניהם יותר כ"א ד' ימים ויהיה חוכ' ואטלולא בעיני הבריות שיאמרו הב"ד טעו לכן דוחי' ר"ה זה:

אבל אם היתה מעוברת כו' ב' ט"ו תקפ"ט כו' אין קובעים כו' והטעם דלפ"ז מולד תשרי שעבר היינו בשנה מעוברת ע"כ הי' ביום ג' ח"י שעות צא וחשוב והוסיף על ג' ח"י שעות היתרון משנה מעוברת שהוא ה' ימים כ"א שעות תקפ"ט חלקים יצא לך מולד זה שאחר השנה מעוברת ב' ט"ו תקפ"ט חלקים ולכן צריך לדחותו. כי אשתקד כשחל המולד ג' ח"י שעות היה מולד זקן והיינו צריכים לדחותו עד למחרתו וכיון שמחר היה יום ד' היינו צריכים לדחותו שוב ליום ה'. וא"כ כשנקבע שנה זו ר"ה ביום המולד דהיינו ביום ב'. לא יהיה בין ר"ה דאשתקד ובין ר"ה של שנה זו רק ג' ימים ואחר המעוברת צ"ל ביניהם עכ"פ ה' ימים. ולכן צריכים לדחותו:

ואחר שידעת כו' אם יש ביניהם ב' ימים כו' אזי תהי' השנה חסרה. דהיינו חשון וכסלו שניהם יהיו חסרים (והטעם שקבעו דוקא באלו ב' חדשים דהיינו חשוון וכסלו כ' הלבוש משום דמניסן עד יוה"כ א"א לחסר או למלאות יותר כ"א צ"ל חדש א' מלא וא' חסר. כי הימים ההם מנוים. כי מתחלת פסח עד עצרת צ"ל נ' יום ומשבועות עד יוה"כ צ"ל ק"ך יום דהיינו ג' פעמים מ"ם יום נגד ג' פעמים מ' יום שעמד משה בהר וביום האחרון שהי' יו"ד תשרי א"ל הקב"ה סלחתי כדברך והוקבע לדורות יום זה ליוה"כ. ותשרי שהוא מלך שבו הרבה י"ט צ"ל מלא ולכך בחרו בחשון וכסלו הבאים מיד אחר תשרי כ"א יניחו הדבר עד חדש אחר פן יבא הדבר לידי שכחה) והטעם שצ"ל שניהם חסרים כ"א יהיה כסדרן חשון חסר וכסלו מלא א"כ יהיה שנה זו שנ"ד ימים דהא ששה חדשים מלאים עולין ק"פ יום. וששה חדשים חסרים עולי' קע"ד יום צרפם יחד יעלו שנ"ד יום. ש"נ ימים כלים בחמשים שבועות נשארו ד' ימים. א"כ כשחל ר"ה ביום ז' א"כ כלין חמשים שבועות ביום וי"ו. ועוד הוסיף ד' ימים הנותרים א"כ ראוי להיות ר"ה הבא ביום ד' וכיון שהוא ביום ג' ע"כ צריך לחסר גם כסלו ויחסר יום א' מן השנה ולא יהיה כ"א שנ"ג יום. ויבא ר"ה ביום ג'. ומזה תקיש ותבין השאר מ"ש מ"א בזה:

סדר הפרשיות ר"ל ד' פרשיות שכ' בש"ע עסי' תרפ"ה:

התקופה כו' צ"א יום כו' והיא כפי חשבון שמואל דס"ל דמהלך החמה בגלגלה שס"ה ימים ורביע יום. א"כ הרביע מזה הוא צ"א יום וז' שעות ומחצה:

ודע שבחשבון שעות התקופה. כ' הלבוש וכ"כ בתשוב' צ"צ סי' י"ד וכן הסכים התי"ט שם לחשוב הלילה מעת צ"ה. ותחלת היום משהאיר המזרח. וא"כ בטבת ושבט שה' שעות אחר חצות היום כבר חשכה הלילה. אם התקופה נופלת ז' שעות ומחצה בלילה או צריך לזהר מן סכנות התקופ' חלי שעה אחר חצות לילה שאז זמן התקופה. וכן להיפך בתמוז שלא יחשיך הלילה למשל עד תשעה שעות אחר חצי היום. א"כ כשנופלת ז' ומחצה בתחלה הלילה אז צריכים לזהר ד' שעות ומחצה אחר חצות לילה ואף שלפי חשבון האמיתי היה קיץ וחורף שוה בזה ומהלך החמה שוה בקיץ וחורף והי' ראוי לחשוב מאמצע היום כשהחמה באמצע רקיע הוא חצי היום. וששה שעות אח"כ בין בקיץ ובין בחורף הוא יום ומתחלת שעה שביעית נקרא לענין זה לילה וא"כ בין בקיץ ובין בחורף כשנופלת ד' ומחצה בתחלת הלילה זמנה י"ד שעות ומחצה אחר חצי היום שעמדה החמה באמצע הרקיע. אעפ"כ כתבו להניח לישראל מנהגן ושומר פתאים ה':

והתי"ט הוסיף דהא אפי' נחשב כפי מהלך האמיתי הנ"ל אעפ"כ אין אנו יוצאים י"ח. דהא חשבונינו כפי תקופת שמואל והעיקר הוא תקופת רב אדא. ולפי תקופת ר"א לא יגיע לתקופה צ"א יום וז' שעות ומחצה. ואם כן בלאו הכי צ"ל שאותו הסכנ' היה ידוע להם מימות עולם על פי חשבון האמצעי אולם הפר"ח וכן בתשובת שב יעקב הסכימו לחשוב ע"פ דרך האמיתי וכדומה שכן נוהגים עכשיו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.