חק יעקב/אורח חיים/תכט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חק יעקבTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תכט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
חק יעקב
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שונה הלכות
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
ישועות יעקב
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) שואלין בהלכות פסח. בב"י מקש' מהא דאי' בפ' בני העיר משה תקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח וכו' משמע דקודם לכן אינו מחויב לדרוש ותירץ דהא דאמרינן שואלין קודם הפסח ל' יום לא שיהא מחויב לשאול אלא דהוי שואל כענין אם שואל באותו זמן ונפקא מינה לשני תלמידים ששואלין קודם פסח אחד שואל שלא כענין ואחד שואל מהלכות פסח נזקקים לשואל בענין פסח עכ"ל. ולהכי לא נקט לשין חיוב רק בלשון הש"ס ואע"ג דבש"ס נקט שואלין ודורשין השמיט הטור והמחבר לשון דורשין לפי שעיקר הדרישה היה בזמן הבית משום תקנת הקרבן כדאי' בב"י וכדאיתא ריש פ' לפני אידיהן וע"ש בתוספות. והט"ז כתב דיש עוד נ"מ לענין שאילה בבעלים וכמבואר בחושן משפט סי' שמ"ו סעיף י"ג וז"ל דלפני המועדים שדרך לשאול ולדרוש הלכות מועד הרב לתלמידיו אז הוא נשאל להם ואם שאלו ממנו כלי הוי שאילה בבעלים ועיין עוד בב"י ושאר אחרונים מה' שתירצו על קושיא זו ואשתמיטתיה לכולהו לשון הירושלמי פ"ק דפסחים וז"ל שואלין בהל' פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג ובבית הוועד שואלין קודם שלשים יום עכ"ל:

(ב) בהלכות פסח. וה"ה שאר ימים טובים וכן הסכמת האחרונים והא דנקט הש"ס ופוסקים דוקא גבי פסח ולא שאר י"ט נ"ל משום דבשאר י"ט לאו דינא הוא רק מנהגא בעלמא נהגו וכן משמעות הב"ח כמבואר להדיא בטור ח"מ סי' שמ"ו וזהו ג"כ כוונת רש"י בסוכה דף ט' ובחנם השיג מהרש"א שם על הב"י בסימן זה ודלא כנ"ץ:

(ג) קודם פסח. וכן בי"ט עצמו שואלין ודורשין בענינו של יום כדאיתא בפ"ק דמגילה וכ"כ המ"א: והב"ח מתמי' על מנהגינו שאין אנו דורשין בפסח ושאר י"ט עצמם לכן כתב דמה שאמרו בברייתא הלכות פסח בפסח והל' חג בחג לאו בי"ט עצמו קאמר אלא סמוך לפסח וסמוך לחג כהא דאמרינן חייב אדם לטהר עצמו ברגל דפירושו סמוך לרגל וה"ה כאן וכן הוא בהדיא ברוקח סי' למ"ד עכ"ל. ותמי' גדולה הוא לפרוש הכי דא"כ מאי מקשה הש"ס ריש מגילה על הא דאמרינן פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בענינו של יום מאי אריא פורים אפילו י"ט נמי דתניא משה תיקן לישראל שיהא שואלין ודורשין וכו' ומאי קושיא הא התם לאו בחג עצמו דורשין רק סמוך לחג ופורים שחל להיות בשבת דורשין באותו יום דוקא לפרסם הנס לפי שאין קורין המגילה משום גזירה שמא יעבירנו ד' אמות בר"ה. אלא ודאי פשוט דבי"ט עצמו קאמר ומ"ש הב"ח שכן הוא להדיא ברוקח סימן רמ"ד אגב ריהטא כתב ושגג' גדולה הוא להמעיין ברוקח שם ואדרב' משמעות הרוקח שכתב וז"ל אע"פ שדורשין הלכות חג בחג יש לדרוש שלשים יום קודם הרגל משמע דבחג עצמו ול' יום ג"כ יש לדרוש. ומ"ש הרוקח שם בלשונו הלשון סמוך כוונתו דסמוכין קדריש בקרא כמבואר שם היטב בדבריו דלא כמו שהבין הב"ח ודו"ק. וכדי לישב מנהגינו שאין דורשין בחג עצמו נ"ל דסומכין על הפיוטין וקריאת התורה וכן משמע בסמ"ג בעשין סי' י"ט. וגם מה שמתמי' הב"ח על מנהגינו שאין אנו דורשין שלשים יום קודם פסח רק בשבת שלפני פסח שקורין שבת הגדול ע"ש שהאריך ובאמת לק"מ וכמ"ש הראב"ן פ"ק דמגילה והרוקח סי' רמ"א וכל בו סי' מ"ו ובתניא דלכך קורין פרשת פרה משום שאמרו חז"ל שואלין ודורשין בהלכות פסח שלשים יום מקודם ע"כ קורין פ' פרה הל' טומאה וטהרה להזכיר שיעשה פסח בטהרה וכן בפ' החודש שהוא ענינו של פשח. הרי להדיא דיוצאין בקריאת פרשיות הללו וכ"ש בפיוטים שיש בהם הרבה דינים והלכות ומנהג של ישראל תורה היא. וכתב המ"א ועכשיו נוהגין לדרוש בשבת הגדול אף כשאין חל בו ע"פ ובשבת שובה והעיקר להורות לעם ה' דרכי ה' ללמוד המעשה אשר יעשון:

(ד) שלשים יום: ומתחילין מיום הפורים עצמו כדמשמע פ"ק דר"ה וכ"כ תוס' בבכורות דף נ"ז ע"ב ד"ה בפרוס הפסח וכו' ע"ש שהאריכו בזה:

(ה) י"ב חודש. וכתב המ"א שאין נותנין לעני חטים אא"כ שדר בעיר י"ב חודש וכתב בסמ"ק סי' רמ"ז דהאידנא סגי בשלשים יום וכ"כ הרב בי"ד סי' רצ"ו ואם דעתו להשתקע הוי כאנשי עיר מיד כמבואר שם ביורה דעה ועיין בחושן משפט בסי' קס"ב והרב קיצר כאן וסמך עצמו על עיקר הדין בי"ד ובחנם טרח בכל זה בית הלל שם ע"ש וכתב עוד המ"א דאף בעניים דעלמא שאין נותנים להם חטים מ"מ נותנים להם מצה לאכול עכ"ל ופשוט הוא כדין תמחוי לעניים דעלמא ומנהגינו פה לחלק קמח ולא חטים:

(ו) להזכיר בציבור. פי' דאין מזכירין התענית בצבור אבל מכל מקום היחיד שנהג להתענות בה"ב מותר להתענות בו לדעת המחבר ומנהגינו כרמ"א שאין להתענות כלל:

(ז) אין אומרין צדוק הדין. וכתב במנהגים וה"ה שאין אומרין יהי רצון שאחר קריאת התורה ולא והוא רחום ורחום וחנון ואין מזכירין בו נשמות וצו"ץ וכתב עוד שם בהג"הת מנהגים וז"ל כשאין אומרים צ"ה אין אומרים קדיש חוץ מע"ש אחר חצות שאז אומרין צדוק הדין בהליכה ואין אומרים קדיש פסקי תוספות פרק אלו מגלחין עכ"ל וכתב על זה בעולת שבת וז"ל וצ"ל כשהיה בשעת הליכה המת קודם חצות ובחזר' הוא אחר חצות אבל אם גם בהליכה אחר חצות הוא אז אין אומרים צ"ה עכ"ל וכל דבריו הם דברי שגג' בזה ולא עיין כלל במקור הדין דמבואר בפסקי תוספות שם ובהג"ה אשר"י והרא"ש שם דאפי' בחנוכה ור"ח וחש"מ שאין מספידין בו מ"מ י"ל צדוק הדין בשעת הליכ' וכמבואר ג"כ בב"י בא"ח סי' ת"ך וביורה דעה סי' ת"א אך אנן לא נהיגין כן כמבואר שם בש"ע ואין אומרין כלל צ"ה וקדיש כלל בימים אלו (ומ"ש במנהגים לחלק בין צ"ה לקדיש בשם פסקי תוספות לא מצאתי כן בדבריהם) ולא בע"ש ועי"ט אחר חצות וכתבו האחרונים דבערב חנוכה וער"ח אומרים ובע"ש כתוב דאחר זמן מנחה גדולה אף בער"ח וחנוכה אין אומרים ופוק חזי מה עמא דבר ופה פראג המנהג שלא לומר אחר חצות בימים אלו רק בער"ח לפי שאומרין ג"כ סליחות שקורין י"כ קטן אחר חצות אומרין ג"כ צ"ה וכתב הש"ע ולבוש בי"ד סי' שצ"ה דבימים שאין אומרים צ"ה א"צ להעמיד המת ג"פ משום שאין רוחות הטומאה מצויים ה"ה באותן הימים וכתב גיסי הרב בספרו א"ז וז"ל וק"ק מהא דפסק שם בסי' שט"ו על הא דנוהגין לישב ג"פ ואומרין ויהי נועם משום רוחות דכשנקבר המת בי"ט יכולין לישב ג"כ כמו בחול עכ"ל וע"ש מ"ש לישב בזה ואפשר עוד דדוקא על המת עצמו כיון שאין מדת הדין מתוח' עליו באותן הימים ולא חיישינן שידבקו עליו רוחות הטומאה ואינם מצוים אצלו אבל אנשים המלוים אותו צריכין לישב להסיר מהם רוחות הטומאה. וע"ל סי' ת"ך ותר"ע בדין אם אומרין צ"ה לחכם בפניו:

(ח) תענית כלל. אין למידין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בו חוץ דתענית חתנים ג"כ מתענים בו אפילו בר"ח ניסן עצמו כמ"ש הרב לקמן סי' תקע"ג: ותענית שמת בו אביו או אמו בער"ח אייר יש פוסקים דיש להתענות אחר שעברו ימי פסח ויש אחרונים חולקין וכן נ"ל עיקר וע"ל סי' תקע"ג:

(ט) אבל תענית חלום מתענין. ואין צריך למיתב תענית לתעניתו ואם התענה בשבת תענית חלום יתענ' תענית לתעניתו בניסן. וה"ה בין י"כ לסוכות או בימי הגבלה מ"א:

(י) מזמור לתודה. וכתבו אחרונים בשם של"ה שיש לקרות כל יום ניסן הנשיא השייך ליומו וביום י"ג יקרא פ' בהעלותך עד כן עשה את המנורה וכתב במג"א מ"כ ליתן חרם בבה"כ לאיזה צורך גדול מותר בניסן:


· הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון