מחצית השקל/אורח חיים/שצט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


מחצית השקלTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png שצט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף



טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


(א) (ס"ק א) נהר כו' שהוא רחב יותר מכ"ה אמה דאל"כ למה צריך לחזור לאחוריו הא אפשר להבליע הנהר ולמדוד הכ"ה אמה שמצד זה של הנהר:

וא' יעמוד בצד שני של הנהר שרחבה כ"ה אמה או פחות וימדוד ע"י חבל של חמשים אמה ודע דע"כ צ"ל כל האמות שהוזכר הן ע"ה והן כ"ה אמה של הנהר הכל הוא לפי האומד כ"א נדע כן בבירור תו לא צריך למדיד' ומ"ש בש"ע שיחזור כ"ה אמה לאחוריו ע"כ ר"ל ע"י כ"ה פסיעות בינונית כדלעיל סי' שצ"ז סעיף ב'. אלא שפסיעה בינונית הוא אמה קטנה לכן עדיף למדוד ממש ע"י חבל אם אפשר:

(ב) (ס"ק ב) לבו כו' לפי' קבעו לו מקום ואם כן לבו לאו דוקא אלא שניהם יתנוהו בשוה. או שניהם נגד צואריהם או שניהם נגד רגליהם אלא כיון שעכ"פ צריך קביעות מקום קבעו חז"ל קביעות שוה לכל בני אדם נגד לבו שהוא אמצע הגוף:

(ג) (ס"ק ג) כנגד כו' כדי להבליע כו' כ"ה בתוס' דף נ"ח ע"ב ד"ה אין מודדים כו' ולפ"ז צ"ל מ"ש סעיף ו' הגיע להר או לגיא כו' שאינו יכול להבליעו כו' אם יכול להבליע בתוך אלפים של צד צפון כו' וכאן לא התיר למדוד אלא נגד העיר דוקא צ"ל דכאן מיירי שיכול להבליע נגד העיר. אבל בסעיף ו' מיירי שאינו יכול להבליעו כמ"ש שם. אלא היה צריך לקדר דהיינו ע"י מדידת חבל של ד"א וא' יתן החבל נגד לבו כו' וכמבואר בסעיף זה. ויפסיד הרבה לכן התירו לו למדוד מן הצד במקום ישר וכ"ה בפרישה אלא שמהרש"א כתב שם על דברי תוס' הנ"ל וז"ל על מ"ש התוס' שיש למדוד נגד העיר כדי להבליע. אין זה מדוקדק דמדידת הבלעה של חמשים אמה (ע"י שני עצים כמבואר בש"ע) הוא שוה בעצמו למדידת קרקע חלקה ומישור. ויותר נכון בזה לשון הרא"ש שיש כנגד העיר הרים וגאות שיש לו לקדר כו' עכ"ל. ולפ"ז תיקשי האי דסעיף ו' דהתירו לו למדוד מן הצד היכי דאינו יכול להבליע ויצטרך (לקדר ושניהם הן דסעיף זה הן דסעיף ו' דברי משנה דשם) וצריך לדחוק לפ"ז דכל מה שהוא נגד שני אלפים שמצד זה של עיר או לצד שני הכל מיקרי נגד העיר. ולא אסר פה כ"א מה שהוא חוץ לשני אלפים שמצד. ודברי ש"ע שבסעיף זה הם מ"ש בסעיף ו' ודוחק:

(ד) (ס"ק ד') הגיע לגיא כו' שאין טורח כו' מה"ט גם כן אם אין החוט מתרחק ד' אמות. אף שבהר הדין שאין צריך למדוד רק המישור שבראשו ואין צריך להבליעו. אבל בגיא כיון שאינו טורח בהבלעה גם כה"ג צריך להבליעו וכמה שכתב סעיף זה וכן בהר אין חילוק אפילו גבוה יותר מאלפים אף על גב דבגיא אם עמוק יותר מאלפים צריך למדוד הירידה ועליה. והטעם כתב הלבוש כיון שיש בו יותר משיעור תחום שבת צריך למודדו בפני עצמו משא"כ הר שיותר קשה להעלות עליו מלירד לתוך גיא. לכן הקילו בהר אפילו גבוה יותר מאלפים דינו שוה לנמוך מאלפים:

(ה) (ס"ק ה) לא יתרחק כו' שהרואה כו' ר"ל הרואה שמודד מן הצד כ"כ רחוק מהעיד יטעה ויאמר מדת כו':

(ו) (ס"ק ו) ביותר כו' תק"ף אמה דהיינו לפי מ"ש בסעיף יו"ד דאם מדד הקרן באלכסו' שא"כ לא יהי' התחום נגד העיר כ"א אלף תכ"ח אמה. א"כ מפסיד תקע"ב אמה כי אלף ותכ"ח ותקע"ב הם יחד אלפים אמה. אלא לפי שהחשבון שבסעיף יו"ד שהתחום נגד העיר בכה"ג שמדד הקרן באלכסו' הוא אלף תכ"ח אמה הוא בנוי על הכלל שאמתא בריבוע אמתא ותרי חומשא באלכסו' אולם לפי שאין כלל זה מדוקדק שהאלכסו' יותר משני חומשים עוד חלק חמשים לכן כ' תק"פ אמה בקירוב ועיין בב"י שהאריך בזה:

ודע דמ"ש בש"ע בסעיף ח' בהג"ה מדד ומצא מדתו במזרחית צפונית יתרה כו' מותח החוט כו' באלכסו' וי"א בשוה כו' הוא מחלוקת רש"י והרא"ש דדעת י"א הוא דעת רש"י ודעה א' הוא דעת הרא"ש דס"ל דבמקום שהתחום קצר היינו דאמרי' שהיה שם הרים וגאיות והיה צריך לקדר ולכן נתקצר שם התחום ובצד השני לא היו הרים וגאיות ולא היה צריך לקדר לכן התחום יותר ארוך שם:

לא הבנתי כיון דמצ"א חלק ויכול למדוד בשוה למה לא ימתח החוט עד צד השני בשוה כדעת רש"י דהא מבואר בסעיף ו' דאם אינו יכול להבליע מודד מן הצד כשהוא תוך אלפים ומותח אחר כך חוט שגם נגד העיד שיש הרי' יהי' התחום כפי שמדד מן הצד ואם כן למה יגרע כשמודד בצד אחד שלא יותן בצד שני שיש הרים ולמה לא יותן גם בצד שיש הרים תחום ארוך כ"כ כמו צד השני שאין שם הרים כי עדיף מן הצד ממדידת העיר עצמה בצד אחד:

(ח) (ס"ק ח) אבל כו' והע"ש לא ע"ש בסמ"ע שהע"ש הניח בצ"ע דכאן אפילו עבד כנעני נאמן להעיד ע"כ תחום שבת. ובח"מ שם פסק דאפילו עבד משוחרר אינו נאמן להעיד על מה שראה בהיותו עבד והסמ"ע שם תי' דשאני תחומין דהוי רק כמו גילוי מלתא בעלמא ע"ש:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם ·
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.