מחצית השקל/אורח חיים/שצז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים שצז

(ב) (ס"ק ב) כליו כו' אסור להוציא דע"כ שאינו תוך מקום המוקף מחיצות דא"כ נחשב כלו כד"א וכיון דאינו מוקף מחיצות מלבד שהוא חוץ לתחום בעליו אסור לטלטלו בר"ה או כרמלית אבל בי"ט א"ש דאין עירוב והוצאה לי"ט כדאי' סי' תקי"ח אבל איסור תחומים איכא גם בי"ט:

ועסי' ת"ג ר"ל דאיכא גוונא דמשכח' לה בשבת כגון ששבת בבקעה והקיפו גוים הבקעה מחיצה בשבת דלענין תחומים לא מהני המחיצה ולענין טלטול ע"י זריקה מהני המחיצה כדאי' סי' ת"ג ע"ש ובלא"ה איכא לאשכוחי כמה גווני וחדא מנייהו נקט:

(ד) (ס"ק ד) לרועה אפי' לרועה עכו"ם עס"ס ת"א ר"ל דקי"ל דחפצי עכו"ם קונים שביתה וכן אם הפקיד אצלו או השאיל לעכו"ם קונה שביתה ע"ש:

(ה) (ס"ק ה) לשני כו' אפ"ה הוי כרגלי בעלים כצ"ל ולשון הש"ע הוא לשון הרמב"ם ופי' המ"מ דברי הרמב"ם ע"ד שכ' מ"א:

(ז) (ס"ק ז) בהמה כו' שבחייה יונקים כו' ר"ל ב"ה קנה כל חלק שביתה כרגלי בעליו ובי"ט קודם שחיטה ינק כל חלק מחלק חבירו וא"כ נתערב בכל חלק גם חלק חבירו לכן א"א להוליך כל חלק כ"א למקום ששניהם יכולין לילך:

(ח) (ס"ק ח) חביות כו' כיון דאיסור דרבנן ר"ל אף דקי"ל אין ברירה מ"מ באיסור דרבנן קי"ל יש ברירה:

(ט) (ס"ק ט) הרי כו' ה"ל כמין במינו ולא בטל בדשיל"מ (אבל לענין שאר אסורים ל"מ כה"ג מין במינו וכמ"ש פר"ח בי"ד סי' ק"ב) עסי' תקי"ג ר"ל דשם כתב מ"א ודייק מדכתב המחבר שם אם לבנו מאכל בביצה שנולדה בי"ט (דג"כ היא דשיל"מ) וכיוצא בזה מידי דלחזותא וטעמא עביד לא בטיל וכתב מ"א ע"ז וז"ל משמע דאם אינו ניכר במראה אלא בטעם בטל אע"פ שבא לתקן הקדרה כגון מים ומלח בעיסה בטל עכ"ל אלא דשאני הכא דדברי מ"א דהכ' הם דברי התוס' ביצה דף ל"ט ע"א ד"ה משום כו' וכ' תחלה לתרץ וז"ל גבי תחומין שאני דחמירי כאלו הוי מין במינו בעלמא כיון דממונא הוא ר"ל כיון דהמים ומלח יש להם בעלים אחרים ככל ממון וצריך לבטל שם הבעלים זה דבר קשה ולכך החמירו דדשיל"מ כה"ג אפי' מין בשאינו מינו לא בטל אח"ז כתבו ועוד י"ל כמ"ש מ"א כיון דבא לתקן כו והוי ס"ל למ"א דע"כ המחבר לא ס"ל כתי' א דהתוס' דא"כ באיסור תחומין אפי' לא בא לתקן אינו בטל ולמה נקט המחבר מים ומלח אף די"ל דנקט לשון המשנה בביצה מ"מ כיון דאנן יש לפנינו שני תירוצי התוס' לא ה"ל להרב"י ליתן מקום לטעות להמעיין דדעת הרב"י דוקא אם בא לתקן אינו בטל אע"כ דהאמת כן הוא דדוקא בבא לתקן אולם בצירוף סברת התוספת בתי' ראשון כיון דממונ' היא אבל בעלמא לא א"כ ס"ל להרב"י דוקא בדאיכא תרתי ממונ' ובא לתקן כשני תירוצי התוס' יחד:

עס"י שי"ח סס"ט ר"ל דלא תיקשי ל"ל ה"ט דהוי דשיל"מ ת"ל דהא מלתא דעביד לטעמיה קי"ל דלא בטל וכן תי' רבא שם דף ל"ח ע"ב וכמ"ש התו' שם דמלח עביד לטעמא מים חשיבי דעיקר העיסה נעשה מהם עכ"ל לזה כתב דבסי' שי"ח כתב וע"פ דבריו שם יתיישב גם כאן דאיכא נ"מ היכי דאין המים ומלח ששאלה מספיקים להעיסה כ"א בצירוף מים ומלח של עצמה דהוי זו"ז גורם דמשום מידי דעביד לטעמיה היה בטל אבל מטעם דשיל"מ לא בטל לכן נתן מ"א טעם דבר שיש לו מתירין שהוא טעם כולל:

(יא) (ס"ק יא) אנשי כו' יכול להוליכן עמו משום דאמרינן הוברר הדבר דזהו חלקו המגיע לו וכדלעיל גבי חביות ס"ק ח' וקנו שביתה אצלו ולכן גם כשנתן אחר זה לאחר שאינו מבני העיר מ"מ הם כרגלי הממלא שהיה מבני העיר מה שאין כן בשמלאן עכו"ם שאין מבני העיר שאין לו חלק במים אם כן מילא ממי בני העיר ויש לכלם חלק במימיו שמילא לכן אינו יכול להוליכן אלא למקום שכלם יכולים לילך:

(יג) (ס"ק יג) הנובעים כו' גשמים היורדים בי"ט כו' הכי איתא בעירובין דף מ"ה ע"ב גשמים שירדו מעי"ט יש להם אלפים אמה לכל רוח. ירדו בי"ט ה"ה כרגלי כל אדם ובעי לאוקמי כר"י ב"נ דסבירא ליה חפצי הפקר קונים שביתה ולכן כשירדו מעי"ט י"ל אלפים אמה לכל רוח דקנו שביתה במקומן ודחה דלמא לעולם חפצי הפקר אין קונים שביתה והכ' מיירי שירדו סמוך לעיר דדעת אנשי העיר עליהן וה"ה כרגלי אנשי העיר והקשה א"כ למה קתני יש להן אלפים אמה לכל רוח משמע ממקומן הל"ל ה"ה כרגלי אנשי העיר א"ו משום דס"ל חפצי הפקר קונין שביתה ומיירי באמת שלא ירדו סמוך לעיר ובתר הכי פריך אהא דתני ירדו בי"ט ה"ה כרגלי כל אדם ואמאי לקני שביתה באוקינוס (שמשם שואבים העבים הגשמים לר"א כיון דס"ל חפצי הפקר קונין שביתה) אר"י הב"ע שנתקשר השמים בעבים מערב י"ט (וכשירדו בי"ט א"ל סימנ' שהן הן אותן עבים שנתקשרו מעי"ט) ופריך ולקני שביתה בעבים ומסיק דבין בעבים ובין באוקינוס לא קנו שביתה דמינד ניידי עכת"ד הגמ' ומעתה נבא לדברי מ"א הא שכ' דדעת אנשי העיר עליהן הן דברי הש"ס למאי דס"ד מעיקר' ואף שדחה דא"א לאוקמי ברייתא הכי מ"מ נשאר הדין וברייתא מיירי שירדו רחוק מן העיר אבל מ"ש מ"א גשמים היורדים בי"ט ע"כ ט"ס הוא דהא לפי מאי דס"ד מעיקר' דרישא ירדו מעי"ט י"ל אלפים כו' מיירי שירדו סמוך לעיר דדעת אנשי העיר עליהן אפ"ה קתני סיפא ירדו בי"ט ה"ה כרגלי כל אדם וע"כ כשירדו בי"ט ל"ל שדעת אנשי העיר עליהן וע"כ צ"ל שט"ס הוא במ"א וצ"ל גשמים שירדו מעי"ט ומ"ש מ"א אח"ז דלא קנו שביתה באוקינוס כו' צ"ל ולא קנו כו' בוי"ו והוא דין בפני עצמו ולא קאי אדלעיל ור"ל ובאוקינוס ובעבים ל"ק שביתה וא"כ נ"מ אם ירדו בי"ט ה"ה כרגלי כל אדם והן דברי ברייתא אדלעיל הנ"ל ואף דמה שנתן טעם משום דניידי הוא לדידן דקי"ל חפצי הפקר אין קונים שביתה ללא צורך דבלא"ה כשירדו בי"ט א"כ ב"ה היו הפקר והש"ס לא הוצרך לה"ט כ"א למ"ד חפצי הפקר קונים שביתה י"ל דהמ"א נקט טעם ניידי ונ"מ אפי' לראב"ד ודעימיה דס"ל חפצי הפקר קונים שביתה גם י"ל דנ"מ גם לדידן אם נתקשרו בעבים מערב י"ט וירדו בי"ט אפי' תאמר שגם בכה"ג אמרינן דעת אנשי העיר עליהן (אף שלא מצינו כן להדיא) מ"מ לא קנו שביתה בעבי' כיון דניידי והוי כמו נהרות המושכים אף שי"ל בעלים אפ"ה לא קנו שביתה כיון דניידי אלא דלפ"ז אכתי הא דנקט באוקינוס הטעם דניידי היא ללא צורך:

אלא צ"ל נקט לשון הש"ס ומשמע בתוס' דף מ"ז ע"ב ד"ה חרם כו' (וכ"מ בתוס' שם ד"ה הכלים כו') והוא דין המבואר לקמן סי' ת"ב חריץ מלא מים שבין ב' עיירות מקצת תוך תחום עיר זה ומקצת תוך תחום עיר אחרת אסורים למלאות אא"כ עשו מחיצה במים להפסיק בין ב' העיירות ובעי' הש"ס למימר דאתי' כר"י ב"נ דא"ל חפצי הפקר קונים שביתה והקשו התוס' הא בה"ג אפי' רבנן מודים כיון דהם סמוכים לעיר דעת אנשי העיר עליהן ותי' כיון דממשכו המים מתחום זה לתחום אחר בטלה דעתן והוי כחפצי הפקר (וע' לקמן סי' ת"ב במ"א) הרי דכל התחום קראו התוס' סמוך לעיר דדעת אנשי העיר עליהן:

(יד) (ס"ק יד) כרגלי כו' דמאי דקי"ל כו' דין זה הוא פלוגתא דר"נ ור"ש ביצה דף ל"ט. ר"נ ס"ל כרגלי מי שנתמלא לו ור"ש ס"ל כרגלי הממלא ומסיק דפליגי במגביה מציאה לחבירו דר"נ לטעמיה דס"ל לא קנה חבירו. מ"מ הממלא לא היה דעתו לקנות ואף מי שנתמלאו לו לא קנה ה"ה הפקר ולכן כשבאו ליד מי שנתמלאו לו זכה מהפקירה ור"ש ס"ל המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו מ"מ כיון דמי שנתמלאו לו לא קנה אלא מכח הממלא דמיגו דזכה לנפשיה כו' לכך הוי כרגלי הממלא וקי"ל כר"ש:

ודברי הב"ח צ"ע שכתב דכשנותן כו' דלא אמרינן דהוי כרגלי הממלא אלא כ"ז שהן בידו:

(טו) (ס"ק טו) קרן כו' וכ"מ בגמרא כו' הכי איתא בביצה דף מ' המפקיד פירות אצל חבירו רב אמר ה"ה כרגלי הנפקד ושמואל אמר כרגלי המפקיד ואמרינן לימא רב ושמואל לטעמייהו דתנן הכניס שורו לחצר חבירו ברשות בעל החצר והוזק השור חייב בעל החצר דכיון דנתן לו רשות ודאי קיבל עליו שמירתו ורבי פוטר דלא קיבל שמירתו ואמר רב הלכה כחכמים ושמואל אמר הלכה כרבי וא"כ רב לטעמיה דקיבל עליו שמירת נזקיו לכן הם ברשות הנפקד וה"ה כרגליו ושמואל דס"ל כרבי דלא קיבל עליו שמירתו ולכן הוא כרגלי המפקיד ומשני א"ל רב הכא אפי' רבי מודה דדוקא התם אמר רבי דסתמא לא קיבל עליה בעל החצר נטירותיה אבל הכא הא קיבל עליה נטירותיה ופרש"י דמיירי הכא שקיבל עליו הנפקד בפי' שמירת הפירות. ופריך לרב ממתניתין דמוכח מיניה דה"ה כרגלי המפקיד ומשני מתניתין מיירי שייחד לו קרן זויות ופרש"י וז"ל שהשאיל לו ביתו הלכך ברשות המפקיד הן אבל רב מיירי שמשכן שומר וקיבל שמירתן ה"ה כרגליו עכ"ל הרי שחילק בין מתניתין שייחד לו ק"ז ובין רב אי קבלן סתמא או קיבל עליו שמירתו בפי' ובייחד ק"ז ה"ט שלא קיבל שמירתן בפי' וכן הרא"ש כתב וז"ל ודוקא כשקיבל עליו שמירה אבל י"ל ק"ז הוי כרגלי המפקיד עכ"ל הרי דייחד לו ק"ז הוא ההיפך מן קיבל עליו שמירה וכ"מ בגמ' דקא' הכא הא קיבל כו' משמע דבזה דוקא תלוי אי קיבל עליו בפי' השמירה:

ועבח"מ סי שצ"ח ר"ל דלכאורה תיקשי הא דבי"ל קרן זוית ה"ה כרגלי המפקיד משום דמסתמא לא קיבל עליו שמירה היינו דוקא לרבי אבל רבנן דס"ל אפי' סתמא קיבל עליו שמירה א"כ אפי' י"ל קרן זויות ה"ה כרגלי הנפקד ובח"מ הובא ב' דעות ויש פוסקים שם כרבנן א"כ איך סתם פה דבי"ל קרן זויות ה"ה כרגלי המפקיד וה"ל ג"כ להביא ב' דעות וה"ל לרמ"א שהביא שם די"ל כרבנן ה"ל גם כאן לכתוב די"א אפי' י"ל קרן זויות ה"ה כרגלי הנפקד אולם אין זה קושיא דהש"ס מסיק שם דשמואל ס"ל דלענין תחומין אפי' רבנן מודי דע"כ לא אמרי רבנן התם אלא דניח' לאינש דניקים תוריה ברשות בעל החצר דאי מזיק ליה לא מחייב אבל הכא מי ניח' לאינש דליקום פירי ברשות' דחבריה. וא"כ אף למאן דפוסק כרבנן מ"מ ניהו דקי"ל כרב דה"ה ברשות הנפקד דוקא כדא"ר כשקיבל עליו השמירה בפי' אבל בסתמא ניהו דס"ל לרבנן דקיבל עליו שמירתו וחייב בנזיקין מ"מ לענין תחומין מודה כיון דלא ניחא לאינש דליקום פירי ברשות' דחברי' לכן ה"ה ברשות המפקיד שיקבל הנפקד שמירה בפי' והמפקיד ניחא לי' בזה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.