כף החיים/אורח חיים/שצז

כף החיים ‏ אורח חיים שצז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] כל אדם יש לו אלפים אמה וכו'. כדרשינן אל יצא איש ממקומו אלו אלפים אמה. עירובין נ"א ע"א. ואינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. כ"כ הרי"ף והרא"ש בסוף פ"ק דעירובין. וכ"כ הטור. ומיהו חוץ לי"ב מיל כתב הרי"ף שם דבירושלמי קאמר דהוי דאורייתא יעו"ש. וכ"כ הרמב"ם ריש פכ"ז. וכתב שם המ"מ שכ"ה הסכמת הגאונים. אבל הרא"ש והמרדכי כתבו דלגמ' דידן אפי' חוץ לי"ב מיל לא מיתסר אלא מדרבנן וכתב המ"מ שם דלדיעה זו הסכימו הרמב"ן והרשב"א יעו"ש. והב"ד ב"י. ודע דגם לדעת הסוברים דחוץ לי"ב מיל דאורייתא אין בו איסור כרת רק לאו בעלמא דהא לא נמנה בט"ל מלאכות וכ"ה בהרמב"ם שם שלא כתב בו כ"א איסור מלקות. וכ"כ בס' החינוך ובס' מצות ה' פ' בשלח יעו"ש. ומ"ש הלבוש דחייבין עליו חטאת כבר השיג עליו המי"ט והביאו א"ר אות א' יעו"ש. ועיין לעיל סי' של"ד אות קל"ז ולקמן סי' ת"ד אות י"ד:

ב

ב) והא דחוץ לי"ב מיל הוי דאורייתא דוקא לאדם עצמו אבל כליו ובהמתו אינו אלא מדרבנן, הרלנ"ח סי' כ"ח, והר"ם אלשקר סי' מ"א נראה שחולק בזה. כנה"ג בהגב"י, ועיין לעיל סוף סי' ש"ה בהגה ולקמן אות י"ב:

ג

ג) שם. יש לו אלפים אמה וכו'. ואם העלילו עליו מותר לילך חוץ לתחום מפני פיקוח נפש. וכתוב בדרשות מהרי"ל שאפי' כפרה א"צ. שכנה"ג בהגה"ט אות א':

ד

ד) שם. חוץ מד' אמותיו. דכל אדם יש לו ד"א במקום ששבת כמ"ש בסי' הקודם ומשם מודד אלפים אמה לכל רוח:

ה

ה) שם. או ממקם ששבת בו. פי' שאם שבת במקום שמוקף מחיצות דחשבינן כולו כד"א כמ"ש בסי' הקודם סעיף ב' אז מסביב אותם המחיצות מודד אלפים אמה לכל רוח:

ו

ו) [סעיף ב'] מהלך אלפים פסיעות. היינו חוץ מד' אמותיו כמ"ש בסעיף הקודם. ועיין סי' שצ"ט סעיף יו"ד דיהבינן ליה אלכסונן וכ"מ בב"י. א"ר אות ד' וכ"כ הר"ז אות א' ועיין בדברינו לשם בס"ד:

ז

ז) שם. פסיעות בינונות. דדרך הליכתו של אדם אמה. רש"י. והיינו אורך ב' מנעלים מנעל א' מקום מצב הרגל ומנעל הוי בין רגל לרגל. מהרי"ו סי' מ"ה. מ"א סק"א: א"ר שם. תו"ש אות ב' ר"ז או' ב' ח"א כלל ע"ו אות א' וכתב בחידושי הריטב"א וכ"ז היינו אם צריך לילך בשבת לאיזה צורך מצוה מונה אותו דהוה כמדידה של מצוה דשרי כמ"ש סי' ש"ו סעיף ז' יעו"ע. תו"ש שם:

ח

ח) שם. פסיעות בינונות. ואם הוא אדם ארוך שפסיעות בינונות שלו הוא יותר מאמה צריך לשער באדם בינוני דאלו האלפים אמה הם שוים לכל אדם ולא כמו ד"א ששבת בהם שמשערים בדידיה:

ט

ט) שם פסיעות בינונות ושיעורם מיל שהוא י"ח מוניטין. בי"ד סי' ק"ל, וכ"כ שע"ת בשם חוט השני דף ק"ט ע"ב יעו"ש ועיין לעיל רסי' רס"א בהגה ובש"ע שם סעי' ב'

י

י) [סעיף ג'] כשם שאין אדם רשאי וכו'. זהו לשון הטור וכתב עליו הב"י דדין זה עם כל הבאים מכאן עד סוף הסי' לא ניתנו ליכתב אלא בהלכות יו"ט דאינם לענין שבת כלל ולא כתבם הטור כאן אלא אגב גררא עכ"ל מיהו הב"ח והפרישה או' ג' כתבו דקצתם שפיר שייכי לענין שבת והשאר אגב גררא יעו"ש.

יא

יא) שם. כך כליו ובהמתו וכו'. דהבהמה והכלים כרגלי הבעלים. ביצה ל"ז ע"א.

יב

יב) שם. כך כליו ובהמתו וכו'. ומיירי ביו"ט. דבשבת אסור להוציא א"נ מיירי במלבוש. מ"א סק"ב א"ר או' ה' תו"ש או' ג' ועיין לקמן סי' ת"ג.

יג

יג) שם. כך כליו ובהמתו וכו'. לאפוקי עבדו ושפחתו הכנענים כיון דשייכי במצות כמ"ש לקמן סי' תי"ד תו"ש או' ג' ועיין בדברינו לשם.

יד

יד) שם כך כליו ובהמתו וכו'. וה"ה פירותיו וכל דבר השייך לו ביצה ט"ל ע"ב ופירש"י שם וכתב בעה"ק דף ל"ה בד"א בזמן שהם תוך תחומו ואפי' הן באוצרות חוץ מן העיר כל שהן תוך תחומו הרי הן כרגליו. אבל אם היו נתונים בעיר אחרת אעפ"י שבני אותה העיר עירבו אצלו ויכולים לבא למקום שהוא שובת שם פירותיו נידונין כאותה העיר ולא יזיזם ממקומם א"ר או' ה' ועיין לקמן סעי' י"ז

טו

טו) שם כך כליו ובהמתו וכו'. ונראה דבהמה וכלים של נכסי מלוג הרי הם כרגלי הבעל ואם נתן לה אחד מתנה ע"מ שאין לבעל רשות בהן ומה שתרצה תעשה הוי כרגלי שניהם. ונראה פשוט דאם א' בעיר אחרת רחוק יותר מאלפים אמה ופירותיו כאן מותר להוליך הפירות לצד עירו ולא חיישינן שמא עירב הוא לצד אחר רחוק אלפים ממנו דאז אין להם אלא ד"א דמוקמינן לה אחזקה שלא עירב גם נראה דאם היה רחוק מכאן ונודע שהוא גוסס כבר ג' ימים דאז הוא בחזקת מת וכליו קנו שביתה אצל יורשיו כמ"ש סי' שכ"ט עי"ש וביו"ד סי' של"ט ובאה"ע סי' י"ז תו"ש או' ג'.

טז

טז) שם הגה. ועיין לעיל ססי'. ש"ה וכו' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

יז

טוב) [סעיף ד'] המוסר בהמתו לבנו וכו'. לפי שדרך בני אדם להפקיד כליהם ביד בניהם ואין כוונתם למסור ברשותם מ"מ פ"ה מה' יו"ט דין י"א מ"א סק"ג. תו"ש או' ד' ר"ז או' ד'.

יח

חי) שם. המוסר בהמתו לבנו וכ' כ"כ ב"י בשם הרמב"ם פ"ה דיו"ט ופסק כן בש"ע מיהו בעה"ק דף ל"ה חולק על הרמב"ם ופוסק דבנו הרי הוא וכן כאחר ביש"ש פ"ה דביצה חלק על הרמב"ם וגם הרמב"ם גופיה בפי' המשנה פסק דהוא כאחר וכ"מ מטור והרא"ש ורי"ו דף ל"ג שלא חילקו בין בנו לאחר גם המגיד פ"ה דיו"ט כתב דרש"י ושאר מפרשים פסקו דבנו כאחר לכן נ"ל ברור שלא לפסוק כפסק הש"ע ולבוש בזה. א"ר או' ו' אכן הר"ז או' ד' פסק כדברי הש"ע וכ"נ דעת המ"א והות"ש שהבאנו באו' הקודם שפירשו דברי הש"ע ולא חלקו עליו.

יט

יט) שם הרי היא כרגלי האב שאין שום אדם יכול להוליכה אלא במקום שהאב יכול להלך ואעפ"י שמסרה לבנו מבע"י. ר"ז שם וכ"כ הנה"ש או' א' דלהרמב"ם אפי' מסרה לבנו מערב יו"ט הרי היא כרגלי האב ולאינך פו' אפי' לא מסרה אלא ביו"ט הרי היא כרגלי בנו כאלו הוא רועה נכרי.

כ

כ) שם. הרי היא כרגלי האב ואם היה בנו רועה קבוע שנותנים לו גם אחרים לרעות ומסרה גם הוא לבנו כמו שמוסרים אחרים נראה שגם לדעת הרמב"ם הרי הוא כנכרי והויא כרגלי הבן.

כא

כא) הלוקח בהמה מחבירו מעיו"ט אפי' שלא מסרה לו אלא ביו"ט הרי היא כרגלי הלוקח ביצה ל"ז ע"ב. ואעפ"י דברשותיהו דמוכר קיימא דאי בעי למהדר הדר ביה מ"מ כיון שהסכימו על המקח ומסתמא יעמוד המוכר בדבורו אוקמוה רבנן ברשותיה דלוקח אעפ"י שלא נתן מעות. שטה מקובצת פת"ע או' ד',

כב

כב) [סעיף ה'] מסרה לרועה וכו'. אפילו לרועה עכו"ם שהרי קונה שביתה אצלו כמ"ש סס"י ת"א. מ"א סק"ד ומחה"ש. ר"ז או' ה'.

כג

כג) שם. הרי היא כרגלי הרועה. לפי שמן הסתם גם מאתמול היה בדעתו למסרה לו היום וקנתה שביתה במקום שביתת הרועה. ר"ז שם, ומשמע מסתימת לשון הש"ע דאפילו יש כמה רועים בעיר כיון שהוא מסר לרועה א' הרי היא כרגלי אותו רועה אבל יש כמה פו' חולקים בזה רש"י והרשב"א והרא"ש והטור וס"ל דהיינו דוקא אם אין בעיר אלא רועה א' אבל אם יש בעיר ב' רועים ומסרה לאחד מהם בשבת הרי היא כרגלי הבעלים משום דלא ידעינן להו מיניייהו היתה דעת הבעלים מע"ש כמבואר בטור וב"י יעו"ש. ומיהו משמע דאם רגיל ליתן דוקא לא' מהם אף לדעת רש"י ודעמיה הרי היא כרגלי אותו רועה.

כד

כד) שם ואם מסרה לשני רועים וכו'. היינו שמסר אותה מעיו"ט לשניהם ולא בירר דבריו ולמחר בירר ומסר שמירתה לא' מהם ולפיכך הרי היא כרגלי הבעלים דכיון דעדיין לא בירר למי ימסור שמירתה לא גמר בדעתיה לאפוקי מרשותיה. ב"י בשם הר"ן. מ"א סק"ה תו"ש או' ו' (ומ"ש שם התו"ש דבמ"א יש ט"ס לפי שהיה כתוב אצלו כרגלי שתיהם כמ"ש במאמ"ר או' א' יעו"ש) ר"ז או' ה' ומשמע דהוא הדין אם מסרה ביו"ט לב' רועים ולא בירר הרי היא כרגלי הבעלים כיין שלא קנה א' מהם.

כה

כה) [סעיף ו'] שור של פטם. שמפעם שוורים למכור. רש"י ביצה ל"ח ע"א.

כו

כו) שם. כרגלי מי שלקחו וכו'. ואפי' בן עיר אחרת שבא לכאן ע"י עירוב מוליכו למקומו דכיון דאורחיה לזבוניה מאתמול אוקמיה ברשותיה דמאן דאתי למחר וזבין ליה רש"י שם. ונראה דה"ד משור המפוטם אבל אם יש לו שוורים אחרים שאינם מפוטמים (ר"ל ולפעמים מוכר מהם) לא עדיף בזה מרועה אלא הרי הם כרגלי אנשי אותה העיר דלא אמרינן כאלו שמאתמול אוקמינהו ברשותיה דמאן דאתי וכן מבואר מדברי הרמב"ם (פ"ה דיו"ט דין ט"ו) ושפיר יש לכוין פירש"י לדבריו והע"וש לא הבין כן יעו"ש מאמ"ר או' ב'.

כז

כז) שם. למקום שהוא הולך. מפני שדעת בעליו מעי"וט כך היא שיקחו ממנו אנשי עיירות אחרות ונמצא שור זה כבור של עולי בבל שהוא מסור לכל הרמב"ם שם.

כח

כח) [סעיף ז'] שור של רועה. אדם שמגדל בהמות שלו ופעמים שמוכר מהם לשכיניו ומכיריו. רש"י שם.

כט

כט) שם. כרגלי אנשי אותה העיר. אלפים אמה לכל רוח ואפי' עירב רועה זה ד' אלפים אמה לרוח א' אינו מעכב על א' מבני אותה העיר שלקחו הימנו ביו"ט מלהוליכו לרוח שכנגדה אלפים דמאתמול אוקמיה ברשות בני העיר לפי שרגילין ליקח ממנו אבל כרגלי בני עיר אחרת לא דאין לרועה שם סוחר בהמות כמו פטם שיכירוהו בני עיר אחרת ליקח הימנו. רש"י שם. והביאו הט"ז סק"א ומ"ש אבל כרגלי בני עיר אחרת לא ר"ל בין עירב הרועה לעיר אחרת בין בני עיר אחרת עירבו לכאן אין יכולין בני עיר אחרת להוליך הבשר לשם אלא רק עד אלפים אמה של תחום אותה העיר:

ל

ל) ונראה דה"ה בשור של פטם נמי הדין כן דאפי' עירב לרוח א' יכול הלוקח להוליכו לרוח אחרת. עו"ש או' ד' מש"ז או' א' וזה חוזר למ"ש רש"י בתחלת הדבור ואפי' עירב רועה וכו' לז"א ונראה דה"ה וכו'

לא

לא) שם. כרגלי אנשי אותה העיר. ואפי' קצת מאנשי אותה העיר עירבו לא' מן הרוחות אינם אוסרים על אנשי העיר אלא הרי הוא כרגלי רוב אנשי אותה העיר. א"ר או ט' בשם עה"ק. אמנם העו"ש שם כתב בשם הר"ן דלדידן דאית לן ברירא בעלמא דרבנן הרי כל א' מן הלוקחים יכול להוליכו למקום שהוא יכול להלך אפי' אין כל בני העיר יכולין לילך לשם יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' ג' נה"ש או' ב' ולפ"ז גם הרועה אם עירב יכול להוליך למקום שעירב דלא גרע מאנשי העיר.

לב

לב) וכל זה ברועה אבל אלו הקצבים שקינים בהמות ע"מ לשחוט ולמכור לכל יהיה מי שיהיה ודאי שיוכל בן עיר אחרת שעירב ליקח בשר ביו"ט ולהוליך לעירו וכן אותם קצבים שלוקחים בשר כשר מן העכו"ם ע"מ למכור לכל יהיה מה שיהיה הלוקח מהם יכול להוליך למקום שעירב.

לג

לג) [סעיף ח'] כלים המיוחדים לא' מהאחים וכו'. משמע דגם לשאר האחים יש להם חלק באלו הכלים אלא רק שעתה הם מיוחדים לא' מהאחים להשתמש בהם הוא לבדו דאם אין להם חלק בהם זה פשיטא שהם כרגליו וגם כבר אמר התנא הבהמה והכלים כרגלי הבעלים ולמה ליה לתנא לחזור ולשנות כלים המיוחדים אלא קמ"ל רבותא דאע"ג שיש להם חלק בהם שמיוחדים לא' הם כרגליו דלא גרע משואל מעיו"ט.

לד

לד) שם. אלא למקום שכולם יכולים לילך. לאפוקי אם אחד מהם עירב למזרח שאין יכולין עוד להוליכן למערב אפי' אמה א' ולמזרח רק אלפים אמה למקום שכולם יכולין להלוך.

לה

לה) [סעיף ט'] שנים ששאלו חלוק וכו'. היינו מעיו"ט דק"ל דהרי הוא כרגלי השואל כמ"ש לקמן סעי' י"א אלא דהכא קמ"ל דאם שאלוהו שנים אוסרין זע"ז.

לו

לו) שם. וזה לילך בו ערבית וכו'. היינו ערבית של אותו יום ששאל אותו בשחרית אבל אם שאלו אותו זה ליו"ט א' וזה ליו"ט ב' כל א' יכול להוליכו למקום שהוא הולך ואינם אוסרים זע"ז דק"ל שתי קדושות הם כמ"ש לקמן סי' תט"ז.

לז

לז) שם. לא יזיזוהו ממקומו. דהא זה אינו יכול להוליכו למזרח כלום וכן השני אינו יכול להוליכו למערב כלום וע"כ לא יזיזוהו ממקומו.

לח

לח) שם. לא יזיזוהו ממקומו. ואם הניח כל א' עירובו לסוף אלף יכולין להוליכו כל א' אלף מביתו עד מקום שגם חברו יכול לילך בו. טור.

לט

טל) [סעיף יוד'] הרי כל הבשר כרגלי שניהם. ר"ל שאין יכולין להוליך הבשר אלא במקום ששניהם יכולין לילך והטעם כתוב שם בגמ' ובפירש"י שם משום דבהמה היתה בחייה ביה"ש וכל אבריה בחייה יונקים זה מזה ומשחשכה ינק כל אבר ואבר מחבירו ואין כאן לברור יעו"ש משא"כ בחבית הואיל ותחומין מד"ס אמרינן יש ברירה ונחשוב כאלו חלק שהגיע לזה היה ברור לו ומובדל בחבית מעיו"ט וכאלו לא היה מעורב כמ"ש הרמב"ם סוף פ"ה מה' יו"ט יעו"ש. וכ"ז לדעת הש"ע דפסק כהרי"ף והרמב"ם דפסקו כרב וכ"פ הלבוש והר"ז או' יו"ד. אבל בעל העיטור והרו"ה והרא"ש והטור והר"ן פסקו כסברת החולקין על רב דגם בבהמה אמרינן יש ברירה. כמו בחבית כמבואר בטור. וב"י יעו"ש. ונראה דלצורך גדול יש להקל.

מ

מ) [סעיף יא'] הרי הוא כרגלי השואל. דכיון שהבטיחו להשאילו אוקמיה ברשותיה. גמ' ביצה ל"ח ע"א ופירש"י שם ואעפ"י שלא משך ולא קנה בהגבהה ברשותיה דשואל קאי מע"ש או מעיו"ט מש"ז או' ג'.

מא

מא) שם. הרי הוא כרגלי המשאיל. דכיון שלא שאל ממנו מעיו"ט אומר המשאיל דלמא משכח איניש אחרינא ואזיל ושאיל מיניה. גמ' שם,

מב

מב) [סעיף יב'] מים ומלח לעיסתה. וה"ה לקדירתה. הרמב"ם פ"ה מה' יו"ט דין ך'.

מג

מג) שם. כרגלי שתיהן. דבעיסה המים והמלח של זו וקנה שביתה עמה והקמח קנה שביתה עם זו וכן גבי תבלין לקדירה לבוש.

מד

מד) שם כרגלי שתיהן ולא אמרינן דלבטיל מים ומלח בעיסה. דכיון שבאו לתקן העיסה הו"ל מין במינו ולא בטיל בדבר שיש לו מתירין גמ' ותו' שם ט"ל ע"א.

מה

מה) [סעיף יג'] כרגלי הנותן דהואיל ויש בה ממש הרי היא כשאר דברים שהם כרגלי הבעלים.

מו

מו) שם. כרגלי זה שהדליק. לפי שאין בה ממש שתקנה שביתה עם בעליה טור. לבוש.

מז

מז) [סעיף יד'] בור של יחיד וכו'. מוקי לה בגמ' במכונסים אבל נובעים הרי הם כרגלי כל אדם וכמ"ש בסעי' שאח"ז ב"י ב"ח. פרישה או' ט' עו"ש או' יו"ד. ועיין לקמן או' ג"ן.

מח

מח) שם. הרי הוא כרגלי בעליו. ואם לקח מהם אדם אחר אין יכול להוליכן אלא למקום שזה יכול להוליכן ואם עירב הוא למזרח אין יכול זה להוליכן חוץ לעיר בצד מערב אפי' פסיעה אחת רש"י עירובין מ"ה ע"ב.

מט

מט) שם. כרגלי אנשי אותה העיר. ולפיכך אנשי העיר אם לא עירבו כל א' מוליכם אלפים אמה לכל רוח ואיש אחר שמילא מהם אינו מוליכן אלא כרגלי אנשי אותה כעיר. (היינו אם כולם לא עירבו) עירב א' מן העיר לצפון וא' לדרום זה מוליך לרגליו לצפון וזה מוליך לרגליו לדרום שבור זה כבור שותפין ויש ברירה אבל אם איש אחר בא ומילא לעצמו לא יזיזם ממקומם (היינו בעירב א' מאנשי העיר לצפון וא' לדרום) לפי שהמים שבידו הרי הם של אנשי העיר והם מערבין התחומין זה בזה. מילא א' מן העיר ונתן לו מוליכן כרגלי הממלא שהרי מחלקו מילא ונתן לו. ויש מי שכתב דבור של אנשי העיר אין להם אלא אלפים אמה לכל רוח ואפי' עירב א' לא יוליכם אלא אלפים אמה ואין דבר זה מחוור והראשון עיקר המ"מ פ"ה מה' יו"ט דין י"ד בשם הרשב"א. והביאו ב"י וכתב דדברי הר"ן כפי' ראשון ודברי הטור כפי' ב' וכ"נ מדברי רש"י עכ"ל. אמנם דעת האחרונים כפי' ראשון דאם עירב א' מאנשי העיר מוליכן כרגליו עו"ש או' יו"ד מ"א ס"ק י"א תו"ש או' ט"ו ר"ז או' י"ד.

נ

נ) שם. ושל הפקר וכו'. דהפקר נקנה בהגבהה ואמרינן הוברר הדבר דמאתמול נמי הוברר להאי גברא וברשותיה קיימי ואם בא א' ושאל לו מימיו אינו מוליכן אלא כרגליו. רש"י ביצה ט"ל ע"א ועירובין מ"ה ע"ב.

נא

נא) [סעיף טו'] נהרות המושכים. משמע בגמ' אפי' אין נובעין כיון דניידי לא קנו שביתה מ"א ס"ק י"ב א"ר או' י"ג א"א או' י"ב ר"ז או' ט"ו ואפי' הן של יחיד אינן כרגלי אלא כרגלי הממלא ראשון. טור. לבוש. ב"ח ר"ז שם.

נב

בנ) שם. ומעיינות הנובעים. ואעפ"י שאין יוצאין חוץ ממקום נביעתן למשך הלאה. רש"י ביצה ט"ל ע"א. מ"א ס"ק י"ג. ואפי' הן של יחיד דכיון דניידי לא קנו שביתה והן כרגלי הזוכה בהן תחלה. הרא"ש. וכ"כ הטור והלבוש אלא שהלבוש כתב הטעם משום דנובעין תמיד מן הקרקע ואפשר שזהו ג"כ טעם הרא"ש דניידי מחמת שנובעין תמיד מן הקרקע ולא קנו שביתה מיהו בעה"ק לרשב"א כתב דאף הנובעין אם אינם זוחלין קנו שביתה כמ"ש בא"ר או' י"ג וא"א או' י"ג וכ"כ הער"ה או' ד' בשם ר' ישעיה הראשון יעו"ש. אמנם התו"ש או' י"ז כתב כדעת הרא"ש והטור והלבוש מושכים משם והלאה ואפי' הם של יחיד לא קנו אצלו שביתה דאפי' אינם וכ"כ הר"ז או' ט"ו.

נג

גנ) שם. הרי הם כרגלי הממלא. זהו דעת הרא"ש והטור דפי' מ"ש הגמ' הרי הם כרגלי כל אדם. ר"ל הזוכה בהן תחלה כמ"ש באו' הקודם אבל רש"י פירש דאין להם שום שביתה לא במקומן ולא כרגלי הבעלים ולא כרגלי הממלא אלא כל אדם מוליכן כרגליו יעו"ש וכ"כ הריטב"א בתי' עירובין דף מ"ו וכ"כ ר' ישעיה הראשון וריא"ז בשה"ג יעו"ש והב"ד הער"ה או' ה' אמנם הב"י כתב דאיתא בתוס' כדעת הרא"ש וכ"ה דעת הר"ן יעו"ש וע"כ פסק כן בש"ע. וכ"ה דעת האחרונים כמ"ש לעיל או' נ"א ואו' נ"ב.

נד

דנ) שם. היו באים מחוץ לתחום וכו'. הואיל ולא קנו שביתה כלל חוץ לתחום ר"ז או' ט"ז. והטעם משום דניידי כמ"ש לעיל או' נ"א.

נה

הנ) גשמים היורדים ביו"ט סמוכים לעיר הם כרגלי אנשי אותה העיר וכ"ש כשירדו לתוך העיר עצמה ולא קנו שביתה באוקיונוס או בעבים דמינד ניידי שם. יש"ש גמ' ומשמע בתו' (עירובין מ"ז ע"ב ד"ה חרס) דבתוך העיר מיקרי סמוך לעיר. מ"א ס"ק י"ג. אמנם הא"ר או' י"ג כתב על דברי המ"א הנז' דלא דק דבעירובין מ"ו ע"ב מבואר דדוקא ביורדין מעיו"ט לפי שדעת אנשי העיר עליהן אבל היורדין ביו"ט הם כרגלי כל אדם כמו היורדין בעיו"ט חוץ לתחום וכ"מ בעה"ק וביש"ש פ' משילין סי' ט"ו קאי על היורדין בעיו"ט יעו"ש. וכ"כ המחה"ש דבעיו"ט מיירי אלא שכתב דבמ"א נפל ט"ס יעו"ש.

נו

ונ) מטר היורד בשבת או ביו"ט אע"ג דמאתמול לא היו עבים מותר לרחוץ ולשתות מהם. שה"ל בשם רב צמח גאון שכנה"ג בהגב"י או' ג' ועיין לעיל סי' ש"י סוף או' ב"ן.

נז

זנ) [סעיף טז'] הרי הם כרגלי הממלא. דמה דק"ל המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו היינו מטעם מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה וכיון דלא זכה אלא מכוחו הוי כרגליו. ת"ו והרא"ש מ"א ס"ק י"ד. תו"ש או' ח"י ר"ז או' ח"י מיהו הב"ת כתב דדוקא בעודן ברשותו הו"ל כרגליו אבל אם באו ליד מי שנתמלאו לו הרי הם כרגליו יעו"ש וכתב עליו המ"א שם דזהו דברי ר' נחמן דלא ק"ל כוותים יעו"ש. אבל הא"ר או' י"ד כתב שבעה"ק פסק כב"ח וכן הריא"ז בשה"ג כתב כהב"ח וכן המ"מ פ"ה מה' יו"ט דין י"ד כתב דהרי"ף והרמב"ם ס"ל כר"נ דהרי הם כרגלי מי שנתמלאו לו ותמה על הב"י שלא ראה דברי המגיד יעו"ש נמצא דדין זה בפלוגתא שניא וע"כ אם רוצה זה שנתמלאו לו המים להוליכם חוץ לתחום מי שמילאם יש ליזהר למלאת בידו כדי שלא ליכנס בפלוגתא אך אם אי אפשר למלאת בידו והוא שעת הדחק שנצרך לו המים למקום שהולך אז יש להקל ולסמוך על דעת הפו' דס"ל שהם כרגלי מי שנתמלאו לו.

נח

חנ) מיהו כשמילא לעצמו ואח"כ נתן לחבירו הרי הוא כרגלי ממלא ראשון א"ר או' ט"ו.

נט

טנ) ואם היה הבור של שותפות ואמר לחבירו למלאת לו לכ"ט הרי הם כרגלי מי שנתמלאו לו משום דנעשה שלוחו ואין זה כמגביה מציאה כ"מ בגמרא ביצה ט"ל ע"א ופירש"י שם וכ"ב בעה"ק והביאו הפת"ע או' י"ז וכ"כ היש"ש פ"ה דביצה סי' ט"ו והביאו העו"ש ססי' זה והתו"ש ועיין לעיל או' ט"ל גבי חבית של שותפוח דלכ"ע אמרינן יש ברירה יעו"ש.

ס

ס) [סעיף יז'] רחוקה ממנו. ארבעת אלפים אמה. טור.

סא

סא) שם. שפירותיו כמוהו. והוא לא עירב רש"י טור.

סב

סב) שם. כשייחד להם קרן זוית והטעם דכשייחד להם קרן זוית לא קבל שמירתן רק שא"ל הא ביתא קמך לכן הם כמוהו. מ"א ס"ק ט"ו א"ר או' ט"ו תו"ש או' י"ט. ואצ"ל אם אמר לו בפי' הנה הבית לפניך הנח לך במקום שתרצה שלא קבל עליו שמירתן כלל כמ"ש בח"מ סי' רצ"א ר"ז או' י"ט.

סג

סג) שם. אבל אם לא יחד וכו'. ומיירי כשנפקד קבל עליו אחריות אבל אם לא קבל אחריות אפי' לא יחד קרן זוית הם כרגלי המפקיד. עו"ש או' י"ג. וכל שקבל עליו שמירה אפי' כשומר חנם שחייב בפשיעה קאי ברשותיה דנפקד. א"א או' ט"ו והר"ז שם כתב דאפי' אם קיבלם ממנו סתם הרי קבל עליו שמירתן והרי הם כרגליו. ועיין ח"מ רסי' רצ"א. וכ"ז במניח סתם ואח"כ נמלך ליקח מהם ביו"ט אבל אם היו עומדים ליקח מהם ביו"ט הרי הם ברשות בעליהן בכל אופן כ"כ האחרונים.

סד

סד) שם. שהם מופקדים אצלו. מיהו איכא מ"ד שאין מוליכין הפירות אלא למקום שהמפקיד והנפקד יכולין לילך. ב"י בשם הר"ן.

סה

סה) [סעיף חי'] אלא א"כ זיכה להם וכו'. ואף דבשואל בסעי' י"א בדיבור קנה התם אמר לו משאיל לשואל גופיה הילכך סמכא דעתיה אבל היכא דלא א"ל בעינן זיכוי ע"י אחר והוי כמו יחד קרן זוית דלעיל הר"ן פ"ה דביצה א"ר או' י"ז תו"ש או' ך' ולפ"ז אם הזמינם מעיו"ט וגם בירר לכל א' חלקו מעיו"ט קנו דהוי כמו שואל אבל אם הזמינם לחוד מעיו"ט ולא בירר לכל א' חלקו מעיו"ט לא קנו דלא דמי לשואל כלי שהוא מבורר ועומד מיהו מדברי התו' שם משמע דגם אם הזמינם מעיו"ט ובירר לכל א' חלקו מעיו"ט לא קנו משום דלא סמכא דעתייהו במנות כמו בכלי דבכלי יודעים איזה כלי ששאלו וסמכא עליה דעתייהו אבל במנות אינם יודעים איזה מנה יתן להם למחר ואפשר דלעת הצורך יש להקל ואם ידעו המנה שבירר להם מבע"י אפשר דגם לדעת התו' קנו.

סו

סו) שם. ע"י אחר וכו'. שאמר לו זכה במנות הללו לפלוני ולפלוני דזכין לו לאדם שלא בפניו והיו שלהם מבע"י לילך כרגליהם רש"י שם והר"ן.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---