אליה רבה/אורח חיים/שצז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אליה רבהTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png שצז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
נתיב חיים
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

[א] [לבוש] וחייבין וכו'. במלבושי יום טוב חולק דאין חטאת אלא בשגגת כרת והכא אינו אלא בלאו דאל יצא וכן מבואר בשבת דף קנ"ג דאין חיוב חטאת אפילו לר' עקיבא דסבירא ליה תחומין דאורייתא. כתב רוקח סימן קע"ח ואם תאמר בשבת ניתנה תורה ואמרינן שקול הדיבור חזרו לאחוריהם שתים עשרה מיל הרי יצאו חוץ לתחום, ויש לומר הואיל ועננים מקיפין אותם כאילו מחיצות בני אדם וכאילו לא יצאו:

ב[עריכה]

[ב] [לבוש] ויש אומרים וכו'. הם המרדכי והרא"ש ורמב"ן ורשב"א והטור ורבינו ירוחם דף צ"ו עיין שם, ומשמע שכן סבירא ליה לרי"ף וכן משמע בשלטי גיבורים סוף פרק קמא דעירובין ועיין סוף סימן ש"ה:

ג[עריכה]

[ג] [לבוש] אפילו הולכי וכו'. כן כתב הטור וכתב בית יוסף שהוא מסוף פרק קמא דעירובין דמחנה חייבין, וצריך עיון הא למאן דאמר דתחומין מדרבנן אידחי זה וכן בעבודת הקודש דף ק"ט פוטר במחנה אפילו יותר משתים עשרה מיל, לכן נראה לי דסבירא ליה לומר דהולכי מדבריות לאו בכלל מחנה הן וצריך עיון, ועיין שס"ו סעיף ב':

ד[עריכה]

[ד] פסיעות וכו'. בינונות (רמ"א), והיינו אורך שתי מנעלים מנעל אחת במקום מצב הרגל ומנעל הוי בין רגל לרגל (מהרי"ו ע"ה), וצריך עיון מאי טעמא השמיטו הלבוש. ועיין סימן שצ"ט סעיף י' דיהבינן ליה אלכסונן וכן משמע בבית יוסף:

ה[עריכה]

[ה] כליו. מיירי ביום טוב דבשבת אסור להוציא, אי נמי מיירי במלבוש. כתב עבודת הקודש דף ל"ה במה דברים אמורים בזמן שהן תוך תחומו ואפילו הן באוצרות חוץ מן העיר כל שהן תוך תחומו הרי הן כרגליו היו נתונין בעיר אחרת אף על פי שבני אותה העיר עירבו אצלו ויכולין לבוא למקום שהוא שובת שם לפירותיו נדונין באותה עיר לא יזיזם ממקומן:

ו[עריכה]

[ו] לבנו וכו'. כן כתב בית יוסף בשם הרמב"ם ופסק כן בשולחן ערוך, ואני תמה הא בעבודת הקודש שם חולק עליו ופסק דבנו הרי הוא כאחר וכן בים של שלמה פרק חמישי דביצה חלק על רמב"ם, ועוד תמיהני דרמב"ם גופיה בפירוש המשנה פסק דהוא כאחר וכן משמע מטור ורא"ש ורבינו ירוחם דף ל"ג שלא חילקו בין בנו לאחר גם המגיד פרק ה' דיום טוב כתב דרש"י ושאר מפרשים פסקו דבנו כאחר, לכן נראה לי ברור שלא לפסוק כפסק דשולחן ערוך ולבוש בזה:

ז[עריכה]

[ז] [לבוש] דלא בירר דעתו וכו'. משמע שאם אמר מערב יום טוב למי יתן אף שלא מסרו לו אלא ביום טוב הרי הוא כרגל אותו שאמר ונתן לו וכן משמע בעבודת הקודש. הנה הר"ן נדחק לפרש דברי הרי"ף דאם מסרה מערב יום טוב לשניהם וביום טוב בירר ואמר שמוסרה לאחד מהן אפילו הכי הוי כרגלי שתיהן לפי שלא בירר מערב יום טוב, עד כאן. ולעניות דעתי פירוש הרי"ף כפשטן דאם מסרה לשני רועים ביחד אפילו בערב יום טוב והניח להם כך גם ביום טוב הרי הוא כבעליו לפי שלא נתקיימה קניתם לאחד מהן וכן משמע בפירוש המשנה לרמב"ם פרק משילין וברמב"ם פרק ה' דיום טוב. ומכל מקום לדינא אפשר לפסוק כסברת הר"ן הנזכר לעיל, אך על פירושו קשה נימא שיהא כרגלי שני הרועים כמו שנים ששאלו בסעיף ט', ויש לחלק:

ח[עריכה]

[ח] שני רועים וכו'. אפילו אחד בנו אם לא שרגיל למסור לבנו אז הרי הוא כרגלי בנו (עבודת הקודש שם), ואזיל לטעמיה כמו שיתבאר:

ט[עריכה]

[ט] אותה עיר וכו'. ומוליכין אותו אלפיים אמה לכל רוח ואפילו היו קצת מאנשי אותה מדינה שערבו לאחת מן הרוחות אינה אוסר על אנשי מדינה אלא הרי הוא כרגלי רוב אותה אנשי מדינה (עבודת הקודש), ואפילו עירוב הרועה לרוח אחרת אינו מעכב על הקונה אבל אם בא אחד מעיר אחרת על ידי עירוב וקונה אינו יכול להוליכה למקומו כן משמע ברש"י ביצה דף ל"ח וקא משמע לן הלבוש אף שרועה עירוב לעיר אחרת ויש קונה מאותה עיר אין מוציא וכו' כן נראה לי, ונחלת צבי השיג בחינם והוא הדין דהוא עצמו אינו מוציא חוץ לתחום אף שעירב:

י[עריכה]

[י] הרי העיסה וכו'. ולא אמרינן דליבטל ברוב דהוי מין בשאינו מינו מכל מקום כיון דאי אפשר לעיסה ולקדירה בלא אלו הוי כמין במינו (תוס' ועבודת הקודש), ור"ן תירץ דכיון שיש לו מתירין עכשיו במקום שרגלי שתיהן שווין בה לכך אף במין בשאינו מינו לא בטל:

יא[עריכה]

[יא] [לבוש] ונכרי וכו'. כיון שלא עירבו בני עיר:

יב[עריכה]

[יב] [לבוש] ואם עירב וכו'. צריך לחלק בין הא לסימן ק"י וצריך עיון:

יג[עריכה]

[יג] נהרות המושכים וכו'. משמע אפילו אינו נובעין כיון דניידי לא קנה שביתה (מגן אברהם). ומה שכתב הלבוש בגומת נראה לי הוא מפירוש רש"י אבל בעבודת הקודש זה לשונו, דוקא מים המכונסין בבורות ובמערות או מים הנובעים והמכונסין בבאר וכיוצא בזה אבל מים המושכין בין מים בנהרות בין מים ההולכים כמעיינות הנובעים וזוחלין למקום נביעתן לכן מימיהם אינן קונין שביתה שהוא נע ונד, עד כאן. כתב מגן אברהם גשמים היורדים ביום טוב סמוכים לעיר הם כרגלי אנשי אותה העיר וכל שכן כשירדו לתוך העיר עצמה (ים של שלמה ג"ם), ובתוך התחום משמע דמקרי סמוך לעיר ונראה לי מגן אברהם. ולא דק דבעירובין דף מ"ו מבואר דדוקא ביורדין מערב יום טוב לפי שדעת אנשי העיר עליהן אבל היורדין ביום טוב הם כרגל כל אדם כמו היורדין בערב יום טוב חוץ לתחום וכן משמע בעבודת הקודש שם, ובים של שלמה פרק משילין סימן ט"ו קאי על היורדין בערב יום טוב ודו"ק, ועוד בהגהות אשירי ממהרי"ח פרק מי שהוציאוהו ונראה לי דמיירי נמי בהכי עיין שם:

יד[עריכה]

[יד] כרגלי הממלא וכו'. וכשנותנין לחבירו הוא כרגלי חבירו (ב"ח ועולת שבת), ולא דק דלא קיימא לן הכי כמו שכתב הרא"ש (מגן אברהם). ואני מצאתי שפסק בעבודת הקודש דף ל"ו דב"ח וכן ריא"ז בשלטי גיבורים דף ש' לכן שמתי אל לבי לעיין בשיטה זו ומצאתי תמיה גדולה על בית יוסף ושולחן ערוך ולבוש ומגן אברהם הנמשכין אחריו שכתב זה לשונו, הרי"ף והרמב"ם השמיטו זה משום דפסקו כרגלי הממלא אף דבגמרא אוקי פלוגתא כרב נחמן ורב ששת במגביה מציאה לחבירו אם קנה חבירו וכיון דקיימא לן דקנה אם כן הלכה כרגלי חבירו הא היפך רש"י הגירסא כי היכא דלא נימא רב נחמן קונה דהא הוא דאמר בפרק קמא דבבא מציעא לא קנה עד כאן לשונו. ותימא לי איך לא ראה במגיד פרק ה' מהלכות יום טוב שכתב להיפך דרי"ף ורמב"ם השמיטו משום דסבירא ליה המגביה מציאה לחבירו קנה ואם כן הוא כרגלי חבירו, עד כאן, ולפחות הוה ליה להבית יוסף להביאו, ועוד עיינתי בפירוש רש"י בביצה דף ל"ט שאינו מהפך כל הגמרא אלא פירש דאף למאן דאמר דלא קנה מכל מקום סבירא ליה לר' נחמן דוקא כל שלא בא ליד חבירו אבל כשבא לידו ודאי קנה, ואם כן הלכה כר' נחמן, וזה כוונת הר"ן שם ולרשב"ם בתוס' שם נמי הלכה כן עיין שם:

טו[עריכה]

[טו] [לבוש] שיכול לטעון וכו'. ולפי זה באמר בשעת שמילא שימלא לחבירו או שחבירו אמר זכה לי דאז אין יכול לחזור כמו שנתבאר בחושן משפט שם הוא כרגלי חבירו, וכבר כתבתי דעת רוב פוסקים כן בכל ענין כשנתנו לחבירו, מיהו כשמילא לעצמו ואחר כך נתן לחבירו הוא כרגלי ממלא ראשון:

טז[עריכה]

[טז] שיחד וכו'. דאז לא קיבל שמירתו עיין בחושן משפט סימן שצ"א (מגן אברהם):

יז[עריכה]

[יז] אלא אם כן זיכה וכו'. ואף דבשואל בסעיף י"א בדבור קנה התם אמר לו משאיל לשואל גופיה הילכך סמכיה דעתיה אבל הכא דלא אמר לו בעינן זיכוי על ידו והוי כמו ייחד קרן זויות דלעיל עיין בר"ן פרק משילין:

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.