מחצית השקל/אורח חיים/שסו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים שסו

(ב) (ס"ק ב) שיירא כו' שאין קבועים שם רק דרך מקרה חנו שם בשבת לכן אין דירתם מקרי דירה:

(ג) (ס"ק ג) בתים כו' ה"ה כששרויים בחצר דלא מהני דאין אוסרים מזה על זה אפי' על הבתים אין אוסרים כמבואר ר"ס ש"ע וסי' ש"ע סעיף ג':

(ה) (ס"ק ה) אסור כו' דמכרמלית לכרמלית שרי והיינו תוך ד"א:

אמרי' בגמרא כו' ובאגודה כו' ובתוס' חולקים כו' לפי שיש מקום לטעות בדברי מ"א לכן צריך אני להציע בקוצר דברי הש"ס שבת דף ק"א ע"א אמר רב הונא הני ביציאתא דמישן (פרש"י ספינות קטנות רחבות למעלה כו') אין מטלטלין בם אלא בארבעה (פרש"י דלאו רה"י נינהו שאין ברחבה ד' למטה ולא אמרן כו' אבל יש פחות מג' ארבעה (פי' רש"י שעד שלא הגביהו ג' הרחיבו ד"ט) ל"ל בה והיינו משום דאמרי' לבוד ופריך ר"נ אפי' גבוה ג' קודם שהרחיב ד"ט ניהו דל"ל לבוד נימא גוד אחית מחיצתה ואע"ג דבנעץ קנה ובראשו טרסקל רחב ד"ט וזרק ונח ע"ג פוטרים חכמים משום דלא אמרי' גוד אחית היינו משום דהוי מחיצה שהגדיים בוקעים בה אבל בספינה דל"ל גדיים בוקעים אלא דגים בוקעים בקיעת דגים לא שמיה בקיעה זהו לפירש"י וכ"ה מסקנת הש"ס שם א"כ לפ"ז אפי' אין ברחבה ד"ט בתוך גובה ג"ט אפ"ה הוי רה"י דאמרי' גוד אחית דבקיעת דגים ל"ש בקיעה דלא כאגודה והאגודה צ"ל דס"ל כהתו' שם שהקשו על פרש"י דלפירושו מאי פריך ונימא גוד אחית מה מועיל שיהי' מחיצות מבחוץ כיון שמבפנים אין שם ריוח מקום ד' ולא ניחא תשמישתיה כו' עכ"ל ולכן פי' כמ"ש מ"א שהספינות י"ל דפנות כו' וחלל בין הנסרים כו' א"כ י"ל דגם האגודה ס"ל הכי מ"מ אם רחב ד"ט תוך גובה ג' גם התוס' מודים דאמרי' לבוד דהא ע"ז לא הקשו התוס' כלום כ"א על קושית הש"ס דכה"ג לא אמרי' גוד אחית ולפ"ז האגודה חולק עם רש"י דלרש"י אפי' אין רחב ד"ט תוך גובה ג"ט מיקרי רה"י דאמרי' גוד אחית אבל לאגודה לא אמרינן כה"ג גוד אחית ול"מ רה"י אלא ברחב ד"ט תוך גובה ג"ט דאז הוי רה"י מטעם לבוד ובזה גם התוס' מודים (ואין האגודה ת"י לעיין בו אם לא שנאמר דס"ל כפי' שדחה רש"י שם) א"כ מ"ש מ"א אח"ז ובתוס' חולקים לא קאי על האגודה כ"א על פרש"י:

והמים נכנסים בה והיא עשוי' כך שאפי' תתהפך אינה נטבעת לעולם עכ"ל התוס' וס"ד כיון דהמים נכנסים לתוכה וגם יש ריוח בין נסר לנסר למטה ג' טפחים דל"ל לבוד יהי' דינו כמים ויהי' כרמלית אפ"ה הוי רה"י שאנו רואים כו' עקומין כו':

ודע דלפרש"י לס"ד ולאגודה למסקנא אפי' המחיצות גבוהים י' טפחים והן רחבים ארבע אלא שאח"ז מתקצר ואין רחבו ד"ט אם יש באותו מקום חצר גבוה ג' טפחים הוי כרמלית:

(ו) (ס"ק ו) ד"א על ד"א כו' ע' בי"ד סי' רפ"ו ר"ל דבריש מס' סוכה השוה ברייתא מה שנקרא בית לענין מזוזה ה"ה לענין עירוב ובי"ד סתם הרב"י כדעת הרמב"ם לענין מזוזה דבית שיש בו לרבע ד"א על ד"א כגון שרחב שמונה אמות ורחב שתי אמות חייב במזוזה א"כ ה"ה דמיקרי בית דירה לענין עירוב אך הש"ך שם כתב דהוי ספיקא דדינא דהרא"ש פסק דפטור ממזוזה ולכן יש לקבוע מזוזה בלי ברכה א"כ ה"ה דיש להחמיר שלא להניח בו העירוב:

(ז) (סק"ז) אין להם כו' ואם מכר ביתו לאחר אין בידינו כו' דדלמא בני מבוי לא מחלו זכות זה כ"א לו ולא למכרו לאחר:

שהטעם משום הנאה דבגיטין דף ס' תנן מערבים בבית ישן מפני דרכי שלום ומפרש הש"ס מ"ט אילימא משום כבוד דהאי ביתא כבר זכה כבוד זה והא האי שפורא (ר"ל מה שתוקעים בו בע"ש לבטל העם ממלאכה או ר"ל שופר של נדבה ששם היו נותנים נדבות להספיק בני הישיבה והיה הדרך שהוא מונח אצל הראש של העיר) שתחלה הוי בבית ר' יודא ואחר מותו בבית רבה שמלך אחריו ואח"ז בבית ר' יוסף כו' ומסיק משום חשדא ופרש"י כיון שיודעים שרגילים להניח העירוב בבית ההוא וכשיראו שאין העירוב מונח שם יחשדו כשיראו בני המבוי מטלטלים שמטלטלים בלי הנחת עירוב אמנם הרמב"ם בפי' המשנה כתב טעם אחר מה שלא הוזכר בש"ס והיינו משום הנאה דבית שמניחים בו עירוב א"צ ליתן פת ושלא להפסידו אותו הנאה אין רשאים להניח העירוב בבית אחר ודברי הרמב"ם צ"ב שהם נגד דברי הש"ס עכ"פ כתב מ"א דדוקא להרמב"ם שהטעם משום הנאת בעל הבית שפיר יש לחלק אם מכר דלא מחלי בני מבוי אותו הנאה כ"א לו ולא שיהי' רשות בידו למכרו אבל לטעם המבואר בש"ס משום חשד של בני מבוי מה לי אם הבית בידו או מכרו לאחר עכ"פ החשדא להיכן אזלא:

ואפי' להרמב"ם י"ל כו' ר"ל דע"כ צ"ל דהרמב"ם ה"ל גרסא כן בש"ס אלא משום הנאה אעפ"כ מוכח דאפי' מכרו שייך הזכות להקונה דאל"כ מאי פריך מהאי שפורא שאני התם דכבר יצא מרשות ר' יודא כשמת ונפל ביד היורשים ומה לי יורש או לוקח א"ו דס"ל להש"ס דהכבוד מוריש לבניו ה"ה למסקנא דהטעם משום הנאת הפת אותו זכות מוריש לבנו אם מת וה"ה ללוקח דמ"ש:

בין מת למוכר. אין ס' כ"ה ת"י אפשר דס"ל יורש יותר כרעא דאבוה מן הלוקח או ס"ל דכ"ז שהוא חי לא מחלו בני מבוי הזכות כ"א אליו א"כ ראוי להניח בבית שהוא דר עתה משא"כ כשמת דאז א"א שיזכה בו הוא ולכן זוכים בו היורשים ולפ"ז אם מכר הבית והוא יצא מאותה מבוי דא"א להניח העירוב בבית מודה דזכה הלוקח דהוי כאלו מת אולם לא ידעתי טעמו וגם מ"א כתב שדוחק לחלק:

(ח) (ס"ק ח) וליתן כו' ואם הוא דבר שצ"ל מעות לזה ר"ל שצריכים ליתן מעות (דע"כ צ"ל דאין כוונת מ"א שהשני אינו מבקש מעות דא"כ לא הל"ל ואם הוא דבר שצ"ל כו' אלא הל"ל ואם צריכים ליתן לזה מעות אע"כ דדעת ורצון הראשון ואחרון שוה לענין שכר ובחנם וה"ק דוקא בעירובין שאין דרך ליתן מעות עבור הנחתו אבל אם הוא דבר שהדרך ליתן מעות עבור הנחתו מותר ומשמע אפי' יצטרכו ליתן גם לשני שכירות) שכר לבעל הבית אז רשאים לשנות לטעם הש"ס משום חשדא דכה"ג ליכא חשדא דאפי' יראו שאין העירוב מונח במקום שהיה רגיל ידונו בני המבוי לכף זכות שע"ע היו מהנים לבעה"ב זה. ועתה יש אחר הראוי יותר לקבל שכר זה לכך הניחוהו בביתו בשלמא בעירוב דאין בו רק הנאה מועטת דבית שמניחים בו עירוב א"צ ליתן פת לא יתלו בזה משא"כ כשנותנים שכירות דהוי הנאה ממש יתלו בזה:

(ט) (ס"ק ט) ואפי' קטן אבל גוי אסור לקבצו כנ"ל ולא כ' טעם לדבר וא"ל אע"ג דקטן וכן גוי לאו מידי עבדי אלא מעשה קוף בעלמא וע' לקמן סי' ת"ט ס"ח ואפשר חיישינן שהגוי יגנב ממנו ובפרט למנהג שכ' רמ"א שגובים מכל בית מעט קמח שמא יגנוב חלק א' או שנים ואע"ג דאח"כ מזכה לכלם או סתם כך הוא כמ"ש ס"ק י"ג מ"מ אדעת שיגנב הגוי לא נתנו:

(יב) (ס"ק יב) כדי כו' שהשכנים סוברים ר"ל אפי' נטלה חלה מלחם אחר על זה אלא שאח"כ נטל מלחם זה מעט שיעור חלה לצורך אכילה או לצורך ד"א אפ"ה ליכא משום איבה שהשכנים שאין יודעים האמת סוברים שנטלו כו':

(יג) (ס"ק יג) ואדעתא דהכי כו' כמ"ש סי' תרכ"ח בשני שותפים שקנה אתרוג בשותפות לצורך מצוה א"צ להקנות זה לזה אפי' ביום א' דבעינן כולו לכם דמסתמא אדעתא דהכי קנאוהו תחלה שיהי' לכ"א לבדו בשעה שיוצא בה וה"ה הכא ואף שהמ"א שם כ' שהרשב"א לא כ' שם כן אלא להלכה אבל למעשה צריכים להקנות בפי' וכן הסכים מ"א שם היינו דוקא שם דתליא בדין ברירה ע"ש משא"כ הכא דלא תליא בדין ברירה י"ל כן להלכה ולמעשה:

(יד) (ס"ק יד) צריך להוסיף דלדידהו כו' ר"ל דלקמן סי' שס"ח מבואר שיעור העירוב ואם בשעת הנחה הי' כשיעור ואחר זה נתמעט ולא נשאר רק כ"ש אפ"ה כשר וע"ש במ"א מ"מ להנוספים אחר שנתמעט הוי תחלת עירוב וצריך שיהי' בו כשיעור:

(טו) (ס"ק טו) אפי' כו' במה שהאב רוצה כו' כיון דליכא בזה איבה נשאר הדין די"ל זכיה:

(יז) (ס"ק יז) וע"י אשתו כו' ע"מ שאין לבעלה כו' לשון זה לאו דוקא דל"מ וע' באה"ע סי' פ"ה סעי' י"א ובי"ד סי' רכ"ב איזה לשון צ"ל להאשה אלא כיון דמשכחת דיש יד לאשה בלי בעלה ל"מ אי הבעל מזכה על ידה לאחרים:

(יח) (ס"ק יח) ואפי' י"ל כו' דאין צריך עירוב דאם היתה צריכה לערב הוה א"ל מיגו דזכיא לנפשה זכיא לאחריני:

(כ) (סק"כ) מברך כו' שאינו דר באותה העיר ואין שם בשבת ההוא כ"א אורח בעלמא א"כ א"צ הוא לעירוב דהוא אינו אוסר עליה ולא הם אוסרים עליו ואפי' הוא שם בי"ט ר"ל רק בי"ט וקודם שבת הראשון יחזור וילך משם וא"כ הוא לא צריך לערב דהא בי"ט א"צ לעירוב דהא אין עירוב והוצאה ליו"ט:

מהני העירוב כמ"ש ר"ס תקי"ט דהיינו להוציא דברים שאין בהם צורך היום כלל. אבל הכא לא עביד כלום לפי מנהגנו דאין א' מזכה לבני העיר אלא גובים מעט מכל בית א"כ נקנה העירוב בשעת הקיבוץ מיד כמ"ש הרב"י מביאו המ"א מיד אח"ז. וא"כ אין לברך דכל הברכות צריך לברך עליהן עובר לעשייתן:

וי"ל דמ"מ כיון שעדיין כו' דבין השמשות דוקא קונה עירוב ול"מ הקיבוץ:

והעיקר כמ"ש לעיל כו' חוזר אדלעיל לישב איך מברך א' מבני העיר כיון שכבר קונה העירוב בשעת קיבוץ על זה כ' דהעיקר כמ"ש לעיל ס"ק י"ג דהשמש יתן העירוב כו' וא"כ עכשיו הוא שעת הזיכוי והוי עובר לעשייתן כמ"ש סעי' ט"ו ואע"ג דמ"א לא כ' בס"ק י"ג שהשמש יתן כו' כ"א ע"צ היותר טוב אבל מצד הדין א"צ לזכות א"כ איך קרוי עי"ז עובר לעשייתו מ"מ י"ל דהא מה"ט כ' דמצד הדין א"צ לזכות דמסתמא אדעתא דהכי נתנו ולב ב"ד מתנה ע"ז והיינו דמסתמא ניתן באופן שיהי' מתוקן העירוב ע"פ הדין והשתא כיון דיותר טוב אם עכשיו השמש מזכה לבני העיר ע"י הרב כדי שיהי' הברכה עובר לעשייתן א"כ תחלה מסתמא דעת' שלא להקנות מיד לבני העיר עד יזכה השמש ע"י הרב:

ואם י"ט אינו סמוך לשבת כו' ר"ל כה"ג שלא זיכה בי"ט עד שחשכה ניהו דאם שבת סמוך לי"ט דהיינו שהיה י"ט ה' ו' באין ברירה צריך לזכות על תנאי אבל אם שבת מופלג מי"ט מה לו להתנות הלא אפשר להמתין מלערב עד שבת ואז יזכה בערב שבת קודם שתחשך דהא בי"ט אין צריך לעירוב כל כך כי אם לדברים שאין בהם צורך היום כלל ועוד דלכתחל' יש לחוש לדעת הרמב"ם שהביא הטור סי' תקכ"ח דאין להתנות כי אם בזמן שהיו מקדשים ע"פ הראי' אבל בזמן הזה שסומכין על החשבון אין להתנות ניהו דלא ק"ל כוותיה מ"מ היכי דאפשר לצאת גם לדעת הרמב"ם עדיף טפי:

ודע דמ"ש לדחות שאין לאורח לברך דלא עביד מידי מ"מ אם מזכה השמש על ידו לבני העיר אפשר מיקרי עביד מעשה ורשאי לברך דומי' דקביעות מזוזה וגם עכ"פ טעם הראשון לא נדחה דאם לא ערבו גם הוא אסור ושייך לאותו מצוה:

ומיהו אם שכחו כו' כמו שכ' רמ"א סעי' ו' ואע"ג דמשמע לעיל בס"ק זה דיהי' דעת בני העיר שלא לזכות כ"א ע"י נתינת השמש להרב היינו משום דהכי עדיף שתהי' הברכה עובר לעשייתן וא"כ כי האי גוונא ששכחו כו' עדיף טפי אם בני העיר היו מזכים בשעת קיבוץ אמרי' דעתייהו שהיה דעתו להקנות באופן היותר מועיל לפי תקנות חז"ל והי' דעתם אם ישכחו מקנים מיד בשעת קיבוץ ואם לא ישכחו אין מקני' עד יזכה השמש ע"י הרב:

לכל שבתות השנה ר"ל ואין מזכירים י"ט אע"ג דדבר שאין בו צורך היום כלל בעי עירוב אעפ"כ אין מזכירין י"ט דמשום דברים שא"ב צורך היום לא הצריכו לערב:

ובנוסח שלנו מגג לגג ער"ס שע"ב ר"ל דכלים ששבתו בגג בלא"ה מותרים לטלטל מגג לגג:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.