אליה רבה/אורח חיים/שסו

אליה רבה ‏ אורח חיים שסו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] מן הבתים וכו'. והוא הדין מבית לבית (מגן אברהם), עד שיערבו וכו', ובלא עירוב על ידי הושטה מידו ליד חבירו תוך ארבע אמות (רש"ל סימן נ"א):

ב

[ב] [לבוש] פת וכו'. דוקא פת ולא דמי לסימן שפ"ו דשם ערובי תחומין (כנסת הגדולה), ובשיירי כנסת הגדולה האריך לפרש כן דעת רש"י ריש פרק בכל מערבין עיין שם:

ג

[ג] אסור לטלטל וכו'. דהוי כרמלית אבל מן הים לתוכה מותר ואם יש בית בספינה אסור להוציא מהבית לספינה ואם יש לה מחיצות עשרה אין צריך עירוב כיון דאין שם אלא בית אחד ספינות קטנות הרחבות למעלה וקיצרות למטה עד כחודו של סכין אפילו הכי הוי רשות היחיד אם יש להם מחיצות עשרה דאמרינן גוד אחית ויש אומרים אם אין רחבה ארבעה טפחים בתוך גובה שלושה הוי כים ואין מטלטלין בה אלא בארבע אמות (מגן אברהם). ודע דמחיצות עשרה היינו מקרקע הספינה אף שאין גבוה עשרה ממים:

ד

[ד] ואין מניחים וכו'. הקשה הט"ז בעירובין דף מ"ט הוה ליה למימר איכא בינייהו זה ותירץ משום דסבירא ליה נמי טעמא דדירה רק כמפרש בהדיא משום קנין סגי בכלי כמו שכתבו תוס' שם, עד כאן, וקשה דאכתי אם כן אם פירש בהדיא דאז לשמואל אפילו בבית שאין ראוי לדירה מניחן:

ה

[ה] שיש בו ארבע אמות וכו'. ואפילו אין בו ארבע אמות רק יש בו כדי לרבע ארבע על ארבע כמו שכתב ביורה דעה סימן רפ"ו סעיף י"ג ואף דיש חולקין שם מכל מקום בעירוב דרבנן נראה לי להקל:

ו

[ו] [לבוש] וכן הקטן וכו'. אבל כותי אסור לקבצו (מגן אברהם), ובמגיד פרק א' דאשה ועבד מותרין, וצריך לומר דכותי גרע דלית ליה הימנותא. שוב מצאתי בלחם משנה פרק בכל מערבין דמי שאינו מודה בעירוב אפילו בעירובי חצרות נמי לא ועיין סימן ת"ט סעיף ח':

ז

[ז] אין להם לשנותו וכו'. אפילו יש קצת טעם אבל כשיש טעמא רבה משנין ואם מכר ביתו לאחר אין בידינו ראיה שיזכה הקונה בדבר (ראב"ח ע'), וזהו לפירוש הרמב"ם במשנה שהטעם משום הנאה אבל בגמרא איתא בהדיא משום חשדא שכיון שלא יראו בו עירוב יחשדו שמטלטלין בלא עירוב אם כן אף במוכר ביתו מניחן בו (מגן אברהם), ואפשר דכיון שהוא ברשות אחר לא יחשדו שידעו שאין חזקה לאחר וכהאי גוונא כתבו תוס' גיטין דף ס' ועיין חושן משפט סוף סימן קמ"ט, ועוד דברצוף אהבה פירש הגמרא אליבא דרמב"ם שיחשוד בעל הבית ויאמר שמה שהסירה מביתו העירוב הוא כדי שלא יתהנה:

ח

[ח] וליתן בבית אחר. אפילו מת הבעל הבית ואפילו השני נותן מעות לבני החצר להניח בביתו ואפילו הוא תלמיד חכם וראשון עם הארץ (רדב"ז י"ד), ואם בתחילת הנתינה התנו לשנות מותר לשנות ואם הוא דבר שצריכין ליתן מעות לזה יכולין לשנות ליתן לאחר ובכולן אם עברו ונתנו לבית אחר אין כופין אותו לחזור וליתנו באותו הבית, מיהו אם רוצין לחזור וליתנו הרשות בידן (וצריך עיון כנסת הגדולה):

ט

[ט] העירוב בבית הכנסת וכו'. מותר לטלטלו בבית הכנסת בלא עירוב כיון שאין שם דירה (מגן אברהם), אם הבית הכנסת או בית שמניחין בו העירוב הוא בענין שאסור לטלטל שם כגון שאין שם עירוב מבואות או שהוא חוץ לעירוב אינו כלום דלא שייך לומר כאילו דרין שם (ט"ז):

י

[י] [לבוש] כלומר שיהו וכו'. כן כתב בית יוסף ולא ידעתי למה אלא טעמא שיהא העירוב מעורב וכן לשון רש"י על איפלג פלגי וטעמא דשלא ימחה וכו' על שלא יקפיד דבסעיף דלקמן:

יא

[יא] שום אחד וכו'. וכל שכן כשמזכה עירובו משלו שלא יקפיד:

יב

[יב] [לבוש] לעצמו וכו'. בתוספות והרא"ש והגהות מיימוני פרק ה' לא נזכר תיבת לעצמו אלא משמע דאף לבני ביתו מקפיד עליו (מלבושי יום טוב):

יג

[יג] [לבוש] משום איבה וכו'. וכן הוא בעירובין דף פ"א, וצריך עיון במהרי"ל הלכות עירובי חצירות כתב טעם אחר זה לשונו, אולי יקפיד דאם יראה לו פתו גדולה מפתת חבירו והמקפיד על עירובו אין עירוב, עד כאן:

יד

[יד] אפילו גדולה וכו'. אינו עירובו (עבודת הקודש), משמע אפילו דיעבד ואפילו ערבו כולן בפרוסות לא מהני דיעבד מהרי"ל. שכח ועירב על הפרוסה וכשגמר בדין יש לנא וכו' זכר הדין וחזר ונטל שלימה ואמר עליה שנית בדין יהא שרי וכו' אך סמך על ברכה ראשונה שלא תהא לבטלה, עד כאן, משמע כשהפסיק הרבה צריך לחזור ולברך. כתב שיירי כנסת הגדולה מהר"ם מינץ כתב אם נאכל העירוב בליל השבת ולא נשאר אלא חתיכה סומכין עליו, ואם בחול צריך לערב פעם אחרת, עד כאן. ואין נראה כן ממהרי"ל שכתב אף דנאכל ערב שבת בין השמשות כיון דבשעת העירוב היה שלם אין לחוש אם נעשה פרוסה אחר כך עד כאן לשונו, ולכאורה קשיא דיש לומר דאין פלוגתא דבין השמשות שאין שהות לעשות אחר מודה מהר"ם דמותר ובחול דיש שהות אפשר מודה מהרי"ל דאסור ועיין סימן שס"ח סעיף ד' דכשר אף לשאר שבתות אף שנשאר כל שהוא, ומכל מקום בחול קודם שבת ראשון דהוי תחילת עירוב נראה דמודה אף שנשאר חתיכה כשיעור עירוב צריך לחזור ולערב בשלם וכן משמע בטור יורה דעה שם:

טו

[טו] ואדעתא דהכי וכו'. משמע דאין השמש צריך לזכות לכולם דלא כמו שכתב בסימן שצ"ה דאם לא זיכה לא הוי עירוב וכן פסקו הנחלת צבי וט"ז שם, ומגן אברהם כתב טוב להחמיר לכתחילה לזכות, עד כאן, ובסוף סימן זה כתב בט"ז שהשמש יתן העירוב להרב ויזכיהו לכל הקהל על ידו ואם חשכה ליל יום טוב ראשון ולא זיכה אסור לזכות ביום טוב כמו שכתב סימן תקכ"ח אלא על תנאי ואם יום טוב אינו סמוך לשבת אין לערב עד שבת מיהו אם שכחו לזכות עד שבת מותר לטלטל:

טז

[טז] אחד מזכה וכו'. ומהרי"ל כתב דיחיד המערב צריך לערב בשלימה דלא פלוג וכתב שיירי כנסת הגדולה דהוא הדין כשאחד מזכה לכולם:

יז

[יז] ויש אומרים אף על פי וכו'. לכן יש ליזהר שלא לסמוך על עירוב שנתמעט דשמא יתמעט משיעורו ויתוספו אחר כך דיורין וכו' או ראוי שיאמר כל אדם בשעת ברכה לכל מי שיתוסף כסברא ראשונה (ט"ז סימן שס"ח), ולעניות דעתי דאף שיאמר בשעת ברכה מכל מקום אם ניתוסף אחר שנתמעט צריך להוסיף וכן משמע בעבודת הקודש דף כ"ה:

יח

[יח] [לבוש] וכן מזכה וכו'. והוא הדין אם יש לאדם מלמד או סופר או יתום אוכל על שולחנו (טור) ואפילו אוכלין בחינם (פרישה):

יט

[יט] [לבוש] וקיימא לן יש קנין וכו'. עיין יו"ד סימן רכ"ב ובאבן העזר סימן פ"ה וצריך עיון:

כ

[כ] שמקבץ וכו'. אפילו אחר שאינו מבני העיר יכול לברך דשייך באותו מצוה דהא גם הוא היה אסור בטילטול ועיין מגן אברהם דלכאורה דבריו סותרים וקל להבין:

כא

[כא] [לבוש] ומבית וכו'. ברוקח סימן קצ"ט סיים ומחצר ומפנה לפינה ומזוית לזוית כל זמן שהעירוב זה קיים:

כב

[כב] ולא ברכו וכו'. פירוש שלא אמרו שום דבר עליו אפילו הכי שרי (מגן אברהם), ועיין סימן תקכ"ח:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.