מחצית השקל/אורח חיים/שסה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים שסה

(א) (ס"ק א) אם כו' דתחלת מבוי כו' ר"ל דהא מבואר בס"ק ב' דה"ט דבעינן שישאר פס ד' דלמא שבקו כו' אבל כשנשאר פס ד' מיקרי קורה ע"ג מבוי:

דאותו פס ד"ט יש לו לבד דין מבוי דשיעור המשך מבוי הוא ד' טפחים. ואם כן יש על הפרצה שם פתח דאפילו שבקו פתח המבוי כו' מ"מ נשאר על אותן ד"ט שם מבוי כיון דיש בו שיעור המשך מבוי ופריך הש"ס הא קי"ל שיעור המשך הוא ד' אמות כדאיתא סי' שס"ג סעיף ל"ג שצריך להעמיד פס ד' אמות ומשני התם תחלת מבוי לעשותו עתה מבוי בעינן ד"א אבל הכא סוף מבוי ר"ל דכבר עליו שם מבוי אלא שנפרץ אם כן סגי כשנשאר רק ד"ט אכתי נשאר עליו שם מבוי. ואם כן אי לא נשאר כלום אלא שהוא מעמיד עתה שם פס הוי ג"כ תחלת מבוי ובעי' ד"א:

(ג) (ס"ק ג) נפרץ (ודע דאין חילוק לדינא בין נפרץ מצדו כלפי ראשו או לא כלפי ראשו) כו' מקצה לקצה ר"ל לא על סוף מחיצה רביעית כ"א על כל רוחב המבוי:

ולזה כוון הטור ורי"ו. דאיתא בדף וי"ו אמר ר' חנן בר רבא אמר רב מבוי שנפרץ מצדו בעשר. מראשו בד'. ופריך מ"ש מצדו בעשר דאמרי' פתחא הוא מראשו נמי כו' א"ר הונא בריה דר"י כגון שנפרץ בקרן זויות דפתח בקרן זויות לא עבדי. והטור כתב ואם נפרץ מראש פרצתו בד' וכ"כ רי"ו והקשה הרב"י דה"ל לכתוב דוקא שנפרץ בקרן זויות. עוד הקשה דהא הטור פסק בסי' שס"ג להא דאר"י מבוי שרחב ט"ו אמה מרחיק שתי אמות ומעמיד פס בת ג' אמות וכדאיתא בש"ע סי' שס"ג סעיף ל"ד הרי דבראשו אפילו פרצה בת שתי אמות אינו מפסיד וע"ז תירץ מ"א דהטור ורי"ו מיירי דהקורה מונח על הפס. והא דקאמר בגמרא דמותר כו'. ר"ל בהא דאמרי' דגם מראשו אי לא הוי בקרן זויות פרצתו בעשר וגם הא דאר"י מבוי שרחב ט"ו אמה מרחיק שתי אמות כו' בלחי בצד הבתים ה"ה דהמ"ל שהקורה מונחת מקצה לקצה אלא אורח' דמלתא נקט דמהיכי תיתי יפסיד א"ע להניח קורה ארוכה כ"כ הרבה יותר מן הצורך טרם נפרצה המבוי וא"ל מנ"ל למקשן להקשות דפריך מ"ש מצדו כו' מראשו נמי כו' דלמא מיירי שמתוקן בקורה והקורה מונחת על הפס. דאם כן תיקשי אדמפליג בין מצדו למראשו ה"ל לאפלוגי במראשו גופיה אי הקורה מונחת על הפס או מקצה לקצה או מתוקן ע"י לחי העומד אצל הבתים משא"כ השתא דמשני שנפרץ בקרן זויות. לא קשיא לפלוג הכל מראשו אי נפרץ בקרן זויות או לא. י"ל דבאמת זה כונת ר' חנן מצדו בעשר קורא כל המחיצות צדו גם דופן רביעי' ששם הלחי או הקורה ומראשו ר"ל מראש הכותל דהיינו בקרן זויות והא דלא העתיק הטור דין הש"ס דהיכי דהוי בקרן זויות. כבר כתב הרב"י על הרא"ש שגם הוא לא העתיק האי דקרן זויות משום דכבר אשמועי' בכמה דוכתי דפתח' בקרן זויות לא עבדי כיון דבמבוי שא"פ בראשו ד"ט א"צ תיקון כלל כמ"ש סי' שס"ג סכ"ח. אף דשם דעת דעה א' דוקא פחות מג"ט אבל ג"ט צריך תיקון מ"מ הא דברי מ"א אמורים ליישב דעת הטור והטור ס"ל כמ"ד דאי אינו פתוח ד"ט א"צ תיקון:

(ד) (ס"ק ד) דלא כו' דחצר פרצתו ביו"ד אמות וכמ"ש סעיף ג'. ר"ל אפילו בקעי ביה רבים:

אם י"ל דין חצר. ר"ל כמבואר סי' שס"ג סעיף כ"ו דלחומרא י"ל דין חצר:

(ו) (ס"ק ו') למי כו' העומד כו'. ודע דאפילו נכנסו כותלי כו' אם אותן הגפופים אין רחוקים מכותל החצר ג"ט אמרי' לבוד וכאלו הוא דופן עב וניתר על ידם כדלעיל ס"ס ש"ס ע"ש:

(ז) (ס"ק ז) ומותר כו' ואע"ג דרגילה החצר לעבור כו' אע"ג דהי' רגל המותר במקומו במבוי ל"מ וכמ"ש מ"א סי' שס"ד סק"ג ולכן סיים מ"א וע' סי' שס"ד ס"ג:

(ט) (ס"ק ט) של כו' ואי חד כו' דרחבה והרחב' אינה מוקף לדיר' ואוסרת המבוי הפתוחה לה מצד א' וגם אוסרת השביל הפתוח' לה מצד שני ושפת הגודא גבוה יו"ד. דהנהר עמוק עשר' ושביל גופה אסור דהא אין לו תיקון. אין השביל אוסר הרחבה דהרחב' רחב יותר מן השביל וא"כ השביל היא פרוצה במלוא' לרחב' אבל הרחבה י"ל גפופים אע"ג דבעינן מחיצה יו"ד ר"ל לעשות עי"ז מוקף לדיר'. והתוס' כ' כו' מצד השביל שרי כו' דמה"ת יטעו להתיר שביל מפולש. דהא רואים מותר השביל כיון דאינו מפולש דהא י"ל גדודים. והנהר א"ר יותר מעשר אמות דא"כ ל"מ גדודים שבצד ב' דהא איכא פרצה יותר מעשר אמות:

אלא שבני מבוי משתמשים כו' ולכך מותר ע"י לחי וקורה דדינו כמבוי שיש בו בתים וחצרות דהא מצורף למבוי והמשתמשים שם:

(י) (ס"ק י') מותר כו' כ' המ"מ פי"ג בשם רשב"א כו' פ"ת יורד וסותם ר"ל דהא מה"ט בפתוח לכרמלית אסור דבלחי שהוא מחיצה אמרי' חוץ הפנימי של צד המבוי סותם. ובקורה שהוא משום הכירא ג"כ אמרינן הכירא מלגיו מחוט הפנימי של הקורה הוי היכר ולכך נגד הלחי והקורה אסור לטלטל דאין שם תיקון ודומ' לכרמלית מ"מ כיון שהוא מקום קצר ואין בו כשיעור בטל לגבי המבוי שדומה לו יותר משיתבטל לגבי ר"ה שאינו דומה לו כלל ומה"ט כשפתוח לכרמלית דהוי מינו מצא מין כו' ואסור משא"כ ברוחב ד"ט אמרי' פ"ת יורד וסותם (דבציר מד"ט לא אמרי' פ"ת יורד וסותם כדאי' לעיל סי' שס"א סעיף ב' בהג"ה) והוי תחת הקורה או נגד הלחי גופיה רה"י:

ונ"ל שגם הסמ"ק כו' ר"ל שהרב"י הביא על דברי רשב"א הנ"ל שהסמ"ג וסמ"ק כ' דברחב ד"ט מותר תחת הקורה ונגד הלחי והבין הרב"י דמיירי בפתוח לר"ה ואפ"ה ס"ל דאינו מותר אלא ברחב ד"ט ולפ"ז כ' הרב"י דע"כ חולק עם הרשב"א דא"כ לדעת סמ"ג וסמ"ק בפתוח לכרמלית ע"כ אפי' ברחב ד"ט אסור ולחלק בין ראוי לקבל מעזיבה דבפתוח לר"ה אפי' אינו ראוי לקבל מעזיב' ובפתוח לכרמלית בעי' דוקא שיהיה ראוי לקבל מעזיב' לא נראה להרב"י ע"ש מ"ש ולכן כ' מ"א דאין כוונות סמ"ג וסמ"ק כן אלא דגם הם ס"ל כרשב"א ובפתוח לר"ה מותר אפי' אינו רחב ד"ט והא דמתיר ברחב ד"ט היינו בפתוח לכרמלית מ"מ בזה מחולקים דסמ"ג וסמ"ק לא הצריכו שתהי' ראוי לקבל מעזיב' והרשב"א מצריך שתהיה ראוי לקבל מעזיב' ומ"א לא העתיק כ"א דברי הרשב"א לחומרא:

(יא) (ס"ק יא) לא ישב כו' דמיקרי הכירא וה"ל כיושב על פתח חצר דשרי מה"ט:

כ"מ ברא"ש גבי חצר ר"ל דהרא"ש כ' כלשון הש"ע אבל בחצר מותר בין פתוח לר"ה ובין פתוח לכרמלית שיש בו הכירא עכ"ל ומדאיצטריך בחצר הפתוח לכרמלית טעם להתיר משום דאיכא הכירא משמע דבמבוי דליכא הכיר' אפי' פתוח לכרמלית אסור וה"ה לר"ה דידן והא דהוצרך לראיה מהרא"ש ולא הביא ראיה מלשון הש"ע שהוא כלשון הרא"ש היינו משום דהב"ח כ' איפכא דפתוח לכרמלית מותר לישב בראש המבוי וא"כ י"ל ה"ה לדידן דל"ל ר"ה ונתן טעם דבפתוח לר"ה דמותר להשתמש תחת קורה מצוי שחפץ בידו בשעת ישיבתו שם חיישי' דלמא נפיל מידו לר"ה כו' אבל בפתוח לכרמלית דאסור לטלטל שם ואף דמ"מ אפשר שיהיה חפץ בידו אלא שלא יטלטלני ד' אמות מ"מ אינו מצוי כיון דהטלטול אסור לכן לא גזרינן כ"ה כוונת הב"ח חשש מ"א פן יראה אדם דברי הב"ח ויתל' א"ע באילן גדול להקל כדברי הב"ח דאין לדחות הב"ח מלשון הש"ע דגברא אגברא קרמית לכן הוצרך לו' דכ"מ מדברי הרא"ש ולכן יש להחמיר והחשש בפתוח לכרמלית אף דלשם שרי להביאו דהא מותר לטלטל מכרמלית לכרמלית כדלעיל סי' שמ"ו ובכמה דוכתי' מ"מ חיישי' שמא יביאנו לתוך המבוי או יגנדר חוץ לד"א בכרמלית ויביאנו אליו נמצא מטלטל ד"א בכרמלית:

(יב) (ס"ק יב) כיון דמידי כו' וכ"ה בגמ' דאמרי' בביצה דף למ"ד ע"א אמר רבא לא ליתב אפומ' דלחיי' דלמא מגנדר ליה כו' והא הני נשי דשקלין כו' ויתבו אפומי דמבוי ולא אמרי' להו מידי אלא כו' מוטב שיהיה שוגגים כו וה"מ בדרבנן אבל בדאורייתא לא ולא היא דהא תוס' יוה"כ דאורייתא ואכלו ושתי עד חשכה ולא אמרי' להו מידי ומיהו לקמן סי' תר"ח מבואר דוקא מידי דאינה מפורש כ"א אתיא מדרש כמו תוס' יוה"כ אבל בדבר המפורש מחינין עוד מבואר שם דוקא בדבר שידעי' שודאי לא ישמעו אבל אי מספקיני' ואפשר שישמעו צריך למחות ואף דשם אינו מבואר כן כ"א בדבר שהוא מן התורה אולם המעיין ברא"ש בביצה שם ר"פ המביא יראה להדיא שהרא"ש כ"כ גם על מלתא דרבנן דמספק צריך למחות:

(יג) (ס"ק יג) מוקפת כו' דהוי כחצר א' כו' והתיקון לא היה צריך כ"א לסלק דיורי הגוים שלא יאסרו וכדלעיל סי' שס"ג סעי' כ"ו:

והוי כחצר של"ע כו' כמ"ש סי' שע"ד ס"ב ר"ל ב' חצרות זה אצל זה וכותל מפסיק ביניהם וערבה כל חצר לעצמ' ולא ערבו זה עם זה ובשבת נפלה הכותל שבין החצירות אף דלא ערבו זע"ז אין אוסרת זע"ז כיון שנשארו מחיצות החיצונות של החצרות אמרי' לשבת כיון דהותר' הותר':

(יד) (ס"ק יד) עומד לסתור פי' שקרוב כו' וז"ל ת"ה שם סי' ע"ג אמנם נראה שאם הענין כך שעושים הכשר מבוי לצורך שעה כגון בחופה וברית מילה ואז רגילות כמה פעמים שקרוב לודאי שהגוים שוברים ההכשר באותה לילה מחמת שלא הורגלו בו עכ"ל:

(טו) (ס"ק טו) אסורות כו' ולא מצי לאתויי כו' דבעינן שיהי' אפשר לו להביא העירוב אצלו כדלקמן. אבל נשבר בשבת שרי דאמרי' שבת כיון דהותרה הותרה:

ר"ס שע"ד דשרי כו' בשני חצרות שיש פתח ביניהם וערבו שניהם יחד ובשבת נסתם הפתח אעפ"כ מותר לטלטל מחצר לחצר כו':

ובחצרותיהם פשיטא כו' ר"ל דמחצר לחצר דרך גובה הכותל לא הותר אלא לדעת הרא"ש (אלא שהרב"י נרא' דס"ל כוותיה להלכ' שהביא לקמן סי' שע"ד לדעת הרא"ש תחלה סתם ואח"ז הביא דעת הרמב"ם בשם יש אומרים) אבל הרמב"ם חולק בזה אבל בחצרותיהם גם הרמב"ם מודה כדאי' לקמן סי' שע"ד:

וא"ת כיון כו' קאי אדלעיל בנשברה בחול דהחצרות שאין להם פתח כו' אסורים ושיש להן פתח מותרים כיון שעשו עירוב א' כו' ר"ל והוי כאלו היו דרים יחד בחצר א' וכיון שנאסרו מקצת מהם יאסרו על האחרים דכן הדין בשרוים בחצר א' ע"ז תירץ המרדכי שם דגדולה כו' שלא אמרו דיורין להחמיר ער"ס שע"ח שם מבואר זה דאית' התם ג' חצרות פתוחים זו לזו פתוחים לר"ה וערבו כ"א מב' החיצונות עם הפנימית אבל שתי החיצונות לא ערבו יחד אפי' נתנו החיצונות ערובן באמצעי' אלא שנתנוהו בשני כלים ועי"ז אין לעירוב של ב' החיצונות חיבור זע"ז לכן הפנימית מותר להשתמש עם ב' החיצונות וכן החיצונות מותרים להשתמש עם הפנימית אבל ב' החיצונות אסורים זע"ז. ופריך הש"ס ותהוי כחמשה השרוי' בחצר א' ושכח אחד מהן ולא עירב דאוסר כולם וה"ה הכא כיון דהחיצונות ערובן מונח באמצעי הוי כאלו החיצונות דרים באמצעי וכיון דלא ערבו יחד יאסרו על האמצעית וכ"ש על אידך חיצונה ומשני לא אמרי' דיורי' להחמיר ניהו דע"י עירוב הוי כאלו דרים שם היינו להקל להתיר להם הטלטול עם הפנימית והפנימית עם החיצונות אבל לא להחמיר דהיינו לאסור על האמצעים:

וע"ש ס"ג דלא אמרי' עירוב מרגיל'. בא לישב בזה קושית המרדכי שם שכ' על הנ"ל וז"ל ופליאה בעיני למה יאסרו שאר החצרות מטעם דריסת הרגל דכל האסור' במקומ' אוסרת שלא במקומ' והעירוב שעשו מרגילין ול"ש למימר תיחד לדשא עכ"ל והניח הדבר בקושיא ור"ל דדוקא בג' חצרות הנ"ל דעכ"פ כ"א מהחיצונות מותרת במקומ' לכן אין אוסרת על האמצעית אבל הכא דהחצירות שאין להם פתח וחלון לשם אפי' במקומן אסורים ואסרו דהא ע"י העירוב הוי כאלו יש להן דריסת רגל עליהן ולא מ"ל תיחד לדש' דהיינו שתנעל הדלת ולא יתן להם רשות לדריס' רגלם והכי ס"ל לר"מ בדף ע"ה ע"ב ע"ש וע"ז כ' מ"א דלא קי"ל הכי אלא כרבנן דפליגי עלי' דר"ע דלא אמרי עירוב מרגיל' דא"ל לתקוני שתפתיך ולא לעוות לאסור עלי כדאי' בסי' שע"ח סעי' ג' (והוא פלוגתא דר"ע ורבנן) ב' חצרות זו לפנים מזו ויש לפנימית דריסת רגל על החיצונ' וערבו יחד אם נתנו ערובן בחצר החיצונ' ושכח א' בין מן הפנימית בין מן החיצונית לערב שתיהן אסורות אבל אם נתנו ערובן בפנימית אם שכח אחד מן הפנימית שתיהן אסורות דהפנימי' ודאי אסורה וגם החיצונה אסורה דהפנימי' ה"ל רגל האסורה במקומ' ואוסרת שלא במקומה דהיינו בחיצונה כיון שי"ל דריסת רגל עליהן אבל אם שכח א' מן החיצונים החיצונה אסורה אבל פנימי מותרת כיון דערובה בחצרה אחד' לדש' ואין מנחת לחיצונים לדרוס עליהם לאסור ואע"ג דערבו יחד מ"מ י"ל לתקוני שתפתיך כו':

ודע דאותן כו' ר"ל בנשברה בחול:

מחדר לחדר ר"ל אם בכל חדר דר בעל בית אחד דאז הם צריכים לערב יחד:

ואין בעיר שני בתי חורף ר"ל שני חדרים בבית א' ובכל חדר דר בעה"ב אחר שהם צריכים עירוב. דהוי ברכה לבטלה דהא לא הותר לשום אדם לטלטל ע"י עירוב זה אא"כ יש ב' בתי חורף כו' כנ"ל אז עכ"פ מתיר לאותן ב' בעלי בתים לטלטל והיינו שמניחים העירוב תוך ביתם אבל אסור להניח העירוב בבה"כ אפי' החדרים הנ"ל סמוכים לבה"כ ואפשר להביא העירוב אצלם ע"י חלון מ"מ אסור כ"מ בתשו' ה"ה חכם צבי סי' קי"א והטעם דהא מדין ערובי חצרות אין רשאים להניח העירוב בבה"כ דבעינן שיהי' מונח במקום דירה אלא שרמ"א בסי' שס"ו סעי' ג' נתן טעם למנהגינו שמניחים בבה"כ דאנן סומכים על שיתוף במקום עירוב וי"ל דין שיתוף מבוי דלא בעי' שיהי' מונח במקום דירה ע"ש א"כ בנדון הנ"ל דאין להם היתר לטלטל במבוי דהא אין להם לחי וקורה ע"כ אין לו דין שיתוף רק דין עירוב ובעי' שיהי' מונח במקום דירה ע"ש:

ודע דבעיר שא"מ חומה דאם נשבר התקון דאסורים לטלטל מתיר בתשובת פנים מאירות חלק א' לו' לעכו"ם לתקן אפי' ע"י מלאכה דאורייתא ויש לסמוך על דעת בה"ע שהביא רמ"א סי' רע"ו ס"ב דמתיר אמירה לעכו"ם לעשות מלאכה דאורייתא לצורך מצוה ואף דרמ"א כ' שם דיש להחמיר במקום שאין צורך גדול זה מיקרי צורך גדול כי רבים נכשלים לאשר הורגלו לטלטל אולם אם רק נפסק החבל וצריך שוב לקשרו אם אפשר שהעכו"ם יקשרנו ע"י עניבה או ע"י קשר א' למטה ועניבה ע"ג ע' לעיל סי' שי"ב סעי' ה' (וע' במ"א ס"ק ט"ו עכ"פ כה"ג עדיף) מה טוב:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.