מחצית השקל/אורח חיים/שלו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מחצית השקלTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png שלו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
נתיב חיים
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז


חיי אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) (ס"ק א) בין יבש כו' דאי' בעירובין דף ק' ע"ב תני חדא א' לח וא' יבש אסור (ר"ל לעלות עליו) ותני אידך יבש מותר ומשני כאן בימות החמה דניכר בין לח ליבש וליכא למיגזר יבש אטו לח. וביבש מצד מצמו לית ביה איסור תלישה לכן יבש מותר. וכאן בימות הגשמים דאינו ניכר בין לח ליבש לכן אפי' יבש אסור דגזרינן אטו לח ופריך יבש בימות החמה יאסר משום שמשיר פירות שיש בו משנה שעבר' ופירש"י דביבש לית ביה משום תלישה מ"מ נגזר אטו תלישת לח ומשני דלית ביה פירי ופריך והא נתרי קנסי ר"ל בעלייתו משיר ענפיו ומשני דלית ביה קנסי ולפ"ז יבש בימות החמה דלית ביה פירי ולא ענפים מדינא מותר אלא שאמרו שם דרב איקלע להאי אתרא ואסר אפי' כה"ג שבקעה מצא וגרר בה. בקעה שלא היה בני תורה ומשום לא פלוג אסר להם בכל ענין ולכן כתבו הפוסקים דאנן לא עדיפא מינייהו מהאי אתרא ולכן גם לדידן ראוי לאסור בכ"ע:

וכ"כ בחולין פ"ט ע' מה שאכתוב בעז"ה בזה:

אבל דעת הרמב"ם כו' כמ"ש סעיף י"ב כו' ולא קאמר שמא יעלה ויתלוש. ר"ל דהמ"א פי' קושית הש"ס והא נתרי פירי כפירש"י דנגזר אטו תלישת לח ת"ל דביבש גופיה איכא למגזר שמא יתלוש לדעת הרמב"ם והקשו האחרונים דהלא דברי הרמב"ם הם דברי שמואל בחולין דף קכ"ז ע"ב וכאשר יתפרשו דברי שמואל יתפרשו גם דברי הרמב"ם דידוע דכן דרכו של הרמב"ם להעתיק לשון הש"ס וז"ל הש"ס אר"ח ב"א אמר שמואל תאנים שצמקו באיביהן מטמאים טומאת אוכלין (ר"ל אע"ג דקי"ל אין אוכל מחובר מקבל טומאה מ"מ כיון שצמקו י"ל דין תלוש לענין טומאה ומקבל טומאה והתולש מהן בשבת חייב חטאת. ופירש"י צמקו באיביהן יבשו באילן. חייב חטאת אם לא יבשו עוקציהן דאע"ג דלענין טומאה דינם כתלושים לענין שבת דינם כמחוברים (והם דברי רש"י שרמז עליו מ"א שכ"כ פ"ט דחולין) וא"כ ע"כ צ"ל הא דלא פריך הש"ס בעירובין ביבש שמא יעלה ויתלוש דידע דאפשר מיירי ביבשו גם עוקציהן. דליכא חיוב חטאת וכיון שהעתיק דברי שמואל ע"כ גם הוא מיירי בלא יבשו עוקציהן ואף ע"ג דסתם אמר הרמב"ם כבר כתבתי דכן דרכו בקדש לסתום כלשון הש"ס וא"כ גם לדידיה לק"מ ולענ"ד צ"ל ע"פ מ"ש בתו' בשבת דף ק"נ ע"ב ד"ה במחובר משכחת לה (ר"ל דאסור לקצצן בשבת) וז"ל אומר רבי דלאו משום תלישה דאע"ג שמחובר לארץ אין בו איסור תלישה כיון שיבש אינו יונק מן הארץ כדמוכח בחולין כו' תאנים שצמקו כו' דוקא צמקו אבל יבשו לא וכן משמע בכל הסוגיא דיבשו הן ועוקציהן כו' ואין דינו כלל כמחובר כו' והא דפריך בפ' המוציא תפילין אאילן יבש והא קנתרי פירי משמע שיש ביבש איסור תלישה אומ' רבי דמיירי התם ביבשו הן ולא עוקציהן עכ"ל התוס'. הנה ודאי מ"א לפי שעה אשתמיט מיניה דברי התו' הנ"ל דהא מדברי התוס' משמע דאין מפרשים קושית הש"ס והא נתרו פירי כפירש"י דנגזור אטו תלישה דלח אלא דבאמת קושית הש"ס דניחא שמא יתלוש ביבש גופיה ויתחייב ולכן הוצרכו לפרש דמיירי שלא יבשו עוקציהן וא"כ גם על הרמב"ם לק"מ גם לפי הבנת מ"א דהרמב"ם ס"ל דגם ביבש יש איסור תלישה דלא ה"ל להש"ס להקשות והא נתרי פירי למגזר אטו לח אלא ביבש גופיה ה"ל לגזור שמא יתלוש די"ל דהרמב"ם מפ' כן באמת קו' הש"ס וכמו שפי' התוס' כנ"ל אלא דהמ"א לא היה לפניו כ"א פרש"י בערובין והיה סובר דכ"ע מפרשים כן לכן הקשה שפיר על הרמב"ם. ומה שהקשו אחרונים דע"כ לפרש"י בערובין צ"ל דקושית הש"ס בעירובין היא ביבשו עוקציהן כי היכי דלא תיקשי משמואל. כן י"ל לרמב"ם שהעתיק לשון שמואל כנ"ל זה לק"מ די"ל דהמ"א מסברא דנפשיה היה מחלק כמו שנראה מדברי התוס' הנ"ל דמפרשים צמקו היינו בלא עוקציהם ויבשו היינו גם עוקציהם אלא ע"פ הכרח לשטתן הוצרכו לדחוק דגם בערובין אע"ג דמזכיר יבש מ"מ ר"ל בלא עוקציהם. וכן נראה מדברי הראב"ר פ"ב מה' טומאת אוכלים על מ"ש הרמב"ם ירקות שיבשו באביהן כו' כ' הראב"ד וז"ל א"א ואפי' צמקו. וכתב ע"ד הכ"מ וז"ל כלומר דלישנא דגמ' שצמקו ורבינו נראה דמשמע ליה דהיינו צמקו היינו יבשו דאם לא יבשו אע"פ שצמקו עדיין תורת אוכל עליהם הלכך לישנא דברייתא דנקט צמקו לאו דוקא ושם בגמ' קרי לצמקמו יבשו ובתוספת איתא להאי ברייתא וכתב בה שיבשו כלשון רבינו עכ"ל הכ"מ א"כ בלי דברי הרמב"ם א"ש סוגיא דעירובין לפירש"י דשמואל נקט צמקו באיביהן דהיינו דלא יבשו עוקציהן לכן חייב על תלישתן אכל בערובין דמיירי ביבש דפשוטו משמע דגם עוקציהן יבשו לכן הוצרך להקשות נגזר אטו תלישה דלח. אבל בתלישת יבש גופיה ליכא חיוב אבל הרמב"ם שהעתיק בהל' שבת תאנים שיבשו באיביהן וכמ"ש בש"ע בסעיף י"ב ויבשו היינו שיבשו גם עוקציהן וע"כ צ"ל דצמקו דאמר שמואל לאו דוקא אלא ר"ל יבשו וכמ"ש בשם הכ"מ וס"ל דאפי' גם העוקצים יבשו חייב על תלישתן שפיר קשיא ליה למ"א ובספר ח"מ כתב לחלק ושאני בעירובין דגוף האילן יבש. בזה י"ל דסבירא ליה דאין לחלק כיון דיבשו העוקצין ה"ל כאלו יבש האילן:

(ב) (ס"ק ב) אסור כו'. אין מניחים נר עליו ביו"ט כצ"ל והטעם כיון דבי"ט אין איסור בטלטול הנר חיישינן שמא יחזור ויטלה מן האילן ונמצא משתמש במחובר ולכן אפי' להניחו על האילן מעי"ט ג"כ אסור כמ"ש לקמן סי' תקי"ד סעיף ו' משמע מלשון המ"מ דהנטילה בעצמה מיקרי משתמש במחובר ע"ש. בפ' פרה אלמא דכהאי גוונא לא מיקרי משתמש בבע"ח דאסור אם כן ה"ה דל"מ במשתמש במחובר דמשמע שם דס"ל להרא"ש כו' דאיתא שם העושה סוכתו בראש האילן כשרה בחה"מ ואין עולין לה בי"ט משום דמשתמש במחובר. ויש לפרש דכל הסוכה עומדת ע"ג אילן דהיינו שקרקע הסוכה היא על גבי אילן אבל הרא"ש כתב שם דאפי' הסוכה עומדת ע"ג הארץ אלא שהסכך נסמך על אילן אפ"ה אין עולין לה בי"ט גזירה שמא יניח חפציו על הסכך הרי דלהניח חפציו על אילן אסור אם כן הוא הדין דאסור ליטול דבר מעל האילן דשניהם נקראים משתמש במחובר ואם כן דברי הרא"ש סותרים אהדדי:

וכ"ה בהדיא בגמ' בשבת דף קנ"ה דאמר רבא מאן דאסור להשתמש בצדדי האילן והוא הדין דסבירא ליה דאסור להשתמש בצדי צדדים ואתקיף ליה רב משרשי' מדתני' נעץ יתד באילן ותלה בו כלכלה ונתן ערובו בכלכלה אם הכלכלה למעלה מי"ט מן הארץ אין ערובו עירוב רבעי' שיהיה ראוי בין השמשות של שבת ליטול העירוב ולאכלו וכיון דהוא עומד ברשות הרבים וכלכלה למעלה מיו"ד וסתם כלכלה רחבה ארבע טפחים והוי הכלכלה רה"י ואסור להוציא העירוב משם ולהביאו למקומו ברשות הרבים. אבל אם הכלכלה למטה מיו"ד טפחים דאין לכלכלה דין רה"י עירובו עירוב. ודייק טעמא דנעץ יתד באילן דהוי יתד צידי אילן ואחר זה כשתלה בה כלכלה הוי כלכלה צדי צדדים. ולכן למטה מיו"ד ערובו עירוב דמצי לטלו משם ואין בו משום משתמש במחוב' דהוי צדי צדדים אבל אי תלה כלכלה באילן גופו דהוי כלכלה צדדי אילן אפי' כלכלה למטה מיו"ד מ"מ אין ערובו עירוב משום דמשתמש במחוב' אם נטל העירוב מן הכלכלה הרי דהאי תנא אע"ג דסבירא ליה צדדי' אסור מ"מ צדי צדדים מותר ומשני דהאי תנא ס"ל אפי' צדדים ג"כ מותר והא דאיצטריך שנעץ יתד ה"ט דמיירי בכלכלה שפיה צר דאם נוטל ערובו משם מנענע האילן גופו ולא הוי צדדים אבל כיון דאיכא יתד אינו מנענע האילן עכת"ד הגמ' הרי דלדידן דקיימא לן דגם צדדים אסורים אי לא נעץ יתד אפילו למטה מיו"ד ואין פי הכלכלה צר אפ"ה ערובו עירוב דאסור ליטול העירוב משם משום דמשתמש במחובר (וע' במ"א ס"ס תקי"ד שהוסיף להקשות) ואפשר כו' משא"כ בבהמה כו' ר"ל דהא ראיית הרא"ש דבנטילה גרידא ליכ' אסור' מדמות' לקשור חבל בפי פרה אע"כ הטעם רק שמא יעלה באילן ובהמה דסתמא היא נמוכה וא"צ לעלות עלי' כדי ליטול מע"ג דבר לכן לא גזרינן אבל השתא דגם למטה מיו"ד אסור משום לא פלוג א"כ הדרא ק"ל למה הותר לקשור חבל בפי פרה ואע"ג שהיא נמוכה תאסר משום לא פלוג ועז"כ מ"א משא"כ בהמה דרוב כו' דוקא באילן דלפעמי' הוא גבוה יותר מיו"ד דאיכא למגזר שמא יעלה ולכן אסרו גם למטה מיו"ט משום ל"פ. אבל בהמה דלא שכיח שתהי' גבוה יותר מיו"ד לא אסרינן משום ל"פ דלמעלה מי' לאסור גם למטה מיו"ד. דא"כ למאי נ"מ כ' הרא"ש כו' דהרא"ש אינו פרשן כ"א פוסק ואינו כותב כ"א מה דנ"מ לדינא א"כ בשלמא אי נ"מ אי הנטילה בעצמה אסורה או מטעם שמא יעל' באם האילן הוא נמוך ואם יצטרך ליטול דבר ממנו א"צ לעלות דהשת' דטעם איסור הנטילה משום שמא יעלה וכיון דהאילן נמוך וא"צ לעלות מותר ליטול ממנו דבר אבל השתא לפי מסקנות מ"א דגם באילן נמוך אסור משום לא פלוג אם כן מאי נ"מ באילן אי הטעם דהעלי' בעצמה אסור' או הטעם שמא יעלה דבין כך ובין כך אפילו נמוך אסור:

ולדעת המ"מ ר"ל מ"ש בשמו רס"ק זה דמשמע מדבריו דההנחה ע"ג אילן או הנטיל' אסורים מצד עצמן דהוי זה משתמש במחוב' אם כן צריך ליישב לדידיה קו' הרא"ש למה הותר לקשור חבל בפי פרה וע' ברש"י דף קנ"ד ע"ב שכ' בד"ה צדדים שאינו מרכיבו עליו כו' ואין זה דרך תשמישו ורבנן לא גזר בה עכ"ל דמשמע דלמ"ד צדדים מותרים משום דאין זה דרך תשמישו א"כ אפי' לדידן דס"ל אפילו צדדים אסורים וע"כ אפילו אינו דרך תשמישו אסור מ"מ בקושר בפי פרה דאינו דרך תשמישו כלל וגרע מצדדים אם כן אפי' לדידן מותר:

(ו) (ס"ק ו') פסיק כו' בגנת חבירו יש מתירים כמ"ש ס"ס ש"ך והיינו לדעת הערוך שם דס"ל פסיק רישא דלא ניחא ליה מותר וא' מראיותיו דאי' בשבת דף ק"ג התולש עולשין אם לקטן לאכילה שיעורו כגרוגרות ואם לייפות את הקרקע אפילו כל שהוא חייב ופריך גם בלקטן לאכיל' תסגי לחייב אפילו בכ"ש דניהו דלקטן לאכילה מ"מ ממילא הקרקע מתיפה ואע"ג דהוי דבר שאינו מתכוין מ"מ הא הוי פ"ר ומשני דעביד בארעא דחבריה ומפרש הערוך כיון דאין הקרקע שלו אלא דחבריה מיקרי פשיק רישא דלא ניחא ליה ביפוי קרקע שאינו שלו דוקא בגנת גוים אבל בגינת ישראלים אפילו לאו דידיה מ"מ ניחא ליה בטובת חברו דסתם ישראל מקיים ואהבת לרעך כמוך. דעביד בארעא דחבריה וגוי לא הוי קרי ליה חברו עמ"ש סימן ש"ז שהביא מ"א שם בשם הג"א דהא דאמרי' בשבת אומר אדם לחברו הנרא' שתעמוד עמי לערב דוקא לישראל מותר לומר כן אבל לא לגוי ודייק כן מדקתני אומר אדם לחבירו דגוי לאו חבירו דישראל הוא ונהי שהתו' חולקים וס"ל דשם לחבירו לאו דוקא וה"ה דמותר לומר כן לגוי אבל בעלמא מודים דחבירו ר"ל ישראל אלא דשם יש להם הכרח דע"כ אפילו גוי מותר וכמ"ש שם וצ"ל דשם חברו ל"ד וע' בסכה דף ל"ט ע"א בתו' ד"ה הלוקח כו' על כל פנים כאן דאמר הש"ס דעביד בארעי' דחבריה מה"ת נוצי' דברי הש"ס מפשטן:

וחברו ר"ל ישראל:

(ז) (ס"ק ז') או שאר משקין וכתבו האחרונים בשם בעה"ת דיין היא ממיני משקה שאינו מצמיח ע"ש:

(ח) ס"ק ח (ש"ע סעיף ח') צנור המקלח כו' ממעכן ברגליו בצנעא כו' אע"ג דכ"מ שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בח"ח אסור ע' בט"ז שהביא בשם התו' ליישב וכ"כ מ"א בשם התו' בסימן ש"א ס"ק נ"ו. וע' בר"ן פ"ק דביצ' מה שכתב על משנה מוליכים הסולם משובך לשובך כו' כתב תי' אחר על קושית תו' הנ"ל וכתב בספר ת"ש וז"ל ואם א"א למעבד בצנעה שרי אפי' בפרהסי' משום פסידא וכ"כ הר"ן עכ"ל:

ובאמת הר"ן לא בריר' ליה האי מלתא וכתב לשון ואפשר ע"ש:

הובאו דברי הר"ן בב"י וגם ע' בספר א"ר בזה:

(ט) (ס"ק ט) אסור כו' דבשל עץ ח"ח דס"ל של עץ אפילו אינו נקוב ה"ה כנקוב דשואב מלחלוחית הקרקע וי"א ס"ל איפכא דאדרב' של חרס שואב טפי מלחלוחי' הקרקע משל עץ:

(י) (ס"ק י') מותר כו' כדעת הר"ן דגרס איפכא הדס במחוב' אסור להריח בו כיון דליכא הנא' אחרת כ"א להריח וכיון דמותר להריח בו ל"ל הכירא וחיישינן דלמא אתי למקציה אבל אתרוג במחוב' מותר להריח בו כיון דראוי לאכיל' ולא הותר לו כ"א הריח א"ל הכירה ולא אתי למקציה ויש להחמיר כחומרת שתי הגרסאות לאסור בין הדס ובין אתרוג:

(יא) (ס"ק יא) יקוץ כו' ומ"מ אפשר דאין חייב עליה:

ומ"ש רש"י אין לך תליש' גדולה מזה לאו דוקא. פטור. דבעי למימר תחלה דחייב תרתי דקאי שם על מי שהשיר ע"י זריקת אבן תמרים מן האילן חדא משום תולש ועוד משום מפרק ופי' התו' דתמרים יש לו קליפה חיצונה דקה:

וע"י ההשרה מן האילן משיר אות' קליפה והוי מפרק דהוא תולדה דדש. ומסיק דפטור דאין דרך תליש' ואין דרך מפרק בכך ופרש"י אין דרך תלישה בכך אלא ביד או בכלי. ולפי מובן הפשוט כל שאינו תולש ביד או בכלי אפילו נושך בשניו הוי אין דרכו בכך ואין בו חיוב דאורייתא או י"ל מ"ש רש"י פה אין לך תלישה גדול' מזה הוא דוקא דע"י נשיכה הוי תולש גמור וחייב עליו ומ"ש רש"י בשבת דף ע"ג דאין דרך תלישה אלא ביד או בכלי הוא לאו דוקא אלא ה"ה בנושך בשניו ולא אתי למעט כ"א ע"י זריקת אבן דעליה קאי התם זה לא הוי דרך תליש' וכיון דבין כך ובין כך עכצ"ל דבמקום א' לשון רש"י לאו דוקא. ונסתפק מ"א איזה לשון עיקר ולכן כתב לשון אפשר:

(יב) (ס"ק יב) וחייב כו' משמע דא"ח אלא בפשתן. אבל חטי ושערי דל"מ דא"ח משום לש דהא אינן נדבקים אלא אפי' משום זורע ג"כ אינו חייב בחטי ושערי דאל"כ הדרא קושית הש"ס למה נקט פשתן הא גם בחטי ושערי עכ"פ חייב משום זורע דל"ל דאתי לאשמועינן דבפשתן חייב גם משום לש משא"כ בחטי ושערי ואם כן בפשתן חייב תרתי דאיך נשמע זה מדבריו דהא לא אמר בפשתן חייב ב' אלא חייב סתם. וגם לא ביאר משום מאי חייב:

כמ"ש סימן ש"מ סעיף י"ב הנותן זרע פשתן או שומשמין וכיוצא בהן חייב משום לש. ובאמת משם אין ראיה גמור' דהא כתב וכיוצא בהן ואפשר דגם חטי ושערי בכלל וכיוצא בהם אלא כיון שמסיים משום לש ע"כ אין חיטי ושערי בכלל דהא בחטי ושערי מבואר בש"ס הנ"ל דליכא משום לש:

ולהכי נקט השורה כו' ר"ל הרמב"ם והרב"י בש"ע שינו מלשון הש"ס דבש"ס אמרו הזורק חטים לתוך המים חייב והרמב"ם והרב"י כתבו השור' אלא דבש"ס מיירי שיתחייב מיד ולכן נקט הזורק וע"כ לא מחייב משום זורע דאינו מצמיח מיד וליכא כ"א משום לש להכי נקט דוקא פשתן אבל הרמב"ם והרב"י דנקטו שור' דהוא משך זמן מה דאז מצמיח יש בו משום זורע גם בחטי ושערי חייב וכן לקמן בסי' ש"מ כתב ג"כ הנותן זרע פשתן כו' דזה גם כן משמעו דחייב מיד בשעת נתינ' ולכן אינו חייב כי אם בזרע פשתן וכיוצא בו משום לש:

ומ"מ צ"ע מנ"ל. ר"ל דהמ"מ כתב על דין זה דחטי ושערי דיליף לה מהאי דזבחים דהזורע פשתן ובאמת לענין שריית דחטי ושערי דיתחייב משום זורע זה אינו מבואר שם כלל ודי לנו שלא יקשה משם על הרמב"ם מ"מ עכ"פ אין להרמב"ם הכרח מש"ס דזבחים:

(יג) (ס"ק יג) ענפי כו' ועסי' ש"ח דמשמע שם דבייחוד סגי ולא בעי שיעשה בו מעשה ועס"י תרנ"ד דאסור להוסיף בו מים ודאי ליתן לכתחל' עליו מים זה גם בי"ט אסור אלא היכי שיש כבר מים רק בא להוסיף בו מים דבי"ט שרי אבל בשבת אסור:

(יד) (ס"ק יד) התולש ונ"ל בעשבים כו' בא ליישב קושיית הע"ש דכאן משמע דגם ביבשים איכא משום תולש אם כן קשה למה כתב בסעיף ג' מותר לילך ע"ג עשבים בין יבשים ובין לחים דמה הפרש בין לח ליבש לזה כתב מ"א דבעשבים כ"ע מודים דביבש ליכא משום תולש ושפיר איצטריך לומר בין לח ובין יבש וצ"ל דזו ואין צ"ל זו כתב לעיל סעיף ג' וכ"כ הע"ש ודע דלפי הבנות מ"א בס"ק א' הא דכתב כאן תאנים שיבשו ר"ל אפילו יבשו גם עוקציהן אפ ה חייב:

כתב הרא"ש כו' ממ"ב פ"ה דמעשרות דתנן התם בצלים שהשרישו בעליה טהרו מלטמא דהיינו אם היו הבצלים טמאים כיון שהשרישו טהרו דבטלו מתורת אוכל. וכן אם טהורים היו אין מקבלים טומאה כיון שהשרישו דאין מחובר מקבל טומא' מזה מוכח דאפי' זרען בעליה מקרי זרועים ויליף מיניה הרא"ש דה"ה לענין שבת:

נפלה עליהם מפולת כו' והיינו שהבצלים מונחים על הארץ ונפלה עליהם מפולת ע"ס שי"א עכ"פ בעי' שהשרישו אבל לא השרישו אפי' נתכוין לזריעה מותר לתלשן:

(טו) (ס"ק טו) והכלכלה כו' כ"מ בגמ' דף קנ"ה הובא הגמ' לעיל ס"ק ב' ע"ש. וגם הא"ח כיון לזה כו' ועב"י ר"ל שהב"י כתב וז"ל וגם ה"ה כתב פי' צידי אילן שנעץ יתד באילן ותלה בו כלכלה מבע"י היתד נקרא צדדים והכלכלה צדי צדדים עכ"ל כלומר כשנוטל או מניח בכלכלה הוי צדי צדדים ושרי דאלו ליטול הכלכלה עצמה ודאי אסור דהא משתמש ביתד שהוא צדדים כך היה נראה בעיני אבל מצאתי בא"ח נעץ יתד באילן כו' ותלה בהן כלי מותר להשתמש בכלי משום צידי צדדין כו' עכ"ל הרב"י הבין הרב"י דמ"ש הא"ח מותר להשתמש בכלי שר"ל שמותר ליטול הכלי עצמ' מן היתד והוא נגד דברי הש"ס אבל מ"א פי' דגם הא"ח נתכוין למ"ש מ"א וכפי שהיה נרא' תחלה להרב"י דהכלכלה עצמ' אסור ליטול מן היתד דהוי צדדים ומ"ש מותר להשתמש בכלי ר"ל שמותר להניח דבר תוך הכלי או ליטול דבר מה מתוך הכלי. בברי' מותר ר"ל אם האדם בריא וא"צ לסמוך הרב' באילן ולכן ל"מ משתמש במחובר אבל בתש כח שצריך לסמוך הרבה באילן הוי משתמש במחובר ואסור:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.