בית מאיר/אורח חיים/שלו

בית מאיר ‏ אורח חיים שלו

סעיף א' הג"ה אסור ליטלו עיין מ"א סק"ב וכו' וכמ"ש סי' שי"ז דמותר לקשור חבל בפי הפרה וכו' דברים אלו תמוהים ומופלאים דכנראה סובר שהרא"ש לומד היתר הנטילה מקשירות פרה באבוס והמעיין בהרא"ש שם אדרבה מבואר בהירושלמי שקשירות פרה באבוס הוא שמוש גמור אלא דההיתר לדידן הוא כדביארתי בסי' ס"ה סעי' ח' משום דשמוש לצורך הבהמה לא אסרו:

(ותדע הרי קיי"ל בסי' תקכ"ג דאין מגרדין בהמה בי"ט אך מפני השרת שער והא אין לך שמוש גדול מזה א"ו כל דלצורך בהמה שרי') וראי' הרא"ש להיתר הנטילה עיין נמי שם ביארתי ראייתו הוא מדמיון היתר הנחת מרדעת על החמור בלא קשירה דשרי' אף לשיטת הירושלמי וזה ברור ומ"ש לעיין בסי' תרכ"ח דמשמע שם דס"ל להרא"ש דאסור ליטול חפץ מעל האילן מש"ה אין סתירה בהרא"ש כי שם בסוכה מעתיק פי' רש"י שבשבת ומעתיק נמי לשון רש"י שכתב הכי גזירה שמא יניח חפצו על הסכך אבל הרא"ש לנפשו למה שדקדק בפרק במה בהמה מהירושלמי שהנחה ונטילה לא מקרי שמוש אה"נ שמפרש הגזירה כדמביא בשם הה"מ שהיו רגילים להניח ולתלות בסכך חפציהם ולהשתמש בהם וק"ל ומ"ש וכ"ה בהדיא בגמרא דאפילו מהכלכלה אסור ליטול לענ"ד אין שום קושי' מזה דאף דהנחה ונטילה בעלמא לא מקרי שמוש מ"מ נטילה מתוך כלכלה אף שאינו כלכלה דחוקה דלא מקרי שמוש באילן גופי' מ"מ שמוש בצדדים דהיינו הכלכלה פשיטא דהוי דלא ימלט שמוכרח בנטילה מתוכו לנוד הכלכלה אבל הנחה ונטילה שפיר לא מקרי שמוש ואולם הה"מ משמע הכא דאוסר נטילה (ומ"מ יש לדחק דלא ליפלג עלי' דהרא"ש אלא דאיירי הכא מנטילה דומיא דהורדת אדם באופן שמוכרח לשמש בהאילן) ומ"מ מ"ש ולדעת הה"מ צ"ל וכו' כבר מבואר דמעיקרא לק"מ מנטילה לקישור פרה ולא קרב זה אל זה כלל ומ"ש לסברת חילוק (בין שמוש בהמה לאילן מה דלא נראה הכי לא בתלמודן ולא בהירושלמי אלא דשווין הם) בתדע וכו' כדאיתא בעירובין דף ס"ג מלבד דדברים אלו לא מלאתי אותם כל עיקר אלא אפילו אם ישנם במציאת במקום אחר כי לא ראינו אינו ראי' איירי בקשירה שאינה לצורך הבהמה ודוק:

סעיף י"א השורה וכו' עיין מ"א ומ"ש וי"ל וכו' כחילוק זה נראה מדקדוק לשון הרמב"ם שבפ"ח הלכה ב' כ' וכן השורה חטין וכו' ובסוף הפרק כתב והנותן זרע שומשמין וכו' חייב משום לש וכן הש"ע הכא ובסי' ש"מ דקדק הכי. וא"כ הסוגי' דזבחים הכי מתפרשי אמר רבא זרק פשתן למים חייב מ"ט וכ"ת משום דמקדח ומיד בנתרכה חייב משום זורע א"ה חטי ושערי נמי א"ו דאינו חייב בנתינה למים מיד משום זורע ומה טעמו דפשתן ומשני דאית להו רירי וקעביד לישה וחייב מיד משום לישה משא"כ חטי ושערי עד שישורו אלא שהמ"א הניח בצ"ע דמנ"ל להרמב"ם הא כלומר דילמא בחטי ושערי תמיד אין בם חיוב ואפילו בשרי' וכמשמעות פשטות הסוגי' וזה לק"מ שהרי תנן אין שורין כרשינין אלא כדי שישורו מבע"י ושם דף י"ט מבואר דכל מה שבשבת אין חיוב חטאת לא גזרו ב"ש ש"מ דבשריות כרשינין בשבת חייב והיינו משום זורע וה"ה לחטי ושערי חוץ פשתן וכיוצא בם דאית להו רירי וחייב מיד משום לש ובשרי' משום זורע נמי וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף