אליה רבה/אורח חיים/שלו

אליה רבה ‏ אורח חיים שלו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] אפילו אין שם וכו'. צריך עיון הבית יוסף פסק כן משום דרי"ף ורמב"ם סבירא ליה הכי ולמה שפירש הב"ח דרי"ף מתיר ביבש אם כן עיקר כהרא"ש וטור דמותר כשאין שם אפילו ענפים. ומה שהקשה הט"ז דאם כן הוה ליה הרי"ף כהרא"ש לא דק דחילוק גדול ביניהם דלהרא"ש אין היתר אלא כשאין ענפים ולהרי"ף אף שיש ענפים ועלין מותר כיון שהוא יבש דדבר שאין מתכוין מותר, וכן הפרישה פירש כב"ח והקשה על בית יוסף הא פרק משילין כתב הרי"ף טעם שמא יעלה ויתלוש משמע היכא דלא שייך שיעלה ויתלוש כגון יבש מותר ואם כן הוה ליה להביא בפירוש דאפילו יבש אסור וכן פשטא דש"ס בעירובין דף ק' משמע להיתר וכן משמע בדף ע"ח ע"ב ועיין סימן שע"ב ס"ק כ', ומה שכתב המגיד משום דרב בקעה מצא וכו' דחוק גם מצינו בכמה דוכתי הכי דהחמיר ואינן בני תורה וקיימא לן להיתר וכן מבואר בתוס' ואגודה שם דאין איסור אלא היכי דשייך נתרי קינסי וכן פסק ספר צדה לדרך וכן משמע בים של שלמה פרק משילין:

ב

[ב] ויש אומרים וכו'. וכן עיקר (נחלת צבי):

ג

[ג] רכים כירק וכו'. הב"ח האריך לחלוק על רמ"א דלרבינא בעירובין דף ל"ד דמוקי גזירה שמא יקטום סבירא ליה ברך ומעשה דרב נחמן פליג ארבינא ושכן סבירא ליה להטור סימן ת"ט עד כאן דבריו בקצרה, וכן הט"ז האריך לחלוק מש"ס הנזכר לעיל והוסיף דהשולחן ערוך פסק אפילו בירק ועשבים אסור דהא כתב אין משתמשין במחובר כלל והוא מרמב"ם, עד כאן, ולא נהירא דמעשה דרב נחמן משמע דאתי ככולי עלמא ועוד דאם כן יהא סברות הפוכות לרבינא גרע רכים מקשים לר' נחמן מותר ברכים ואסור בקשים, אלא נראה לי דלא פליגי ורבינא דחש שמא יקטום מיירי בקנה קשה ומכל מקום רכה הוא לגבי האילן דקשה ביותר אבל בקנה רכה כירק מודה רבינא דמותר וכן משמע בספר תורת חיים, ועוד הא אפילו הרמב"ם וברטנורה שמא יקטום דקנה וקונדס מיחלף בתלוש דקנים הרבה תלושין נעוצין נראין כמחוברים משום הכי גזרינן שמא יקטום המחובר ויחשוב שהוא תלוש ואם כן ודאי דלא פליגי דברכין מותר דאין דרכן לנעוץ וכן בעשבים וירק, ומה שתמה הט"ז על רמ"א משמע תימא עליו דלא ראה מה שכתב השולחן ערוך סימן שי"ב סעיף ו' דמתיר להדיא כרמ"א אלא ודאי כוונת השולחן ערוך ורמב"ם כמו שכתבו אין משתמשין במחובר לקרקע כלל היינו אאילן דהזכיר ברישא ורוצה לומר דאפילו יבש ואין בו ענפים ועלין נמי אסור ובהכי ניחין דברי לבוש ודו"ק דאם לא כן לא הוה ליה לכתוב כלל דין אילן רק סתם אין משתמשין במחובר וכן משמע סעיף י' בהדס, ומה שכתב הט"ז שם דאינו נוטלו ביד לא משמע הכי מכל הפוסקים ועוד שמצאתי בריא"ז בשלטי גיבורים דף קצ"ז כרמ"א וכן בספר עבודת הקודש לרשב"א דף ל"ה ועוד שכתב הבית יוסף בסימן שי"ב הכי בשם ר"י, לכן נראה לי לסמוך על רמ"א ולבוש בלי פיקפוק, והנה הרשב"א שם סיים יראה לי שהקנים שעשוים להתקשות אפילו ברכותן הן כאילן ואסור אבל הקנים הגדלים באגם הן שאין קשים לעולם ומותרין הם כעשבים בין קטנים בין גדולים:

ד

[ד] שרשי אילן וכו'. והוא הדין קלחי כרוב (ים של שלמה ומגן אברהם):

ה

[ה] מותר ללכת וכו'. דעת הט"ז דוקא ללכת דידים רחוקות ממנו אבל להשתמש אסור וכבר כתבתי דליתא וצריך לומר דללכת רבותא הוא דקרוב יותר שיתלוש אגב הילוכו ומכל שכן כשהולך יחף שנתלש בין אצבעות אפילו הכי מותר:

ו

[ו] שמשקין וכו'. וחייב משום זורע ואם אוכל בגינת חבירו יש מתירין דפסיק רישיה דלא ניחא ליה הוא וספר זכרונות דף נ"א כתב דוקא בגינת כותים ולא משמע כן בש"ס דאמרינן דעביד בארעא דחבריה (מגן אברהם). ולעניות דעתי הש"ס מיירי בידוע שלא ניחא ליה אבל מסתמא אמרינן דאף חביריו ניחא ליה וכן משמע בספר יראים סימן ק"ב גם אין להקל אפילו בגינת כותים שהרי כתב הבית יוסף בסוף סימן ש"כ דרוב פוסקים כתבו דאיסור דרבנן מיהו איכא אף בדלא ניחא ליה, ולענין איסור טילטול דגינה יתבאר סימן שנ"ח:

ז

[ז] שאר משקים וכו'. וראוי ליזהר בכל משקין (ספר זכרונות), ונראה לי דביין שהוא חזק אין ליזהר כלל דשורף זרעים:

ח

[ח] [לבוש] שלא נתכוין וכו'. עיין סימן שי"א סעיף ח' מזה:

ט

[ט] לתלוש וכו'. ולא דמי לאוזן הכלי סעיף ה' דחייב דהכא אין דרך זריעה. כתב בתשובת הרא"ש כלל ב' סימן ד' התולש מהנטוע על הגג חייב חטאת:

י

[י] בצינעה וכו'. כתב בית יוסף בשם הר"ן פרק חביות ואפשר דאם אי אפשר בצינעה אפילו בפרהסיא נמי שרי, עד כאן, וצריך עיון ור"ן פרק קמא ביצה במתניתין שובך לא משמע הכי:

יא

[יא] מותר וכו'. נראה דהנאי אחריו מודים לפסק זה (שיירי כנסת הגדולה), ואישתמטתיה מהרש"ל פרק אין צדין סימן י' דאוסר ועיין סוף סימן תקט"ו, ומכל מקום לדינא עיקר דמותר כי בכל הפוסקים שראיתי מתירין רק ר"ן פרק אין צדין בשם הגאונים יחידאה הוא והוא גופיה בפרק לולב הגזול מתיר:

יב

[יב] אסור וכו'. ואם כשנכנס לו לגינה נכנס לו ריח מרחוק מברך אבל כשהגיע אל הדבר המריח לא יברך (שיירי כנסת הגדולה), ועיין סימן רי"ז ס"ק ח':

יג

[יג] שמא יקוץ וכו'. וכי תאמר הא יכול לנשכו בפיו מן המחובר אין לך תלישה גדולה מזו (רש"י), ומכל מקום אפשר דאין חייב עליו דאין דרך תלישה בכך (מגן אברהם):

יד

[יד] השורה חיטים וכו'. צריך עיון דבזבחים דף צ"ד משמע דפטור ותירץ מגן אברהם אין אלא בשורה זמן ארוך כמו חצי יום אבל זרע פשתן חייב תיכף משום לש ומכל מקום צריך עיון מנא ליה הא, עד כאן, ועיין סימן ש"מ ס"ק כ':

טו

[טו] ענפי אילנות וכו'. שהוכנו מאתמול לתשמיש עיין סימן ש"ח סעיף כ"ג ועיין סימן תרנ"ד דאסור להוסיף מים בשבת אבל ביום טוב מותר ולהחליף אף ביום טוב אסור:

טז

[טז] שיבשו וכו'. כתב עולת שבת צריך עיון דבסוף עירובין פירש רש"י עשבים יבישים כתלושים וכן משמע סעיף ג': מותר לילך וכו'. בין לחים בין יבשים מה לי לחים מה לי יבשים אלא דסבירא ליה דביבשים ליכא משום תולש ודוחק לחלק בין עשבים לאילנות, עד כאן. ותמיהני מדף ק' בש"ס [במסכת עירובין] ופירש רש"י שם דאילן יבש כתלוש ויותר תימא על מגן אברהם דמחלק בין עשבים לאילן גם על מה שכתב ריש סימן זה קשה, אלא נראה לי דמעיקרא לא קשה מידי דודאי אילן יבש נמי כתלוש אלא דהכא מיירי באילן לח רק שהפירות נתייבשו וכן מצאתי בחולין דף קכ"ד בש"ס ופירוש רש"י שם:

יז

[יז] [לבוש] להשתמש בכלכלה וכו'. פירוש ליטול חפץ מהכלכלה אבל הכלכלה עצמה אסור ליטול ואם הכלכלה תלויה באילן עצמה אסור ליטול חפץ מכלכלה ואם פי הכלכלה צר דכשנוטל החפץ מן הכלכלה מניד האילן בכל ענין אסור (ש"ס ומגן אברהם), להישען באילן בבריא מותר בחלש אסור (רש"ל):

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.