מחצית השקל/אורח חיים/שלה

מחצית השקל ‏ אורח חיים שלה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) מזון כו' עיין במהרא"י בפסקים וכתבים סימן קצ"ו דאירע שנשפך חביות כולה בארץ וצידד להתיר לשאוב לתוך כובת קטנות שקורין שא"ף דכה"ג לאו עובד' דחול (ר"ל שאין דרכו בכך בחול) וכ' דכן משמע בהרמב"ם דהיכי דמשנ' מעובדא דחול לא חיישינן דאתי לידי מלאכה דאורייתא עכ"ל ולא ביאר מאיזה לשון משמע. וי"ל לענ"ד שכתב פרק כ"ג וז"ל נשבר' חביות כו' ובלבד שלא יספוק ביין או יטפח בשמן שאם יעש' כדרך שהוא עושה בחול שמא יבא לידי סחיט' עכ"ל משמע דוקא כשהעושה כמו בחול בלי שינוי יש לחוש שישכח שהוא שבת ויבא לידי סחיטה משא"כ כשמשנה ואית ליה הכירא שהיום שבת לא גזרינן שיעשה מלאכת סחיט' ה"ה הא דאסור להציל יותר מב' סעודות דאסרו בש"ס משום דבהיל שמא יביא כלים דרך ר"ה אי משנה לא גזרינן וע"ז כ' מ"א דאינו מוכרח דאין לדמות גזירת חכמים אע"ג דהיכי דמשנ' ל"ג שמא יסחוט מ"מ אפשר שמא יביא כלים דרך ר"ה גזרינן אפי' משנה:

וגם הרב"י חולק עליו כו' דעוד צידד מהרא"י להקל מטעם אחר וז"ל ותו דבהגמ"יי כ' בשם ר"ת דוקא נשברה אבל נסדק' דעביד טיף טיף שרי דלא בהיל כ"ה ולפ"ז היכי דנשפך לגמרי בארץ במאי יהיה בהיל וא"ת דבהיל הוא שלא יבלע בקרקע מאן לימא לן דהך בהיל הוא כמו נשבר' דלמא כמו נסדק עכ"ל וע"ז השיג הרב"י דע"כ אפי' נשפך כולה לארץ מ"מ בהיל טובא כמו נשברה הוא מדברי התו' דף קי"ז ע"ב דמסיק הש"ס התם הטעם דאין מצילין מפני הדליק' יותר מג"ס כמ"ש בסי' של"ד משום דאדם בהיל על ממונו וכי שרית לה טפי אתי לכבויי ופריך מהא דתני' נשברה לו חביות בראש גגו כו' והוא הדין שכ' פה בסעיף ב' והתם למה לא הותר לו יותר מג' סעודות דלמאי ניחוש ומשני שמא מצד בהלתו יביא כלים דרך ר"ה להציל והקשו התוס' המקשן דלא אסיק שמא יביא כלים דרך ר"ה אדפריך מברייתא ה"ל להקשות ממתני' דר"פ חביות והוא דין הנזכר פה בסעיף א' ותי' לחד תי' דבמתני' דנשברה לו חביות אסיק אדעתי' די"ל דמיירי שנשפך כולו לארץ וא"ל ע"י בהילתו שמא יספוג (ויבא לידי סחיטה) אבל ברייתא דנשפך בראש גגו דל"ל דמיירי כה"ג פריך שפי' דלא אסיק חשש שמא יביא כלי דרך ד"ה עכת"ד. הרי מבואר דאפילו נשפך כולו לארץ בהיל טובא עד דאפי' המקשן אסיק דא"ל שמא יספוג דלא כמהרא"י ולפי שכבר כ' מהרא"י דהיכי דמשני מעובדא דחול לא חיישינן לסחיטה ודייק כן מלשון הרמב"ם כנ"ל אלא שמ"א כ' ע"ד ואינו מוכרח וכתבתי לעיל דכוונות מ"א דאין לדמות גזירות חכמים ז"ל ניהו דלסחיטה ל"ח מ"מ שמא יביא כלים דרך ר"ה אפי' היכי דמשנ' לכן סיים גם מ"א פה דחיישינן מתוך כו' יביא כלים דרך ר"ה דעד כאן לא כתבו התו' גזירה שמא יספוג אלא לדעת המקשן דאכתי לא אסיק שמא יביא כלים דרך ר"ה אבל למסקנ' גם בנשפך כולו לארץ כיון דבהיל טובא א"ל שמא יביא כלים דרך ר"ה דלא מהני שינוי:

ואפשר דהאידנא כו' גם צד קולא זו כ' מהרא"י ועז"כ מ"א ואפשר שמשום זה כ' דמ"א כו' ומה שהש"ס נקט גזר' שמא יביא כלים כו' ולא אמרו גזירה שמא יתקן כ' בספר ח"מ ובספר ת"ש חדא דבזמן הש"ס שהיה ר"ה מצוי חדא מחששא נקט וה"ה דהמ"ל שמא יתקן ועוד בזמן הש"ס היו חביותיהם של חרס ובשל חרס התיקון קשה ול"ל שמא יתקן משא"כ לדידן דהחביות דידן הם של עץ שפיר י"ל שמא יתקן:

(ב) (ס"ק ב) ומיהו אם כו' צ"ע כו'. דע דבדף קי"ז ע"ב מייתי ברייתא דנשבר' לו חביות בראש גגו המבואר פה סעיף ב' וסיים נזדמן לו אורחים מבי' כלי אחר וקולט כלי אחר ויצרף ולא יקלט ואח"כ יזמין אלא יזמין ואח"כ יקלט ואין מערימין בכך משום ר' יוסי בר"י אמרו מערימין פירש"י ואין מערימין לזמן אורחים שאין צריכים לאכל ויותירו וכן פי' הטור ופסק לאיסורא כת"ק וכן העתיק המחבר ולפ"ז פלוגת' דת"ק ור"י בר"י לענין לכתחלה אי שרי להערים כה"ג וכ' הרב"י וז"ל אבל מדברי הרמב"ם וה"ה פכ"ב נרא' דמפרשים דמערימים היינו שהערים וקלט קודם שזימן אורחים מותר ופסק כר"י בר"י להקל בשל דבריהם עכ"ל הרב"י והן דברי רמ"א פה ולא כתבו רמ"א בלשון י"א די"ל דגם הטור מודה לדינא לרמב"ם להקל באם קלט ואח"כ הזמין כיון דלדעת הטור לא הוזכר דין זה בש"ס ומסברא יש להקל וכמ"ש מ"א והוכחת הרב"י דהרמב"ם אינו מפרש כפרש"י מדכ' הרמב"ם וז"ל נזדמנו לו אורחים כו' ולא יקלט ואח"כ יזמין כו' ואם הערים בדבר זה מותר עכ"ל וכיון דפשוט לשון הברייתא משמע דפליגי ת"ק ור"י בר"י לענין לכתחל' וכיון שכ' המ"מ דפסק כר"י בר"י להקל ה"ל להרמב"ם להתיר להערים לכתחלה ומלשון הרמב"ם שכתב ואם הערים כו' משמע דאינו מתיר רק דיעבד לכן הוכיח הרב"י דהרמב"ם מפרש כפי' הרב"י וא"כ ע"כ לענין דיעבד פליגי דהא סתמא ברייתא אליביה דכ"ע ולא יקלט ואח"כ יזמין כו' וא"ש ועז"כ מ"א צ"ע דמה"ת לאסור בדיעבד וא"כ מ"ט דת"ק דאוסר דיעבד:

לכן נ"ל כו' וגם הרמב"ם מפרש כפי' רש"י ובאמת הרמב"ם מתיר אפי' לכתחלה ובאמת צריך לדחוק לפ"ז בלשון הרמב"ם שכ' ואם הערים בד"ז מותר דמשמע קצת דאיירי לענין דיעבר כנ"ל. ולכן הביא מ"א ראיה מלשון המ"מ שכ' מערימים בשל דבריהם דמשמע לכתחלה והיינו דהרמב"ם ומ"מ ג"כ מפרשים כפרש"י להזמין אורחים שא"צ לאכילה:

וכמ"ש ר"ס תקל"ג שפסק שמותר כו' ר"ל הרמב"ם בדין המבואר ר"ס תקל"ג שמותר להערים לכתחלה. אבל אין כן דעת הרב"י בריש סימן תקל"ג ע"ש ובגמ' איתא דתרווייהו חד דינא הוא וא"כ כיון שכ' הרמב"ם להדיא בהאי דר"ס תקל"ג דמערים לכתחלה ע"כ ה"ה כאן דמותר להערים לכתחלה ונתכוין למ"ש במסכת מועד קטן דף י"ב ע"ב ת"ר כו' מטילים שכר במועד לצורך המוער כו' ואם הטיל והותיר ה"ז מותר ובלבד שלא יערים ופירש"י שלא יעשה הרבה ויאמר לצורך המועד אני עושה ומתכוין כדי שישתייר לאחר המועד ופריך והתני' מטילים שכר במועד לצורך המועד כו' ואע"פ שיש לו ישן מערים ושותה מן החדש הרי מבואר דמות' להערים ומשני תנאי היא דתני' אין מערימים בכך ר"י בר"י אומר כו' והבין מ"א דפלוגתא דת"ק ור"י בר"י שהביא הש"ס שזה כלשון הברייתא שהובא במסכת שבת דזה ברייתא אחת ות"ק ור"י בר"י לא פליגי אלא לענין שבת ולא מצינו להם פלוגתא לענין הערמה במועד אלא דהש"ס דימה שני ההערמות לענין שבת ומועד להדדי ומאן דמתיר בשבת ה"ה במועד וכן מאן דאוסר במועד אוסר גם בשבת וכיון דהרמב"ם פסק במועד דמערימים ונתן המ"מ הטעם ג"כ משום דמלתא דרבנן היא נקטינן לקולא כר"י בר"י ומ"מ צריך ביאור מנ"ל למ"א דפלוגתא שהביא בש"ס במועד קטן היא ברייתא דפליגי לענין שבת ומזה הוכיח דהש"ס ס"ל דתרווייהו חד דינא א"ל מנ"ל הא דלמא ברייתא שהובא במס' מועד קטן היא ברייתא אחרת דפליגי ת"ק ור"י בר"י לענין מועד ניהו דלשון ברייתא דמ"ק הוא כלשון ברייתא שהובא בשבת מ"מ אין מזה הכרח אולם גם מדברי התו' מסכת שבת דף קל"ט ע"ב ג"כ נראה דס"ל דברייתא שהובא במועד קטן היא מאי דפליגי לענין שבת דאמר שם רבה בר"ה מערים אדם על המשמרת ביום טוב לתלות בה רמונים ותולה בה שמרים. ואר"א והוא דתלי בה רמונים (וכמו שכתב סי' תק"י ופריך מה שלא מהא דתני' מטילים שכר במועד לצורך המועד כו' אע"ג שי"ל ישן מערים ושותה מן החדש ומשני ע"ש וכתבו התו' שם ד"ה מ"ש מהא דתני' וז"ל וס"ל כר"י בר"י דא' מערימים לעיל בפ' כל כתבי עכ"ל ולמה הוצרכו להביא מאי דר"י בר"י מתיר בפ' כל כתבי גבי נשברה לו חביות ולא כתבו דאתי' כר"י בר"י דמותר להערים במועד גופיה והוא פלוגתא שהובא במועד קטן. א"ו דגם התוס' ס"ל דת"ק ור"י בר"י מעולם לא נחלקו במועד כ"א בשבת אלא דהש"ס במס' מועד קטן דימה דין הערמה במועד להערמה בשבת כדס"ל למ"א אך על התו' גופייהו צ"ב קצת מנ"ל ואולי התו' ס"ל ג"כ מסבר' דהערמ' שבת ומועד שוה וא"כ ל"ל לפלוגי בתרתי שבת ומועד אע"כ דבאמת ל"פ רק בשבת:

(ג) (סק"ג) הרלף כו' ומיירי שלא נשברה לגמרי. (ר"ל רק נסדק כמ"ש רמ"א בהג"ה ס"א) דאל"כ אף בראוי אסור כמ"ש ס"א והקשו האחרונים אדרבא בס"א מתיר להציל בכלי א' כל מה שרוצה ובשני כלים עכ"פ מזון ג"ס וי"ל כוונות מ"א דניהו דמתירים להציל בראוי עכ"פ מזון ג' סעודות אפי' י"ל מה יאכל מ"מ כ' מ"א בסי' של"ד ס"ק ד' בשם הרב"י דמותר להציל מזון ג"ס ע"כ הטעם כיון דשיעור ג"ס צריך לשבת וראוי לאוכלן התירו לו אולם אם יאמר בפי' שמה שיציל לא יאכל בשבת זה ודאי לענ"ד אסור דהא אפי' בשחרית שכבר עבר סעודת הלילה אינו מציל כ"א מזון ב"ס וכדלעיל א"כ בראוי ואומר שאינו מצילו לצורך שבת ודאי אסור ודלף דהכא ודאי לא יאכל בשבת דהא לאסור משום משקין שזבו וא"כ תיקשי למה הוצרך אסור כיון דהדלף אינו ראוי הוי ביטול כלי מהיכנו ת"ל אפי' הי' ראוי אלא דאינו מצילו לצורך שבת אע"ג דליכא ביטול כלי מהיכנו ג"כ הי' אסור וא"כ למה הוצרך לטעם דביטול כלי מהיכנו אע"כ מיירי בנסדק דלא בהיל ואי ליכא טעם ביטול כלי מהיכנו הי' מותר אפי' ידעינן שלא יאכל בשבת:

(ד) (ס"ק ד) לא יזרקנו כו' יניח אותו כלי ר"ל ל"מ אם אותו כלי האחר גדול ומחזיק יותר מן הראשון ה"ל להניח מיד כלי הגדול. ולא הי' צריך לטלטל מוקצה ואפי' מיירי דגם כלי האחר אינה מחזיק יותר מן הראשון מ"מ קשה למה הוצרך לטלטל מוקצה ה"ל להביא כלי אחר למעלה ע"ג הכלי שעמד כבר והוא מלא או יניחנו בצד כלי ראשון המלא:

ואפשר דמיירי כו' וה"ה דאיכא לאשכוחי גוונא אחריני דא"א להניח אותו כלי האחר שם ועיין באחרונים אלא רמ"א חדא מהא גווני נקט:

ואע"ג דבס"ס של"ח כו' וכ"כ לעיל סי' ש"ח סעיף ל"ו ונקט רסי' של"ח דהא ממש נדון דהכא. וכ"מ קצת בשבת דף מ"ג דפריך למ"ד דאין לבטל כלי מהיכנו. מהא דתנן נותנים כלי תחת הדלף ומשני בדלף הראוי אבל דלף שאינו ראוי אסור משום ביטול כלי מהיכנו דהא אסור לטלטלו כשיפול תוך הכלי הדלף ואע"ג דהוי שרי לטלטלו משום דיהיה כגרף של רעי וא"כ לא הוי ביטול כלי מהיכנו אע"כ דאין עושים גרף של רעי לכתחלה וע"ל בסי' של"ח במ"א ומ"ש מ"א וכ"מ קצת כו' אע"ג דהוכחה גמור' ה"ט משום דהרב"י בס"ס של"ח כתב לישב זה דלא קאמר דמיירי אפי' בדלף שא"ר ואפי' הכי לא הוי ביטול כ"מ דהא מותר לטלטלו דהוי גרף של רעי ותי' וז"ל י"ל דאה"נ דהמ"ל לשנויי כו' א"נ משום דמתניתין סתמא קתני נותנים כלי כו' משמע אפי' במקום שאסור לטלטל גרף של רעי כגון במקום שאין אדם שם כו' עכ"ל. וניהו דלמ"א אינו נראה תירוצי הרב"י מ"מ לא הוי הוכחה גמור' וכתב מ"א וכן משמע קצת כו'. שיתבטל היין כו' וא"כ יהיה רשאי לטלטלו ולא הוי ביטול כ"מ:

אין מבטלים איסו' כו' וה"ה דהמ"ל דאין מבטלים איסור בשבת דהוי מתקן כמ"ש סי' שכ"ג ס"ק י"ד אלא חד מינייהו נקט ובתי' מ"א גם זה מתורץ כ"כ בס' ח"מ:

ונ"ל שאפי' נתרבה. דמבואר בי"ד סי' קל"ד והם דברי הש"ס בע"ז הא דיין נסך אוסר בכ"ש דוקא בנפל התיר' לתוך אסורא אבל נפל אסור' לתוך התירא אמרי' קמא קמא בטיל ואם נתרב' לסוף האיסור שאין בהיתר ששים נגד האיסור ל"מ במין בשאינו מינו דנרגש טעם האיסור ודאי דחוז' וניער האיסור ואוסר אלא אפי' במין במינו דלא נרגש האיסור. מ"מ בנתרבה לבסוף האיסור עד שאין ששים בהיתר נגדו חוזר וניער כיון דבאינו מינו נרגש מ"מ לענין ביטול כלי מהיכנו מקלינן גם כהאי גוונא כיון דיש פוסקים לענין איסור דגם בנתרבה לבסוף אינו חוזר וניער לאסור ניהו דלא קיימ"ל כוותייהו מ"מ לענין ביטול כלי מהיכנו סמכינן על הני פוסקים:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.