מחצית השקל/אורח חיים/שט

מחצית השקל ‏ אורח חיים שט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(ב) (ס"ק ב) כשהוא כו' מותר לישא הדינר בלחודיה ויטלטל מוקצה בידים כי לא ידע לחלק בין כשהדינר ביד התינוק דאינו מטלטל מוקצה בידים ואין החשש שיטלטל ד"א בר"ה דאפי' יש אבן ביד התינוק אסור בר"ה מלבד האבן אסור נשיאת התינוק אע"ג דחי נושא את עצמו מ"מ איסורא איכא וע"ל סי' שח במ"א ס"ק עא אלא מיירי בחצר ואין האיסור כ"א משום טלטול מוקצה וכן מ"ש בש"ע ואתי אבוה לאתויי ג"כ הכוונה ויטלטל מוקצה בידים:

(ג) (ס"ק ג) נעשה כו' שויא דופן. כ"ה בגמ' דף קכה ע"ב על דלעת שיש בה אבן ומיניה יליף מ"א גם לענין כלכלה דבגמ' פריך על כלכלה ותהוי כלכלה בסיס לד"א דהיינו לאבן ומשני ר"י בכלכלה מלאה פירות עסקי' ופריך ולשדינהו לפירות ולאבן ולאח"ז ילקט הפירות מן הארץ ומשני בפירי דמטנפן דהיינו רטובים ולחים ופריך ולנער' לפירי לצד א' תוך הכלכלה וישאר האבן בצד האחר ואז ינער האבן לבד אלא אר"ח ב"א הכא בכלכלה פחותה עסקי' דאבן נעשה דופן לכלכלה ולפי גרסא זו נדח' אוקימת' קמיית' וליכא התירא כ"א בכלכלה פחותה אבל הרמב"ם וכן הנמשך אחריו לא היו גורסים קושית הש"ס ולנער לפירי לצ"א כו' וגם לא הוי גורסים אלא אר"ח ב"א רק הוי גרסי ר"ח ב"א אמר הכא בכלכלה פחותה כו' וא' כ יש ב' אוקימתות ר"י מוקי לה במלאה פירו' דמטנפן ורחב"א מוקי לה בלי פירות אלא שהכלכלה פחותה וס"ל דשניהם אמת לדינא והרי"ף והרא"ש השמיטו לכל האי שקלא וטרי' וכ' הרב"י טעמם דהוי גרסי כגרס' דידן דנדחה אוקימתא קמייתא וליכא התרה כ"א בכלכלה פחותה וזה לא הוצרכו להעתיק דסמכו עצמם על מה שכתבו דין אבן שתוך הדלע' ע"ש א"כ ע"כ צ"ל דאבן תוך הכלכלה ותוך הדלעת דיניהם שוה ולכן א"ש מה שדימה מ"א אבן שתוך הכלכלה שצ"ל מהודק לאבן שתוך הדלעת גם מסברא יש להשוותם

(ד) (ס"ק ד) יטול כו' ואין מטריחים כו' זה מדברי התוס' דף קמ"ב ע"א דתנן מטלטלים תרומה טמאה עם הטהורה ואר"ח לא שנו אלא שהטהורה למטה וטמאה למעלה אבל טהורה למעלה כו' נוטל הטהורה ומניח הטמאה ופריך הש"ס אפי' טהורה למטה מ"מ ה"ל לנערה ומשני בפירי רטיבי דמטנפי והקשו התוס' דהא לפ"ז אפי' בפירי דמטנפי אם טהורה למעלה אסור לטלטל הטמאה עם הטהורה אלא צריך ליקח ביד הטהורה לבדה מתוך הכלכלה וא"כ ה"ה גבי כלכלה והאבן בתוכ' אע"ג דמלאה פירי דמטנפי מ"מ ה"ל ליקח הפירות בידו מתוך הכלכלה ותירצו דגבי תרומה מיירי שהפירו' מונחי' בסלים קטנים תוך סל גדול ולכן אם טהורה למעלה צריך ליקח הטהורה בסלים קטנים תוך סל גדול אבל אם הטהורה פירותיה מונחים זה ע"ג זה בלא סלים קטנים אז א"צ ללקטן א' לא' מתוך הסל גדול עכת"ד וכפי מובן הפשוט הבין מ"א דהחילוק בין מונחים בסלים קטנים או לא דבמונחים תוך סלים דליכא טרחא כ"ה לכך צריך ליקח הטהורה משא"כ כשמונחים בלי סלים קטנים דצריך ליקח כל פרי לבדה דאיכ' טרחא מרובה כ"ה לא אטרוחוהו רבנן ובזה א"ש דברי מ"א אבל בספר ת"ש השיג על מ"א דמהרש"ל הבי' בשם ת"י הטעם דמה"ט כשאין מונחים בסלים לא הצריכוהו ללקטן בידו פן יפול מידו לארץ ויתטנפו כיון דהם פירי רטיבי ומסתמא גם דברי התוס' שלנו כן הוא כוונתם ולא משום טרחא ולפ"ז השיג גם על מ"ש מ"א בסי' ש"י ס"ק י' ליישב קושית הרב"י דה"ל למינקט קטמא בידו לחוד כיון דאיכא טרחא מרובה לא אטרחוהו כ"ה ובאמת אין כוונת התוס' משום טרחא כנ"ל ע"ש ולענ"ד גם המ"א ע"כ הבין כוונות התוס' לחלק בין מונחים בסלים קטנים או לא כמ"ש הת"י דבאינן מונחים תוך סלים א"ל שמא יפלו מידו דאלת"ה בלא"ה תיקשי למ"א דסבירא ליה דלקיטת הפירות א' א' הוי טרחא מרובה ולא אטרחוהו רבנן אם כן למה בפירי יבישי דלא מטנפי דצריך לנער האבן עם הפירות והלא וודאי לא יניחום על הארץ וע"כ אחר הניעור לארץ לקטן א' א' ויתנם לתוך הכלכלה דלא יהיה שם אבן כי נערו והלא הוא טרחא מרובה אדרב' ללקטן מן הארץ שנתפזרו על ידי הניעור טרחתו מרוב' יותר מללקטן מתוך הסל שהם מונחים במקום א' אע"כ דזה לא מקרי טרחא מרובה והטעם דלא הצריכוהו ללקטו מתוך הסל פן יפנו לארץ כמ"ש הת"י אלא דהוה קשי' למ"א ע"ד ת"י דהטעם פן יפלו לארץ ויתטנפו הלא אדם בר דעת ואפשר לו להזהר שבל יפול שום פירי לארץ ולכן הוי ס"ל למ"א דכוונות ת"י דלעשות שמירה מעולה וזהירות יתיר' לבל יפול שום פירי לארץ זה מיקרי טרחא יתירה ולא הטריחוהו כ"כ וס"ל למ"א לקמן סי' ש"י הנ"ל דלקיטת האפר שהוא דבר דק מאוד אפי' ל"ל שמא יפול לארץ מ"מ הוי טרחא מרובה ודומה לטרח' הפירות כשהן רטובים כשצריך להזהר שלא יפול א' לארץ וא"כ א"ש גם דברי מ"א בסי' ש"י סק"י הנ"ל:

(ה) (ס"ק ה) ומנער כו' וע' בגמ' פרש"י ותו' דף מ"ג ע"ב בתוס' ד"ה דכ"ע טלטול כו' דטלטול מן הצד וניעור דיניהם שוה דדוקא כשהטלטול לצורך דבר המותר הוא דשרי ולא כשהוא לצורך דבר המוקצה וכ"ה לענין טלטול מן הצד לקמן סי' שי"א:

(ו) (ס"ק ו) ע"ד שישארו כו' דע שהביא בס' א"ר ובס' ת"ש חידוש דין משמו של רש"י שפי' המשנה דתנן האבן שע"פ החביות מטה על צדה והיא נופלת וכ' רש"י וז"ל מטה חביות על צדה אם צריך ליטול מן היין כו' עכ"ל ולפ"ז משמע דבהניח אפי' יש יין בחביות הוי החביות בסיס לאבן ול"א דהוי בסיס לאיסור דהיינו האבן ולהית' דהיינו היין (וכ"ה בר"ן ר"ע מברטנור') וכ' בס' ת"ש הטעם כיון דהחביו' היא גבוה מן היין והאבן מונח על החביו' לא נעשה החביות בסיס כ"א לאבן לחוד ע"ש:

אבל אם הניחם בכוונה בחול כו' באמת בת"ה משמע דוקא בהניחם בחול ושכחם בע"ש אבל הרב"י כ' דלפ"ד הוא לאו דוקא אלא אפי' הניחם בע"ש כל ששכח בין השמשות ה"ל שוכח ומותר ע"ש:

ול"נ כו' דהא מטלטלים כו' כמ"ש הרמב"ם כו' הא דהוצרך ראי' מרמב"ם והוא גמ' ערוכה ומאי ראיה יש מרמב"ם יותר מדברי הש"ס היינו משום דבגמ' אמרי' מטלטלין כנונא אגב קטמא אע"ג דאיכא עלה שברי עצים א"כ דנקט לשון עלה בה"א לשון נקבה משמע דהשברי עצים מונחים על הכנונא דכנונא ג"כ הוי לשון נקבה וא"כ מיירי שהאפר מונח בצד א' מן הכנונא ושברי עצים מצד אחר וכה"ג ודאי הוי בסיס לאיסור ולהיתר אין ראיה לדברי מ"א אבל הרמב"ם כ' וז"ל מטלטלים כנונא מפני אפרו אע"פ שיש עליו שברי עצים כו' (וע"ש בה"ה הגהתו) וכיון שכ' אע"פ שיש עליו לשון זכר ע"כ קאי על האפר ומ"מ מותר לטלטל הכנונא דהוי בסיס להיתר דהיינו האפר ולאיסור דהיינו שברי עצים וכדלקמן סי' ש"י סעיף ח' ולא אמרי' דאפר גופו נעשה בסיס לשברי עצים אע"כ דהיכי דמניח דרך מקרה ולא ע"ד בסיס לא מיקרי בסיס:

וכן מטלטלים תרומה כו' הבאתי לעיל דברי הש"ס ס"ק ד':

ומיירי במניח כו' ר"ל וגם מזה ראי' דהנחה דרך אקראי ל"מ בסיס דאלת"ה למה הותר לטלטל הסל משום דהוי בסיס לאיסור דהיינו טמאה ולהיתר דהיינו הטהורה הא הטהורה גופו נעשה בסיס לאיסור דהיינו לטמא' המונחת על הטהורה וע"ז כ' דא"ל דמה"ט מותר לטלטל הסל אע"ג דגם הטהורה נעשה בסיס לאיסור משום דמיירי בשוכח (ולנער א"א דהא בלא"ה צ"ל דמיירי דמטנפי ורטיבי כדלעיל) וע"ז כ' דע"כ מיירי במניח דאי בשוכח אפי' הטמאה לבד מותר דהא השתא הטהורה לא מעלה ולא מוריד:

והמאור כ' כו' ע"ד כיסוי הוי כשוכח כו' לשון כשוכח ל"ד אלא יש לו דין כיסוי כלי והוא דבדף קכ"ה ע"ב אמרי' תנן התם אבן שע"פ חביות מטה חביות על צדה והיא נופלת רבה אמר ר"א א"ר יוחנן ל"ש אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לד"א ורב יוסף א"ר אסי אר"י ל"ש אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לחביות ואזדו לטעמייהו כו' ופסק הרי"ף כרבה א"ר אסי אר"י דבמניח נעשה בסיס לד"א דמצינו דגם רב הכי ס"ל דבדף קמ"ב ע"ב א"ר הונא אמר רב על מתני' דאבן שע"פ חביות הנ"ל ל"ש אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לד"א והשיגו בעל המאור דדוקא רב אמי ורב אסי דידע הש"ס דפליגי כדמסיק ואזדו לטעמייהו אבל רב ורב אסי י"ל דלא פליגי דרב מיירי דמניח האבן ע"ד בסיס ולכן אסור ורב אסי מיירי דהניחו ע"ד כיסוי ולכן מותר דגם האבן ת"כ עליו והרמב"ן הליץ בעד הרי"ף דאין לחלק בין הניחו ע"ד כיסוי או ע"ד בסיס ואחד מטענותיו דבאבן לא שייך ע"ד בסיס דלאיזה צורך יעשה החביות בסיס לאבן אם לשמור האבן מן העכברים הוא צריך אע"כ כלהו אמוראי מיירי דהניח האבן ע"ד כיסוי ואפ"ה ס"ל לרב במניח נעשה בסיס לד"א עכת"ד וא"כ יש קצת ראיה לדברי מ"א מדברי בעל המאור מדכ' דוקא הניחו ע"ד בסיס אז הוי כמניח אבל הניחו דרך אקראי דינו כשוכח והא דנקט בסיפא אם הניחו דרך כיסוי מותר ולא נקט אפי' דרך אקראי ז"א דרך אקראי דינו כשוכח וצריך עכ"פ לנער אם אפשר אבל כשהניחו ע"ד כיסוי אבן גופיה נעשה כלי ומותר בטלטול וכן יש קצת ראיה מדברי הרמב"ן שכ' דע"כ רב חולק על ר"א דע"כ גם רב מיירי במניח ע"ד כיסוי ואפ"ה ס"ל דנעשה בסיס דל"ל דמיירי במניח ע"ד בסיס מאי בסיס שייך החבית לאבן כנ"ל מ"מ י"ל דרב לא פליג על ר"א דניהו דרב ג"כ לא מיירי במניח האבן ע"ד בסיס דלא שייך באבן מ"מ מאין צ"ל דהניחו ע"ד כיסוי אלא י"ל דהניחו באקראי וכה"ג מקרי בסיס לד"א ור"א מיירי שהניחו ע"ד כיסוי לכן גם האבן נעשה כלי א"ו דרך אקראי מיקרי מניח:

וכ"מ סי' רנ"ט דאם טמן בדבר שאינו ניטל נוטל כיסוי הקדרה שיש תורת כלי עליו ומנער הדבר שאינו ניטל מעל כיסוי הקדירה ולא אמרינן דכיסוי הקדירה נעשה בסיס לד"א וכתב מ"א הטעם דאין הכיסוי משמש לדבר שאינו ניטל אדרבא דבר שא"נ משמש לכיסוי עכ"ל משמע ג"כ באקראי שלא נתכוין שיהי' בסיס למוקצה אין לו דין מניח אולם יש לחלק ביניהם וק"ל:

וסי' ש"ח סעיף כ"ז במ"א ס"ק נ' מ"ש בשם התוס' תי' א' וז"ל ועוד דאין זה מניח בכוונה דאינו חושש להיכן יפלו עכ"ל הרי דבאין מתכוין אלא באקראי לא אמרינן דהוי בסיס:

דמותר לטלטל שק מטלטלין שי"ב כיס כו' ולא חילק אם הכיס למעלה או המטלטלין א"ו בכ"ע שרי דהוי דרך אקראי:

(ח) (ס"ק ח) שלא מדעתו וכ"מ בתו' דף מ"ד כצ"ל דאהא דאמר רב שם מטה שייחדה למעות והניח עליה מעות אפי' בחול אע"ג שבשבת אין עליה מעות מ"מ אסור לטלטלה לא ייחדה למעות יש עליה מעות בשבת אסור לטלטלה אין עליה מעות בשבת מותר לטלטלה והוא שלא הי' עליה בין השמשות והקשו התוס' א"כ יש עליה היכי משכחת לה אי הניחו מע"ש א"כ אפי' ליכא עליה מעות אסור לטלטלה כיון דהוי עליה ב"ה אע"כ שלא היה עליה ב"ה אלא הונח שם בשבת והרי המעות מוקצים ואיך אפשר לטלטלו ולהניחו שם בשבת ולא ניחא להתוס' לאוקמא שהניחו שם באיסור ותירץ דמיירי דהניח עליה בשבת גוי או ישראל קטן לדעת ישראל ומדכתבו לדעת ישראל משמע דשלא מדעתו אינו יכול לאסור את שלו:

ונסתפק א"ז היכי שהניח כלי כו' ואח"כ נפל כו' אם מותר כו' אע"ג דאפי' למ"ד דאפי' הניח בשבת מ"מ מיקרי מניח מ"מ מודה דאם שוב ניטל ממנו המוקצה דמותר לטלטלה וכמ"ש מ"א סי' ש"ח ס"ק נ' וכ"ה בגמ' אלא ספקו בהניח הכלי תחת הנר מע"ש וב"ה עדיין לא נפל לתוכו נר אלא כיון שהקצהו קודם ב"ה וב"ה שיפול לתוכו נר אפשר הוה כאלו כבר נפל לתוכו ב"ה ונקרא מניח והוי בסיס ולכן אפי' אח"כ נפל הנר מתוך הכלי מ"מ אסור הכלי לטלטלו כדין מניח:

וצריך לומר דבמציעתא כו' רוצה לומר במציעתא נסתפק ובסיפא פשיטא ליה דאינו אוסר:

ובתוס' דף מ"ד. הם דברי התוס' הנ"ל שכתבו דמיירי שהניחום גוי או קטן לדעת ישראל משמע אפי' הישראל לא צוהו בפי' מכל מקום כיון דניחא ליה אוסר:

עסי' של"ד סעיף כ"ה. קטן הבא לכבות הדלק' צריך למחות בידו והטעם שעושה לדע' אביו והוי כאלו צוהו האב לכן צריך למחות:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.