מחצית השקל/אורח חיים/רסה

מחצית השקל ‏ אורח חיים רסה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"א א) ויתחייב כו' ועסי' רע"ח ובסי' שי"א וס"ס של"ד הביא הרב"י שם מחלוקת במלאכה שא"צ לגופו דהטור פסק דפטור והרמב"ם פסק דחייב. וכאן כתב הרב ב"י באין חולק דאין נותנים כלי כו' ויתחייב משום מכבה והיינו דוקא לדעת רמב"ם אולם סיים מ"א ומ"מ אף לר"ש אסור ר"ל אף דר"ש ס"ל מלאכה שאצ"ל פטור מ"מ אסור וא"כ דינו של הרב"י אמת לכ"ע אפילו להר"ש ולשון ויתחייב שכתב המחבר הוא לאו דוקא כיון דלא נ"מ לדינא:

עיין בתוס' סוף כירה ר"ל דלא תקשי למה באמת לר"ש אסור ליתן תחת הנר משום שמא יסתפק והוי מכב' הא כיבוי גופה לר"ש אינו אלא איסור דרבנן והוי גזרה לגזרה ועז"כ לעיין בתו' ויתיישב שכתב על דין המבואר בסי' זה סעיף ד' לא יתן לתוכה מים וכתבו התוס' טעם כמ"ש מ"א ס"ק ח' דגזרי' שיתחיל ליתן כו' וקודם גמר הנתינה יפלו ומכבה בידים כו' וכ' התוס' וז"ל ואע"ג דבאותו כיבוי אין בו חיוב חטאת לר"ש דמלאכה שאצ"ל היא החמירו אטו כיבוי דהוי חיוב חטאת ואע"ג דהוי גזירה לגזירה קים להו לרבנן דהכא שייך למגזר טפי עכ"ל וסבירא להו דלאו דוקא בנתינת מים הנ"ל אלא בכל עניני כיבוי יש לגזור גזרה לגזרה או משום דמכבה קיל בעיני אדם או טעם אחר ועמ"ש לעיל בסי' רס"ד במ"א ס"ק י"א וכן צריך לומר בסי' רס"ד סעיף ג' דאוסר להדליק בצרי שמא יסתפק ויתחייב משום מכבה:

(ב) (ס"ק ב) אין נותנין כו' דאפשר לנער כו' עסי' רע"ז ס"ג מבואר כן שכתב שם אם שכח נר של שעוה על השלחן מותר לנער השלחן והנר נופל וכתב שם דאפילו הנר דולק מותר לנער רק שלא יכוין לכבות:

ול"ד לשמן שא"ר לנערו ולהפסידו דע"כ היה צריך לנערו על הארץ והיה נפסד דאי היה מנערו לכלי אחר אם כן מבטל אותו כלי אחר מהיכנו:

כדעת הי"א בסי' ש"ט סעיף ד' כו' דס"ל אף על גב דקיימא לן הא דמותר לנער היינו דוקא בשכח אבל לא במניח דבמניח הכלי גופיה נעשה בסיס לדבר האסור ואסור לטלטלו מכל מקום כשהניחו שם והיה דעתו שלא יהיה שם כל השבת דין שוכח י"ל ומותר לנער:

וכ"כ הר"ן כו' די"א דאסור כו' הל' לאו דוקא דמשמע דמה"ט דאסור כאן לדעה א' שבסי' ש"ט ומה"ט גם הר"ן אוסרו וז"א דחלוקים בטעם לדעה א' שבסי' ש"ט טעם האיסור דהכלי נעשה בסיס ולהר"ן טעם האיסור דאסור לבטל כלי מהיכנו אפי' למקצת שבת ומ"ש הרב"י וכ"כ הר"ן הכוונה לענין הדין דגם כן כתב הר"ן לאיסור:

וצ"ע דהא כ"ע מודים דאם הניח בשבת דשרי כו' כצ"ל. ור"ל דהרב ב"י רצה לאסור משני טעמים א' לדעה א' שבסי' ש"ט דהוי מניח ב' מטעם הר"ן דאסור לבטל כלי מהיכנו אפי' למקצת שבת ועתה בא מ"א לדחות טעם א' של הרב"י דהיכי שלא היה עליו ב"ה אפילו לדיעה ראשונה שבסי' ש"ט ל"מ בסיס:

ותלמוד ערוך הוא ר"ל כו דאל"כ כו' דבשבת דף קנ"ד ע"ב אמר ר"ה הית' בהמתו טעונ' כלי זכוכית ומסיק הש"ס דאיירי בקרני דאומני היינו כלים של מקיזי דם דמאיסי והם מוקצים ואי אפשר להורידן בידים ולהניחן על הבהמה איכא צער ב"ח ולהתיר השקים ויפלו ממילא ישתברו ואיכא פסידא לכן מביא כרים וכסתות ומניח תחתיהם ומתיר החבלים והשקים נופלים על הכרים וכסתות ולא משתברים. ופריך והא מבטל כלי מהיכנו דהיינו הכרים וכסתות ומשני בשליפי זוטרא והיינו משאות קטנות דאפשר לנער השקים מן הכרים וכסתות אבל משאות גדולות אסור דאי אפשר לנערן מצד כובדן והוי ביטול כלי מהיכנו וא"א דלדע' אחת בסי' ש"ט דאם הניחו למקצת שבת אפי' לא היה עליו ב"ה מיקרי מניח והוי בסיס לדבר אסור ואסור לנער אם כן אפי' משאות קטנות יהיה אסור להניח תחתיהן דהוי ביטול כ"מ לכל השבת דהא אסור לנער א"ו כיון דלא היו המשאות על הכרים ב"ה לכ"ע לא הוי הניח ומותר לנער:

אלא שהר"ן כו' סוברים דאסור לבטל כו' ר"ל ניהו דטעם א' של הרב"י מסי' ש"ט דחה מ"א כיון דלא הוי עליו ב"ה ל"מ מניח מ"מ לטעם שני של הרב"י מדברי הר"ן יש לאסור דס"ל אסור לבטל כ"מ אפי' למקצת שבת אם לא במקום הפסד מרובה וראייתו מדפריך הש"ס על ד"ה הנ"ל מדתניא היתה בהמתו טעונ' טבל ועששית מתיר החבלים והשקים נופלים אף על פי שמשתברים ומשני התם בכולסי פירש"י חתיכות רחבות של זכוכית דבלאו הכי חותכין אותם לחתיכות קטנות ואין בשבירתן כי אם הפסד מועט דהיינו חתיכות קטנות מאר שניתזין ע"י השבירה דאין ראוין לכלום ומשום הפסד מועט לא התירו כו'. ודייק הר"ן איזה איסור צריך להתיר הא אפשר לנערו וליכא ביטול כ"מ (דע"כ רצה לאוקמי ברייתא אפי' בשליפי זוטרא דאל"כ לא הוי צריך לאוקמי בכולסי דבמשאות גדולות מורה ר"ה דאסור) אע"כ צ"ל דעכ"פ איכא ביטול כ"מ למקצת שבת דהיינו כ"ז שהמשאות על הכרים קודם ניעור וגם זה אסור אא"כ בהפסד מרובה:

אבל הרי"ף כו' אפי' שלא במקום הפסד כו' מדלא העתיקו האי אוקימתא דכולסי ועיין לקמן סי' רס"ו במ"א:

וא"כ הכא לכ"ע שרי דהא איכא למיחש ח"ו לדליקה ר"ל מצד איסור מניח דלא מצינו קולא במקום הפסד מכל מקום כבר דחה מ"א כיון דלא הי' עליו ב"ה מותר לכ"ע ומשום ביטול כ"מ מקצת שבת הלא להרי"ף ורא"ש וטור מותר ואפי' להר"ן והעומדים בשיטתו מותר בהפסד מרובה והכא א"ל להפסד מרובה דהיינו חשש דליקה:

ומיהו בתשובת מהרי"ל כו'. מדפריך בגמ' כו' דף מ"ג ע"א לר' יוסף דא"ל אין מבטלים כ"מ מדתנן נותנים כלי ת"ה לקבל ניצוצות ומשני ניצוצות אין בו ממש וליכא ביטול כ"מ:

ולא קמשני כו'. דאפשר לנערן אע"כ דביטול כ"מ למקצ' שבת ג"כ אסור:

וא"כ ס"ל דל"מ פסידא כו' דאל"כ תקשי לנפשי' דאפי' את"ל דביטול כ"מ למקצת שבת אסור במקום פסידא ודאי מותר כדאמד ר"ה. והא בניצוצות א"ל לדליקה. ואכתי המ"ל שיכול לנערן אע"כ ס"ל דזה ל"מ פסידא וא"כ לדעת מהרי"ל ליתא לדינא של הג"א בנר שעוה דהוי ביטול כ"מ למקצת שבת במקום דליכא פסיד':

וכ"מ בפירש"י גבי ניצוצות דף מ"ב ע"ב ד"ה ניצוצו' וז"ל שלהבת הנוטפת מן הנר כדי שלא ידליק מה שתחתיה עכ"ל. הרי דלא חששו לדליקת הבית דזה אינו ברור כ"א לדלק מה שתחתיה והוא הפסד מועט:

דהא אפי' גרם כיבוי דאיכא עיקר איסורו מן התורה ואפ"ה שרי כ"ש גרם ביטול כ"מ דהא הכא ליכא גרם כיבוי דהא הכלי שנותן תחת השלחן אין בו מים אלא שע"י הסרת השלחן שנופלים הנרות תוך הכלי הוי גרם ביטול כ"מ דעיקר איסורו מדרבנן כ"ש שיהיה מותר:

ואע"ג די"א כו' מ"מ דעתי נוטה להתיר דניהו דבגרם כיבוי דעיקרו מן התורה יש להחמיר מ"מ בגרם ביטול כ"מ דעיקרו מדרבנן יש להקל אפי' שלא במקום פסידא:

ועוד דהא אין נזהרים כו' ס"ל דהמשנה לא אסרה אלא ליתן כלי תחת הנר לקבל שמן. אבל כשאינו מתכוין לקבל שמן אלא שלא תשרף מה שתחתיו אע"ג דעכ"פ נופל בו שמן כיון שאינו מתכוין ס"ל דמותר וה"ה הכא:

ועוד דקי"ל כו' ר"ל דא"צ ראיה מן מנהג העולם. אלא הלכה רווחת היא דבר שא"מ מותר. וצ"ל אע"ג דהוי פסיק רישיה לענין ביטול כ"מ וגם באיסור דרבנן סבירא ליה למ"א בסי' ש"ד דפסיק רישיה אסור צ"ל לענין זה ודאי סמך על סברא ראשונה דלא הוי רק גרם ביטול כ"מ:

וגם על הג"א יש לסמוך ליתן כלי תחת נר שעוה. ואע"ג דלהר"ן ודעימיה אסור דהוי ביטול כ"מ למקצת השבת במקום דליכא הפסד מרובה:

ולפמ"ש סי' רס"ו ס"ט דהטור וש"ע חולקים ופוסקים כהרי"ף והרא"ש הנ"ל דמותר ביטול כ"מ למקצת השבת ואע"ג דמ"א גופיה לקמן סי' רס"ו ס"ק י"ד כתב דיש להחמיר כדעת הר"ן להתיר ביטול כ"מ למקצת שבת כ"א בהפסד מרובה י"ל לקמן סימן רס"ו לא החמיר מצד הדין אלא מצד חומרא א"כ הכא י"ל דמצרף להיתר זה סברתו לעיל דהכא מיקרי הפסד מרובה די"ל לדליקה. אע"ג דמהרי"ל לא ס"ל כן בצירוף שהרב"י לקמן פסק דלא כהר"ן יש להקל כאן:

וקושיא על הניצוצות שהקשה הר"ן ומהרי"ל לעיל על דעת האומרים ביטול כ"מ למקצת שבת מותר ה"ל להש"ס לתרץ על קושית הניצוצות דאפשר לנערן:

דעכ"פ א"א לנערן מיד משום דע"י ניעור ודאי יכבו.:אם כן פריך שפיר דודאי מסברא י"ל דגם ביטל כ"מ למקצת שבת אסור דהא טעם איסור ביטול כ"מ כ' רש"י דהוי כבונה שמחבר הכלי באותו מקום שעומד ואינו יכול להזיזו משם. או משום דהוי כסותר הכלי דהא אינו יכול להשתמש בו. אע"ג דבמוצאי שבת שוב יהי' מותר לטלטלו. וליכא לא בונה ולא סותר מ"מ כיון דכל יום השבת אסור לטלטלו אסור. וא"כ מה לי שמבטלו ליום השבת או שמבטלו למקצת השבת. ואח"ז יחזיר להתירו והא אפי' מבטלו לכל השבת אסור אפי' סמוך לערב דמיד יחזור להתירו ה"ה למקצת שבת אלא היכי דיכול לנערו כל עת שירצה כמו בנדון של הג"א בנר שעוה זה ל"מ ביטול כ"מ רהא יכול לנערו מיד וליכא סתירה או בנין משא"כ בנצוצית דעכ"פ צריך להמתין עד שיכבה ושפיר הוה ביטל כ"מ לאותו זמן וא"ש תי' הש"ס שאני ניצוצות דאין בהם ממש ונכבים מיד. וא"כ מיד יכול לנערן ולא הוי ביטל כ"מ. כ' עוד כו' דבר היתר דלא אפשר לנערו דאם אפשר לנער ההיתר צריך לנער ההיתר ולא יטלטל עמו האיסור ואפי' היכא רא"א לנער ההיתר צ"ל דההיתר יותר חשיב מן האיסור וכדלקמן סי' ש"י:

(ד) (ס"ק ד) בנגיע' כו' צ"ל דס"ל כת"ה כו'. דאהא דתניא בביצה כופה כלי על הביצה כדי שלא תשבר אמרו בירושלמי ובלבר שלא יגע בביצה ותמה ה"ה למה יאסר הנגיע' דלא מצינו במוקצה כ"א איסור טלטול ולא איסור נגיעה ותירץ כיון דהביצה עגולה ע"י הנגיע' מתנדנד והוי טלטול אבל ת"ה ס"ל דאין חילוק בין מתנדנד או לא אלא שיש לחלק בנגיע'. אם הנגיע' היא לצורך דבר המותר אז מותר ליגע. ואם הנגיע' היא לצורך דבר האסור אז אסור אפי' אינו מתנדנד. ומרכתב רמ"א אסור ליגע בדבר הדולק וגם נתן טעם פן יתנדנד ויטה משמע אם אינו דולק מותר ע"כ דלא ס"ל כה"ה דלדידיה כיון דמתנדנד אסור משום מוקצה. אע"כ רמ"א ס"ל כת"ה ולכך נקט כשהוא דולק דאז בכל ענין אסור אפי' לצורך דבר המותר משא"כ באינו דולק יש חילוק אם הוא לצורך דבר המותר או אסור:

וממ"ש ריש סי' תקי"ג דדעת הרב כמ"ש המ"מ כצ"ל:

ובד"מ כתב כו' אבל ליגע בו ממש אסור. ולא הותר כ"א ליקח דבר היתר המונח עליו דהוי טלטול מן הצד ובש"ע משמע דמיירי בנגיעה ממש. וזה אסור לשיטת א"ז שממנו נובע ההגה אפי' אין הנר דולק:

(ו) (ס"ק ו) שאין בהם כו'. ונ"ל דט"ס הוא. דליטלן לשון רבי' ל"ל דקאי על הכלי וע"כ קאי על האפר והא האפר אסור לטלטל דהא נעשה אפר בי"ט והוי נולד. וכ"ה הגרסא גם לפנינו ברש"י ס"פ כירה דף מ"ז ע"ב ליטלו:

וכ' מהרי"ל כו'. כיון שא"א לנערם מיד. והוא סברת מ"א שכ' בס"ק ב' דאפי' א"א ביטול כ"מ למקצת שבת מותר. מ"מ היכא דאינו יכול לנערו מיד אסור. אבל מהרי"ל לשיטתיה בלא"ה א"ש דהא ס"ל ביטול כ"מ למקצת שבת אסור כמ"ש בס"ק ב':

בתוס' דף מ"ג דאהא דתנן אין נותנים כלים ת"ה לקבל שמן. א"ר יוסף הטעם דאסור לבטל כלי מהיכנו. ופריך הש"ס והתנן כופין הסל לפני אפרוחים כדי שיעלו וירדו. ומשני ס"ל מותר לטלטל הסל אחר שירדו וליכא ביטול כ"מ והקשו התוס' א"כ גם במתני' למה אין נותנין כלי תחת הנר לקבל שמן. הא לר"ש אחר שכבה הנר מותר השמן וכ"ש דמותר לטלטל הכלי שנטף השמן לתוכו (ובדף שלפניו כתבו התוס' דמתני' גם כר"ש אתיא וע"ש במהרש"א) ולמה יאסר משום ביטול כ"מ. ותירץ דגבי אפרוחים דוקא לא הוי ביטול כ"מ דיכול להפריחן מן הסל כל עת שירצה עכת"ד. ור"ל אבל בשמן כיון דכל זמן שלא כבה אסור לטלטלה ואין בידו לכבות מיקרי ביטל כ"מ:

(ז) (ס"ק ז) אפי' מבע"י כו' שיסבור שאין בו איסור כ"כ משא"כ המלאכות המבוארים בסי' רנ"ב ידוע אסורן לכל:

וע' בס"ק שאח"ז:

(ח) (ס"ק ח) מפני כו' ומשני ש"ה שמקרב כו' דחיישי' כו'. והוא גרסת רש"י. פי' התוס' ומקרב כיבוי שאמר ר"ל דיש לחוש שהוא עצמו יקרב הכבוי ולא יהי' גרם כיבוי:

אבל בטלית כו'. ר"ל דל"ל להאי חשש וליכא אלא גרם כיבוי ושרי. וה"ה דשרי לעשות מחיצות שלג כו' דכן הוא בירושלמי כמ"ש התוס' שם דלא תימא אע"ג דקי"ל כרבנן דרבי יוסי ומותר לעשות מחיצה בפני הדליק' אפי' בכלים חדשים מלאים מים אע"ג שאין יכולים לקבל האור וכשהגיע הדלק' להכלים יתבקעו ויצאו המים ויכבו מ"מ שרי דלא הוי רק גרם כיבוי וס"ד דוקא בכלים דאיכא עתה הפסק בין המים ובין האש. משא"כ במחיצת שלג. וכמ"ש מ"א אחר זה קמ"ל דאפ"ה שרי. דהא גם בטלית מתירים סי' של"ד אע"ג דליכא הפסק בין האש והמים. א"נ דהכא כו' הוא פי' התו' וגרסתו שם ומפרש מפני שמקרב הכיבוי דהיינו שהכיבוי קרובה ואין דבר מפסיק משא"כ בכלים חדשים דעתה מפסיק כלי:

אבל בטלית כו' אלא מן הצד כו' ולכן להאי טעמא ג"כ מחיצות שלג מותר:

(ט) (ס"ק ט) כיון כו'. וא"כ לא גזרינן כו' דלא גזרינן שיעשה בשבת כ"א מה שאנו מתירים לו בע"ש וא"כ כשנותן מים ואח"כ שמן ואח"כ מדליק וכוונתו רק להגביה לא לגרם כיבוי ל"ל שיעשה כן בשבת דהא ידוע לכל דאסור להבעיר ולהדליק בשבת והוי דומיא דמלאכות המוזכרים בסי' רנ"ב דמותרים להתחיל מבע"י וכמ"ש מ"א ס"ק ז'. וגם ל"ל שיעשה גם כיבוי בשבת בדבר אחר שאין בו הדלקה ולזה איכא למיחש דהא איסור זה קל בעיני הבריות. כמ"ש מ"א ס"ק ז'. מ"מ הרי לא נתכוין עתה לגרם כיבוי ול"ל שיעשה גרם כבוי משא"כ אי נתכוין לגרם כבוי שפיר א"ל שיעשה בשבת גרם כיבוי באותו ענין שאין בו הבער' והדלק' כ"כ בס' ת"ש בתוס' ביאור קצת:

(י) (ס"ק י) וי"א אפי' נתכוין כו' צ"ע דז"ל סמ"ג שממנו נובע דברי הגה' רמ"א:

הרי בהדי' שאם מתכוין כו' דהא כ' ובכוונ' כבוי הוא נותן וגם סיים אבל אלו צלוחית שנותנים שם מים להגבי' כו' הרי דלא התיר כ"א כשנותן להגבי' ולא נתכוין לכיבוי. ומ"ש כיון שהמים בעין כו' ומזה תדין דמ"ש תחל' אפי' לרבנן כו' כיון שהמים בעין כו' ובכוונת כיבוי הוא נותן כו' דמשמע תרתי בעי' לאסור. שיהיו המים בעין וגם בכוונות כיבוי. וא"כ בצלוחית דאין המים בעין דהא הם תחת השמן אפי' נתכוין מותר. ז"א אלא כמ"ש התוס' וכמו שיתבאר. וא"כ גם בצלוחית מיקרי שהמים בעין. וא"כ אם נתכוין לכיבוי אסור:

וה"כלי עצ"מו אי"נו נש"רף. נלע"ד דהני ד' תיבות אין פה מקומם ואין להם שייכות פה. וכצ"ל ומ"ש כיון שהמים בעין כו' כוונתו כמ"ש התו' דוקא כדים מלאים מים שרי להעמיד דמפסיק כלי בין המים ובין האור. והכלי עצמו אינו נשרף אבל הכא המים והאור באים להדדי כצ"ל. ור"ל לבאר המ"א דברי עצמו. דגם בצלוחית אם נתכוין לכיבוי אסור. דאז גם בצלוחית איכא תרתי דהא נתכוין וגם מיקרי שהמים בעין. דדוקא בכלי דהשתא מפסיק הכלי בין המים ובין האש ואפי' בסוף כשיתבקע ולא יהיה הפסק מ"מ הכלי לא ישרף כ"א יתבקעו מיקרי הפסק ואיכא הכיר'. משא"כ בצלוחית אע"ג דהשתא איכא הפסק דהא המים למטה מן השמן. מ"מ כשיכלה השמן ואז יפלו הניצוצות לתוך המים אז לא יהיה הפסק כלל דהא השמן אז יהיה כלה ולא יהיה היכר כלל:

ודברי רמ"א צ"ע כצ"ל:

אך בד"מ כ' כו' וכמש"ל בשם התוס'. לכאור' אדרבא התוס' לא ס"ל הכי אלא במתכוין לכיבוי אסור וכמ"ש לעיל בס"ק ט"ו אלא נתכוין למ"ש מ"א בס"ק ז' והם דברי התוס' ס"פ כירה:

אע"ג דבסי' רנ"ב מבואר דכל המלאכות מותר להתחיל מבע"י היינו דאותן מלאכות אסורן ידוע לכל ולא חיישי' שיעשה כן בשבת משא"כ גרם כיבוי שקל בעיני הבריות יש לחוש שיעשה כן בשבת וס"ל להא"ז דה"ה הכא שנותן המים קודם הדלקה ל"ל שיעשה כן בשבת דהא איסור הדלקה בשבת ידוע לכל אלא שהתוס' ס"ל דמ"מ אם מתכוין לכיבוי אסור דניהו דל"ל שיעשה כן בשבת. מ"מ א"ל שיעשה גרם כיבוי גרידא במקום דליכא הדלקה והבערה כמ"ש לעיל ס"ק ט' וא"ז לא ס"ל כן:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.