מחצית השקל/אורח חיים/רסג

מחצית השקל ‏ אורח חיים רסג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) יהא זהיר כו' שהולך לשם. עיין סעיף ו' אם יברך עליהן. דהוי כמדורה. והביא ראיה ממ"ש רמ"א בסי' תרע"א סעיף ד' וז"ל שם בסי' תרע"א ויזהרו כשעושים הנרות אפי' משעוה שאין לדבק' יחד ולהדליקן דהוי כמדורה אפי' בנרות של שבת וי"ט יזהרו שלא לעשות כן עכ"ל רמ"א והבין הע"ש דרמ"א אוסר אפי' קלועים כשרשרות. ועז"כ מ"א שלא עיין בד"מ שם בסי' תרע"א שמספרי ד"מ נובעים הגהותיו בש"ע ומס' ד"מ מוכח שאין כוונת רמ"א כן הביא מ"א שם וז"ל ד"מ כשמדליקים נר שבת או חנוכה או י"ט ודובקים הנרות סמוכים זה לזה עד שהן מתחממת זו מזו ונוטף השעוה משום החמימות וגם נכפלים ונופלים לא קיימו מצוה עד כאן לשון ד"מ וכתב מגן אברהם שם דמזה משמע דמותר לעשות כרוכים והביא מגן אברהם ראיה דהא בשבת וי"ט מצוה לעשות כרוכים אח"ז הביא בשם מהרי"ו דאוסר בחנוכה גם כרוכים דהוי כמדורה ע"ש א"כ אפ"ת דבחנוכה אסור אפי' כרוכים היינו דוקא בחנוכה דבעי' נר דומיא דנס אבל כרוכים הוי מדורה ונקרא אבוקה אבל לענין שבת דבעינן לאורה ושמחה אדרבא כרוכים עדיף אבל מלשון רמ"א בהג"ה סימן תרע"א שסיים הטעם דהוי כמדורה ומשמע דחזר בו בש"ע ופסק כמהרי"ו דגם כרוכים אסור והוא כלל גם שבת וי"ט עמהם שם משמע דגם בשבת וי"ט אוסר כרוכים וכן נראה שמרא' מקום על הגהת רמ"א סימן תרע"א מהרי"ו אולם ראיתי בד"מ סי' תרע"א הביא תחלה דברי מהרי"ו שאוסר דהוי כמדורה וכ' ע"ז וכן מצאתי פ' ב"מ כו' ודובקים הנרות סמוכים כו' משמע דאינו חולק על מהרי"ו:

ויכולים להוסיף. וכתב הרא"ש דאין התו' מבטל המכוון דהא תקנת חז"ל לקרות בשבת שחרית ז' גברי נגד ז' רואי פני המלך וכדאי' סוף מגלה ואפ"ה מוסיפים וכדאיתא לקמן סי' רפ"ב:

ז' נרות וי"א עשרה וכתב שם שאין צריכים להיות כלן על השלחן ובספר ת"ש הביא מ"ש לעיל סי' קנ"ד סעיף י"א נרות של בית ע"ז אע"פ שכיבן גוי בעינן שביטלן שמותרים להדיוט מ"מ אין להדליקן בשבת והוא הדין שאין ליטלן לשום נר מצוה ובי"ד סי' ק"ד כ' הש"ך עכבר שנפל לשמן אע"פ שיש ס' נגדו דמותר להדיוט מ"מ אסור למצוה דמאוס דלא כט"ז:

(ג) (ס"ק ג) פ"א כו' משום הכיר' כו' ומה"ט נ"ל דאם נאנס כו' ר"ל דבלי דברי הב"ח היה עולה על הדעת הטעם שצריך להוסיף נר הוא בא לכפרה א"כ גם בנאנסה צריך כפר' קצת או הוי ס"ד טעם נר הנוסף לתשלומין מה ששכחה א"כ ה"ה בנאנסה משא"כ לטעם הב"ח שתהיה זהירה מכאן ואילך בנאנסה א"צ להוסיף. דהא בלא"ה היתה זהירה אלא האונס גרם לה שלא הדליקה:

ואם שכחה כמה פעמים כו' וה"ה אם מתחלה היה דרכה להדליק ג' נרות כל פעם אם שכחה צריך להוסיף נר א' ותדליק כל פעם ד' וכן עד"ז לעולם וכתב בס' א"ר דעני' ששכח' יש להקל שלא תצטרך לנר נוסף ודי לה שתוסיף מעט שמן כל פעם ואם רגילה להדליק נר שעוה וכדומה די לה אם היתה רגילה בנר קטן עכשיו תדליק יותר גדול קצת:

(ד) (ס"ק ד) מה יאכל כו' דבודאי אכילתו קודם כו' רצה לו' שלא תפרש אפי' אין לו מה יאכל כו' רצה לומר שאין לו מעות לצרכי אכילה ולא לצורך נר ס"ד דבענין אכילה אין קפידא ואין צריך לחזור על הפתחים משום צורכי אכילה דהוא בכלל עשה שבתך חול כמו שכ' מ"א ס"ק שאח"ז וקמ"ל דמ"א דאעפ"כ צריך לחזור על הפתחים עבור נר שהוא קודם לפת קמ"ל מ"א דאין הפי' בדברי רמ"א כן דודאי אכיל' קודם לנר אלא הפי' שיש לו מעות כדי אכיל' או ליקח במעות נר וכיון דהאכיל' קודם לנר וזולת המעות הללו אין לו מה לאכול וע"כ צריך לקנות במעות לצורך אכילה ולא נשאר לו מעות לצורך נר אפ"ה צריך לשאול על הפתחים לצורך נר:

וכ"מ ברא"ש פ' ע"פ סי' י"ז דמקש' על רשב"ם דס"ל דמקדשין על הפת הא דאיבעי' לן פ' ב"מ נר ביתו וקידוש היום הי מנייהו עדיף ופשט דנר ביתו עדיף משום שלום בית ת"ל בלא"ה נר עדיף דגם אם יקנה נר לא יתבטל מצות קידוש דהא יוכל לקדש על הפת:

ולא קמשני כו' דבמקום שאין לו פת כו' והקשה בס' ת"ש דלמא לעולם נר קודם לפת. אלא דהרא"ש ס"ל דפת קודם לקידוש וא"כ ע"כ מיירי דיש לו פת. וא"כ יפה הקשה דהא יוכל לקדש על הפת. ותי' דע"כ זה ליתא דא"א דס"ל להרא"ש דפת קודם לקידוש. אי ס"ד דנר קודם לפת. אם כן כ"ש דנר קודם לקידוש. א"כ תיקשי אפ"ת דאין מקדשים על הפת. מ"מ תיקשי מאי קמבעי' ליה נר ביתו וקידוש הי מנייהו עדיף פשיטא דנר עדיף עכ"ד הת"ש אלא שלשונו מגומגם. וא"ל איך א"ל דמיירי דל"ל פת הא קיי"ל דאין קידוש אלא במקום סעוד' וא"כ מאי יועיל לו היין י"ל דמ"א אזיל לשיטת הגאונים שהובאו בסי' דע"ג סעיף ה' דדי לו בכוס יין שחייב עליו ברכה אחרונה (וע"ש בט"ז ומ"א) וזה ג"כ מיקרי במקום סעודה:

וכ"מ בגמ' שם דף ק"א כו' דאמר אביי כי הוינן ביה רבה. א"ל כששמעו ממנו קידוש הלילה בבית המדרש. טעמו מידי פה. דלמא קודם שהגיע לאושפיזא יכבה הנר ולא תאכלו ולא תצאו בקידוש דכאן דהא אין קידוש אלא במקום סעודה (וכתבו התוס' והרא"ש שם הא דלא הקפיד רבה על האכילה לפי שהאכילה יכולים להשלים למחר ביום או שהיו יכולים לאכול במקום אחר שהי' שם נר אלא שבאותו מקום לא היה יין ולכן לא הקפיד כ"א על הקידוש) עכת"ד הגמ' ועז"כ מ"א שלא היה מקפיד רבה על הנר רק על האכילה ר"ל אכילה במקום קידוש והיינו דקשי' למ"א למה הקפיד רבה על הקידוש ולא היה מקפיד שמא כשיבא לאושפיזא כבר כבה הנר וזה אפי' יטעמו כאן מידי ויצאו ידי קידוש מכל מקום אינו מתוקן שישבו בחשך באושפיזא וטוב היה להם שיפטרם רבה בעוד שבאומד הדעת הנר דולק באושפיזא שלא יבאו שמה ולא יהיה נר והא בכל החדרים צריך נר אפילו אינו אוכל שלא יכשל בעץ ואבן כמו שכתב סעיף ו' וצ"ל שלא היה חושש כי אם לקידוש שהוא יותר חמיר ועדיף מנר ואף על גב דאמרינן נר ביתו וקידוש נר ביתו עדיף היינו דוקא נר שעל השלחן שאוכל שהוא צורך אכילה אבל נר שלא יכשל קידוש עדיף וא"א דנר עדיף מפת. ואם אין לו מעות רק לצורך אחת יקנה נר ולא יאכל אף על גב דאז לא מהני הנר כי אם שלא יכשל דהא אין לו מה לאכול אפי' הכי אותו נר שלא יכשל עדיף מפת א"כ איך אפשר לומר דקידוש עדיף מנר שלא יכשל אבל נר שאוכל אצלו עדיף מקידוש הא נר שלא יכשל עדיף מפת ואעפ"כ קידוש עדיף מאותו נר ונר שאוכל אצלו דאינו אלא מכשירי פת יהיה עדיף מקידוש כלפי ליי:

מיהו אם י"ל לחם כו' נסתפקתי אם לחם משנה קודם לנר לפי מ"ש מ"א סי' רנ"ד ס"ק כ"ג דלחם משנה אינה חובה כ"כ וע"ש מ"ש:

(ה) (ס"ק ה) שואל וער"ס תרע"א שכ' שם שצריך למכור מלבושו כדי לקנות נר חנוכה. ונר שבת דעדיף מנר חנוכה כמ"ש פה סעיף ג' כ"ש שצריך למכור מלבושו לצורך נר שבת:

(ז) (ס"ק ז) מפני כו' שהאשה כבתה נרו של עולם שהחטיאה את אדה"ר והחשיכה נשמתו הקרויי' נר כמ"ש נר אלהים נשמת אדם ונשמתו היתה נרו ש"ע כי כל הנשמות היו תלויות באיפתו של אדה"ר:

(ח) (ס"ק ח) נר כו' על היין דרבנן וסגי באמירת ויכלו שאמר בתפלה וכמ"ש מ"א סי' רע"א ס"ק א':

(ט) (ס"ק ט) משום כו' נראה לי דסומא כו' דהא נהנה ג"כ ממאורות דע"י שיש נר אחרים רואים ומצילים אותה שלא תפול ושלא תכשל בשום דבר. וק"ו מנ"ח דחייב משום דעכ"פ איכא פרסומי דניסא אצל אחרים אע"ג דבנ"ח לא שייך ה"ט דאחרים יצילוהו וא"כ גם הסומא אינו נהנה דהא נ"ח לא הודלק כדי להנות מאורו אדרבא אסור לשתמש באותו נר כ"ש נר שבת שהודלק להנאתו להאיר וגם הסומא נהנה דחייב:

דהא ליכא שמחה דבסי' ח' מבואר דנהגו אם ב' או ג' ב"ב אוכלים במקום א' מ"מ כל א' יכול לברך וכ' מ"א ס"ק ט"ו הטעם דכל מה דמתוסף אורה יש בו שלום בית ושמחה יתירה כו' וזה לא שייך בסומא דהא אינה נהנית מן הנר כ"א שאחרים יצילו' לבל תכשל ולזה די בנר א' וגם עדיף שמברך בעל בית הרואה דאיכא גבי' השמחה משתברך הסומא אפי' לא יברך ב"ה הרואה:

(יא) (ס"ק יא) כשידליק ראוי להתפלל כו' דאמרינן פ' ב"מ אר"ה כל הזהיר בנר ה"ל בנים ת"ח דכ' כי נר מצוה ותורה אור ע"י נר מצוה זוכה לתורה אור לכן ראוי שתתפלל בשעת הדלקה שיהיה לה בנים ת"ח כי בשעת קיום המצוה התפלה על השכר המיוחד לאותו מצוה יותר רצויה לפניו ית':

כ' מהר"ש כו' ותמוה דלא שייך ברכה בדלוקה כו' ובזה דוחה תיקון ראשון של מהר"ש כיון שהדליקה מבע"י ולא קבלה עליה אז שבת לא נקרא נר שבת והוי כמו דלוקה ועומדת דכ' רמ"א ס"ד דצריך לכבותה ולהדליק' לשם נר שבת ואיך תברך עליו בלילה:

ועוד דאמירה כו' בזה דוחה תיקון שני של מהר"ש שתאמר לגוי כו' דהא מבואר לקמן סי' רע"ו דאינו נכון לומר לגוי להדליק אע"ג דרבים מקילים אין למחות בידם תיינו מטעם מוטב שיהיו שוגגין כו' ואיך נתקן כן לכתחלה:

ועיין במהרי"ו שהתיר כו' היינו כתיקון א' של מהר"ש אבל למהר"מ לא נראה דברי מהר"ש ומהרי"ו:

ומ"ש שנמצא בקובץ כו' לא ידעתי אם מהר"ש הביא ראיה מאותו קובץ או מהרי"ו כי אין מהרי"ו ת"י ועכ"פ כתב עליו מהרמ"מ דאין לסמוך על אותו קובץ דלאו מר ברי' כו'. מיהו בדיעבד כו' ועסי' רע"ו ר"ל ניהו דלכתחלה אין לסמוך על תקוני מהר"ש מ"מ בדיעבד אם שכחה לברך מבע"י מברך בלילה ע"י פריסת ידים דהיינו תיקון א' וגם דיעבד אם שכחה להדליק עד שחשיכה תאמר לגוי להדליק דהיינו תיקון ב' של מהר"ש וכמ"ש סי' רע"ו שכך נהגו ומ"מ סגי בנר א' דדי לו בנר א' שלא יאכל בחושך וכ"כ מ"א לקמן סי' רע"ו:

(יב) (ס"ק יב) אחר כו' בשם אמו כצ"ל:

אבל אין חכמה לאשה. ר"ל כל הנשים לא ידעו לחלק בין שבת לי"ט ואם נאמר ביו"ט שתברך ואח"כ תדליק תעשה ג"כ בשבת:

כמ"ש סי' קנ"ח דלענין עובר לעשייתן עשאו חכמים לא פלוג. דבסי' קנ"ח סעיף א' כ' דאין לברך עובר לעשייתן דהיינו קודם נטילה אלא אחר הנטילה קודם הניגוב דלפעמים אין ידיו נקיות כגון שיצא מבה"כ וא"א לו לברך קודם נטיל' לכן לא חלקו ואפי' ידיו נקיות לא יברך קודם הנטילה משום ל"פ וכ"כ התוס' בפסחים דמה"ט אין מברכים על הטביל' קודם לטבילה שיהי' עובר לעשייתן משום טבילת גר דקי"ל דאינו גר עד שימול ויטבול ואז אין הגר יכול לברך קודם הטבילה דהא כ"ז שלא טבל אינו גר ואיך יאמר אשר קדשנו כו' וצונו דהא עדיין אינו מצוה לכן אפי' טבילת נדה מברכת אחר הטבילה משום ל"פ:

(יג) (ס"ק יג) ולברך כו' דהדלקת נר חובה אפי' אינו אוכל שם מ"מ חובה שלא יכשל אבל העיקר המצוה במקום שאוכל כמ"ש אחר זה:

(טו) (ס"ק טו) שכל כו' וכן כו' כשהוא ליל טבילה כו' ר"ל בליל שבת הוא ליל טבילה וצריכ' לחוף כל גופה קודם הטביל' שלא יהיה עליה דבר חוצץ והחפיפ' צ"ל מבעוד יום ובפרט בערב שבת שא"א לחוף בלילה שהוא שבת והמנהג לחוף בבית הטביל' סמוך לטביל' כמ"ש ש"ך ביודה דעה סי' קצ"ט ס"ק ז' והטביל' צריכה להיות בליל' ממש ואיך תעשה עם הדלקת נרות אם תדליק קודם החפיפ' עכ"פ צריכ' להדליק אחר פלג המנחה שהוא שעה ורביע קודם צאת הכוכבים ואם תברך מיד הרי קיבלה שבת וא"א לה שוב לחוף ואפ"ת שתתנה שאינ' מקבלת שבת ע"י הדלקה דבמקום הצורך יש לסמוך על התנאי כמ"ש רמ"א ומ"מ קשה הדבר שתהיה צריכ' לצמצם הזמן דהא ההדלקה צריכה להיות אחר פלג המנח' והחפיפ' מושכת זמן מה וצריכה להיות בעוד יום קודם שיכנס שבת. ואם תמתין להדליק עד אחר הטבילה הרי כבר היא שבת ואינה רשאי להדליק ולילך לביתה בין החפיפה לטבילה כשעדיין יום ותדליק חוששת שתטנף את עצמה ויהיה עליה דבר החוצץ בטבילה:

מ"ד אהדלקה ביום הכפורים ועוד שמדליקים בבית כו' כצ"ל. ור"ל שני ראיות דאע"ג שאינה אוכלת אצל הנרות רשאי לברך חדא דהא מברכים ביוה"כ אף שאסור באכילה ועוד שמדליקין בבתי' ואוכלים בחצר אפ"ה מברכים אע"ג דאין אוכלים אצל הנרות ואע"ג דמ"מ בבה"כ גרע דהא בלי נרות האשה דולקים נרות בביה"כנ לכן התחיל מ"א וכתב וכן מה שנוהגות הנשים כו' ר"ל כמו כשב' או ג' אוכלים במקום א' דהמנהג שיברך כ"א דכל מה שמתוסף אורה יש שמחה יתירה ה"ה די"ל כן בבה"כ:

וא"ת התם משתמש כו' ר"ל בזה לדחות ראיה ב' מהא דמדליקים בבית ואוכלים בחצר כו'. שמא חשיב צורך סעודה. ר"ל כה"ג אפשר רשאי לברך גם על נרות המיוחדים לבה"כ אע"ג דהודלקו לכבוד מ"מ הודלקו גם להאי שיראה השמש איך מושך היין מן החביות. וכת' של"ה דמ"מ לא יברכו כו' דבס' א"ר הביא בשם זקנו הגאון מהר"ש שהתיר גם כה"ג:

(טז) (ס"ק טז) ואוכלים כו' אפי' אין דולקות עד הלילה שרי ר"ל רשאי לברך אבל מ"מ צריך נר בלילה שלא יכשל אלא א"כ הולך לישן קודם הלילה:

(יט) (ס"ק יט) מקבלת כו' ותתפלל מנחה תחלה דאם תדליק תחלה כבר קבלה שבת ואיך תתפלל מנחה של חול ותהא צריכה להתפלל ערבית שתים כמ"ש סעיף ט"ו:

(כ) (ס"ק כ) שהתנה כו' ומ"מ נ"ל כו' ועס"ה ר"ל דע"כ רמ"א לא הכריע כהאומרים דתנאי מועיל אפי' לכתחלה אלא רמ"א לא הקיל בתנאי אלא בעת הצורך דהא כ' רמ"א גופי' סעיף ה' דתדליק תתלה ואת"כ תפרוס ידיה ותברך כדי שיהיה עובר לעשייתן אבל קודם ההדלקה א"א שתברך שמיד שמברכת קבלה לשבת ואיך תדליק אח"כ והא אפשר שתברך תחלה ותתנה שאינה מקבלת שבת אע"כ דלכתחלה אין סומכים על תנאי אלא בעת הצורך:

(כא) (ס"ק כא) אבל לא כו' שאין זו מצוה המוטלת עליו. ר"ל דמיירי באורח שאין לו חדר מיוחד ולכן כ' אפי' לא בירך על נר אחר דעל השלחן מברך בעה"ב אעפ"כ לא יברך האורח בבית האכסדרה דאין המצוה מוטלת על האורח להדליק בבית האכסדרה כיון דאין האכסדרה מיוחדת לאורה וא"כ מוטל ההדלק' שם על בעה"ב אבל במקום המשתמשים לצ"א אפי' אחר כו' ר"ל אפי' הוא אינו אוכל שם רשאי לברך ול"א דאין המצו' מוטלת עליו. לברך כמ"ש סעיף ח' כנ"ל. ר"ל מ"ש בס"ק ט"ו בשם מהרי"ל דבמקום שבה"כ של נשים הוא מרתפו של השמש רשאי לברך על נרות בה"כ דזה מיקרי שהודלקו להאיר וחשוב לצורך סעוד' ותיקשי ניהו דגבי שמש הוי צורך סעודה מ"מ האיך תברך האשה הא אין המצו' מוטלת עליה כ"א על השמש אע"כ כיון שהוא צורך אכיל' אפי' אחר רשאי לברך:

(כב) (ס"ק כב) וצריך כו' עס"ס י"ד ר"ל ודאי הא לא קשיא דל"ל הטעם שלא להדליק במקום זה כו' שצריך הדלק' במקומו ר"ל כיון שכבר הדליק נר שבת כבר קיבל שבת ואסור לטלטל נר הדולק די"ל דר"ל אפי' אחר שלא הדליק שעדיין לא קיבל שבת אסור מטעם הדלקה במקומו בעי' דהא כ' רמ"א דוקא אותה אשה המדלקת מקבל' שבת בהדלקה אבל לא שאר בני בית אלא קשיא ליה למ"א מסעיף י"ד דמבואר שם דנר שהודלק לשם שבת אפי' בטעות הוי מוקצה ואסור אפי' ליגע בו אפי' למי שעדיין לא קיבל שבת כמ"ש מ"א ס"ק כ"ז ולזה תי' דמיירי ע"י תנאי שמותר טלטול והוצרך לטעם הדלקה במקומה בעי':

(כג) (ס"ק כג) ולא להדליק כו' כלומר כו' דהא מותר להשתמש לאורה ר"ל דבפ' ב"מ אי' אבעי' להו בנר חנוכה אי הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה ובעי למפשט מדאמר רבא הדליק מבפנים והוציא' לחוץ לא יצא אלמא הדלקה עושה מצוה ובעינן שהדלק' תהיה במקומה במקום המצוה כי בזמן הש"ס היו מרליקים על פתח החצר בחוץ משום פרסומי ניסא ודחי הש"ס דלעולם י"ל הנחה עושה מצוה ואפ"ה א"ש הא דאמר רבא לא יצא כי הרואה אומר לצורכו הוא דאדליקה ופרש"י להשתמש וליכא היכר נס וא"כ בנר חנוכה אפי' הדליקה בחוץ ואחר כן הכניס' לפנים ג"כ לא יצא דהא נתנו חכמים שיעור חצי שעה שצריך נר חנוכה שתהיה דולק והכא לפרסומי ניסא וא"כ אפי' הדליקה בחוץ אם תוך זמן חצי שעה הכניסה לפנים אכתי יאמרו דלצרכו הדליקה וליכא היכר נס משא"כ נר שבת דמותר להשתמש לאורה (משא"כ נ"ח דאסור להשתמש לאורה שיהיה ניכר שהורלק לנ"ח ויהיה פרסום נס כל משך החצי שעה) משא"כ נר שבת דבאמת מותר להשתמש לאורה ואדרבא לשם כך הודלק משום שלום בית לאכול אצלו ושלא יכשל אלא דמ"מ בעי' שיהיה נראה שהודלק לכתחלה לכבוד שבת לכן די אם עומד זמן מועט במקומו. וה"ה דמותר כו' ר"ל אפי' אין מניחו במקומו שעה מה. כיון דנותנו על המנורה דהא ניכר כו' דגם שם מקומו וניכר שהודלק לכבוד שבת. וכ"מ ביש"ש כו' והניחה למעלה מכ' אמה לא יצא אלא צריך לכבותה ולהדליקה למטה מכ':

משמע שבתוך ך' כו' דאל"כ הל"ל רבותא טפי אפי. הדליקה למטה מך' אם שוב מניחה במקום אחר צריך לכבותה ולהדליקה במקום האחר. א"ו כיון ששני המקומות ראוי להדלקה ל"ל בה. ובהרי"ו כו' דעיקר כו' שעל השולחן. ולכן לא כו' ויניחנה על השלחן כו' משמע דס"ל דאין לברך כ"א על נרות שעל השלחן. ובשאר מקומות בבית אין מצוה ואין לברך. ולכן ס"ל אם הדליקה חוץ לשלחן ואחר זה מניחה על השלחן לאו שפיר עביד. דלא הודלקה במקומה והרואה אומר כו' דאין מקומה רק בשלחן וא"כ לדידן דקי"ל כמהרי"ל דכל הבית מקומה וכמ"ש מ"א בשם מהרי"ל ס"ק י"ג א"כ אפי' מדליקה שלא על השלחן ומניחה על השלחן ש"ד דשניהם מקומה כמ"ש מ"א לעיל. ואע"ג דגם רמ"א כ' עיקר הדלקה תלוי בנרות שעל השלחן כו' היינו לענין קבלת שבת דע"י הרלקת נרות שעל השלחן מקבלת שבת ולא ע"י הדלקת שאר נרות:

באגודה כ' כו' לא ידעתי מאי תוספות נראה בדברי אגודה ואולי ר"ל דהאגודה כלל שבת וי"ט עם נר חנוכה יחד משמע דדיניהם שוה. ולכן אפי' עמד שעה א' במקומה אסור לטלטלה למקום אחר כמו בחנוכה דלא כמ"ש מ"א לעיל:

(כד) (ס"ק כד) אם רוב כו' אין אחת נמשכת א"ח אלא אותן ב"א שדרכן לילך לבה"כ א' אותן ב"א נמשכים אחר אותן בה"כ שדרכן לילך שם ואותן שדרכן לילך לביהכ"נ אחרת נמשכים אחר בה"כ אחרת:

(כה) (ס"ק כה) מניחו כו' פי' שהולך לחדר כו' ר"ל דאין הכוונה שצריך להפילו ברחוב. דאפי' הוא דבר מוקצה הא קי"ל אם דבר מוקצה בידו מותר לטלטלו עד מקום שירצה כמ"ש ס"ס רס"ו אלא ר"ל שהולך לחדר כו' ובס' ת"ש כ' דמיירי במבוי שאין מעורבת שאסור לטלטל בה צריכה להפילה במקומה במבוי:

(כו) (ס"ק כו) שאותם כו' ומהרמ"ט כ' דהמרדכי כו' ר"ל שדעה א' בש"ע שכתב דבין יחיד ובין ציבור מותרים במלאכה הוא דעת המרדכי כפי הבנת הרב"י. אבל מהר"מ כ' שאין כן כוונת המרדכי. ואין להקל ר"ל נגד מהרמ"ט והעומדים בשיטתו:

ומשמע דאף בחול כו' דהא הטעם אמרו דוקא צבור לא אטריחוהו רבנן ולא יחיד. ומה"ט אין לחלק בין שבת לחול. כיון שהתפלל בטעות כו' דלא כע"ש. ר"ל דרבנן ור"י פליגי. דרבנן ס"ל זמן מנחה עד הלילה. א"כ לדידהו לא יתפלל ערבית עד צ"ה. ור"י ס"ל זמן מנחה עד פלג המנחה דהיינו שעה ורביע קודם הלילה. אם כן לר"י מיד אחר פלג המנחה מותר להתפלל ערבית. ואמרינן בגמרא כיון דלא איתמר הלכתא כמאן דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. ולכן הקשה הע"ש הא הכא מיירי שקבלו שבת אחר פלג המנחה. וא"כ למה יחיד צריך לחזור ולהתפלל. הא אם רצה רשאי להתפלל לכתחלה ערבית אחר פלג המנחה. ואע"ג שכתב הרב"י בסי' דל"ג לפי מנהג מדינתו שנוהגים להתפלל מנחה עד הלילה. לכן לא יתפלל ערבית עד צ"ה מ"מ קשה הא בדיעבד אם התפלל ערבית אחר פלג המנחה כתב הרב"י לעיל דיצא. א"כ למה כתב כאן דיחיד צריך לחזור ולהתפלל. ותי' הע"ש דמיירי הכא שגם מנחה התפלל באותו יום אחר פלג המנחה. דהוי תרתי דסתרי כה"ג אפי' דיעבד לא יצא. אם התפלל ערבית אחר פלג המנחה קודם צ"ה אבל מ"א תי' דאפילו התפלל מנחה קודם פלג המנחה. אפ"ה צריך היחיד לחזור ולהתפלל ערבית אע"ג דהתפלל ערבית אחר פלג המנחה ורשאי לעשות כן לכתחלה. היינו דוקא ביודע שהוא עדיין קודם צ"ה ורצה להתנהג כר"י דאחר פלג המנחה זמן ערבית אבל הכא התפלל בטעות שהיה סבור שכבר הוא צ"ה. ואלו ידע שעדיין יום לא היה מתפלל לכך צריך לחזור ולהתפלל:

(כז) (ס"ק כז) אסור כו' כתב א"ז כו' והרב"י כתב שאינו יודע טעם לדבר שאפילו מי שלא קיבל שבת מותר במלאכה יהיה אסור ליגע בנר ההוא ועיין דרישה. ומ"א יכתוב סס"ק זה טעם בדבר:

נ"ח מנר שבת. כיון ששניהם הם נר מצו'. מ"מ תיקשי איך אפשר להרליק ממנו הא אסור ליגע בו:

ול"ל דהא"ז כו' ר"ל דאפי' מי שאינו סומך על הדלקתו ג"כ אסור ליגע ואעפ"כ לק"מ מס"ס תרע"ד ונתן תחלה טעם לדברי א"ז דא"ז לשיטתי' אזיל כמ"ש מ"א בשמו ס"ק שלפני זה:

וכיון שהוקצ' לבעלים כו' כמ"ש מ"א ס"ס ש"ח והא דאסר ליגע הא קי"ל סי' ש"א ס"ג בהג"ה דמותר ליגע במוקצ' אם אינו מנדנדו ועיין סי' רס"ה ס"ק ד':

ובש"ל משמע להדיא כו' דלא כתי' א' שהביא מ"א ששניהם של מצוה ולכך הקילו ולא גזרו שמא ישתמש בו. ודע הא דגזרו כאן יותר בנגיע' שמא ישתמש מבשאר מוקצה היינו דמוקצ' דהכא אינו ידוע לכל דהא הרב"י כ' שלא ידע טעם הדבר כנ"ל:

גבי שלהבת של הקדש ר"ל אע"ג דקיי"ל גחלת של הקדש מועלי' אבל שלהבת של הקדש ניהו דלכתחלה אין נהנים מדרבנן. מ"מ בדיעבד אם נהנה לא מועלים כיון דאין בו ממש. וא"כ ה"ה בנגיע' הכא דאינו אלא חומרא בעלמא גזרה שמא ישתמש בו הקילו אפי' לכתחלה:

(כט) (ס"ק כט) אין בכך כו' אע"ג כו' בט"ז כ' בס"ק ב' דוקא שהי' סבר שיגמור קודם ברכו והם דברי ת"ה בפסקים ובכתבים. אבל בשו"ת ת"ה כ' אפי' היה יודע שלא יוכל לגמור קודם ברכו מ"מ מותר הואיל והתחיל בהיתר. וכ' הרב"י שיותר יש לסמוך על השו"ת ממ"ש בפסקי'. וע"ש הטעם לכן העתיק מ"א דברי שו"ת:

התחיל באיסור כמ"ש ס"ס תרנ"ב כצ"ל שכ' רמ"א שם אם התחיל לאכול יותר מחצי שעה קודם שהגיע זמן חיובו של נטילת לולב (זה מיקרי התחיל בהיתר) אפי' ביום א' של חג א"צ להפסיק בדאיכא שהות ביום עכ"ל רמ"א. משמע אבל אי ליכא שהות ביום דהיינו שימשוך הסעודה כל היום עד הלילה צריך להפסיק אע"ג דהתחיל בהיתר מ"מ כיון שידע שתמשך הסעודה כ"כ לא מיקרי התחיל בהיתר:

וכ"מ מדברי רש"י שם בסוכה דף ל"ח וכ"מ מדברי רשב"ם בפסחים דף ק"ז ע"ב ע"ש ועיין במ"א ריש סי' תע"א:

(ל) (ס"ק ל) מותר לומר כו' כמ"ש סי' ש"ז סעיף ח' שכ' שם מותר לומר בשבת לכרך פלו' אני הולך למחר כיון שיש למצוא היתר שגם בשבת היה יכול לילך שם והיינו אם היה בורגנין (היינו צריף או בית קטן) מכאן עד אותו כרך וכ"א תוך ע' אמה ושירים של חבירו וגם בורגנין ראשון הוא תוך ע' אמה ושירים של עיר שיושב בה כל הבורגנין נחשבים כעבור' של העיר ובסוף בורגנין האחרון יש לו ע' אמה ושירים דהוא שיעור עבורה של עיר ומשם יש לו אלפים אמה אע"ג שעתה אין כאן בורגנין מ"מ מותר ה"ה הכא דהא אי לא קיבל שבת ה"ה הוא עצמו מותר במלאכ' והם דברי הרב"י יישב כן קושית הר"ן על הרשב"א שהוא מרא דדינא דהכא ואייתי ראי' מסי' ש"ח סעיף י והוא מימרא דשמואל שבת דף קנ"א מותר לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך כו' אע"ג שהוא אינו יכול לילך לשמרן שהוא חוץ לתחומו מ"מ רשאי לומר כן לחבירו כיון דלחבירו הוא תוך התחום ולא יעשה חברו איסור ומזה למד הרשב"א ה"ה הכא כיון שחבירו עדיין לא קיבל שבת מותר לומר לו שיעשה לו מלאכ' כיון שזה לא קיבל שבת לא עביד אסורא והקשה עליו הר"ן דשאני התם דגם להאומר יש מציאת היתר לילך שם כגון אם היה בורגנין עד אותו מקום כנ"ל משא"כ הכא דהאומר לחברו לא משכחת התירא דהא כבר קיבל שבת ותי' הרב"י דגם הכא יש למצוא היתר אם לא היה מקבל שבת וכמ"ש מ"א אולם הב"ח וט"ז דחו תי' הרב"י דשאני הכא דהשתא דקיבל שבת שוב אין למצוא היתר שיהי' אומר מותר במלאכ' משא"כ במימרא דשמואל אע"ג דעתה ליכא בורגנין מ"מ יש למצוא היתר כגון אם גוי יבנה בשבת בורגנין. לכן תי' קושי' הר"ן דהרשב"א ס"ל דע"כ טעמו דשמואל לאו משום בורגנין אלא כיון דחברו אינו עושה איסור רשאי לומר שישמור לו וע"ש הוכחתם. ולענ"ד יש נ"מ לדינא לטעם הרב"י ומ"א אם הוא בעיר שהקהל או רובם קיבלו שבת וגם הוא קיבל עמהם אסור לומר לחברו שהולך לבה"כ אחרים ושם באותו בה"כ עדיין לא קבלו שבת וגם הוא לא קיבל שבת אפ"ה אותו אדם שמבה"כ אחרת שקבלו שבת אסור לומר לו שיעשה לו מלאכה דלא שיך לומר לו אי בעי לא קיבל שבת הא בע"כ נגרר אחר הרוב משא"כ לב"ח וט"ז גם כה"ג שרי דהא אין הטעם כלל משום שאפשר למצוא היתר גם להאומר אלא כיון שחברו אינו עושה איסור רשאי לצוות לו ומ"מ אני נסתפק דאפשר גם להרב"י גם כה"ג שרי דאולי אפשר לומר אי בעי לא היה הצבור מקבלים שבת אבל זו סברא דחוקה דענ"פ לאו בדידי' תליא מלתא:

מי שלא תיקן כו' אבל בבה"כ לא אפשר הטעם אולי ברוב עם א"א שלא ימצאו אנשים הגונים שישמעו ויקבלו דבריו וגם הם יכריחו אחרים לקבל דבריו:

(לב) (ס"ק לב) התפלל והבדיל בתפלה. ר"ל שלא תטעה מ"ש בש"ע והבדיל על הכוס דז"א דהא סתם בסי' רצ"ט דלא כרמב"ם דאוסר במלאכ' עד שיבדיל על הכוס אלא סגי כשהבדיל בתפלה ומותר לעשות מלאכה:

(לג) (ס"ק לג) ומורתר כו' שלא הניח עירוב תבשילין כמ"ש לקמן סי' תקכ"ז סעיף כ':

דקנסוהו אבל הכא ל"ש למקנס דלא כלבוש. דפוסק בע"ש מותר כמ"ש בש"ע אבל במוצאי שבת ס"ל דאין היתר אא"כ בירך בהמ"ז:

אך צ"ע כו' וס"ס קפ"ח דמבואר שם דאם התחיל לאכול בשבת ונמשך הסעודה עד תוך הלילה אפ"ה מזכיר רצה בבהמ"ז דהולכים אחר תחלת הסעודה שהיתה בשבת וכתב מ"א שם דאם התפלל ערבית תוך הסעודה שוב לא יזכיר רצה בברכת המזון כיון דכבר עשאו חול לכן נסתפק אם לא התפלל רק אמר המבדיל תוך הסעודה אי יזכיר רצה בבהמ"ז:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.