מחצית השקל/אורח חיים/עה

מחצית השקל ‏ אורח חיים עה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) אם לבושה דק כו' כמו שכתוב ס"ה:

בערוה בעששית דאסור דבראי' תליא דכתיב ולא יראה בך ערות דבר והא נראית וה"ה הכא:

(ס"ק א) וי"א כו' עיין בל"ח ודבריו צ"ע. ר"ל דבדף כ"ד א"ר יצחק טפח באשה ערוה. ומסיק הש"ס למאי הלכתא. אילימ' לאסתכולי בה והא"ר ששת כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו הסתכל במקום התורף (וא"כ אפילו פחות מטפח נמי) ל"ק הא באחרת והא באשתו ולק"ש (כ"ה ברא"ש. אבל בגמ' הגרס' אלא באשתו ולק"ש) וסיים הרא"ש ודוק' באחרת. אבל היא עצמה הא אמרי' לעיל האשה יושבת ומפרישה חלה כשהיא ערומה והבין רמ"א דברי הרא"ש דפשיט' להרא"ש כיון דבאשתו נמי אסרו אף דלבו גס בה וליכא משום הרהור וע"כ הטעם משום ולא יראה בך ערות דבר. א"כ ה"ה אפי' אשה אחרת אינה רשאי לקרות או לברך כשחברתה ערומה כנגדה מה"ט גופה. וע"ז כתב הרא"ש ודוקא באחרת אבל היא עצמה ערומה רשאי לקרות והנה מל' הש"ע שכתב הרב"י טפח מגולה כו' אפי' היא אשתו כו' משמע דה"ה באשה אחרת בעי' דוק' טפח. וכן משמע ממ"ש רמ"א וי"א דוק' באשתו כו' אבל כו' (וכן הבין הב"ח לשון הטור ורמב"ם שהוא כלשון זה) דס"ל להרב"י דגם באשה אחרת בעי' דוק' טפח ואע"ג דבאשה אחרת אסור להסתכל אפי' באצבע קטנה היינו הסתכלת בכוונה כדי ליהנות ממנה בראייתו. אבל ראיה בלי כונה אינו אסור אלא בטפח ולק"ש עכת"ד הב"ח. וצ"ל לפ"ז הא דפריך אילימ' לאסתכולי. והא"ר ששת כו' כוונת המקשן ממ"נ אי משום ערוה ע"כ לא מיירי ברואה לפי תומו ולא להסתכל ליהנות דבזה אפי' טפח שרי. אע"כ לאסתכולי היינו במתכוין ליהנות וא"כ הא אמר ר"ש דאפי' באצבע קטנה אסור להסתכל. ומשני באשתו ולק"ש ומיירי באינו מכוין ליהנו' אלא ראייה בעלמ' לפ"ת דבעלמ' שרי אפי' באשה אחרת ואפי' טפח אבל לק"ש אסור אפי' באשתו. והיינו דוקא טפח ואפי' באחרת (וטעם לשיעור טפח כ' הב"ח דשיעור מקום תורף הוי טפח) עכ"פ ק"ש ודאי חמיר משלא בשעת ק"ש. אבל הל"ח כ' אהא שכ' הרא"ש ודוק' באחרת אבל בעצמ' כו' דס"ל להרא"ש דהא דמשני באשתו ולק"ש לרבותא נקט אשתו וכ"ש באחרת ואהא קא' ודוק' באחרת כו' משמע דס"ל דדוקא באחרת ר"ל שלאיש אסור דוקא נגד אחרת אבל היא עצמה מותר' וא"כ אינו מבואר בהרא"ש דין אשה אחת נגד חברתה ואי ס"ל דשרי א"כ למה כ' והיא עצמה מותרת הל"ל רבות' דאפילו לאשה אחרת מותר. ואי ס"ל דלאשה אחרת אסור א"כ למה כ' ודוק' לאחרת דלפי' הל"ח ר"ל לאיש אסור נגד אשה אחרת הל"ל רבות' דאפי' לאשה אחרת אסורה. אך זה י"ל קצת. אך אח"ז כ' ל"ח וז"ל ומהכא שמעי' דק"ש אית בה קול' כו' דאף באחרת שאסור להסתכל בה אפי' באצבע קטנה לא אסרו בק"ש אלא בטפח. וטעמ' שלא יבוא לידי ביטול ק"ש עכ"ל וזה חידוש גדול וצ"ע דניקל יותר בק"ש מבעלמא דדבר שאסור בעלמא יהיה מותר בק"ש:

(ג) (ס"ק ג') בתולות כו' ועוד דאי' בכתובות כו' וא"כ קשי' על ש"ע א"ע ורמב"ם דכ' דפנויות אסורות לילך בגילוי ראש. הא אדרבה זהו הסי' שהיתה בתולה:

ודוחק יותר כו' והב"ח באה"ע מפרש כן דמיירי התם באה"ע באלמנה:

וכן פירש"י פ' נשא כו' וז"ל ופרע סותר קליעת שערה כדי לבזותה מכאן לבנות ישראל שגילוי הראש גנאי להם עכ"ל א"כ משמע דוקא סתירת הקליעה גנאי:

בכתובות פ"ז ד' ע"ב. רק שמדת צניעות כו' וא"כ רש"י בחומש או מיירי דוק' בנשואה או בפנויה ודבריו אסמכת' עכ"פ גם לפ"ד מ"א דעכ"פ גם בתולה אסורה בפריעת ראש דהיינו קליעת שערה מסותרים. א"כ עדיין קשיא מהא דאם יצאה בהינומ' כו' דהא פירש"י ריש פרק האשה שנתארמלה וז"ל וראשה פרוע שערה על כתפה עכ"ל:

והיינו קליעתה סתורה וכן המנהג:

(ה) (ס"ק ה) וכ"ש כי' יוצאה אשה כו' דבר חשוב דמהדק ואין מי טבילה נכנסים בהן אסורה לצאת בהן בשבת. דהיכי דחשיב חיישי' דלמ' משלפא ומחוי לה לחברתה ומייתי לה ארבע אמות בר"ה וכן אי מיהדק' דלמ' תצטרך לטבילה ותצטרך להסיר ומייתי לה ד"א אבל חוטי שער דלא מהדקי וגם אינן חשובים מותרת לצאת בהן. אבל אין מזה ראיה כ"כ למ"א דלמ' מיירי תחת השבכ' והן מכוסים ועיקר ראייתו מסיפ' דילדה לא תצא בשער של זקנה דלמא מחכי עלה ותסירן מפני הבושה ומייתי לה ד"א. וע"כ במגולה מיירי דהא חיישינן דמחכי עלה:

(ו) (ס"ק ו) זמר כו' קול דיבורה שרי אפילו בא"א ואפי' בק"ש:

(ז) (ס"ק ז) ערות כו' ובמגולה. אהא דתנן פוחח היינו שבגדיו קרועים אינו קור' בתורה. ואבעי' להו קטן פוחח אי שרי. ופרש"י דוקא גדול דאיכ' משום לא יראה בך ערות דבר מה שאין כן קטן דאינו מוזהר ע"ז. ופשט דאסור משום כבוד הצבור. ולא הבנתי לדעת רש"י איך ס"ד דהטעם משום לא יראה כו' א"כ אמאי שרי לפוחח לפרוס על שמע כדתנן התם:

(ח) (ס"ק ח) ויש כו' ונ"ל דמ"מ לא יאחז כו' עמ"ש ס"ס ע"ד דניהו דראי' שרי אבל נגיע' אסור דחמיר ובס' א"ר כ' דאין נוהגים כמ"ש מ"א. גם הרא"ש כתב עוד להתיר שא"צ כיסוי בשעת מיל' וז"ל כיון דלתקוני מילה קאתי קרינא ביה שפיר והיה מחניך קדוש עכ"ל. ולטעם זה גם הנגיעה היה ראוי להתיר. גם אי לא היה תופשו בשעת ברכה ע"כ היה צריך המוהל למשמש ולהקשותו אחר הברכה כדי לידע שיעור החתך א"כ יהי' הפסק מרוב' בין ברכה למילה:

(ט) (ס"ק ט) והחזיר כו' וב"ח פסק דוקא כו' ולדעת הב"ח כ' הט"ז דלא סגי בחזרת פנים אלא צריך לחזור כל גופו משא"כ לדעת הרב"י סגי בחזרת פנים דלא גרע מעצימת עינים ומ"ש הרב"י דכ"מ ברשב"א כו' הבאתיו לעיל במ"א סי' ע"ד ס"ק ה' שהקשה על מ"ד בש"ס דבמים צלולים אסור לקרות משום לבו רואה א"ה והקשה רשב"א ת"ל דעיניו רואו' א"ה ותי' כיון דעיניו חוץ למים שרי כיון דאינם רואים א"ה וס"ל להרב"י דה"ה עוצם עיניו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.