כף החיים/אורח חיים/עה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כף החייםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png עה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד


חיי אדם


מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

א) [סעיף א'] טפח מגולה באשה וכו'. אם לבושה דק ומתחזי בשרה מתוכה אסור כמ"ש בסעי' ה' ערוה בעששית וכו' וה"ה הכא. מ"א ריש הסי' בשם בה"ג ומחה"ש. א"ר אות א'. ה"ב אות א' סו"ב אות א' מחב"ר אות א' ר"ז אות ג' סידור בי"ע אות י"ד. ח"א כלל ד' אות ג' ועיין פרמ"ג א"א ריש הסי' ומש"ז סי' ע"ד סוף אות א' שכתב דבגד דק דומה למים צלולים דחשיב כיסוי לערוה רק בראיה אסור משום הרהור יעו"ש וא"כ נפקא מינה דאם עוצם עיניו מותר לקרות אפי' לדעת החולקים על מרן ז"ל בעוצם עיניו כמו שיתבאר סעי' ו' ועיין בדברינו לעיל סי' ע"ד אות ט' וט"ו. אח"כ ראיתי שכ"כ ח"א כלל ד' אות ט' יעו"ש:

ב[עריכה]

ב) שם במקום שדרכה לכסותו וכו'. אבל במקום שאין דרכה לכסותו כגון פניה או ידיה ורגליה לית לן בה. ב"י. ב"ח. א"ר אות ב'. מאמ"ר אות א'. ועיין להרב בן א"ח ז"ל פ' בא אות י"א שכתב דאף לדעת הזוהר באדרא רבא שאמר רגל באשה ערוה יד באשה ערוה התלק מן היד ומן הרגל שדרכו להיות מגולה כגון הכף והאצבעות מותר לקרות כנגדם דאין נקרא על זה שם ערוה יעו"ש. מיהו במקום שהולכים ברגלים מכוסות אסור לקרות כנגדם כשהם מגולות וכ"מ בהדיא בב"ח שכתב בעיירות שהולכים יחף שלעולם רגליה הן מגולין אין אסור לקרות כנגדן עכ"ד והביאו א"ר שם וח"א כלל ד' אות ב' משמע הא במקום שהולכים ברגלים מכוסות אסור:

ב) וכתב ל"ח בפ' מי שמיתו אות קי"ו דזרועיתיה אינן בכלל ידיה ומסתברא דכל מקום ומקום לפי מנהגו ואם רגילה שלא לכסותה לא מקרי ערוה יעו"ש. אבל הרוקח סי' שכ"ד כתב טפח בבשרה או בזרועיתיה מגולות אסור. והב"ד א"ר אות ג'. משמע דזרועותיה כבשרה ואין לחלק אם דרכה לגלות אם לאו וכ"כ הח"א שם זרועותיה ושוקה אפי' רגילין בכך כדרך הפרוצות אסור. וכ"כ בן א"ח פ' בא אות ח' דנשי הערביים שדרכם לגלות זרועותיהם אעפ"י שדרכם תמיד בכך לא יקרא כנגדם. ועיין באות שאח"ז:

ג[עריכה]

ג) שם במקום שדרכה לכסותו וכו'. מה שרגילות הנשים לגלות זרועותיהם ורגילין להיות בית הצואר פתוח עד סמוך לדדיה זהו מנהג רע וקורא אני בהם חקים לא טובים וטפח באשה ערוה. תפארת שמואל על הרא"ש פ' מי שמיתו סי' ל"ז. פת"ע אות ג':

ד[עריכה]

ד) שם אפי' היא אשתו וכו' ולכי צריך ליזהר בשעה שמניקה ומגלה דדיה דאסור בד"ת וכ"ש מאשה אחרת. ח"א כלל ד' או' ז'. עמודי השלחן על קיצור הש"ע סי' ה' אות י"ב. וכ"מ בס"ח סימן ק"י שכתב דכל האמור בשיר השירים כגון בטנך ערימת חטים שוקיו עמודי שש שני שדיך וכו' ערוה לאשה לגלות עכ"ד. והא דאין אנחנו חושבים אותו בזמן היניקה כמקומות המגולים אע"ג שמוציאה אותו להניק הילד חדא מפני שדרכו להיות מכוסה בזמן שאינה מניקה ועוד דאפי' בזמן היניקה אין דרכו להיות מגולה תמיד כדי שנחשוב אותו בזמן ההוא כמקומות המגולין אלא מוציאה אותו דוקא בעת הצורך כדי להניק ואח"כ חוזרת לכסותו וע"כ אינו נחשב כמקומות המגולין אפילו בזמן היניקה. ועיין מש"ל אות ב' בשם הב"ח. ולהרב בן א"ח פ' בא אות יו"ד:

ה[עריכה]

ה) שם אסור לקרות ק"ש כנגדה. ופשוט דאין חילוק בין פנויה בין אשת איש. עו"ת סוף אות א' וכ"כ באר שבע דף קי"ט לעניין קול. א"ר אות א' סו"ב במק"ח אות א' ועיין לקמן אות כ"א:

ו[עריכה]

ו) שם אסור לקרות ק"ש כנגדה. בטור כתב וכן אם שוקה מגולה אסור לקרות כנגדה וכתב הב"ח לאיזה צורך נקט שוק יותר משאר מקומות מכוסין שבה לומר דאפילו פחות מטפח חשוב נמי ערוה וכדנפקא לן מקרא גלי שוק עברי נהרות וכתיב תגל ערותך דמשמע כל שוק הוי ערוה אפילו פחות מטפח יעו"ש. וכ"כ הט"ז סק"א. עט"ז אות א' אבל מרן ז"ל בב"י כתב על דברי הטור הנז' הא דכתב אם שוקה מגולה אסור כלומר שאעפ"י שאינו מקום צנוע באיש הוי ערוה באשה, והוא הטעם שכתב הרשב"א בשם הראב"ד כיעו"ש בב"י. וא"כ לפי דברי מרן ז"ל הא דנקט הטור וכן אם שוקה מגולה אסור לאו משום דבעי למימר אפי' פחות מטפח אסור אלא מפני שהייתי אומר דאין בו משום ערוה כלל משום שאינו מקום צנוע באיש אתא למימר דיש בו משום ערוה ולעולם דינו כשאר מקומות המכוסים דאין אסור לקרות כנגדו אלא א"כ מגולה טפח וכ"מ מסתמיות דבריו כאן בש"ע דלא כתב לחלק השוק משאר מקומות המכוסים דמשמע דשוים הם ואינו אסור אלא בטפח מגולה. וכ"מ מדברי הא"ר אות ב' שאחר שהביא דברי הרשב"א וב"י כתב וז"ל אבל הט"ז כתב דשוקה אפילו באשתו אסור אפי' פחות מטפח שהוא מקום האסור יותר משאר איברים עכ"ל. וכ"מ מר"ז אות א' וח"א כלל ד' אות ז' יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' א' יעו"ש, ומ"מ לכתחלה יש לחוש לדברי הב"ח והט"ז והעט"ז כיון שהביאו סברה זו האחרונים וחשו לה א"ר שם. ח"א שם. ר"ז שם. שת"ז אות א':

ז[עריכה]

ז) שם אסור לקרות ק"ש כנגדה. כתב ה"ר יונה כשמגולה טפח אינו אסור אלא כשמסתכל בה אבל בראיה בעלמא מותר עכ"ל. והביאו ב"י. וכתב עליו הב"ח דלא נהירא אלא בכל ענין אסור וכך הוא משמעות הפוסקים עכ"ל. והביאו שכנה"ג הגב"י אות ב' וכ"מ מסתמיות דברי מרן ז"ל שכתב דאסור לקרות ק"ש כנגדה משמע דאין חילוק אם מסתכל או לאו, וכ"כ ח"א שם אות ב' וכן עיקר. ועיין לקמן אות כ"ז:

ח[עריכה]

ח) שם אסור לקרות ק"ש כנגדה. ואסור לקרות כמלא עיניו. ח"א שם:

ט[עריכה]

ט) שם אסור לקרות ק"ש כנגדה. אע"ג דלענין ד"ת לא נקרא ערוה אא"כ מגולה טפח היינו כשאינו מסתכל בה אבל להסתכל באשה אפי' באצבע שדרך להיות מגולה כיון שמסתכל בה להנות עובר בלאו דלא תתורו אחרי עיניכם וגדול עונשו מאד עד שאמרו אפילו יש בידו תורה ומע"ט לא ינקה מדינה של גהינם. ח"א שם אות ד' ועיין ש"ע אה"ע סי' כ"א סעי' א':

י[עריכה]

י) שם הגהה, וי"א דוקא באשתו אבל באשה אחרת אפי' פחות מטפח וכו' מדכתב וי"א משמע אבל לדעת מרן ז"ל אין חילוק בין אשתו לאשה אחרת ואינו אסור אלא בטפח. וכ"כ הב"ח דלא ק"ל הכי אלא ככל הפוסקים דדוקא בטפח אסור והיינו טעמא דוקא במקום תורפה לא הוי פחות מטפח יעו"ש ועי"ש עוד שכתב דגם מור"ם ז"ל שכתב זה בהגהה סובר דלא ק"ל הכי יעו"ש והביאו א"ר אות א' ועי"ש מ"ש על דברי שכנה"ג ועו"ת יעו"ש וכן נראה דעת הלבוש דלא ק"ל הכי מדהשמיט זה הי"א וכ"נ דעת הל"ח פ' מי שמיתו או' קט"ו. ועיין מש"ז אות א' וכן דעת המאמ"ר אות ב' יעו"ש, וכ"כ ר"ז או' א' על י"א זה דאין דבריהם עיקר ועיין מחה"ש אוח א' מיהו הפר"ח או' א' החזיק בדברי הי"א זה יעו"ש, ועיין נ"א כלל ד' אות א' וע"כ יש להחמיר היכא דאפשר, וכ"כ הרב בן א"ח פ' בא אות ח', וכן מה שנסתפק החס"ל או' ח' בטפח מגולה באשה אם ה"ה בקטנה כתב בן א"ח שם דיש להחמיר היכא דאפשר:

יא[עריכה]

יא) שם בהגהה. ונראה מדברי הרא"ש דטפח באשה ערוה אפילו לאשה אחרת וכו'. אבל הרשב"א כתב גבי שוק באשה ערוה דוקא לאחרים ולאנשים משום הרהור אבל לעצמה לא דהא קתני האשה יושבת וקוצה לה חלתה עכ"ל והביאו ב"י, מדקאמר דוקא ולאנשים משום הרהור משמע אבל לאשה אחרת כל שהוא משום הרהור כגון טפח מגולה או שער וזמר ליכא איסורא לקרות כנגדה. וכ"נ דעת מרן ז"ל מדלא כתב זה בש"ע. וכ"נ דעת הלבוש מדלא כתב זה כדרכו לכתוב דברי רבו מור"ם ז"ל. וכן הסכים הפר"ח אות א'. וכ"כ העו"ת אות ג'. ומ"ש המ"מ פ' מי שמתו סי' ל"ז אות ס' על דברי הרשב"א הנז' שנראה מדבריו שהאשה אינה נאסרת בראיית ערוה אחרת וכו' הוא תמוה שהרי הרשב"א ז"ל לא דבר על הערוה ממש אלא על מקום הגלוי שיש בו הרהור שהוא משום ערוה ע"ז אמר שאינו אסור באחרת אבל כנגד הערוה ממש י"ל דמודה דאסור אפילו באחרת. אח"כ ראיתי בא"ר אות ג' שג"כ תמה על דברי המ"מ הנ"ז וכתב וז"ל דוודאי לראות הערוה ממש גם אשה באשה אסור דלא עדיף מערות עצמה וכדמשמע מלבוש אלא דבשאר מקומות המכוסים קאמר דמותר אשה באשה משום דבזה גם איש באיש מותר גם כבר פירשתי שגם הרא"ש לא עלה על דעתו לאסור אשה באשה והוא ברור הלכה למעשה עכ"ל. וכ"כ המאמ"ר אות ג' דמוכח בהדיא מדברי מרן ז"ל בב"י דס"ל דבין להרא"ש בין להרשב"א ז"ל אין איסור אלא לאנשים משום דאיכא הרהור אבל לא לאשה אחרת דמותר לאשה לקרות ק"ש ולהתפלל כנגד טפח מגולה שבאשה אחרת דליכא הרהור יעו"ש. ודלא כמ"ש היפ"ל או' ב'. וכ"פ ר"ז אות ב'. קיצור ש"ע סי' ה' אות ט"ז. בן א"ח אות ט'. ומ"ש שם הבן א"ח יש מי שאוסר גם לאשה לקרות וכו' ' ע"ד. סעי' ד' בהגהה. ועיין בדברינו לשם בס"ד:

יג[עריכה]

יג) [סעיף ב'] שער של אשה וכו'. שער של ערוה של איש יוצא דרך הבגד מותר, ברכות דכ"ד ע"א, מ"א סק"ב, א"ר אות ד' ברכ"י אות א', ר"ז אות ה', אבל הכיס הוה בכלל ערוה, פרמ"ג א"א אות ב', בן א"ח פ' בא אות ג', ועיין לעיל סי' ע"ד אות כ"א:

יד[עריכה]

יד) שם שדרכה לכסותו אסור לקרות כנגדו, ואע"ג דבב"י כתב דטוב ליזהר לכתחלה ממראית שער ומשמיעת קול זמר אישה בשעת ק"ש והכא בש"ע כתב לאסור בשער ויש ליזהר משמיעת קול נראה דחזר בו בש"ע ואסר בשער מפני שהרא"ש והטור אסרי בהדיא בשער לא כן הרי"פ והרמב"ם רק השמיטוהו אבל בשמיעת קול דגם הרא"ש כתב אינו אלא דאסור לשמוע ולא לענין ק"ש והטור לא כתב לאסור ע"כ כתב בש"ע יש ליזהר כמ"ש בב"י ולא חזר בו מזה, ועיין ב"י וב"ח ודו"ק, ועיין מ"ש הברכ"י אות ב':

טו[עריכה]

טו) שם הגהה, אפילו אשתו, כתב שכנה"ג בהגה"ט אות ב' מדברי רבינו הטור וב"י ז"ל בס' הקצר מוכח דבשער דוקא באשה אחרת אסור לקרות כנגדה אבל באשתו שרי אבל בס' המפה כתב דאפילו באשתו אסור עכ"ל, ולא ידעתי מאין יצא לו תוכחה זו ואי משום שלא זכרו אשתו הלא כבר אמרו בטפח מגולה אפילו היא אשתו ומינה אל השאר ואי משום שהזכירה מור"ם ז"ל הוא כי כן דרכו לפעמים מבאר וגם לא ראיתי לאחד מן האחרונים שחולק בזה בין אשתו לאחרת אלא יחד כולם עונים ואומרים ואפילו היא אשתו הלא המה, לבוש, פרישה אות ה', סו"ב במק"ח אות א'. ר"ז אות ד', סי' בי"ע בדיני ק"ש דערבית אות ט"ז. חס"ל אות ו', קיצור ש"ע סי' ה' אות ט"ז, בין א"ח פ' בא אות י"ב, וכ"כ הרב ח"א בכלל ד' אות ז' כל מה שנקרא ערוה אין חילוק בין נשים אחרות לאשתו עכ"ד. וכן עיקר:

טז[עריכה]

טז) שם אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר ומדת צניעות הוא שלא תלכנה הבתולות לשוק וסתורות קליעת שערן. מ"א סק"ג. ועיין ח"א כלל ד' אות ה' שכתב וז"ל וצ"ע עכו"ם כיון שאין מוזהרין לכסות שערן אם דומין לבתולות עכ"ל. ונראה כיון שהאסור הוא. משום הרהור אם הוא מגולה אסור לקרות כנגדו אם דרכם לכסות:

יז[עריכה]

טוב) שם הגהה. וה"ה השערות של נשים שרגילין לצאת וכו' וכן הנשים של ערי אירופה שדרכן לילך תמיד פרועי ראש מותר לקרות כנגדן כיון דכל הנשים דרכן בכך. בן א"ח שם. אבל להסתכל באשה אחרת אפי' חוץ לצמתה אסור. א"ר אות ה':

יח[עריכה]

חי) שם שרגילין לצאת וכו' אותם הנשים הבאות מארצות שאין דרכן לגלותן למקום שדרכן לגלותן מותרין לגלותן אם אין דעתם לחזור. מהר"ם אלשקר סי' ל"ה. מ"א סק"ד, סו"ב אות ב'. אמנם בזוהר פ' נשא דף קכ"ה ע"ב החמיר מאד בשער האשה שלא יראה ממנו שום דבר לחוצה וז"ל שם, א"ר חזקיה תונבא (פי' קללה ועונש) ליתי על ההוא בר נש דשבק לאנתתיה דתתחזי משערא דרישא לבר. ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא ואתתא דאפיקת משערא דרישא לבר לאתתקנא ביה גרים מסכנותא לביתא וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא וגרים מלה אחרא דשריא בביתא מאן גרים דא ההוא שערא דאתחזי מרישא לבר. ומה בביתא האי כ"ש בשוקא וכ"ש חציפותא אחרא ובג"כ אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך. א"ר יהודה שערא דרישא דאתתא דאתגלייא גרים שערא אחרא לאתגליא ולאפגמא לה. ג"כ בעייא אתתא דאפילו טסירי (פי' קירות) דביתא לא יחמון שערא חד מרישא כ"ש לבר. ת"ח כמה בדכורא שערא הוא חומרא דכלא הכי נמי לנוקבא פוק חמי כמה פגימו גרים ההוא שערא דאתתא גרים לעילא גרים לתתא גרים לבעלה דאתלטייא גרים מסכנותא גרים מלה אחרא בביתא גרים דיסתלק חשיבותא מבנהא רחמנא לישזבן מחציפו דילהון, וע"ד בעייא אתתא לאתכסייא בזיווי דביתא ואי עבדת כן מה כתיב בניך כשתילי זיתים מה כשתילי זיתים מה זית דא בין בסתווא בין בקייטא לא אתאבידו טרפוי ותדיר אשתכח ביה חשיבות יתיר על שאר אילנין כך בנהא יסתלקון בחשיבו על שאר בני עלמא ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכלא בברכאן דלעילא בברכאן דלתתא בעותרא בבנין ובבני בנין הה"ד הנה כי כן יבורך גבר וכו' עכ"ל והביאו הסו"ב שם:

יט[עריכה]

יט) שם בהגהה. וכ"ש שער נכרית וכו', וכ"כ בש"ג דמותר לכתחלה כדאיתא במשנה פ"ו דשבת יוצאה אשה בחוטי שער וכו' דלא כבאר שבע סי' ח"י שחולק עליו והאריך בדברי דיחוי מ"א סק"ה. י"א בהגה"ט. וכ"ה הסכמת האחרונים להתיר כדברי הרמ"א ז"ל:

כ[עריכה]

ך) שם וכ"ש שער נכרית וכו' פי' פאה נכרית שאינו שער ראשה, לבוש ר"ז אות ד' סידור בי"ע בדיני ק"ש דערבית אות ט"ז, וה"ה אם חתכה שער של עצמה וחברה אח"כ בראשה. ד"מ סי' ש"ג או' ו'. והביאו העט"ז אות ג'. שת"ז אות ה':

כא[עריכה]

כא) [סעיף ג'] יש ליזהר משמיעת קול זמר וכו'. אפילו פנויה. באר שבע. מ"א סק"ו ר"ז אות ו'. בי"ע שם אות י"ז. חס"ל אות ו' בן א"ח שם אות י"ג. ועיין לעיל אות ה':

כב[עריכה]

כב) שם יש ליזהר משמיעת קול זמר וכו'. עיין באה"ע סי' כ"א סעי' א דקיל זמר אשת איש לעולם אסור לשמוע אבל קול דיבורה שרי. מ"א שם. וכתב המחה"ש דקול דיבורה שרי אפילו באשת איש ואפילו בק"ש. וכ"כ ר"ז אות ו'. ח"א כלל ד' אות ו'. וכתב דאפ"ה אסור לכוין להנות מדיבורה שהרי אפילו בבגדיה אסור להסתכל להנות עכ"ד, ואין להקשות מש"ס קדושין דף ע' ע"א דאיתא שם קול ערוה אפילו בשאילת שלומה אסור תירץ הרשב"א ז"ל קול דיבור זה מה שהיא משיבה על שאילת שלומה גרע טפי. בה"י על האה"ע סי' כ"א. והביאו באה"ט שם סק"א. וכ"כ בי"ע שם אות ד' והביאו פרמ"ג א"א בזה הסי' אות ו'. וכ"כ א"ר אות ה'. ועיין י"א בהגב"י:

כג[עריכה]

כג) שם יש ליזהר משמיעת קול זמר וכו'. כתב ב"ש דקי"ט ראוי ונכון לכל אשה כשרה יראת ה' בין נשואה בין פנויה שלא תשמע כל זמן שיש עמה איש רק שפתיה יהיה נעות וקולה לא ישמע כלל ועיקר שאולי יבא האיש השומע לידי הרהור והרהורי עבירה קשים מעבירה כי צריכה ליזהר שלא יכשלו בני אדם על ידה כדאמר רבי יוחנן למדנו יראת חטא מבתולה ואל תשיבני מדכתיב ותשר דבורה וברק בן אבינועם דע"פ הדיבור שאני. א"ר שם:

כד[עריכה]

כד) שם יש ליזהר משמיעת קול זמר וכו' בכל אלו הדברים אין חילוק בין אשה נאה לכעורה או בין בחורה לזקנה דגם של אשה כעורה או זקנה טפח באשה ערוה וכן שערה או קילה דלא פלוג רבנן, בי"ע שם, פתה"ד אות א', רו"ח אות ב' בן א"ח שם אות י"ב ואות י"ג:

כה[עריכה]

כה) שם יש ליזהר משמיעת קול זמר וכו'. היינו לכתחלה כמ"ש בב"י והבאנו דבריו לעיל אות י"ד יעו"ש, והגם דמור"ם ז"ל בד"מ אות ב' פליג על מרן ז"ל וכתב דיש לאסור כיעו"ש, נראה מדלא הגיה כאן בש"ע דחזר בו והודה לדברי מרן ז"ל דאין לחוש אלא לכתחלה כמ"ש הפרמ"ג בא"א אות ו' או י"ל דלא פליג אלא אשיער וכיון דמרן ז"ל עצמו חזר בו בש"ע ואסר כמש"ל אות י"ד ע"כ לא הגיה כלום כאן בש"ע. ועיין בד"מ שם ודו"ק, ועיין א"ר אות ה':

כו[עריכה]

כו) שם יש ליזהר משמיעת קול זמר וכו' ואם הוא יכול לכוין לתפלתו בענין שאינו שומע אותה ואינו משים לב אליה מותר ואין לו להפסיק קריאתו ב"י בשם הר' יונה, וכ"כ עו"ת אות ה', ר" "א לו למחות לא יתבטל משום זה מק"ש ותפלה ותורה, אלא יתאמץ לכוין בכל לבבו להקדושה שהוא עוסק בה ולא יתן לב עליה, קיצור ש"ע סי' ה' אות ט"ז, ועיין ח"א כלל ד' אות ו':

כז[עריכה]

כז) שם יש ליזהר משמיעת קול זמר וכו' כתב נ"א בכלל ד' אות א' וז"ל והנה מלתא דפשיטא דשיער וקול אף דאמרינן דהוי ערוה היינו מדרבנן שהרי לא מצינו בקרא שנקרא ערוה אלא כיון דמצינו שהוא דבר נוי באשה כפרש"י שם לכן אסרו חכמים, וה"ה פחות מטפח ולפ"ז נ"ל דאף דקיי"ל בש"ע סס"י ע"ה דאפילו עצימת עינים לא מהני היינו דוקא בערוה ממש אבל במה שאינו אסור אלא משום שלא יבא להרהר כיון שמעצים עיניו מותר עכ"ל. ועיין עו"ש שכתב דצ"ע בטפח מגולה וכן שוק שמצינו בקרא שנקרא ערוה כדכתיב תגל ערותך אם הוי ערוה דאורייתא ונ"מ דלא מהני עצימת עינים או אם התפלל כנגדה צריך לחזור או מדרבנן וכתב שמלשון הרמב"ם פ"ג דק"ש שכתב כל גוף אשה ערוה לפיכך לא יסתכל בגוף האשה כשהוא קורא וכו' משמע דוקא כשמסתכל אסור אבל כשמעצים עיניו מותר ובערוה כתב עד שיחזיר פניו משמע דאינו אלא מדרבנן יעו"ש. והנה מ"ש דעצימת עין לא מהני בערוה הוא דעת החולקין על מרן ז"ל כאשר יבואר לקמן. ומ"ש בטפח מגולה ובשוק דמדברי הרמב"ם משמע שהוא מדרבנן כ"מ נמי ממש"ל אות י"א יעו"ש. ועוד עיין מש"ל סי' ע"ג אות ח' דכל שהוא מדרבנן ומשום הרהור בדיעבד אם קרא יצא:

כח[עריכה]

כח) [סעיף ד'] אסור לקרות כנגד ערוה. אבל מותר להרהר בד"ת כנגד ערוה. פר"ח או' ג' וכ"כ המ"א לקמן סי' פ"ה סק"ב. י"א בהגב"י סס"י זה. א"ר או' ז' ר"ז אות יו"ד. ח"א כלל ד' אות י"ב. שת"ז אות ח' בן א"ח פ' בא אות ז' וכן מותר להרהר בד"ת כשהוא ערום. א"ר שם. ר"ז שם. בן א"ח שם. מיהו כשהוא ערום וחבירו מברך אסור לכוין לשמוע הברכות לצאת בברכתו דליכא למימר ביה שומע כעונה דהא אסור לענות מ"א שם. א"ר שם. ר"ז שם. ח"א שם בן א"ח שם וכ"כ לעיל סי' ע"ד אות ז' בשם הפרמ"ג יעו"ש ולכן ההולכים לטבילה ומהרהרים איזה כוונות בשעת טבילה מותר ובלבד שלא יוציאו מפיהם איזה פסוק או ד" "ח שם. והיינו בענין שלא יאמר שום אזכרה בודוי אלה יאמר אנא תבוא לפניך תפלתינו וכו' לומר לפניך צדיקים אנחנו וכו' אשמנו וכו':

כט[עריכה]

כט) שם אפי' של עכו"ם. אבל כנגד ערות בהמה מותר לקרות, פר"ח אות ד' מש"ז סוף אות א' ר"ז אות ז' בן א"ח שם אות ה' ואפילו בקישויה מותר לקרות כנגדה. מהרי"ע בס' לח"י ח"א די"ב ע"ב. י"א מ"ב בהגה"ט אות ג':

ל[עריכה]

ל) שם אפילו של עכו"ם וכ"פ ריא"ז דא' ישראל וא' גוי ערום אם עגבותיהם וערותם מכוסות אעפ"י שכל גופו ערום מותר לקרות ק"ש ולברך כנגדם וקשה לי דאמרינן בברכות (דף כ"ד ע"א) עגבות אין בהם משום ערוה ואינו קשה דדוקא באשה אמרינן הכי שיכלה לכסות את עצמה אבל באיש לא פסקי מהרי"ם מריקאנאטי. ז"ל סי' ז' שכגה"ג בהגה"ט או' ד' ועיין מש"ל סי' ע"ד אות ח"י.

לא[עריכה]

לא) שם וכן כנגד ערות קטן אסור. וה"ר יונה כתב בסיף פ' מי שמיתו שיש נוהגים לכסות ערות הקטן בשעה שמלין אותו וי"א שא"צ לזה ובסוף דבריו כתב דנראה דודאי בקטן כ"כ לא דיינינן ליה ערוה וא"צ לכסותו בשעת ברכה והרא"ש כתב דברי ה"ר יונה והוסיף וכתב וגם נראה כיון דלתקוני המילה קא אתי קרינא ביה שפיר והיה מחניך קדוש ואין בו אותה שעה משום לא יראה בך ערות דבר. וכ"כ הטור ביו"ד סי' רס"ה בשם בעל העיטור שא"צ לכסות דלא הוי ערוה כ"ז שאינה ראויה לביאה. וכ"כ הכלבו בשם הרי"ף. וכתב רבינו ירוחם שהרוב מסכימים לדברי ה"ר יונה עכ"ל ב"י. וכ"כ ב"י ביו"ד סי' רס"ה וסיים שם וז"ל ואעפ"י שהרמב"ם בפ"ג מהלכות ק"ש כתב סתם שאסור לקרות כנגד ערות קטן כיון דרוב הפוסקים ס"ל דשרי והרא"ש ג"כ התיר לענין מילה הכי נקטינן עכ"ל. וכ"פ שם בש"ע סעי' ח' וכ"כ העו"ת או' ו' וכ"כ הדרישה בזה הסי' אות א' דדעת הטור לחלק בין ק"ש למילה כמ"ש ב"י דדוקא במילה מותר מטעם הרא"ש כיון דעסוק במילה יעו"ש וכ"כ הש"ך שם ס"ק י"ח. ועיין מ"ש הכנה"ג בהגב"י בשם הרדב"ז ומ"ש עליו הער"ה אות א' יעו"ש. ומ"ש המ"א סק"ח דמ"מ לא יאחוז המוהל בערלה בשעת ברכה כתב עליו הא"ר אות ו' דאין נוהגים כן. וכ"כ פרמ"ג בא"א אות ח' דעכשיו שאין בקיאין כ"כ יש לחוש לסכנה אם לא יתפוס בידיו יעו"ש. וכ"כ הכר"ש דבס' בגדי ישע העיד שראה כמה מכשולים באו מזה לכן יש לפסוק כהא"ר יעו"ש. גם אם לא היה תופסו בשעת ברכה ע"כ היה צריך המוהל למשמש ולהקשותו אחר הברכה כדי לידע שיעור החתך א"כ יהיה הפסק מרובה בין ברכה למילה כמ"ש המחה"ש סק"ח. גם מ"ש הפרמ"ג שם ושמעתי אומרים שיש אוחזין בצבת כסף וכתב דא"ש טפי בזה השיב עליו הרב שמן המאור וכתב דבאמת גם כשאוחזין בצבת כסף כאשר עשוי במקומנו דהיינו שנוטל הצבת ודוחק הערלה בתוכו צריך ג"כ לאחוז הערלה בידו דאם לא כן התינוק החי ע"י נענוע הגוף כמה פעמים יכול להחזיר את הצבת לפניו ואם לא יאחוז העור בידו יש לחוש כשיחתוך אח"כ לא יחתוך כל העור שמשמש בתחלה בידו יעו"ש. והב"ד היפ"ל אות ה'. ועי"ש ביפ"ל מה שנתן טעם למה שיש נוהגים להחזיר פניהם מן הערוה בשעת ברכה ואעפ"י שידו אוחזת בערוה יעו"ש שכתב דכיון דאינו אוחז כ"א בערלה יש לחשוב ערלה כמו הכיס דאינו אסור בנגיעה יעו"ש. ועיין בדברינו לעיל סי' ע"ד אות כ"א:

לב[עריכה]

לב) שם וכן כנגד ערות קטן אסור. ואפי' הוא בן יומו. כ"מ ממש"ל באות הקודם דדוקא לענין ברכת מילה מותר אבל לקרות ק"ש אסור והרי הוא עדיין בן ח' ימים ואין לחלק בן יום א' לבן ח'. וכ"כ ר"ז אות ז' לדעת הרמב"ם ז"ל שהיא סברת מרן ז"ל שפסק כמותה כמבואר בב"י. וכ"כ ח"א כלל ד' אות א'. בן א"ח פ' בא אות ה':

לג[עריכה]

לג) שם וכן כנגד ערות קטן אסור. מיהו אם קרא כנגד ערות קטן שאינו ראוי לביאה אין מחזירין אותו ב"י. אבל בגדול אפילו בדיעבד מחזירין אותו. עו"ת אות ז' א"ר אות ו. ועיין מש"ל סי' ע"ד אות ו' ד"ה ודע וכו':

לד[עריכה]

לד) שם הגהה. ויש מתירין נגד ערות קטן כ"ז שאינו ראוי לביאה. היינו כ"ז שאינו בן ט' שנים. מ"א סק"ח. ר"ז שם. וקטנה בת ג' שנים. ח"א שם.

לה[עריכה]

לה) שם בהגהה. וכן עיקר. וכ"כ ר"ז שם. אבל הרב הלבוש השמיט תיבת וכן עיקר וכתב הא"ר אות ו' הא דהשמיטו הלבוש משום דמור"ם ז"ל ציין רבינו ירוחם והרא"ש ויש לדחות דדוקא לענין מילה שהיא דבר שבקדושה פסקו הכי תדע שהרי הש"ע גופיה פסק ביו"ד סי' רס"ה דא"צ לכסות מילת קטן וכ"כ כנה"ג בשם רדב"ז דכ"ע מודים דאסור. (ר"ל לענין ק"ש) ועוד דהב"ח ביו"ד החמיר אפילו במילה היכא דאפשר עכ"ד. וכן האחרונים חשו לדברי האוסרים עיין ח"א שם. וחס"ל אות ח' וקיצור ש"ע סי' ה' או' ט"ו. וכן פסק הגאון בן א"ח שם:

לו[עריכה]

לו) [סעיף ה'] ערוה בעששית וכו'. אם הוא ערום רק שערותו מכוסה וערוה בעששית ומחזיר פניו רק שלבו רואה הערוה מן העששית נראה דמותר לקרות דכל שיש הפסק לא חיישינן ללבו רואה ערוה וכמו שפסקו מור"ם וסיעתו לעיל סי' ע"ד דין ב'. דאם הוא עומד במים צלולים ולבו חוץ למים שרי עי"ש. ברכ"י אות ג'. ועיין בדברינו לעיל סי ע"ד אות י"ד מ"ש שם בס"ד:

לז[עריכה]

לז) שם ערוה בעששית וכו' ואפי' היא בבית אחר ונוראת דרך עששית שבחלון אסור לקרות כנגדה. ר"ז אות ח'. ח"א כלל ד' אות ג'. בן א"ח פ' בא אות ו':

לח[עריכה]

לח) שם אסור לקרות כנגדה וכו' ונראה דאם עוצם עיניו מותר לקרות כנגדה אף לדעת החולקים על מרן ז"ל בעוצם עיניו כאשר יבואר לקמן אות מ' דזה דומה למים צלולים ולבגד דק דמהני עצימת עין כמש"ל אות א' בס"ד. וכ"מ מדברי הברכ"י שהבאנו לעיל אות ל"ו שדימה עששית למים צלילים יעו"ש וכ"מ מח"א שם אות ט' יעו"ש. וכ"כ בהדיא המש"ז או' ב' יעו"ש. פת"ע אות י"ב בשם מ"ב. אמנם מ"ש שם הפת"ע דהקורא נגד ערוה שבעששית אפילו בדיעבד צריך לחזור ולקרות אינו נראה לפי מש"ל אות א' בשם הפרמ"ג דמים צלולים ובגד דק חשיב כסוי לערוה רק בראיה אסור משום הרהור יעו"ש. וכבר כתבנו לעיל סי' ע"ג אות ח' וסי' ע"ד אות י"ט דכל שהוא משום הרהור יצא בדיעבד יעו"ש. ועוד עיין מס"ל סי' ע"ד אות ז' ד"ה ודע וכו' ודו"ק. ואע"ג דערוה בעששית אסרו לה מקרא י"ל אסמכתא בעלמא הוא וכמש"ל סי' ע"ד אות ז' יעו"ש:

לט[עריכה]

טל) [סעיף ו'] היתה ערוה כנגדו והחזיר פניו ממנה וכו'. משמע דבהחזרת פנים סגי אע"פ שהיא סמוכה לו דהא לא תלי רחמנא ערוה אלא בראיה. ב"י. ב"ח. וכ"כ המש"ז בסוף הסי' דבערוה א"צ מחניך קדוש דאפי' תוך ד"א מאחריו שרי וזה לכ"ע עכ"ד. וכ"כ הפר"ח אות ו'. א"ר אות ז'. ר"ז אות ט'. ח"א כלל ד' אות ג'. בן א"ח שם:

מ[עריכה]

מ) שם או שעצם עיניו וכו' וכ"כ הלבוש. ול"ח פ' מי שמיתו אות קנ"ג ופרישה אות ז'. אבל רוב האחרונים נחלקו על מרן ז"ל בדין זה וכתבו דלא שרי אלא א"כ החזיר פניו ממנה אבל כשהערוה נגדו ועוצם עיניו או אם הוא בלילה או כשהוא סומא אסור לקרות כנגדה. ב"ח. והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ד' וכ"כ הט"ז סק"ב. מ"ש סק"ט. פר"ח שם. א"ר שם. ומ"ש הי"א בהגב"י עיין מ"א עליו הברכ"י אות ד' וסיים שם הברכ"י וז"ל ולענין דינא נקטינן להחמיר כסברת הרוקח והמרדכי והאחרונים עכ"ל. וכ"כ הנה"ש אות ב'. וכ"פ ר"ז שם. ח"א שם. ביאורי הגר"א ס"ק י"ב. חס"ל אות ז'. קיצור ש"ע סי' ה' אות ט"ו. בן א"ח שם. וכן יש להורות. וכתב שם הט"ז דהך החזרת פנים דהתירו בו שהחזיר כל גופו ועומד לצד אחר ולא החזרת פנים לחוד יעו"ש. וכ"כ א"ר שם. סו"ב שם. ר"ז שם. ח"א שם. קיצור ש"ע שם. בן א"ח שם:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון