מהרש"א - חידושי הלכות/בבא קמא/כט/א
מהרש"א - חידושי הלכות 
בבא קמא כט א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד רשב"א שיטה מקובצת מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א פני יהושע רש"ש אילת השחר |
בד"ה פליגי בשעת נפילה כו' והשתא נמי תרי ומודים דקתני בברייתא חד קאי כו'. עכ"ל. נראה דרצונם לומר דהשתא דפליגי בתרתי ולא בחד טעמא יתיישב דשינה התנא לשונו דנקט בהאי ומודים אבנו כו' ובהאי מודים קנקנים משום דהאי ומודים דרוח מצויה דוקא דחייב ליכא לאשכוחי אלא בכה"ג דאבנו דלא אפקריה ובשעת נפילה דוקא אבל בדאפקריה בין בשעת נפילה ובין לאחר נפילה פליג ר"י ופוטר אפי' אחר נפילת פשיעה וכ"ש במפקיר נזקיו בשעת נפילה[1] כמ"ש התוספות לקמן בפלוגתא דמפקיר נזקיו לאו דוקא לאחר נפילה אלא אפילו לאחר נפילה כו'[2] ובאידך ומודים ברוח שאינה מצויה נקט קנקנים דאפקריה דאע"ג דה"מ למנקט נמי האי ומודים בדלא אפקריה ודוקא בשעת נפילה ניחא לן למימר דאיירי בדאפקרינהו אתרתי פלוגתייהו בין בשעת נפילה ובין לאחר נפילה אע"פ שהיה לו פנאי לסלק פטור כיון דבאונס נעשה אבל אי הוו פליגי בחד טעמא אם כן במודים דרוח מצויה ברישא ה"מ למנקט נמי אתרתי פלוגתייהו קנקנים דאפקרינהו דבין בשעת נפילה ובין לאחר נפילה מודה ר"י דחייב דלא פטר אלא בנתקל דהוי נפילת אונס אבל ליכא למימר דלא ה"מ למנקט במודים דרוח שאינה מצויה בשעת נפילה ולא אפקרינהו דהא מרישא שמעת מינה דמודים באבנו וסכינו ברוח מצויה דחייב הא באינה מצויה דפטור וכה"ג כתב מהרש"ל בשם תוספות ארוכים דאין כאן הכרעה דאימא רוח מצויה חייב לכ"ע הא באינה מצויה פליגי ומש"ה איצטריך למתני באינה מצויה דפטור לכ"ע וליכא למימר דהך מלתא מפלוגתייהו שמעינן לה דלא מחייב ר"מ אלא משום דנתקל פושע אבל ברוח שאינה מצויה מודה דא"כ מודים דרישא נמי לא איצטריך דהא לא פליג ר"י ופוטר אלא בנתקל דאנוס הוא אבל ברוח מצויה חייב ודברי מהרש"ל בזה לפי התוספות ארוכים ואין כאן מקומם ודברינו ברורים לדברי התוספות שלפנינו דעיקר דבריהם הוא דלאביי דפליגי בתרתי יתיישב שינוי לשון דהני תרי ומודים ומזה שהוצרכו לקמן התוס' למימר למאן דמפרש לפלוגתייהו בחד טעמא דאורחא דמלתא דנקט הכא אבנים והכא קנקנים ואין מקום לתמיהת מהרש"ל שם ודו"ק:
בד"ה מדמתני' בתרתי כו' דאי מודים ברוח מצויה דחייב ושאין מצויה דפטור א"כ במאי פליגי כו'. עכ"ל. ר"ל כיון דבשעת נפילה לא פליגי כלל א"כ בלאחר נפילה נמי כיון דמודים ברוח מצויה דחייב ושאין מצויה דפטור במאי פליגי דאם נאמר בשעת נפילה לכ"ע פטור משום דנתקל אנוס הוא א"כ לאחר נפילה דמחייב ר"מ אע"ג דהוי לאחר נפילת אונס תקשי לך מודים דסיפא דקתני מודה ר"מ בקנקנים כו' דפטור משום דהוי אונס דליכא למימר דאיירי בשעת נפילה מה לו להזכיר מלתא אחריתא רוח שאינה מצויה בקנקנים בהך גופא דנתקל לישמעינן הך מלתא דמודה ר"מ בנתקל בשעת נפילה דפטור משום דאנוס הוא כמ"ש התוס' כל זה לקמן בד"ה ור"י אומר לאחר כו' וכן בהיפך אם נאמר דבשעת נפילה לכ"ע חייב משום דנתקל פושע הוא אם כן לאחר נפילה דפוטר ר"י אע"ג דהוי לאחר נפילת פשיעה ותקשי לך רישא דקתני מודים חכמים באבנו כו' דחייב משום דפושע הוא דליכא למימר דאיירי בשעת נפילה דמה לו להזכיר מלתא אחריתי רוח מצויה באבנו כו' בהך גופא דנתקל לשמעינן הך מלתא דמודה ר"מ בנתקל בשעת נפילה דחייב משום דפושע הוא ודברי מהרש"ל בזה אינן ברורים ואין מקום לדקדוקו שכתב ואין כאן להאריך ודו"ק:
- ↑ כתב הרב הגאון מו"ה שמואל קאידנובר ב"מ ס' ברכת הזבח: דברי תימא הן ושרי ליה מאריה שר"י יפטר באפקורי בשעת נפילה ברוח מצויה כיון דפושע הוא ואין חיובו משום בור הוא אלא משום פשיעותא הוא תדע דנשברה כדו אפקריה מסתמא כמו שכתבו התוספות לפלוג בתרתי ולדברי הרב יפטור ר"י בשעת נפילה מב' טעמים משום אפקורי ומשום אונס ודא ודאי עקא הוא. הגהות הגאונים
- ↑ כתב הרב הגאון מו"ה שמואל קאידנובר ב"מ ס' ברכת הזבח: ומ"ש הרב ז"ל מדברי התוס' שכתבו דמפקיר נכסיו אף לאחר נפילה וכו' שגגה גדולה היא ביד הרב ז"ל דדברי התוס' דלקמן המה פשוטים בהבנתם דה"פ בלא אפקרינהו אינם פליג כ"א בשעת נפילה דוקא ופוטר ר"י דס"ל דנתקל אנוס הוא אבל במפקיר נזקיו פליגי בתרתי בשעת נפילה אי נתקל פושע או אונס הוא ובאחר נפילה באי הוי בור או לאו וז"ש לאחר נפילה פליגי ובשעת נפילה פליגי בנתקל וזהו פשוט ודוק.
ועתה אפרש כוונות התוס' דאין כוונותם במ"ש והשתא וכו' כלל למ"ש הרב ז"ל וכמ"ש אלא ברור ה"פ דהשתא אתי שפיר הא דנקטו במודים קמא אבנו וכו' לאורויי דפליגי בשעת נפילה בנתקל ומודה ר"מ בשעת נפילה רוח מצויה דחייב דלכ"ע פושע הוא ולר' בנתקל דאין למטעי דמודים אאחר נפילה קאי ואחר דנקט אבנו ומסתמא לא אפקריה אם כן מאי האי דנקט רוח מצוייה אפילו ברוח שאינו מצוייה הוי מודה ר"י דחייב כאן דלא אפקורי ולא סילקי הוי ממונו וחייב משא"כ אי הוי נקט במודים קמא קנקנים דמסתמא אפקור להו הוי אתי למטעי דלא פליגי בשעת נפילה ומודים קאי אאחר נפילה פושע מודה ר"י דחייב ולא פליכי אלא באפקריה אחר נפילה אנוס בנתקל לכן נקט אבנו וכו' דאין למטעי באחר נפילה כלל וכן במודים בתרא אי הוי נקט אבנו דלא אפקריה הוי אתי' למיטעי דלא פליגי אחר נפילה ומודים בשעת נפילה דאנוס הוא ולא אחר נפילה לכן נקט קנקנים דאפקר להו אחר נפילה ואפ"ה מודה דפטור לעולם משום דהוי אונס אבל באבנו היה חייב כיון דלא אפקריה כן נ"ל ברור. וכ"כ נ"י להדיא אף שקיצר שם קצת ע"ש וגם מהרש"ל אפשר דכיון לזה וקיצר כדרכו ודו"ק. הגהות הגאונים
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |