מהרש"א - חידושי אגדות/סוטה/ד/ב

מהרש"א - חידושי אגדות סוטה ד ב

גמ' כל האוכל בלא נטילת ידים כאילו בא על אשה זונה כו'. יראה הדמיון דלר' אסי נמי אין מקרא יוצא מידי פשוטו והזנות מביא לידי עניות כדכתיב רועה זונות יאבד הון ומדמה ליה האוכל בלא נטילת ידים דעונשו נמי עניות כדאיתא פ' במה אשה והסימן ענ"י וק"ל:

האוכל בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא שנאמר כו'. עיין פירש"י שהוא דחוק וצ״ל דמסיפיה דהאי קרא קדריש ליה ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם דריש אדיחם מלשון הדחת מים שלחמם טמא הוא על אשר הדחת מי ידיהם שם הוא שעדיין לא נגבו מימיהן:

ומאי ואשת־איש נפש גו' כל אדם שיש בו גסות הרוח לבסוף כו'. ופירש"י נפש היקרה הגבוהה היא תצודנה רודף אחריה כו' אבל השתא משמע כו' ע"ש. ופירושו אין מובן לי דהוה־ליה־למימר הוא יצוד אותה מבעי ליה גם קשה דמה טעם מי שהוא נפש גבוהה הוא יצוד אשת־איש ולולי פירושו נראה לפרש דנפש גבוהה היינו מי שמסלסל בשערו ומתנהג עצמו בגבוה להיות איש יפה תואר ומראה הרי היא הזונה תצודנו כענין יוסף לגבי אשת פוטיפר וכענין שאמרו (בבא מציעא פה.) בבן רבי אלעזר ברבי שמעון כל זונה שוכרתו בארבע והשתא שפיר קאמר דהוה־ליה למכתב היא תצוד דהיינו שהיא תצוד אותו ולהכי קאמר רבא דמיירי אפילו למד תורה כו' ולא שהיא תצוד אותו אלא שאם נכשל בה היא תצודנו לגיהנם רצה־לומר דאותה עבירה תצודנו ולא אצטריך למכתב היא דמשמע ממש היא וק"ל:

כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודה זרה כו'. הוא מבואר שיש לאדם ב' רוחות רוח טהרה ורוח טומאה כדאמר לעיל ונאמר ברוח טהרה כי אני ה' את דכא ושפל רוח גו' ובהיפך רוח הטומאה שהוא כח של עבודה־זרה כמו־שנאמר והייתי רוח שקר גו' והוא הגס הרוח:

ורבי יוחנן [דידיה] אמר כאלו כופר כו'. גם הוא עד"ז כי רוח הגסה שהוא טמא מביאו לידי שכחת ה' שהוא מקור הטהרה ועד"ז אמר ג"כ [רבי חמא בר חנינא] כאלו בא על עריות כי רוחו הגסה שהוא רוח הטומאה מביאו לידי רוח טומאה של עריות כדאמר לעיל:

כאילו בנה במה כו'. מלת במה הוא מורה במקרא על מקום גבוה ולענין גאוה ורוח גבוה חשבוהו ודמוהו לבמה כמ"ש בנדרים ומנחליאל במות גו' ואם הגביה עצמו הקב"ה משפילו שנאמר ומבמות הגיא וז"ש הכא כי במה נחשב הוא שהרוח הגאוה נחשב ונדמה לבמה בגובהו והיינו לבמה של עבודה זרה שהוא רוח הטומאה הגסה ופי' הכתוב חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו לפי יצירתו שהוא רוח טהרה כמ"ש וייצר ה' אלהים גו' ויפח באפיו נשמת גו' ותרגם אונקלוס לרוח ממללא והוא לא הלך אחרי רוח זה כי במה דעבודה־זרה נחשב הוא ברוחו הגבוה והגסה ופירוש רש"י דחוק בזה ואין להאריך ודו"ק:

כל שיש בו גסות הרוח אפילו הקנהו הקב"ה כו'. כצ"ל. דגבי גסות הרוח כתיב תועבת ה' כל גבה לב יד ליד לא ינקה ונוסחת ע"י וספרים החדשים כל הבא על א"א כו' וטעות הוא דלא כתיב האי קרא דהכא לגבי הבא על א"א כלל ובעירובין פ"ב שדרשו המרצה מעות מידו לידי אשה לא ינקה גו' שנאמר יד ליד לא ינקה לאו היינו קרא דמייתי הכא אלא קרא אחרינא הוא בספר משלי יד ליד לא ינקה רע וזרע צדיקים נמלט וכמ"ש התוספות שם ושם יפורש ודברי המאמר דהכא מבואר ע"פ מ"ש בפ"ה דאבות ג' מדות טובות באברהם עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה וההיפך בבלעם וז"ש כל שיש בו גסות הרוח שהיא מדת בלעם הרעה שנייה שבמדות גם שיש בו מדה הראשונה שבמדות טובות של אברהם דהיינו עין טובה שהקנהו הקב"ה כו' כי לא רצה ליהנות רק מה שהקנהו הקב"ה כו' שאמר הרימותי ידי לקבל מאל עליון קונה גו' ולא אקח משלך אפילו מחוט ועד שרוך גו' מ"מ כיון שיש בו מדה השנייה הרעה שהיא גסות הרוח לא ינקה מדינה של גיהנם כמ"ש בבלעם. ודבי רבי שילא שאמרו אפילו קבל תורה כמשה כו'. נתכוון גם לזה אע"פ שיש בו מדה זו הראשונה שלא ליהנות מאחרים כמשה שלא היה נהנה מביזת הים רק ממה שהקנהו הקב"ה בקבלת תורה ע"י הלוחות כמ"ש פסל לך הפסולת שלך אע"פ כן כיון שיש בו מדה הרעה גסות הרוח כבלעם לא כו' ור"י הוסיף דאע"ג שיש בו מדה העליונה על צד השלמות ביותר לא די שאינו נהנה מהם אלא שהוא מהנה אותם במתן סתר אע"פ כן כיון שיש בו מדה הרעה זו של גסות הרוח כבלעם לא כו' וק"ל:

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף