באר שבע/סוטה/ד/ב
כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם. תימה דהכא קאמר דעונשו מיתה וכן בפרק עושין פסין מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים כו' עד מה אעשה שחבירי חייבו עליה מיתה ואלו בפרק במה אשה יוצאה אמרינן דעונשו עניות כדאמר שלשה דברים מביאין את האדם לידי עניות המזלזל בנטילת ידים ונראה דזלזול שמזלזל בה תמיד ענשו עקירה ע"י עניות דקשה ממיתה על ידי נחש והא דאמר בע"א ובסנהדרין כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם וכן בפרק קונם יין כל המשמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם לאו בחדא מחתא נינהו דעניות אלא מיתה חטופה או משונה כך כתבו התוספות. ולי נראה שרש"י נשמר מזאת הקושיא ולפיכך פירש המזלזל שאוכל תמיד בלא נטילת ידים ואלו בפרק במה אשה יוצאה גבי שלשה דברים מביאין את האדם לידי עניות המזלזל בנט"י לא פירש הכי וזה מפני דב' גווני מזלזל בנט"י איכא דהתם מיירי שמזלזל בנטילת ידים שאינו מדקדק ליטול ידיו כדת שעור נטילת ידים אבל הוא נוטל ידיו תמיד ולפיכך אין ענשו חמור כל כך להיות נעקר מן העולם רק עניות בלבד כיון שאינו נמנע לגמרי ליטול ידיו מוכח שאינו נמנע לדקדק מחמת שאין נטילת ידים חשוב בעיניו למצוה כלל כמו שעלה על דעת ר"א בן חנוך שהיה מפקפק בטהרת ידים ולפיכך נידוהו כדתנן בפ"ה דעדיות והשתא נוכל לפרש הא דאמר הכא נעקר מן העולם ר"ל מיתה חטופה או משונה דומיא לנעקר מן העולם דבכולי גמרא:
מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה. פרש"י מים ראשונים שלפני המזון צריך שיגביה ידיו ראשי אצבעותיו כו'. נ"ל דרש"י לטעמיה אזיל שפירש בפרק כל הבשר שאין צריך ליטול ידיו אלא עד מקום חבור האצבעות לכף היד גבי קדוש ידים ורגלים לחולין עד לפרק כו' ולפיכך פירש שאין צריך שיגביה כל היד אלא האצבעות לבד שהם המקום שצריך נטילה אבל לפי מה שכתב הרי"ף בפרק אלו דברים שצריך ליטול כל היד עד מקום חבורה לזרוע ממילא הא דאמר הכא צריך שיגביה ידיו ר"ל ידיו ממש דהיינו כל היד עד הזרוע. ולפי שהוקשה לרבינו יונה ז"ל לדעת הרי"ף היכי יהיב טעמא שצריך שיגביה ידיו כדי שלא יצאו מים חוץ לפרק כו' דהא מהאי טעמא הוה עדיף טפי למימר שישפיל ידיו מתחלת הנטילה דאז ודאי לא יצאו המים חוץ לפרק ובשלמא לדברי האומרים שנטילת ידים אינה אלא עד חבור האצבעות לכף היד איכא למימר דה"ק אם בא להגביה ידיו רשאי ובלבד שלא ישפילם אח"כ כדי שלא יצאו מים חוץ לפרק כו' כלומר כדי שלא יחזרו המים שיצאו חוץ לפרק ויטמאו את הידים דהשתא מאחר שכיון שהגביהם שוב אינו משפילם וההגבהה אינה אלא שמגביה ראשי אצבעותיו שיהו המים משפעים לצד זרועותיו ולא על זרועותיו ממש שאין המים יכולין לצאת כל כך א"כ כשבא לנגוב ידיו מנגב גם כל פיסת היד עד מקום חבור היד לזרוע ותו ליכא למיחש למידי אבל לדעת הרי"ף שצריך ליטול כל היד עד מקום חבורה לזרוע א"כ כי אמרינן צריך שיגביה ידיו ר"ל ידיו ממש דהיינו כל היד עד הזרוע וכשמגביה ידיו כן הרי המים נגרים על הזרוע וכשבא לנגב היד אינו יכול לנגב הזרוע לפי שמכוסה בבגדים ואח"כ חוזר ונוטף על הידים ומטמא אותן וא"כ הוה ליה למימר צריך שישפיל ידיו במים ראשונים כשם שאמרו במים אחרונים לכך פירש דהא דאמרינן צריך שיגביה ידיו לאו הגבהה גמורה קאמרינן אלא הגבהה קצת בכדי שלא יוכלו המים לצאת מהיד לזרוע דאל"כ איכא למיחש שמא יצאו המים חוץ לפרק חבור היד והזרוע ויחזרו ויטמאו את הידים ומשמע דבמאי דקתני כדי שלא יצאו מים חוץ לפרק הוא מפורש כן כלומר הא דצריך שיגביה ידיו לאו הגבהה גמורה קא אמרינן אלא הגבהה קצת בכדי שלא יצאו המים חוץ לפרק וכתב הבית יוסף דאפשר לומר דאין ה"נ שאם בא להשפיל ידיו לצד מטה שפיר דמי. ומה שאמרו צריך שיגביה ידיו למעלה לאו למימרא שאם רצה להשפילה מתחלה הנטילה אינו רשאי אלא היינו לומר שאם בא שלא להשפיל ידיו צריך שיגביהם למעלה ולא ישפילם אחר שהגביהם עד שינגב משום דחיישינן שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. אלא שקשה בעיני דלא אשתמיט שום מפרש או פוסק שיכתוב כן וגם כי לשון צריך שיגביה ידיו לא משמע הכי. ולכן נ"ל דאע"ג דכשישפיל ידיו היה ג"כ תיקון לענין זה כמו בהגבהתם רצו חכמים לתקן שיגביהם ולא ישפילם משום אסמכתא דקרא דוינטלם וינשאם ואין דבריו נכונים בעיני דאם איתא שרצו חכמים לתקן שיגביהם ולא ישפילם משום אסמכתא דקרא דוינטלם וינשאם א"א דהוה שתיק הגמרא מלהזכיר אסמכתא זו ומתוך פרש"י משמע שצריך שיהיו ידיו בהגבהה עד אחר הנגוב אבל לדעת הסמ"ג ושאר פוסקים סגי בהגבהה עד שטיפה שניה ולפי דעתם הא דאמר הכא מים ראשונים ר"ל מים שבשטיפה ראשונה ומים אחרונים ר"ל מים שבשטיפה אחרונה. ועוד משמע מתוך פירוש רש"י שאם שפך על ידיו רביעית בפעם אחת אינו צריך להגביה ידיו כיון דאין שם מים טמאים כלל כן נ"ל:
שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו כו'. פרש"י כדתנן במסכת ידים הידים מטמאות ומטהרות עד הפרק כלומר מן הפרק ולמטה כו'. רבינו שמשון בפרק שני דמסכת ידים כתב על פרש"י דהכא אגב חורפיה לא עיין במשנה דאלו ואלו אם חזרו לפרק טמאה לבד כשנטל ראשונים עד הפרק והשניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |