מהר"צ חיות/מגילה/יד/א
מהר"צ חיות 
מגילה יד א
ולא פחתו והותירו חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש. נ"ב עי' רא"מ בתוספותיו לסמ"ג הל' מגילה דהתעורר כיון דק"ו דאורייתא א"כ לא הוסיפו על ד"ת מאומה. ועי' טורי אבן כאן דהתעורר הרי לעיל אמרינן דמצאו סמך כתב זאת זכרון בספר. ועי' ג"כ תשובת מורי הגאון בית אפרים חאו"ח סי' ס"ד ס"ה ס"ו ונ"ל דהנה מרדכי ואסתר שתקנו קריאת המגילה הנה לא ידעו עדיין שיסכימו ב"ד של מעלה ע"ז וכן מוכח (מכות כג ע"ב) ג' דברים עשו ב"ד של מטה והסכימו ב"ד של מעלה על ידם הרי דהסכמת של מטה היה קודם וכן שלחו להם כתבוני לדורות לא ידעו הדרש דכתוב זאת זכרון בספר וא"כ איך רצו לחדש דבר הרי כתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר כטענת פ"ה זקנים והנביאים בירושלמי פ"ק דמגילה ובאה הברייתא לספר כאן דעשו זאת מכח קל וחומר דניתן לדרוש והוי כגופו של תורה ואולם לחכמים לא נראה להם ק"ו זה ו טענו דזה מקרי הוספה עד שמצאו סמך לזה מקרא דכתוב זאת זכרון בספר ואח"כ אחר שהסכימו החכמים שוב באה הסכמה מב"ד ש"מ וזה נכון ובחי' תורת נביאים הארכתי ועי' רמב"ן עה"ת פ' ואתחנן מאה ושמונים נביאים עמדו לישראל וצ"ל מ"ח נביאים:
שבע נביאות. נ"ב אונקלוס תרגם פ' תולדות עלי קללתך בני עלי איתאמר בנבואה ועי' רש"י (מכות כד ע"א) ד"ה ודובר אמת בלבבו ועי' בראשית רבה פ' ס"ז על קרא ויגד לרבקה הנה עשו מתנחם ר' חגיי בשם ר' יצחק נביאות אמהות היו ועי' יפה תואר דהמדרש פליג על ש"ס שלנו דלא חישב רק שרה בין שבע נביאות ועי' (סוטה יג ע"א) באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה למה אשכל שניכם ועי' מהרש"א בח"א שכ' לאו נבואה גמורה דהרי לא חשיב הש"ס רבקה בין הנביאות ונעלם במחכ"ת דברי המדרש שהבאתי דאמהות נביאות היו ובפרט כפי שהזכרנו גם אונקלוס מסייע לזה דרבקה נביאה היתה:
רש"י ד"ה חוץ ממקרא מגילה וא"ת נר חנוכה. נ"ב לדעתי לק"מ דבודאי כל עניני עשיות חכמים ותקנתם משום גדר וסייג אינם בכלל בל תוסיף וכן כל הימים האמורים במגילת תענית אינם בכלל בל תוסיף כמו שכתב הרמב"ם בהקדמתו לס' היד ועיקר האיסור הוא אם רוצים החכמים להדמות עשייתם לדין התורה ומרדכי ואסתר שרצו לעשות ימי פורים לאסור בעשיית מלאכה עי' לעיל ה ע"ב רק דהעם לא קבילו עלייהו איסור עשיית מלאכה עכ"פ עשיית מרדכי ואסתר שרצו להדמות פורים ליו"ט דאורייתא לכל דבר זה והוי הוספה על ד"ת ונכון:
רש"י ד"ה ה"ג אמר רבא בשלמא התם. נ"ב כוונת רש"י דאילו לפי גירסתנו דנאמר רבא אמר, בא לתרץ מדוע אומרים הלל על יציאת מצרים דנס שבחו"ל ותי' תירוץ אחר מר' נחמן ובאמת רבא לא בא לתרץ רק קושיא הראשונה של הש"ס מדוע לא נאמר הלל בפורים ומשני. ומפ"ז יצדק דברי רש"י ה"ג אמר רבא ולא רבא אמר[1] דלא בא לתרץ רק קושיא ראשונה ועי' בעין יעקב הגירסא מתקיף לה רבא.
ומפי מורי הגאון מוהר"ז מרגליות זצ"ל שמעתי להגיה בדברי הירושלמי פ' ערבי פסחים ובפ"ה דסוטה וז"ל בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה' כשהקב"ה עושה לכם נסים תהיו אומרים שירה התיבון הרי גאולת מצרים שניא שהוא תחלת גאולתן הרי מרדכי ואסתר שניא שהיה בחוץ לארץ ואית דבעי מימר מרדכי ואסתר משונאיהם נגאלו מן מלכות אחשורוש לא נגאלו עכ"ל. והנה המפרשים דחקו מאוד בפי' ובפרט בתחלת הקושיא הרי יציאת מצרים דבאמת על יצ"מ אמרו הלל ועי' קרבן עדה. ואמר הגאון הנ"ל להגיה שצ"ל בזה הסדר כשהקב"ה עושה לכם נסים אומרים שירה התיבון הרי מרדכי ואסתר כקוש' הגמרא כאן דנימא הלל ומשני כתי' הש"ס כאן שניא הוא שהיה בחו"ל ואין אומרים הלל על נס שבחו"ל התיבון הרי גאולת מצרים כקו' הש"ס כאן שניא שהוא תחלת גאולתן ועד שלא נכנסו לארץ הוכשרו כל הארץ לומר שירה ואית דבעי מימר מרדכי ואסתר משונאיהם נגאלו היינו כתי' רבא הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה וזה אמת לדעתי:
רש"י סד"ה נבואה. שנים לא ידעתי. נ"ב הגאון בעל טורי אבן הקשה דהרי אלעזר בן אהרן הכהן היה נביא וגם אליהו בן ברכאל ע"ש ובאמת באליהו בן ברכאל מצינו פלוגתות במדרשים עי' ירושלמי פ"ה דסוטה ה"ו דרש ר"ע אליהו בן ברכאל זה בלעם ע"ש ואנכי מצאתי בארי אביו של הושע דאמרינן ויקרא רבה פ"ו א"ר סימון בארי אביו של הושע לא נתנבאו רק שני פסוקים וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים ולא היו בהם כדי ספר ונטפלו לישעי' ע"ש הרי לך נביא ונכתבה נבואתו לדורות וזה אמת לדעתי: