מהר"ם שיף/כתובות/קב/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמ' לא בשטרי פסיקתא. דאל"כ אף דנקנין באמירה וכדרב גידל מ"מ לא היתה טורפת ממשעבדי:
גמ' לימא ר"י דאמר כרבי ישמעאל. ואף דלר' ישמעאל אינו גובה רק מבני חורי היינו משום דלא איירי שמסרו בפני עדים ולעיל פרש"י אלימא מלתא דשטרא הואיל ובפני עדים מסר לו גבי אף ממשעבדי ולכאורה מי דחק גמ' לעיל לאוקומי בכה"ג ולא כפשטיה לענין בני חורין ובלא עדים (ו) ודו"ק:
ברש"י בד"ה לאחר חיתום שטרות כו' פלוני ערב כו'. לא שכתב הוא בכתב ידו אני פלוני ערב רק הסופר כתב על השטר פלוני ערב דאל"כ הוי ככתב ידו לכ"ע ואין עדים חתומין על כך וגם אינו כתב ידו רק הוא מודה בדבר וק"ל:
בתד"ה ת"ש כו' קצת שיעבוד כו' שחייב עכ"פ להוציא ה' סלעין מידו. ולא משני הגמ' בלא קצת שיעבוד רק דאיירי בשטר וחתומים היטב דא"כ פשיטא דחייב ואינו פדוי [דבלא זה חייב מחמת שטר] וא"ל דכתב לו בשטר גמור ולפדיון או סתמא דמלתא לפדיון ואינו פדוי משום גזירה דעולא דמ"מ חייב ליתן לו ה' סלעים הוא פשיטא דאם השתעבד לו בשטר גמור פשיטא דחייב לו ואף דאינו פדוי הוא רבותא מ"מ חייב הוא פשיטא ולזה נתכוונו התוס' בד"ה חייב ליתן כו' ובכי האי גוונא מיירי כו' דאי לא"ה רק בשטר גמור ולפדיון פשיטא דמיחייב וחייב הוא פשיטא דא"ל דנקיט חייב לאשמעי' ואינו פדוי אף כשיתן דאין זה במשמעות חייב ליתן כו' שנתנו שיהיה מוכרח אח"כ ואינו פדוי אף שנתנו אבל עתה חייב הוא רבותא. ולא מצי לשנויי נמי כתב כי האי גוונא וחייב משום פדיון בלא"ה לא משום השטר רק להשמיענו שאינו פדוי משום גזירה כו' דמ"מ אמאי חייב ליתן לו דוקא יתן לאחר [כיון דאיירי בכה"ג דלא מצי להשתעבד בשטר כזה] ואי אין ה"נ לאחר אמאי כתב [כקושית הגמ'] אע"כ ע"י כתיבה נתחייב לתת לו דוקא [וכתירוץ הגמ' לברר לו כהן] משום דיש עליו בלא"ה שיעבודא דאורייתא וק"ל:
בתד"ה לברר לו כהן כו'. הואיל ובשטר גמור מיירי וכפרש"י ד"ה א"ה דטעמא משום שיעבודא דאורייתא והו"ל כמעיד עדים וחתמו:
בתד"ה אמאי אינו פדוי וכו' משום דמיירי בכל ענין כו'. ולהכי לא מוקי אף לר"ל כן בשטר גמור ולפדיון דבריי' איירי בכל ענין בין לפדיון בין שלא לפדיון מיהו ז"א דמה בכך [ס"ס הא אשמעי' דגם אי כתב לפדיון אינו פדוי] לכן נכון יותר כמ"ש לעיל בתוס' בד"ה ת"ש דחייב פשיטא וכן ראיתי זולתי שכתב כן:
בתד"ה כתנאי כו' והשתא דמשמע כו'. דפלוגתייהו צריכא להיות מעין פלוגתייהו דר"י ור"ל דפי' הקונטרס בפלוגתא דר"י ור"ל מטעם הודאה. ובגיטין כתבו התוס' יותר מבואר ושם כתבו התירוץ שאחר הדבור הזה דבתרתי פליגי ר"י ובן ננס לתירוץ אהך קושיא דכיון דפליגי נמי בשיעבוד מייתי התם ראיה משיעבוד ונראה דהכא מיאנו בזה משום דערב היוצא כו' איירי לענין הודאה ושם אין צריך ספר מקנה ובחנוק דפליגי מטעם שיעבודא שמא ליכא שטרא לכאורה וא"כ אין ענין לטבלא ולהכי הוצרכו לתרץ דפשיט מערב היוצא כו' דלא מיחשב שטר לענין הודאה לומר אלימא שטרא אם לא קנה בכה"ג לענין שיעבוד. מיהו מ"מ מדקאמר ר' ישמעאל למה פטור יתחייב מטעם שיעבוד [כמ"ש התוס' בד"ה אליבא] והשיב הרי כו' חנוק כו' ש"מ דברישא חייב מטעמא דשיעבוד וא"כ מזה מביא שפיר ראיה בגיטין ודו"ק. ונ"ל יותר דתירוץ דכאן הוא לאומר רבי כמ"ש ואומר ר' וסיים הדיבור מ"ר ובדבור שאח"ז כתבו ונראה לי כו' וסיים אח"כ ושוב שמעתי מרבי כדברי דהיינו שוב אה"נ דתי' מ"ר קושיא דלעיל [בזה. וא"צ לתירוצו] וק"ל. ובגיטין כתבו ומייתי הכא מחנוק דמשעבד אע"פ שלא היה השטר שלו ע"כ צ"ל דס"ל דאף בחנוק איירי בשטרא וכעין זה כתבו בתוס' סוף ב"ב אבל הכא לא משמע להו כן [דא"כ היה למ"ר לתרץ קושיא זאת בפשיטות כן]. וצ"ל דאף דחנוק איירי בשטר מ"מ לא שייך בו משום הודאה שיקשה מנ"ל לרבא דפליגי בשיעבוד דלמא בהודאה לחודא דהא קאמר לו הנח ואני אתן וכן כתב לו בשטר דהשתא משמע דעכשיו משעבד נפשיה שיניחהו והוא יתן לו וק"ל:
בתוס' בד"ה אליבא כו' אבל בהודאה לא פליגי כלל כו'. וכ"ת דמ"מ חייב הכא מטעם שיעבוד (ז) י"ל דדלמא דוקא בלשון טוב פליגי התם אי מצי להשתעבד עצמו בחתימת עצמו היטב כמו לפי' ר"ת וגם ס"ס לרש"י דמפרש הכי מטעם הודאה:
בא"ד אלא הול"ל דערב שלא בשעת מתן מעות משעבד נפשיה. וא"ל דנקיט לאחר חיתום כו' דדוקא בשטר משעבד נפשיה לא בע"פ וכדמוכח פשט דטבלא לעיל דבעינן ספר המקנה י"ל מ"מ הול"ל ערב שלא בשעת מתן מעות משעבד נפשיה בשטר או אף סתמא ממילא הוא כדין כל שיעבוד דהוי בשטרא אלא ודאי שלא רצה להזכיר לשון שיעבוד דלא מטעם שיעבוד נגע בזה אלא מטעם הודאה לפרש"י:
בא"ד ואין לתמוה כו'. כיון דליכא קנין וליכא עדים חתומין עליו רק משעבד נפשיה בדבר שאינו חייב בשטר של חתימת ידו ודו"ק:
בא"ד אבל לפ"ה דמטעם הודאה לא כתב בו אלא ואני ערב דבטעמא דהודאה צריך לומר כתיבה גרוע דא"כ קשה מהוציא עליו כת"י דגובה כו'. אבל כדאתינן מתורת משעבד עכשיו נפשיה מצי איירי שפיר בחתם נפשיה היטב דלא דמיא להוציא עליו כת"י שמודה בהודאת פיו שחייב לו מקודם:
בא"ד ומסר לו השטר בפני עדים כו'. לכאורה לא הבנתי כן מפ"ה כאשר כתבתי ג"כ לעיל דא"כ לר' ישמעאל הו"ל לגבות ממשעבדי ולכאורה בתירוץ התוס' מיושב שהקשו כעין זה לפ"ה וא"ת אמאי לא הוי שיעבוד. בין לר' ישמעאל דלא גבי אלא מבני חורי בין לבן ננס דפטור לגמרי ותירצו דלא חשיב כו' שאינו מוכיח מכתיבתו כו'. דבמנה אני חייב לך מוכח מסתמא שהוא מסרו לו דאל"כ היאך בא לידו אף שאינו מוכח שמסרה לו בפני עדים דודאי אין צריך רק שיהיה מוכח מתוכו שנמסר מידו ליד המלוה משא"כ בערב שיש לומר שהלוה מסרו למלוה. ועיין מ"ש למטה בפיסקא וקשה לר"ת ודו"ק:
בא"ד וא"ת אמאי נקיט כו' ה"ה קודם חיתום דהוי מיפלגי. דהא עדי מסירה עדיפא מעדי חתימה:
בא"ד ולפירוש ר"ת דמיירי בלשון טוב א"כ אין לתרץ אליביה כמו לרש"י ליכא למימר דהא דנקיט לאחר חיתום כו'. כצ"ל וכ"ה בח"ש:
בא"ד דהא בן ננס כר"ל ס"ל ולדידיה כו'. וא"כ שלא בשעת מתן מעות אף קודם חיתום לא כלום. משמע מזה דתוס' משוה חתימת ידו היטב כחתימת עדים ואף בחתימת עדים לא מצי להשתעבד בשטרא לחודא בלא קנין לר"ל. וצ"ל דתלמודא לא מחשיב זה לסברא כלל [לחלק בין קודם חיתום לאחר חיתום בשלא בשעת מתן מעות] דאל"כ הול"ל דפליגי אף אליבא דבן ננס דר' יוחנן קאמר ע"כ לא קאמר בן ננס אלא לאחר חיתום שטר אבל קודם מודה והכא כעין קודם חיתום פליגי שכתב חייב אני לך וחתם היטב וק"ל:
בא"ד הו"ל לפרושי. דכיון שנכתב אחר חיתום ודאי הכל יאמרו שנעשה שלא בשעת מתן מעות ולא היו יכולין להקדימו וא"כ הו"ל לפרושי תוך השטר אחר חיתום שנעשה בשעת מתן מעות ונכתב אח"כ שלא לגבות ממשעבדי:
בא"ד אי נמי למיכתב הערבות בלא ו'. היינו למיכתב קודם חיתום ובלא ו' דלא קיימי העדים אלא אעיקר השטר כיון דלא עריב לואני ערב למילי דשטרי כן הוא שם בג"פ:
בא"ד וקשה לפירוש ר"ת הואיל כו'. בח"ש הגיה לפי' הקונטרס ופליאה דעת ממני. זאת כתבתי קודם הליכתי על הישיבה אמנם על הישיבה ראיתי כוונתו והטיב אשר הגיה והוא מוכרח לפענ"ד לכאורה דלפי' ר"ת אין מקום להקשות דודאי מיירי בלא מסר בפני עדים ולר' ישמעאל גובה מבני חורין כיון שחתם עצמו היטב משתעבד עכשיו אבל לא ממשעבדי דבלא עדים ליכא קלא ולבן ננס לא מצי להשתעבד כלל כיון שאינו חייב לו ואה"נ דאפילו בשטר גמור ועדים חתומין עליו כיון דליכא קנין פטור וה"ה נמי ערב היוצא קודם חיתום שטרות כמ"ש התוס' מקודם ובמסר לפני עדים או שחתומין על כך עדים לר' ישמעאל דמצי להשתעבד גובה נמי ממשעבדי אבל לפי' הקונטרס דאיירי ע"כ במסר לו בפני עדים כמ"ש התוס' לפ"ה דכן פי' רש"י לעיל אלימא מלתא דשטרא הואיל ובפני עדים מסר לו וש"מ [דס"ל לרש"י] דדוקא שמסר לו בפני עדים דאל"כ לא הו"ל לפרש כן דר' יוחנן לא אמר רק חייב ושמא מבני חורין ולאפוקי דר"ל אלא כיון שלא חתם עצמו היטב בלא מסר בפני עדים לאו כלום היא ומ"ש רש"י בד"ה אחר חיתום כו' והוא מודה בדבר ר"ל שמודה עתה בפני ב"ד שכתב זאת ומסרו לו מקודם בפני עדים ואה"נ אי איכא עדי מסירה לפנינו שראו שזה מסר למלוה השטר והיה כתוב בו באותו פעם ואני ערב ולזה הקשו לפירושו מעיקרא וא"ת אמאי לא הוי שיעבוד ר"ל לבן ננס אמאי פטור נהי דלא משוי הודאה יתחייב מטעם שיעבוד ולא נחתו אכתי למיגבי ממשעבדי משום דעדי מסירה מפקי לקלא כו' עד לקמן דסיימו בהדיא כן וק"ל ואח"כ הקשו לפ"ה הואיל ומוקי להך כתיבת הערבות שהוא שטר גמור לר' ישמעאל להתחייב בו כשמוסר לו בפני עדים להשתעבד בו עכשיו כמו שאמר [לבן ננס] למה יתחייב מטעם שיעבוד. מה"ט שמחויב שום דבר לר' ישמעאל יתחייב לו ג"כ שיעבוד נכסים כו' (ח) ומהא דר' יוחנן אמר חייב אינו מוכרח דגובה ממשעבדי ואף שכתבו התוס' בד"ה חייב לזונה אע"ג דלא הוי שטר גמור גבי ממשעבדי כו' היינו בשטרי פסיקתא דאית ליה קלא טפי ועיין:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |