אילת השחר/כתובות/קב/א

אילת השחר כתובות קב א

דף ק"ב ע"א

הן הן הדברים הנקנים באמירה. ומבואר בגמ' לקמן (עמוד ב') דבההיא הנאה דקא מחתני גמרי ומשעבדי נפשייהו, ולכאורה כל א' נותן להשני ההיא הנאה דזהו כסף, ולפי"ז הא דקונה הבת את החיוב מזונות מחמת ההנאה, ע"כ דזה מדין עבד כנעני, דמחמת הנאה שהיא נותנת להבעל הוא משעבד עצמו להבת, א"כ ע"כ דשייך דין עבד כנעני לענין ממון, וצ"ע להר"ן דרוצה לומר (בקידושין דף ז') בשיטת הרמב"ם דלא יסבור דין עבד כנעני לענין ממון.

ואם נפרש כמש"כ האחרונים דכאן מהני מחמת דיש מקומות דגמר ומקנה מהני בלי מעשה קנין כלל, וכהא דתוס' בבכורות דף י"ח, וכמש"כ בחזו"א קידושין המלוקט לדף ט' ע"ב, וכ"כ בקובץ שעורים כאן, אז א"ש דכאן אינו כלל מדין עבד כנעני, ומה שהוכיח מהא דאמרינן דהוי קנין באמירה, דאע"ג דאיכא הנאה הרי דאין הקנין ע"י נתינת הנאה, יש לדחות דהנה לקמן רצה רבא לחלק דדוקא בבתו נערה דאיכא לאב כסף קידושין, ולכאורה התם ודאי הנאה פירושו עצם הכסף, ולא שחוץ מקבלת הכסף יש לו עוד הנאה, וא"כ לס"ד למה קורא לזה דברים הנקנין באמירה, וע"כ כיון דעיקר הקנין הוא לתת בתו להתקדש אלא דיחד עם זה מתחייב נדונייא וזה הוי כאמירה, וה"נ במסקנא כיון דאין נתינת ההנאה לתכלית זה כדי לקנות דזה בא ממילא מכח החיתון קרי לי' בדברים הנקנים באמירה, אלא דהוכיח מתוס' ד"ה אליבא עי"ש וצע"ק.

גזירה שמא יאמרו פודין בשטרות. וצ"ע דא"כ למה חייב לשלם דהא בזה לא יקויים מצות פדיון והא הוי התחייבות בטעות, והראוני שבספר מנחת יהודה (קידושין דף ה') הקשה כן, ושכן הק' גם בס' תוס' דרבנן לרי"ט אלגזי, ותירץ דלא העמידו דבריהם אדין תורה דמה"ת זכה הכהן בחיוב, ונתקשה במנחת יהודה דכיון דהתחייבותו הי' לקיים מצות פדיון הבן וזה לא יקויים בהתחייבות גרידא, ומה מועיל מה דהעמידו דבריהם אדין תורה דהא הוי טעות.

והנה יש להסתפק במה דמחויב עוד לפדות עצמו אם יהי' עליו חיוב נכסים כמו לפני שפדה ושילם השטר, דהא נכסים נשתעבדו כמבואר בקידושין דף כ"ט, ואיברא דכבר נתקשו הראשונים למה לא הוי כממון שאין לו תובעין, עי' במהרי"ט אלגזי (בכורות פ"ח אות ע') שהביא בשם הריטב"א דמיירי במכירי כהונה, עכ"פ הרי יש שיעבוד וחיוב ממון, וא"כ גם עכשיו יש עדיין חיוב ממון, או דעכשיו אינו כ"א מצוה בעלמא דמחויב לפדות אבל חיוב נכסים לא רמי עליה, ואפי' מכירי כהונה לא יוכלו לגבות ממנו אלא מצוה דרבנן בעלמא הוא, וא"כ אין כאן טעות דשפיר נתקיים המצוה מה"ת בפריעת חובו, ומה דרבנן חייבוהו בעוד חיוב מצוה אינו עושה לטעות כיון דלגבי החיוב מה"ת שפיר יצא ונפטר מחיוב ממון. ועיין במשנה ברורה (סי' תרנ"ו) שהקשה למה מחויב יותר מחומש, והאחרונים תירצו דבשיעבוד לא שייך זה כמו כל חוב, אבל כאן אם זה רק מצוה בעלמא ולא חוב אז כבר יפטר ביותר מחומש.

ולכאורה כ"ז יתכן רק אם נימא דכ"ז שלא נתן לכהן הפדיון הי' עליו גם מצוה מצד חיובו לכהן וגם סתם מצוה בעלמא, אבל אי כל המצוה דפדיון אינה אלא בעד חיובו ממון לכהן, לכאורה לא הי' שייך לחדש מצוה בלי דין ממון לכהן, דתמיד המצוה היא רק ע"י שנעשה חיוב ממוני לכהן, וראי' לזה דהנה בקובץ שעורים (ב"ב אות רנ"ד) הקשה מהא דאמרינן חמש ולא חצי חמש, ולגבי דו"ה אמרינן דחמשה בקר ואפילו חמשה חצאי בקר, והחילוק דמצוה לא מיקיימא בפחות אבל תשלומין מקיימין גם בפחות, וע"כ דבפדיון הבן חיובם הוא מחמת המצוה, משא"כ בחמשה בקר דהתחלת הדין הוא מכח החיוב לחבירו, ונתקשה לפי"ז למה בספק פדיון לא ניזל לחומרא כמו בכל מצוה, וע"כ צ"ל דאע"ג דהחיוב תשלומין מתחיל מהמצוה, מ"מ כיון דמחמת המצוה נעשה חיוב תשלומין ובגדרי ממון מספק אין חייבין, ממילא לא שייך שע"י המצוה יהי' לחומרא, כיון דסוף סוף המצוה לא עושה יותר חיוב תשלומין, ומ"מ פטור מחצי חמש כיון דלא שייך שיהי' קיום חצי מצוה.

אבל אם שייך להיות מצוה גם בלי חיוב תשלומין, קשה למה לא נימא ספיקא מה"ת לחומרא, ומ"מ אפשר דמשום גזירה חייבוהו רק במצוה בעלמא. כן יש להוכיח מהא דאמרינן בקידושין (דף ח' א') דמהני בכהן שאומר לדידי שוי לי, והיינו דבזה נתקיים תשלומי ה' סלעים, אבל אי איכא מצוה גם בלי הדיני ממונות לכהן, נהי דלגבי חיובו להכהן נפטר הא אכתי איכא עליה מצוה בעלמא ליתן ה' סלעים דע"ז ודאי לא יועיל מה דהכהן יאמר לדידי שוי לי, וע"כ דכל המצוה הוא ליתן ממון לכהן וכיון שנתן לכהן כסף שנקרא לגבי' ה' סלעים הי' קיום מצוה.

ולהנתבאר דכאן אחרי ששילם לכהן ונשאר חיובו רק משום דמצוה בעלמא מדרבנן, מ"מ באופן דיהי' ספק יהי' פטור, חדא דספיקא דרבנן לקולא, ועוד דודאי אין להחמיר יותר מבדין תורה, דכיון דאילו הוי ספיקא במצות פדיון דמה"ת מ"מ מספק לא הי' חייב לא שייך דהאי חיובא יהי' יותר, אלא לגבי זה הועילה התקנה שיהי' מחויב בחיובא בעלמא מדרבנן.

תוד"ה כתנאי. ואומר רבי דלעולם מחמת הודאה מיחייב וכו'. לכאורה אף אם תלוי הודאה בשטר שיכולים לעשות בו קנין וכיון דבשטר כזה א"א לקנות בו לא יועיל גם בתור הודאה, מ"מ הא באמת אפשר לקנות בו אם יקנה להערב בקנין בלב גמור אלא דלא ידע לאקנויי ואינו מקנה אבל למה לא יועיל בתור הודאה, דהא אפשר לקנות אם ירצה להקנות ממש, וצריך לומר דמ"מ כיון שבדרך כלל לא יקנו עם שטר כזה לא אלימא מילתא לעשות בו הודאה.

תוד"ה אליבא. ואין לתמוה היכי משתעבד בשטר זה הא אין מטלטלין נקנין בשטר. פי' וכיון דהתחייבות אינו קרקע אע"פ שגם לא נוכל לקרותו מטלטלין, מ"מ הא כיון דלהיות שטר מהני רק בקרקע איך יועיל התחייבות שזה לא קרקע, ותירצו דמהני מחמת גמר ומקנה, וצריך לומר דשטר על מטלטלין לא גמר ומקנה משא"כ שטר להשתעבד גמר ומשעבד נפשי', ושטר על קרקע אין ראי' דמהני מחמת סברא מיוחדת דגמר ומקני אלא מחמת דמהני קנין שטר בקרקע.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א