מהר"ם שיף/כתובות/פז/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמ' פוגמת בעדים כו'. אפשר דלסברא אם איתא דפרע בעדים כו' אף אם טען אשתבע לי א"צ לישבע ודו"ק:
גמ' אערומי קא מערמא. נראה פשוט דודאי לא מחזקינן לשקרנית דאי בעי תכפור הכל וכמ"ש התוס' ד"ה דמיפרע דלהכי לא מועיל מגו רק לפירוש התוס' שסברה שדקדקה ולא נשאר בזכרונה לפי שעה רק פרעון מקצת רק לפי מה שסוברת שהאמת אתה שלא קיבלה יותר וא"כ השבועה שמשביעין אותה חושבת שהוא שבועת חנם חושבת לפטור עצמה מן השבועה ולומר שקיבלה חצי פרוטה כו' באופן שטוענת האמת בציור ערמה כדי לפטור עצמה משבועה לפי מה שסוברת שהאמת אתה ולכן רמו רבנן שבועה עלה שע"י כן תידוק יפה ויפה ותזכור על נכון קודם שתשבע וק"ל וכמו כן מ"ש התוס' בד"ה או דלמא תימה א"כ כל שעה אתיא לאערומי לפחות כו' [הוא ג"כ עד"ז] וק"ל:
גמ' מי אמרינן היינו פוגמת. דסברת דפרע דייק כו' עושה היכא שיש עוד סברא אצלה דהיינו באין השטר עומד במילואו וממהר הלוה לפרוע לבטל השטר לגמרי [וזה שייך ג"כ בפוחתת] משא"כ אם השטר מחזיק במילואו אינו ממהר בפרעונו כדי שנאמר שנפרע אף שהשטר ביד המלוה או דלמא דוקא היכא שהתחיל בפרעון אמרי' סברת דפרע דייק דמיפרע לא דייק כיון שקיבלה קצת כו' וק"ל:
גמ' ואמר מר כו'. דרך הגמ' להביאן יחד וכן הוא בשבועת הדיינים שהביאו התוס' ונ"ל שלא תימא דיוק דאבל לשבועה קם קאי במה דאיירי קרא לכל עון ולכל חטאת דהיינו שאינו נאמן לבד להוציא אשה מבעלה ע"י אמירתו אשתך זינתה או להכניסה לבעלה ע"י קידושין בעד אחד וכה"ג אבל קם לשבועה על ענינים אלו לזה אמר מר כל מקום שב' מחייבין ממון כו'. והכא י"ל עוד לתרץ שלא תימא הא אין נשבעין על כפירת כו' לזה אמר כל מקום שב' כו' ושנים מוציאין קרקע מבעלים ודוקא שבועה הבאה על הודאת עצמו ממעטין קרקעות וכקושית התוספות וק"ל. ולמסקנא אין למידין מן הכללות וכו' וכמ"ש התוס' בד"ה ועוד וק"ל:
ברש"י בד"ה שבועה דאורייתא ונ"מ כו'. משמע דלמסקנא דהוי דרבנן מפכינן לה וזה אינו לפי הדין ולא מצד הסברא להפך מנשבע ונוטל לנתבע דיכול לומר אם תטול דבר ממני כל מה שתקבל עליך בשבועה שקול וכמבואר (סוף פ"ז) [חו"מ סי' פ"ז] ובאשר"י על הלכה שאחר זאת:
ברש"י בד"ה אלא אמר רבא כו' וא"ת כו'. ובל"ז שבועה דהכא דאורייתא והתם דרבנן אך עתה אין לומר הכא שבועת המשנה והתם היסת וק"ל:
ברש"י בד"ה נגזל כו' שנכנס בביתו ריקן כו' כצ"ל נ"ל. וכן הנחבל כו' שלם כו':
ברש"י בד"ה מהו צריכה שבועה על השאר כו'. מפרש מהו זה יותר מאחרים אפ"ל שלא תימא מהו צריכה שבועה על טענה שטוענת עתה אם קושטא קאמרה ואינה מערמת או לא וק"ל:
בתד"ה אמר רבא וכו'. דא"ל דאשתמוטי לא צריך הכא לאומרו דמה דאיצטריך לבא לזה הוא משום שלא תימא נימא מגו דחשיד אממונא כו' לפרש"י ולפירוש התוס' אכתי מעיז וניעור הקושיא דנאמן במגו דכופר הכל כמ"ש התוס' לעיל בפ"ב ופ"ק דמציעא דלמא רמי יאמר דכל מודה מקצת חייב שבועה דאורייתא [אף בהך דהכא] וליכא לאקשויי הכא מגו מטעמא דפרע דייק וכו' ורמי נמי ידע זה גם לא חשיד אממונא מהך טעמא גופיה דקסבור שדקדק כו' ותדע דאל"כ תקשי לרמי כפשוטו דנימא מגו וכמו שהקשו בעצמן לרבא בדבור שאחר זה ולמה להו למינקט סוף התירוץ אשתמוטי וכו'. י"ל דא"כ לא הו"ל לרבא לסיים דפרע וכו' רק מדרבנן ויהיה הטעם כמו בה"א מדאורייתא. ובדוחק י"ל בזה דרבא מסופק ברמי ולא יכול להקשות לקושיא הך שלישית דדלמא ידע ועוד אנן ניקום ונימא טעם זה ולעולם מדאורייתא לכך צריך לסתור סתירות שלא נאמר באמת מדאורייתא וצריך לפרש דפרע וכו' דדלמא רמי לא אסיק אדעתיה וק"ל:
בתד"ה דמיפרע לא דייק וכו' ומיהו קשה לר"י וכו'. בתוס' פרק כל הנשבעין יישבו לקושית ר"י [דחשדינן ליה דמשום טירדא דפועלים מספקא ליה בפרעון ואומר בברי ומאחר דאיכא מגו מהימן במאי דאמר דברי ליה] ואולי התם לא הביאו רק מת בעלי במלחמה אבל כאן לא ניחא להו ליישב בהכי דא"כ צ"ל דסברא דמיפרע דייק עושה שכחה יותר עד דטוען אפילו בברי מחמת שנשאר בזכרונו קצת הפרעון כהאי דהאשה שלום טפי מטירדת פועלים שאינו עושה רק ספק אבל הברי עושה מדנפשיה וא"כ אמאי התם פועל נשבע ונוטל אפילו להוציא מבעל הבית וכ"ש דהו"ל לומר כן הכא שישבע הבעל נגד השטר ויפטור דפרע דייק אלא צ"ל דלהכי נשבעת היא כאן שאין השכחה כ"כ ויכולה למידכר נפשה משא"כ התם הטירדא מטרידו יותר עד שאי אפשר לו לזכור בברי. אכן נראה שאין ענין לזה עם זה דודאי התם הטירדא אינו כ"כ ואפ"ה הכא כשרוצית לדקדק תוכל לדקדק ובלא שבועה אינה מדקדקת וכסבורה שדקדקה ודו"ק:
בתד"ה ואלו נשבעין וכו' לא חשיב פוגם שטרו בא מכח השטר כי הני אחרינא וכו'. ובגמ' דקאמר בהיפוך אימא תהוי כמשיב אבידה ותשקול בלא שבועה כוונת התוס' היינו דין דהפוגמת אבל שלא בעדים תני אח"כ לבתר דתני הפוגמת כדאמר בגמ' וק"ל:
בתד"ה או דלמא כו' ואיכא למימר לא דייקא כו' כצ"ל:
בא"ד אבל תימא כו'. ולעיל אסקה בתיקו [אי אמרי' אתיא לאערומי ואמאי פשיט הכא דלא חיישינן להכי]:
בתד"ה ועוד אין נשבעין כו' אבל בעד אחד אפילו לא טענו אלא כו' כצ"ל:
בא"ד א"כ כל ב' כסף אתה צריך לומר שיכפור כו'. דהשבועה באה על הכפירה ובזה ראוי שיהיו שוין ובמודה מקצת מצינו שבועה בכפירת פרוטה ובעד אחד לא תמצא לעולם כי אם כפירת שתי כסף [אם יצטרך לטענת שתי כסף]:
בא"ד וברייתא דמייתי כו'. בל"ז כ"ע מודים בשבועת עד אחד דמחולק מן שבועת מודה במקצת וק"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |