מהר"ם שיף/כתובות/מט/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ברש"י בד"ה גדולה מזו אמרו בגדולה מזו וכו'. כוונתו נ"ל פשוט שמובן לפי משמעות הלשון גדולה מזו וכו' ואינו מסיים אפילו ניסת הבת דהול"ל גדולה מזו אמרו ניסת הבת אלמנה ניזונת מנכסיו הוא ואשתו מבעיא משמע שהגדולה מזו הוא שאפילו אלמנה ניזונת כ"ש אשתו בחייו וא"כ אין ענין לזה עם זה [לקוראו גדולה מזו] דלמה לא תהא אלמנה ניזונת מנכסיו כשהם בני חורין משא"כ הכא תיקנו שניזונת אשתו אפילו ממשועבדים לכן תיקן הלשון בגדולה וכו' ר"ל מאי אריא שתקנו וכו' שניזונת באופן זה דהיינו ממשועבדים דבנו מקבל מתנה בגדולה מזו באופן גדול מזה תקנו אפילו שניזונת וק"ל:
ברש"י בד"ה הוא ואשתו שהוא קיים כו'. משום דהוא ליכא כ"ש כלל רק הקושיא למה קאמר ואשתו לזה פירש הכא שהוא קיים וכו' [דלהכי נקיט הוא ואשתו משום דהוא מורה שהוא קיים וא"כ אשתו מבעיא מאלמנה דהתם] אבל ממ"ש ואלו בניו הם משמע דאף הוא פשיטא שיתקנו שחייב הבן לזון את האב וכו'. ועיקר הקושיא דודאי ראוי לתקן בכותב מתנה לבנו שתטרוף ממנו מזונותיה דאין בזה משום תקון העולם שלא לטרוף ממשועבדים דמכר או מתנה דדוקא מתנה לאחר דאי לאו וכו' שייך תיקון העולם משא"כ בבנו דהא תקנו אפילו לטרוף מזונות מלוקח דהיינו בעל הבת מטעמא דלא דמיא ללוקח אחרינא דליכא כאן תקון העולם כ"ש הכא במתנה דבן:
בתד"ה אכפיי' וכו' בדברים. ובדלא אמיד מימר אמרינן ניחא לך וכו' משא"כ באמיד כייפי' בדברים קשים בנזיפה וגערה שעובר על מצות צדקה. או באמיד כפיי' ממש ותלמודא לא מייתי ראיה אלא שמצינו כפיי' בצדקה אף דאין הכפיות שוין. רק לפי"ז הו"ל לאתויי מלא אמיד גופיה דכייפינן נמי בדברים רק להא"נ אפשר לפרש הראיה כן [דלהא"נ דמיירי שם בקצב קשה מה ראיה מהתם וצ"ל דמייתי ראיה שמצינו כפיי'] או אפשר לפרש [להא"נ] ולא אמרן דלית הלכתא אלא דלא אמיד אבל באמיד התקינו מצד התיקון לא מצד הדין כייפי' כי הא וכו':
בסה"ד ועוד דבצדקה וכו'. ודוקא על מצות עשה שמתן שכרה בצידה לא כייפינן אבל הכא דאיכא לאוין כייפינן ודו"ק:
בתד"ה הוא ואשתו וכו'. יסוד דבריהם לדייק דמתנה כמכר ואף לפי תקנת אושא בין מחיים בין לאחר מיתה אינן ניזונין מאחר ולמסקנא דלית הלכתא כהך תקנה דבמחיים אינן ניזונין אף מבנו מטעמא דכיון דקאי הוא נטרח לדידיה ולדידה א"כ כ"ש דמהך טעמא אינו גובה מאחר בלא טעמא דמתנה כמכר מ"מ נ"מ לאחר מותו דמתנה כמכר ואינו גובה ממקבל מתנה אחר אבל מבנו גובית לאחר מיתה מכ"ש דגובית מבעל דהוי לוקח ועיין באבן העזר סי' צ"ג לא ראיתי לדין זה ולדעתי הוא דין גדול שגובית האלמנה מזונות וכ"ש כתובה ממתנה שכתב האב לבנו אף במתנת בריא כ"ש מתנת שכ"מ ועיין. גם בסמ"ע סי' רנ"ב נראה שצ"ע. ונחזור לענינינו (דקשה) [דא"ל] דאף במחיים נ"מ אף למסקנא מהאי דמתנה כמכר משום דאי אין מתנה כמכר ואף מאחר ניזונת א"כ צ"ל שהתקנה היה בבנו אף במטלטלין וכמ"ש התוס' ובזה מסיק דרק במה שתיקן אין הלכה דהיינו במטלטלין אבל במקרקע בלאו תקנתם נמי גבי כיון דמתנה אינו כמכר א"כ הוצרכו להביא ראיה דמתנה כמכר דהשתא אפילו קרקע אינו גובה מאחר ואי לא"ה ה"א גובה והא דלית הלכתא כתקנה ואינו גובה אפילו מבנו היינו במה שתיקן בצד דמתנה אינה כמכר לגבות מבנו אפילו במטלטלין [בזה אין הלכה]. דז"א דתקשי מאי פריך גדולה מזו כו' הוא ואשתו מיבעיא דלמא הכא תקנו אף מטלטלי משא"כ בניסת הבת דוקא ממקרקע ניזונת ולא ממטלטלין דאף מטלטלין בני חורין לאחר מיתה אינה ניזונת אלא צ"ל דהכא פירושו דבגדולה מזו תקנו שניזונת ממשעבדי היכא דליכא משום תקון העולם ועשו משועבדים כאילו הן בני חורין כ"ש דתקנו כאן ועשו משועבדים כבני חורין דהשתא לאחר מותו דאף מבני חורין לא גבה ממטלטלין ה"ה ממשועבדים ובחייו דממטלטלין ניזונין כשהם בני חורין גם משעבדי עשו כבני חורין וא"כ מטלטלין ליכא רבותא כלל (ק) וצריך לומר דאי מתנה אינה כמכר הם תקנו זה (אינו דא"כ לא מקשה מידי גדולה מזו) בעצמו שלא יהיה מתנה כמכר וניזונת (ז"א) ממקבל מתנה אפילו מאחר רק נקיט בנו משום מטלטלין (ר) ולבתר דמסיק דלית הלכתא הכי אף (מאחר) [מקרקע אינה] ניזונת [אף מבן וכ"ש מאחר דמתנה כמכר מצד הדין. וא"כ תו ליכא נ"מ במחיים רק לאחר מיתה דנשאר התקנה מגדולה מזו וכמ"ש לעיל]:
ואין זה מחוור דהא מאחר לא גבה ממטלטלי אף שמתנה אינה כמכר [מצד התקנה] ותיקנו שמבנו גבי [ואמאי חילקו בתקנתן בין אחר לבנו לענין מטלטלי] וצ"ל [דאי מתנה אינה כמכר היינו] שמתנה כיורשין ולא כמכר דהיינו שתהיה ניזונות ממקרקע ולא ממטלטלי כמ"ש התוס' כמו שאין אלמנה ניזונת ממטלטלי דיורשין כו' משמע כוונתן כאילו עשאוהו כיורשין מטעם תקנת השוק דאף במתנה יש תקנת השוק כדאיתא בפוסקים עיין בסמ"ע סי' רנ"ב וגבי בנו ליכא משום תקנת השוק ומש"ה תקנו בבנו אף במטלטלין כאילו הם בני חורין ומקשה ודאי תקנו לגבי בנו כאילו הם עדיין בעין דגדולה וכו' וכדלעיל וא"כ יש לצדד ולישב האין לומר שכתבתי (ש) ודו"ק:
ואם נאמר דדוקא בהוא ליתא לתקנתא דעובדא דר' יונתן בהוא הוי אתי שפיר כפשוטו. ועיין בכל זה במרדכי תמצא מזה וק"ל:
בא"ד דמסקינן בפ"ק דב"מ שטר שיש בו אחריות וכו'. הובא בסמוך דף נ"א אף דלרבנן בין כך ובין כך לא יחזיר והאי מסקינן לר"מ דוקא הוא מ"מ לרבנן נמי כשמפורש שאינו מקבל עליו אחריות הדין כן ודו"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |