ריטב"א/כתובות/מט/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א חי' אגדות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ירוד ילדה ואבני מתא שדי' כו' פי' מעין תנין כדמתרגימן מעין תנין מדורירודא, ובתוס' פי' הירוד הזה הוא אכזר וכמעט שהוא אוכל את בניו לולי הקב"ה נותן רחמנות בלבו והופך פניו לראותם כדי שלא יחשב לאכלם וחלוץ שדיו ומניק הה"ד גם תנין חלצו שד הניקו גוריהן וכו' והיינו דקאמר הכי ירוד ילדה שהוא אכזרי ולבסוף מניקה וזו אכזרי יותר שדיה בני אבני מתא והלשון הזה דחוק לפירוש זה לכך יש לפרש אותו גברא ירוד היולדת ואינה מניקה משא"כ באב הירודים שהם מרחמים בסופם על בניהם, רפסא פי' פונה לרעה שהי' מזונותיה כסויין ותלוין והיינו דלא סליק ע"ג ספסלא:
הא בחיוורא הא באוכמא פי' רש"י ז"ל כי כשהוא קטן הוא לבן ואביו ואמו בדילים ממנו כסבורים שאינו בניהם עד שמשחירים, ובתוס' פי' כי שני מינים עורבים הם לבנים ושחורים והמין א' אוהב את בניו כדאמרינן בפרק אלו טריפות זה העורב העומקי ומאי עומקי לבן כמו עמוקה חמה מן הצל ולשון התלמוד מוכח יותר בפרק זה, אבל היכי דאמיד בעי לה פי' מדין צדקה ואע"ג דהא מצוה שמתן שכרן בצדה אין ב"ד מוזהרים עליה התם הוא בשאר מצות כגון כיבוד אב ואם וכיוצא בזה אבל לענין צדקה כפי מחסורי' של עניים וכדכתב רחמנא ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך ואע"ג דהא גבי נדר כתיב גלי רחמנא בצדקה שהוציא מפיו וה"ה לכל צדקה משום מחסורי' של עניים ובתוס' תירצו דשאני צדקה דכתיב בה ל"ת ג"כ דכתיב לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ ידיך וכו':
הוא ואשתו ניזונים מהן פי' בירושלמי דה"ה לבנים הקטנים יש אלו מהן מסרתי אתתא וכי לא מסתבר דאגרין ליה שמשא ומנסבין ליה אתתא כמאן היה שמשא וכו' ע"כ ומיהו הא אדחי' ליה לתקנת אושא כדאיתא לקמן גדולה מזו אמרו דמי שמת וכו' עד נשאת הבת אלמנה נזונת מנכסיו וכו' פי' אע"ג דבעל לוקח הוה וקי"ל דאין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים משום זילותא דאלמנתו עבוד תקנתא שתהא ניזונת מהם, ואיכא דקשיא ליה דשאני דבעל יורש הוה כדאמרינן בשלהי מי שמתו כל היכי דאיכ' (פסולי אחריני) [פסידא דאחריני] דלא אפסידהו אינשי אנפשייהו שויא רבנן בעל כיורש והכא משום פסידא דאלמנתו שויה כיורש משא"כ במתנ' זו שהנכסים משועבדים וי"ל דהשתא קס"ד דהתם שורת הדין דאפילו היכא דאיכא פסידא לאחריני לשוויה רבנן ללוקח שהרי בשעת נשואין זכה הוא בנכסי אשתו וודאי כיד' או עדיפא מידה כדאיתא ביבמות אלא כרבנן משום תקנתא דאלמנותה שלא תתבזה במזונותיה אמר שיהא כיורש אבל מסקנא דהתם ודאי לאו מהאי טעמא אלא משום דשורת הדין שיהא כיורש אבל היכא דאיכא פסידא לאחריני דלישווי' כיורש ואפילו כאינש דעלמא דהיינו דפרכינן עליה מתלמודא דהאשה שמכרה בנכסי מלוג ופרקי' דש"ה והיינו דהתם ק"ל כרבנן והא לא ק"ל כי הא דתקנת אושא וכדאיתא בסמוך שאני דינא דהתם הוה כיורש מדינא והוא ואשתו מבעיא קושיין מאשתו בלחוד דאלו הוא עצמו פשיטא דבעי תקנתא דאלו מדינא כיון שנתן נכסיו סתם אחולי אחילנא לגמרי והא דרבנן דפרכינן מינה לא מיירי אלא באלמנותו בלחוד והא דנקטינהו הוא ואשתו מבעיא יפה פי' רש"י ז"ל דה"ק התם שאינו בעולם תנו לכבוד אלמנתו ועשו תקנתא הכא שהוא עדיין בעולם ואשתו עמו מבעיא ועבדינן תקנתא לאשתו שלא תפסיד מזונותיה ונימא דלא תזון בנכסים משועבדים ואע"ג דבעלמא מהני נמי לנכסים משועבדים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |