מהר"ם שיף/כתובות/נ/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמ' עשינהו בעי. נראה דרש"י לא גריס לה [דרש"י כתב ההוכחה מדהוצרך להחזיק לו טובה] וק"ל:
גמ' מאי קרא [אף דתקנה היא. אך] התקנה הוי שלא יבזבז יותר מחומש משמע אבל חומש נזכר עכ"פ מקודם רק הם תקנו שלא יבזבז יותר לזה אמר מאי קרא היאך נרמז בשום מקום חומש:
גמ' פחות מבן שש רץ אחריו כו'. ודבן ה' למקרא לאיבעית אימא בבריא ולל"ק י"ל דבן ה' היינו ויום אחד והאי קרי בר שית ופחות מבר שית ר"ל פחות מבר ה' שנים ויום אחד. ודוחק. דהא מקודם צריך ללמוד א' ב' וכיון דבן ה' ויום אחד למקרא הכניסו מקודם לא' ב'. גם הב' לשונות הוי מצי לשנויי כן [דהא דרץ] אחריו ואינו מגיעו היינו פחות מבן ה' ויום א' דקרי ליה בר שית והא דאיכא דאמרי חביריו רצין אחריו היינו פחות מבן שש ממש:
גמ' תנא מני' ארבעין זימנין כו'. פירושו כפשוטו דתנא מני' כו' מי מרא דשמעתא לא כמ"ש בח"ש [דקאי אגוף הדין] דכלל גדול לדעת שם אומרו מלבד הענין שנראה לי וכתבתיהו במקום אחר בר מן דין וכי זוטר האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם וכמה דקדקו רחבא דפומבדיתא דאפילו ספק גברא גריס וכעין סוגיא זו תמצא פרק תפלת השחר חדא הוא לך או חדתא כו':
גמ' ודמיא ליה כמאן דמנח בכיסתא. לא קאמר כמנח בקופסא ואדרבא אדם עשוי למשמש בכיסו כל שעה [דבאמת הכי פירושו] וכן נראה דאע"ג דתנא מניה מ' זימנין אפ"ה דמיא ליה בעיניו כאלו לא תפסו עדיין בכח זכרונו רק כמאן דמנח בכיסא וממשמש בו כל שעה וחזר עלה וכמ"ש אינו דומה השונה וכו' לשונה מאה פעמים ואחד ולזה אמר ודמיא ליה לא והויא ליה וכו' והשתא קמ"ל מידי בודמיא ליה:
גמ' דלא אתי לאינצויי. עיין בע"י הביא מתוס' פירוש בענין אחר [מפירש"י]. למ"ד מידי חליצה וכו' י"ל דדוקא בנים לבניך דבת לבניך שמא תבא שתהא היא זקוקה ליבום משא"כ כשבנים לבניך האיש אינו זקוק ליבום רק היא מכלמת את עצמה לחלוץ לו ודוחק:
בתד"ה אל יבזבז וכו'. עיין בר"ן שהביא תחלת הירושלמי [אי חומש לכל שנה לחמש שנים מכלה את הכל וע"ז מפרש פעם ראשונה כו'] מיהו י"ל כעישורייתא דרבי וכמו שהקשו התוספות בפ"ק דב"ק [אקושית הגמרא] אלא מעתה אי אתרמי לי' תלתא מצות יהיב לכוליה ביתי' עיין בתוספות שם:
בתד"ה שיהא אדם כו' והא דתנן כו' אלא לגלגל. בה"א (ת) כתבו זה או לאיבעית אימא אבל לשינויא קמא י"ל בן עשר למשנה למספי ובר שית ספי איירי ע"כ למקרא דא"ל שהבין בשינויא קמא הכל למשנה דא"כ במאי מיתוקם בן עשר למשנה [וכ"כ מהרש"א] ודו"ק:
בתד"ה ספי ליה כתורא וכו' והא דתנן כו' היינו לגלגל. בה"א וכן לאיבעית אימא פשיטא ליה דבן ה' למקרא איירי לגלגל ולא למיספי והא דקאמר בציר מבר שית לא תקבל אע"ג דבן ה' למקרא פירושו לא תקבל למיספי לי' משום דלמיספי הוא יורד עמו לחייו ובן ה' למקרא בלא יורד עמו לחייו אבל לתירוץ זה דספי לאו היינו לחייו השמיענו דנמי לגלגל אינו רק בינוני הוא וג' חלוקות בדבר בן ה' לגלגל בן ו' למיספי בר תריסר לחייו [וכ"ה במהרש"א]. ואין להקשות הא דקאמר באושא התקינו כו' מתגלגל עם בנו עד בן י"ב והכא מבן ו' ספי לי' [אף דשניהם למקרא לשנויא קמא וספי הוא יותר מגלגול] י"ל נגד לחייו קוראו לגלגל ולאפוקי לירד לחייו או י"ל דגלגול היינו דברים רכים לא בכח ובן ה' מגלגל עמו בלימוד מעט ומבן ו' מגלגל עמו בלימוד הרבה לא בקושי ובחוזק רק מכריחו בדברים רכים ללמוד הרבה [וא"כ גם ספי לי' היינו גלגול בדברים רכים אלא שהוא הרבות הלימוד] או י"ל דמגלגל עמו מה שהוא למד לאותו עת ע"פ תקנת חכמים דהיינו בן ה' למקרא מגלגל עמו במקרא עד בן ו' ואז ספי לי' מקרא [לתירוצא קמא] ובן עשר למשנה מגלגל למשנה עד תריסר ואינו מיסרו לרדותו ברצועה עד י"ב שבא לכלל כוחו [וגם המקשה הבין כן] והקשה סוף סוף שפיר דכאן משמע שאין בר רידוי עד י"ב והכא בר שית דספי ורידוי ס"ד חדא מלתא היא וכיון דבר רידוי הוא לא ס"ל למקשה לחלק בין למשנה או למקרא [והול"ל דבר רידוי הוא תיכף מבן עשר למשנה]. וזה נראה יותר נכון דודאי ידע מתני' דבן ה' למקרא וי' למשנה והיאך מיירי תקנה להתגלגל במקרא עד י"ב שנה (א) וק"ל: וקשה מי הכריחו לג' חילוקים דילמא לעולם בן ה' למספי והיינו בן ה' ויום אחד ואותו קראו בר שית ולאיבעית אימא צריכא לפרש בר שית דומיא דבר שית דאביי [דאיירי ע"כ בר שית ויום אחד כמו שכתבו התוספות בסמוך] ויש ליישב וק"ל [דא"כ למה הוצרך לומר לרב שמואל בר שילת פחות מבר שית דהיינו פחות מבן ה' ויום אחד לא תקבל ומכאן ואילך דהיינו מן ה' ויום אחד ספי היינו מגלגל עמו הא משנה מפורשת היא בן ה' למקרא]:
בהא דאמרה לי אם בר שית למקרא בר עשר למשנה קשה בר עשר למשנה מתני' היא ולמה לי מינקת דאביי י"ל לאורויי על י"ב דתעניתא כפירוש התוס' בד"ה ובת תריסר דהיינו ויום אחד דבר עשר למשנה נסתיים מכח מתני' דאבות ולפירש"י [בבת תריסר] י"ל לאורויי על בן שית למקרא וכמ"ש התוס' דהיינו [ויום א'] למספי:
ומה שכתבו התוס' והשתא כו' מקושר פשוט ומ"מ בלא"ה נמי ע"כ צ"ל כן דע"כ בר שית איירי למיספי דומיא דבר שית דהכא דמייתי עלה דאיירי למיספי ואיירי ע"כ מבר שית ויום אחד דאל"כ קשה לישני מתני' דבן ה' למקרא ובן יו"ד למשנה דמחלק נמי בין מקרא למשנה [ולמה לי למינקת דאביי] י"ל דזהו קושית התוס' מתחלה מאי מייתי מינקת [הא מתני' הוא] לזה פירשו היינו בר שית כו' [ועלה קאמרי והשתא]. ואפשר לומר עוד במה דקמ"ל מניקתו של אביי [אף אם נאמר דבר שית לאו היינו שית ויום אחד ולגלגל ולא למיספי דלא כמ"ש התוס'] שלא תימא בן חמש [דמתניתין] ר"ל ד' ויום א' לזה אמר בר שית למקרא דהשתא ע"כ בן ה' פירושו ה' ויום א' (ב):
בתד"ה הבעל מוציא כו' אי נמי דכתב לה דין ודברים אין לי בפירות נכסיך אבל א"ל דכתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן כו' כן נ"ל דכצ"ל ובח"ש מגיה בענין אחר ע"ש ועיין לקמן בסוגיא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |