מהר"ם שיף/כתובות/יח/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמ' למימרא ראשונה דרמי בר חמא ל"ק מברייתא דלקמן בשנים החתומים על השטר ומתו וכו' אבל אם כ"י יוצא וכו'. אינם נאמנים ואמאי להימנו בתראי דהכא במתני' בכת"י יוצא ממקום אחר נאמנים באנוסים היינו מחמת נפשות ואף באונס מחמת ממון ה"ט דאינן נאמנים משום דאין אדם משים עצמו רשע אבל לקמן לא שייך ה"ט דז"א דלמימרא קמייתא דרמב"ח היה ס"ל דבשטר חוזר ומגיד ויכול לעקור עדות הראשון לחזור ממנו ולכן במתני' אף שכ"י יוצא ממקום אחר נאמנים לפסול השטר כי חוזרין מעדות הראשונה ואזלינן בתר בתרא ולא אמרי' אנן סהדי כיון שחוזרין ויכולין לחזור כמו לפי האמת ברישא דהיכא שיכולין לחזור לא אמרינן אנן סהדי ועיין משא"כ לקמן הראשונים נשארו בעדותם שהשטר כשר מסתמא רק אחרים הכחישום והוי תרי ותרי דלא מגבינן ולא קרעי' וכו' ודו"ק:
גמ' אלא ר"מ מ"ט וכו'. דא"ל דס"ל כר"י דלעיל דלא אמרי' מגו אלא באין שור שחוט דה"נ אין שור שחוט שבאים מעצמן ואומרים כת"י הוא זה ונראה דומודה ר"י קאי נמי אהך מתני' וכן קאי אמתני' שאחרי אלו דבכולהו מודה. ועיין לקמן דף כ"ג סוף ע"ב דקעביד צריכא בדררא דממונא וכו' ולא מסתבר להגמ' לומר דה"ט דר"מ לפי האמת דלא אמרי' בדליכא דררא דממונא הפה שאסר:
בתד"ה ובכולה בעי דלודי לי' כו' דהא אמרי' בפ"ק דב"מ דלא אמרי' וכו'. ואפילו היכא דל"ש לומר אשתמוטי ובכל שבועה דאורייתא כגון ע"א וכה"ג י"ל אשתמוטי וכן בשבועות שומרים דנאנסה י"ל שנגנבה וטוען נאנסה לאישתמוטי וכן כל שבועות ע"א חוץ מכגון נסכא דר"א דאין שייך בה אשתמוטי וק"ל ועיין בחידושי ב"מ:
בא"ד וא"ל וכו'. ומן התורה בכל דבר אמרי' מגו דחשוד וכו' פי' אי חשדינן ליה אממונא חשיד נמי אשבועה אלא לא חשדינן לי' אף אממונא ולא מחויב לשבע כלל מן התורה דמה תועלת יהיה בשבועה דבאותו ה"א דמחזקי' לי' בגנב לגזול משתבע לשיקרא נמי אלא נאמן מן התורה בלא שבועה אלא במקום די"ל אשתמוטי אזי מחויב לישבע מן התורה אבל רבנן ראו שחמירא להם שבועה התקינו לישבע אף במקום דל"ש אשתמוטי וחשיד אממונא לפי טענת התובע מ"מ תועלת ישנו בשבועה שע"י שבועה יפרוש יותר אבל בגזלן ידוע שמן התורה פסול לישבע ולא מהימן בשבועה לא רצו לתקן וכו':
בא"ד ונראה דאתי לפרש דלא תיקשי וכו' ובקצרה לא הו"ל לרבה למימר ע"ש מ"ש בב"מ [בתוס' ד"ה ובכולה בעי דלודי בדבור וי"ל דמ"מ העזה יש כו'. ע"ש]:
ומה שהאריכו התוס' וכיון דמחייבו שבועה א"כ מחשבו עזות פנים כו' כדי שלא תימא גזירת הכתוב הוא לכך אינו נאמן לכן פי' וכיון וכו' ונילף מהכא דלא אמרי' מגו וכו' ודו"ק:
בתד"ה הרי אלו כו' תרי ותרי נינהו כו'. דהיינו מחשבים השנים מסתמא כתרי לענין כשרות ואף שיש שנים שמעידין אנוסים היו ולא פסלינן השטר לגמרי ובמתני' קאמר הרי אלו נאמנים דמשמע נאמנים לגמרי לפסול השטר דהא לקמן קרי לה לתרי ותרי אינן נאמנים בעדות האחרון ומתני' קאמר נאמנים בעדות האחרון וה"ה דלקמן בהך ברייתא גופא נמי הו"מ להקשות ברישא אמאי נאמנים הא הוי מגו במקום עדים ודו"ק:
בתד"ה אינן נאמנים וכו' הוי מגו במקום עדים. ולפי"ז הוי תרי ותרי ולא מגבי' בי' ולא קרעי' ליה בסיפא דמתניתין ולפי הועוד והוא האמת לא הוי כתרי ותרי במתני' דאיירי באינהו עדים גופייהו ואינם נאמנים לגמרי דהוי חוזר ומגיד משא"כ בברייתא דאף בכת"י מקוים הוי תרי ותרי ודו"ק:
בתד"ה ל"ש וכו' וקטנים וכו'. היינו לס"ד השתא דלא ידע שאינו חוזר ומגיד:
בתוס' בד"ה מחמת נפשות וכו' במגו דאמרי אנוסים וכו'. והוא הדין במגו דפרוע כי עיקר כוונתם השתא דליכא לתרוצי בהך מימרא דרמי בר חמא ב' תירוצים שכתבו מקודם דלא ס"ל בשטר דהוי חוזר ומגיד גם לא הוי מגו במקום עדים דהא באמרו אנוסים מחמת נפשות נאמנים אף דהוי במקום עדים דאנן סהדי שחתמוהו בהכשר בלא אונס אלא ע"כ כיון שיכלו לחזור ולהגיד לא הוי במקום עדים [וכמ"ש לעיל בגמ' בד"ה למימרא הראשונה]:
ומ"ש דהא ברישא דאיכא מגו וכו'. של"ת כיון דאין אדם משים עצמו רשע לא מהני אף מגו לז"א דהא ברישא וכו' משא"כ לעיל בד"ה אינן נאמנים ל"צ להביא מרישא דמהיכא תיתי שלא נאמר מגו וק"ל:
בתד"ה קטנים נמי וכו' טעמא דר"ל נמי משום דמלוה גופיה כו'. לישנא זוטא נקטי דר"ל איירי בלוקח ומוכר וק"ל ואפשר דמפרשי אא"כ נעשה בגדול הלוה גדול והלוקח גדול דמלוה ומוכר דייקו ודו"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |