מהר"ם שיף/בבא מציעא/מא/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רמב"ן רשב"א שיטה מקובצת מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמרא תרגמה ר' יעקב כו' שנטלו כו' תרגמה ר' נתן כו'. אין זה תלוי בתירוצם לקושית ר' יוחנן דלא הול"ל רק סיפא שהניחה במקום שאינו מקומה וגם רבי יוחנן ע"כ דמוקמי לסיפא כר"ע דבעי דעת בעלים ור"ע גונב קאמר צ"ל אי דס"ל דשואל שלא מדעת כו' או שנטל ע"מ כו' וכשינויא דג' אמוראי רק דחקו דהניחה למקומה משמע רק אינהו קאמרי למלתייהו לפרושי מתני' מ"ש יחדו מלא יחדו כפי' רש"י במתני' וא"ל עוד דאמאי לא מוקי מתני' כולה ר"ע היא וכי ס"ל לר"ע אף בלא יחדו בטלה מעדר היינו בגניבה אבל לא במתני' דהשואל ומה גם לסברת המקשה דניחא ליה מתני' גופיה דיחדו גרע [מדקאמר אפילו לא יחדו] אף שהניחה למקומה ויש ליישב (ו) ואי אמרת לסברת ר"ע דבעי דעת בעלים אין לחלק בין בגזילה לשאר היה מיושב הכל גם התרגמה ר' יעקב כו' תלוי כאן אבל אין בידי לחלק [בזה בין ר"ע לר' ישמעאל] ורש"י כתב והשבה בלא ידיעה לאו השבה היא וי"ל דוקא בגזילה דכתיב והשיב ועיין:
ברש"י בד"ה והא לא חסרה כו' בשומרין שאלה שלא מדעת בדבר כו' כצ"ל. ובמרדכי תירץ בע"א:
בתוס' בד"ה אי ר' ישמעאל כו' וא"ת מנ"ל כו'. דלפי סברת המקשה השתא דקאמר אפילו יחדו נמי טפי איכא לחיובי ביחדו אפילו בהחזירה למקומה משום דשינה אותה מתחלה ממקומה שלא מדעת בעלים אע"פ שהחזירה שם איכא לחיובי טפי מלא יחדו שלא שינה מקומה דכל מקום מקומה הוא:
בתוס' בד"ה שנטלה והגביהה כו' . ר"ל בנטלה והגביהה ע"מ לגוזלה כולה אע"פ שעדיין הכל בעין מיקרי חסרון כיון שהכל גזל ונוטל לעצמו הרי חסרה כולה מבעליו משא"כ בנטלה ע"מ לשלוח בה יד אם הכל הוא בעין ליכא חסרון כיון שלא הגביה אלא ליטול מקצת צריך לחסר האי מקצת ממנו כמ"ש בסמוך:
בתוס' בד"ה והא לא משכה כו' ומשני שהניח מקלו כו' כ"כ בחוזק עד שרצתה לפניו. [ולא כפשוטו שרצתה ע"י שהכישה במקל] דפריך ואמאי והא לא משכה מהיכא פסיקא ליה דלא איירי במשכה ע"כ מדתלי חיוביה במקלו ותרמילו כאלו זה לבדו גורם חיובו לז"א משום דהניח מקלו ותרמילו עליה לחודיה חייב והא לא משכה וכו' ומשני שהניח עליה בחוזק וכו' דהיינו כאלו משיכה מפורש בברייתא שהנחת מקל לחודיה גורם החיוב ואין צורך למ"ש מהר"ש משום דע"כ מיירי בעודן עליה הכישה במקל דהיינו משיכה ואינו דומה דאיירי בב' מקלות וז"א דלמא מקודם שהניחו עליה הכישה במקל (אחר) [זה]. עוד כתב ועוד למאי דמסיק שהכחישה במקל ע"כ שהכחישה במקלו ותרמילו שהניחו עליה והיינו חסרון של שליחות יד דוקא ע"כ וכ"ז דברים דחוקים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |