מהר"ם חלאווה/פסחים/לט/א

מהר"ם חלאווה פסחים לט א

דף ל"ט ע"א

ומצטרפין לכזית. מאי דלא תנא הכי במצה משום דהתם כולהו מין דגן ופשיטא דמצטרפין אבל בירקו' שהן מינין הרבה אימא לא קמ"ל:

חזרת חסא עולשין הנדבי. לאו היינו ליקסונש אלא כן שמה בערבי אנדבי והוא מרה ביותר ולפי שהיא דומה לעולשין שקורין להם ליקסונש וקרוב להם לרפואה קורא אותה עולשין:

תמכא תמכתא שמה פי' הרב אלפסי שקורין לה בערבי אל שלום והוא מרובי:

חרחבינא אצוותא דדיקלא פי' הרב אלפסי ז"ל יש שפרשו אלקרצעינה. והא לא אפשר דאלקרצעינא הוא פניקלט והוא מתוק מאוד. ומה שפיר' בלשון אחר אלחנדקוק אפשר ולאלחנדקוק הוא סריבול מרין. לא כמו שפירשו אחרים רומני. מ"מ כבר נתנו כלל כל שיש לו שרף כלומר שיוצא ממנו חלב ופניו מכספין שאינן דומין לירקות כרתי וע"כ נקראו לטסונש על שם החלב. מרור חלתותא. ואע"ג דחזרת לא איקרי מרור ואנן מברכינן עליו על אכילת מרור שמו המיוחד לו אינו מרור אבל נכלל הוא בשם מרור מפני שסופה להקשות ולהיות מרה ואנו על מצות הכתוב מברכינן דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו כל ירק מר:

והא אנן חזרת תנן. כלומר דאקדמה במתני' דמשמע דהוא עיקר. ויש שפירשו חזרת תנן בערבי פסחים הביאו לפניו חרוסת מטבל בחזרת. ושאר ירקי דאכלינן היינו כרפס או שומר לאו דאוריית' אלא כדי שישאלו כדאית' בערבי פסחים:

ואימא הרדוף מה מצה מין זרעים וכו' וא"ת אמאי לא שני ליה כההיא דפרק לולב הגזול דמקשה ואימא הרדופני ומשני אמר אביי דרכיה דרכי נועם כתיב והכא ליכא נועם משום קוצים דאית ביה רבא אמר האמת והשלום אהבו כלומר והאי סם המות הוא לבהמה ואפשר דלאדם נמי מזיק א"ל התם שאני דליטול כבריתו איכא קוצים אבל הכא דלאכילה מתקן ליה במאי דבעי וכן הכא כיון דרמז לשעבוד מצרים ומרירות עבדי' הוה אמינא דאע"ג דאית ביה קצת היזק שפיר דמי קמ"ל מטעמא אחרינא:

ערוגה שהיא ששה על ששה כתבתיה בפרק ר' עקיבא ככל הצורך בה. אף מצרים תחילתן רכה וסופן קשה. יש שפירשו תחילתן בשכר וסופן בחנם ויש שפירשו תחילתן במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף