מהר"ם חלאווה/פסחים/לא/א

מהר"ם חלאווה פסחים לא א

דף ל"א ע"א

מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים הללו ולאו משו' דשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל דההיא ה"מ דיעבד אבל לכתחילה משום דמדינא לא בעי פדיון. ואפילו לרבא דאמר מכאן ולהבא הוא דמ"מ שעבודא אית ליה עליה אלא דהכא מפני הרואים הוא שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון. והא דאמר רבא הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד ר"ח ורש"י ז"ל פירשוה בקדושת הגוף וא"כ אצטריכי לאוקמה בששעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי דאי לא אפילו בהדיוט נמי הכי דינא דהא קיימ"ל עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה ממנו. אבל הראב"ד ז"ל כתב דככל הקדש הוא דהכא נמי הא פריק ליה ואין הקדש יוצא בלא פדיון. וזה שלא כמה שאמרנו דפדיון זה אינו אלא משום הרואים:

אשתכח דהשתא הוא דקני. ואע"ג דאמרי' בבבא מציעא גבי חזר ולקחו מבעלי' הראשונים דלאוקמה קמי לוקח קא בעי. התם הוא דבעי למיקם בהימנותיה משום דזבני ארעתא דארעא דידיה הוא אבל הכא כ"ע ידעי דלאו דידיה הוה כדזבנא ואיהו הוא דאפסיד אנפשיה. אי נמי התם טרח לאוקמיה קמי לוקח אבל הכא דממילא אתיא לא בדא. מיהו מעות הדרי אא"כ פירש דלא מפצי ליה כההוא מעשה דכתובות דההוא דזבין לכתובתה דאימיה בטובת הנאה ואמר רבא נהי דאחריות דעלמא לא קביל עליה אחריות דנפשיה מיהא קביל עליה ולענין אהדורי מעות הו' דקאמר דלענין מקני לארעא לא קני ליה כלל. כן כתב הראב"ד ז"ל. ופייסיה בזוזי לאו דוקא פייסיה דמשמע דמדינא מארע' גבי ואפי' שוי נהליה אפותיקי דהא לוקח במקו' מוכר קאי וכיון דמוכר מצי לסלוקי בזוזי לוקח נמי דמצי למימר ליה אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא ארע' למרי' אלא לרבותא נקטיה לומר דאע"ג דהני זוזי משום ההיא ארעא נינהו גביה ובעל חוב למטרף ארעא אתא ואיהו פייסיה בזוזי דההיא ארעא אפי"ה משתעי יתמי בהדי' וכל שכן אי לא פייסיה איהו אלא דבעל חוב גופי' אתא וטריף מניה זוזי דמצו יתמי למימר ליה את הוא דאפסדת אנפשך דבעל חוב בהני זוזי לא מצי טרף מיהו ה"מ כשזקפן עליו במלוה דלא דמי ארעא נינהו אלא מטלטלי דיתמי אבל אי לא פרעיה אכתי הדרי זביני ואע"ג דיהיב ליה זוזי כמאן דגבי' בעל חוב והדר וזבנה מיניה דמי:

ואמר רבא אי פקח שמעון מגבה להו ארעא ואף ע"ג דכל היכא דאית ליה זוזי לא מצי סלוקי בארעא. הכא שאני דכיון דהני זוזי משום האי ארעא נינהו כיון דמהדר להו ארעא שפיר דמי כן כ' הראב"ד ז"ל:

שאני התם דאמר להו כי היכי דמשתעבדנא לאבוכון משתעבדנא נמי לבעלי חוב דאבוכון. כלומר ולאו משום דכגבוי דמי אלא דמ"מ שיעבודא אית לאבי יתומים מחיים דידיה עליה ואי זבין אבי יתומי' לההוא ארעא מקמי דגבי לה אתי בעל חוב דידיה וטריף לה דלא עדיפא מארעא דידי' ממש כדאמרן בזבין לוה ואקדיש לוה. הלכך כי נפלה ארעא קמי יתמי נמי לא עדיפי מלוקח דזבין ליה אבוהון ארעא דידיה דהני נמי מכח אבוהון קא אתו וכי תימא אפי' גבו מטלטלי נמי איתי' להאי טעמא. הא ליתא דלא אלים שעבודיה עלייהו דאי זבנינהו בעל חוב לא טריף מלוה הלכך לגבי יתומי' נמי הוו כלקוחות:

משום ר' מאיר אמרו עובר. לאו עובר בלאו קאמר דהא אמרן דבחמץ שאינו שלו אינו עובר. אלא מתבער קאמר דאסור הוא הואיל ואילגאי מילתא דברשותיה הוה קאי ואי הוה ידעינן הכי מעיקרא הוה עובר בבל יראה ובל ימצא. וכלישנא דאלו עוברין בפסח וכן פירש הראב"ד ז"ל. וקס"ד דפלוגתייהו בדשויה נהליה אפותיקי ובמעכשיו וכדאמרן לעיל. אבל לא הרהינו אצלו דאם כן הוה קשיא בין לאביי בין לרבא דת"ק דאמר דאינו עובר דלא כתרוייהו דהא מודה רבא בהרהינו אצלו ובמעכשיו למפרע הוא גובה וכדמתרץ לה למתני' ולאביי כל במעכשיו ואפילו לא הרהינו וכל דאפשר לאוקמי חד מנייהו דלא כתנאי מוקמינן וה"ק לימא הא דאביי בדאמר ליה מעכשיו ולא הרהינו אצלו תנאי היא וחד מנייהו כאביי דהיינו ר' מאיר ות"ק כרבא. ופריק דלאו תנאי' נינהו לא לאביי ולא לרבא דהכא שהרהינו אצלו לחוד ולא אמר ליה מעכשיו. ואלו מדין גבייה לרבא תרוייהו בעינן ולאביי מעכשיו מיהא אלא פלוגתייהו בדר' יצחק דת"ק סבר דכל יד עכו"ם באמצע לא קני ליה למשכון ור"מ אית ליה ישראל מעכו"ם קני אבל ישראל מישראל לכולי עלמא קני ועכו"ם מישראל לכו"ע לא קני. ומעתה בין לאביי בין לרבא ישראל מישראל שהרהינו אצלו אע"ג דלא אמר לי' מעכשיו ואי אקדיש מלוה או זבין ומטא זמניה ולא פרעיה שפיר זבין ושפיר אקדיש ולא מטעם למפרע הוא גובה אלא דבשעת הקדש נמי הוה קני ליה למעותיו ולהתחייב באונסיו וכן ישראל מעכו"ם לר"מ אלא דאנן כת"ק קיימ"ל אבל כל דלא קני ליה מדין משכון דהיינו כל שלא הרהינו אצלו או כשהרהינו ועכו"ם מעכו"ם או ישראל מעכו"ם לת"ק אי אמר ליה מעכשיו למפרע הוא גובה לאביי ולרבא דוקא הרהינו ואמר ליה מעכשיו והא דמדמי לה לדר' יצחק אע"ג דהא דר' יצחק מוקמי' לה בעלמא במשכנו שלא בשעת הלואתו דלגוביינא קאי ה"נ כיון דאמר ליה דאי לא פרע ליה להוי דידי' כמשכנו שלא בשעת הלואתו דמי דלגוביינא קאי. והכא במאי עסקינן בדלא קביל עליה אחריות כלל אלא דאמר ליה שאם יאבד המשכון לא מעותיו דאי באחריו' לכ"ע עובר בין קני בין לא קני.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף