מהר"ם חלאווה/פסחים/לא/ב

מהר"ם חלאווה פסחים לא ב

דף ל"א ע"ב

נהי נמי דהרהינו אצלו הא אמרת עכו"ם מישראל לא קני. כלומר לא קני מדין משכון בשום ענין דלא קרי' ביה ולך תהיה צדקה ואין לו שום שעבוד עליו יותר מבשאר נכסים אלא לזכרון דברים בעלמא הוא נקיט ליה הניחא לאביי דאית ליה במעכשיו בלחוד למפרע הוא גובה אע"ג דלא הרהינו אצלו הלכך אע"ג דהרהינו לא מהני ליה כלל אפי' לשעבוד בעלמא הכא בדאמר ליה מעכשיו ולמפרע הוא גובה ומשום הכי מותר בהנאה. אלא לרבא דאמר דלא גבי למפרע מעכשיו בלחוד הא הכא דל מכאן הרהינו דלא מהני כלל בעכו"ם מישראל פש ליה מעכשיו לחוד והא אמרת דלא גבי ביה למפרע ופריק דאע"ג דכל חד לחודיה לא מהני תרוייהו מיהא מהני דגבי בהו למפרע היכא דהרהינו אצלו ואמר ליה מעכשיו וכדתניא עכו"ם שהרהין פת פורני אצל ישראל אינו עובר ואם אמר לו הגעתיך עובר. דהיינו דאמר ליה הגעתיך מעכשיו הלכך לדידן דקיימ"ל כרבא ואליב' דת"ק אי משכון מטלטלי הוא וישראל מישראל והרהינו אצלו ואמר ליה אי לא פרענא לך עד יום פלוני הגיעך קני ליה מדר' יצחק ואי אקדיש וזבין זביניה זביני למפרע ואע"ג דלא אמר ליה מעכשיו. אבל במשכון מטלטלי ישראל מעכו"ם וכל שכן עכו"ם מישראל. אי נמי במשכון מקרקעי ואפילו ישראל מישראל אי הרהינו אצלו ובקרקע נמי שהורידו לתוכה בתורת משכונא א כדינא ואמר ליה אם לא נתתי מכאן ועד יום פלוני הגיעך מעכשיו אי אקדיש מלוה או זבין מלוה והגיע זמן ולא נפדה שפיר דמי דלמפרע הוא גובה ואם פדאו הדרי זוזי כדאמרן לעיל כן נראה לי לפרש שיטת הלכה זו ויש פירושי' אחרים בה. והראב"ד ז"ל כ' בסוף פירושו הלכך בין לענין דינא בין לענין איסורא דחמץ אי אמר ליה מעכשיו הרהינו קני ליה למפרע וגבי קרקע היכא דשוי' נהליה במשכונא ואמר ליה אי לא פרענא ליום פלוני מעכשיו יהא שלך קני לה לההיא ארעא ואי אקדיש מלוה או זבין מקמי זימניה כיון דמטא זימניה ולא פרקיה מאי דזבין זבין ומאי דאקדיש אקדיש. ומאי דאמר רבא חמץ מפקיע מידי שעבודא היכא דהרהינו אצל עכו"ם ולא אמר ליה מעכשיו קאמר דאלו זביני בעלמ' לא מצי מפקע ליה ואסורא דחמץ מפקעא ליה ומוקים ליה ברשותא דישראל למיסר ליה ע"כ. והנה גם זה עולה למה שכתבנו. ע"ב תנו רבנן חמץ של ישראל ומלאי של ישראל ופועלי עכו"ם נכנסים לתוכה חמץ שנמצא שם לאח' הפסח אסור בהנאה. כך גרסת רש"י ז"ל ומקצ' ספרים דבתר חנות אזלינן אם של ישראל אסור אם של עכו"ם מותר. וכי תימא וניזל בתר רובא דנכסין מאי שנא מהא דתנן מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה לעול' מעש' דאזלינן בתר לוקחין. כבר נשמר ממנה רש"י ז"ל שפירש מלאי פת ויין הלכך כיון שהחמץ קבוע שם אמרינן כאן נמצא וכאן היה מה שאין כן במוכר בהמות שהמעו' ביד הלוקחין ולא ביד המוכר ופעמים שאינו מוכר כלל. אבל גרסת מקצת ספרים להיפך דבתר פועלין אזלינן והאי מלאי היינו סחורה בעלמא ואפילו נמצאת בחנות של ישראל מותר דבעל חנות לא זכה בו כדאמרינן מצא בחנות הרי הו' שלו פי' של מוצא והראב"ד ז"ל קיים שתי הנוסחאו' דהאי דאזיל בתר חנות משום דילמא נתיאש הפועל והאי דאזלינן בת' פועל שמא לא נתיאש הלכך נקטינן בתרוייהו ולחומרא וחמץ שנמצא שם לאחר הפסח לעולם אסור מיהו לענין ביעור בתר חנות אזלינן דאי חנות של ישראל הוא בעי לבעוריה ואם של עכו"ם הוא כל שמתיאש הישראל ממנו אינו זקוק לבער דהא לאו ברשותי' הוא ע"כ. ומסתברא לי דכי אזלינן בתר פועלים לחומרא ה"מ בשכל העוסקין באותו חנות הם ישראלים. אבל במקום שנכנסין בו ישראלים ועכו"ם איש לעסקו והחנות של עכו"ם לא בדא:

אחד האוכל ואחד השותה ואחד הסך. דוקא הני תלת דאיתנהו בכלל אכילה דליכא חומשו אלא באכילה דכתיב כי יאכל קדש בשגגה:

משלם חומשא וחומש, חומשא. ול"ג הכא עד שיתמעט הקרן משוה פרוטה משום דאבא שאול הוא דאית ליה הכי בסמוך דכולה מילתא תליא בשוה פרוטה ולא ניחא ליה לאוקמא כיחידאה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף