מהר"ם חלאווה/פסחים/יג/ב

מהר"ם חלאווה פסחים יג ב

דף י"ג ע"ב

ועוד א"ר יהודה שתי חלות של תודה פסולות דוקא פסולות הא כשרות לא הוה משהי להו עד שעה ששית להביאן לבית השריפה דאין מביאין קדשים לבית הפסול וא"ת בחדא סגי וליתן לה בתחלת חמישית כל זמן שמונחת תולין ניטלה שורפין. א"ל דכיון דלא קיימא תמן אלא חדא שעתא איכא מאן דלא חזי לה וסבר דאכתי לא הונחה ואכל בששית:

תני על גג האצטבא. והתם במסכת סוכה דתני על גג ואמר ליה וכי ליבשן הוא צריך תני על גב האיצטבא האי תנא סבר דכיון דשני לה בחדא דוכתא דליתני לעולם בההוא לישנא ואהדר ליה דלא אלא הא כדאיתא והא כדאיתא:

אמר רחבא אמר ר' יהודא גרסי'. ומשום דרבו מובהק היה קרי ליה ר' בלשון כבוד:

אין מביאין תודה בחג המצות פשיטא. פי' דאע"ג דאמ' ירב אחא בר יעקב בפרק כל שעה דילפינן שאור דאכילה משאור דראיה מה שאור דראיה שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה אף שאור דאכילה שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה אפי"ה להביא התודה מיהא אסור לכולי עלמא משום דכתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי וכל זבח כשר במשמע ועוד גהא הדר ביה רב אחא בר מההיא ואוקמא בי"ד ואע"ג דבברית' קתני בחג המצות ה"ק אין מביאין תודה בענין שיהא זמן אכילתה בחג המצות דתודה נאכל' היא ליום ולילה:

משום ר' ינאי אמרו כשרות היו פי' ר' ינאי לא ניחא ליה בההיא אוקמת' דנותר משום דכיון דטעון שריפה מיד לא משהינן ליה דדילמא אתי בה לידי תקלה אלא הכא בכשרות בגופן אלא שדבר אחר גרם להם שלא ליאכל ושלש מדרגות יש בהן כיצד הקדישן ועדיין לא נשחט הזבח הרי הן קדושין קדושת דמין ונפדין ויוצאין לחולין נשחט הזבח קדושין קדושת הגוף ושוב אין נפדין דכתיב על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו הכתוב תלאן נזרק הדם הותרו באכילה כזבח עצמו דכתיב ודם זבחיך ישפך והדר הבשר תאכל והכא כשקדוש קדושת הגוף אבל לא ניתר באכילה שלא נזרק הדם ונשפך ואינו נשרף מיד עד שתעובר צורתן דתנן כל שפיסולו בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתם ויצאו לבית השריפה לקמן בפרק כיצד צולין הלכך כיון שצריך להשהויינהו יהיב להו התם לסימן. ואב"א כשהקדישן בי"ג דאין מביאין קדשים לבית הפסול ואב"א כשהביאן בי"ד דר' ינאי תנא הוא ופליג וכי תימא והאיך אפשר שיארע לעולם כן שישפך הדם כבר אמרו בירושלמי ר' חנינא אמר פסולות היו מפני שהיו ממהרין להביא תודותיהן מפני חמץ שבתודות ואי אפשר שלא ישפך הדם של אחת מהן ונפסלת:

ונפקרינהו ונפקינהו לחול. פירש"י ז"ל ויפלו דמיהם ללחם תוד' לאחר הפסדו והקשו עליו בתוספות דכי היכי דלחם עצמו אינו ראוי לתודה אחרת הכי נמי הדמים דמאי שנא. ועוד דבפ' תודה תנן המפריש מעות ללחמי תודה ונתותרו אין מביאין בהן, אלא הכא כדי להצילם משריפה קאמר שיפדם בשוה פרוטה כיון דאין בהן אונאות הקדש ויגנזו:

משום ר' אלעזר אמרו כשרות היו מדלא קאמר וכן א"ר אלעזר משמע דלאו אדר' ינאי קאי אלא כשרות לגמרי ומותרות באכילה קאמר וכי תימא היכי משהי להו ומביאין לבית הפסול. א"ל דס"ל כר"ג דאמר תולין כל ארבע ותרומה כל חמש והלכך בסוף חמש אוכלה לההיא חלה אחרונה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף