מהר"ם חלאווה/פסחים/יג/א
מהר"ם חלאווה 
פסחים יג א
ר"ג לאו מכריע הוא. ואע"ג דסתם מתני' דקתני מותר אתי שפיר כותיה הכי אמינא לך דמותר לכל אדם משמע וקאי הכא ומדחי ליה קאי הכא ומדחי ליה מבערין את הכל מלפני שורפין תרומות טהורות טמאות ותלויות ול"ג שורפין ופי' מבערין את הכל תרומה כיצד שורפין וכו'. אבל חולין בזמנן הן כדבעי' בשלהי אלו עוברין:
ומשיירין מן הטהורות מזון שתי סעודות אין מכאן ראיה למאן דאמר דסעודה שלישית של שבת אפילו במיני תרגימה. ולא למאן דאמר דסעודה שלישית בשעת המנחה היא עונתה והכא לא אפשר דמשש שעות ולמעלה אסור ודלא כמאן דאמר שאם רצה להפסיק בסעודה בברכת המזון עלו לי לשתי סעודות דלעולם אימא לך דבפת היא ואע"ג דבעלמא בעי' בשעת המנחה כדאמרי' קערות שאכל בהן שחרית מדיחן לאכול בהן בצהרים בצהרים מדיחן לאכול בהן במנחה הכא שאני דלא אפשר והא דלא חשיב לה משום דלענין שיור בכלל סעודה שניה היא כיון דאין שהות ביניהן וכבר הוא שבע הלכך מהא ליכא למשמע מינה:
מאי לאו לאכול לא לבער. פי' מאי לאו אפי' לאכול לא לבער דוקא ומכיון דאסיקנא צא ומכרה לגיים כר' יהודה הדרי' למימר דבין לאכול בין לבער הלכתא כותיה דבלבער פשיטא דהלכתא כותיה דעיקר מחלוקתן בלבער הוא. וזהו שכתבה הרב אלפסי ז"ל בפסק הלכה.ודברי הר"ז ז"ל בזה אינן עיקר:
ונקבוה עכברים והיה חמץ מבצבץ ויוצא. נראה דהא קמ"ל דאע"ג דנקבוה עכברים והיה מתחס' אפי"ה לא הותר לו למכרו עד שעה חמישית דפסיד לגמרי דכל שלא הגיע עדיין לכדי חסרונן לא יגע בהן. וכן נראה דהאי חמץ קמח חמץ היה דליכא למיחש שמא עשאו בעל הבית תרומה ומעשר על מקום אחר ולא חלה דאי לא תינח לרבנן דאמרי דבכדי חסרונן מוכרן לכהני' בדמי תרומה בזול אלא הכא דאמרינן צא ומוכרה לגוים היכי שרי אלא ודאי כדאמרן:
כרשב"ג דאי כת"ק הא אמר אפי' הן אבודין לא יגע בהן וקס"ד דבדלא קביל עליה אחריות הוא דאי לא הא עבר עליה בבל יראה ובל ימצא ואידך נמי כיון דלא ברשותיה היא לא עבר עליה כדכתי' לעיל ודלמא זבניה איהו לגוי ואפילו איסורא דרבנן ליכ' ומשו' הכי הוה ס"ד דלא יגע בהן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |