מהר"ם חלאווה/פסחים/יד/א

מהר"ם חלאווה פסחים יד א

דף י"ד ע"א

שתי פרות חורשות בהר המשח'. בירושלמי מקשה חורשו' ס"ד אלא אימא כעין חורשות. ואפשר דקשי' להו משום איסור מלאכה די"ד. וכי תימא א"כ מאי קושי' ה"מ בגליל אבל ביהודה לא נהגו וירושלם מיהודה היא א"ל דכיון שהיו ישראל עולין לרגל ונוהגין איסור במקומן הו"ל דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם אי נמי דמשום דאין שדה עבודה בהר המשחה הוא דקאמר הכי. ומשני כעין חורשות. וקיימ"ל כר' יהודה דאוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ר' חנינא סגן הכהנים אומר מימיהם של כהנים מעולם ואפילו קודם שגזרו דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמ' בולד הטומאה עם הבשר שנטמ' באב הטומאה קס"ד מעיקרא בולד הטומא' שהי' ראשון עושה אותו עכשיו שני ומאי תוספות איכא שני ושני הו' בגמרא מקשה ומתרץ לה. ומשום שריפת תרומ' בפסח מייתי לה:

הוסיף ר' עקיבא ואמר דתוספות יתר מזה מותר להוסיף טומאה על טומאה מימיהם של כהני' שבזמנו לאחר שגזרו דכל הפוסל את התרומה וכו' לא נמנעו מלהדליק את השמן של תרומה על כרחין דאי של קדשים אם לאחר שנבלל במנחה אוכל הוא אם קודם שנבלל לשריפה קאי ולא להנאת הדלקה אלא ודאי בתרומה ומשום דכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי לך שלך תהיה להסיק תחת תבשילך וכן להדלק':

שנפסל בטבול יום. דוקא נפסל אבל אינו טמא דטבול יום נפקא לן מדכתיב בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה וזו כבר טבלה אחר ימי טומאתה ואפי"ה אינה טהורה לקדש ולמקדש עד שתביא כפרתה והוי כטמא דעלמא שטבל ולא העריב שמשו שאינו טהור לקדש ולמקדש והי' נקרא' טבול יום ארוך עד לאחר שמנים וכתיב לא תגע ולא כתיב שתטמא אלמא טבול יום פוסל בתרומה ואינו מטמא וא"כ דין שלישי יש לו להאי שמן שפסול בתרומה ולא נמנעו מלהדליק זה השלישי בנר שנטמאת בטמא מת וקס"ד דהאי נר דין ראשון יש לה דטמא מת אב הטומא' הוא דכתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא והנפש הנוגע' תטמא עד הערב וכיון דטמא מת מטמא אדם ועושה אותו ראשון על כרחין אב הטומאה הוא דאי לא הא קיימ"ל דאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה דכתיב כל אשר בתוכו יטמא וסמיך ליה מכל האוכל אשר יאכל אוכל ומשקים מטמאין מאויר כלי חרס ואין אדם וכלים מטמאין אלא מאב הטומאה כדלקמן הא למדת דמת אבי אבות וטמא מת אב הטומאה והנר ראשון והשמן שני ונמצא שלישי עושה שני ובגמר' פריך היינו הך דר' חנינא ומאי תוספות איכא הכא ומשני לר' מאיר מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח א"ר יוסי אינה היא המדה בגמר' מפרש מדבריהם דמאן והאי תרומה אימת אי בשעה ששית או לפניה או לאחריה ואמאי אינה היא המדה. ומודה ר' אליעזר ור' יהושע וכו' ובגמר' מפרש מאן דכר שמיהו אמר רב יהודה הכא בולד ולד עסקינן. דמתנית' דקתני ולד לאו ולד ראשון אלא לאפוקי דאינו אב הטומאה אבל ולד ולד הוא והיכי משכחת לה ע"י משקין דקסבר דלכ"ע טומאת משקין לטמא אחרים בקדשים דאורייתא ואפי' לר' מאיר דפליג לקמן במשקין דחולין מדכתיב הבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל והלכך כל מאן דאית ליה משקין יש להם טומאה דאורייתא מטמאין אוכלים בקדשים והלכך משכחת לה שרץ בכלי וכלי במשקין ומשקין באוכלין והו"ל בשר שלישי וקסבר שלישי מותר לעשותו שני:

והא אין אוכל מטמא אוכל. דכולי עלמא מודו אין אוכל מטמא אוכל ואין משקה מטמא משקה דכתיב גבי אוכל טמא הוא משמע הוא טמא ואין עושה כיוצא בו דהיינו אוכל ואפי' לפסול והיינו דקאמר עושה וילפינן משקה מאוכל לקמן. ולר' עקיבא דדריש לקמן יטמא קרי ביה יטמא לימר על ככר שני שעושה שלישי בחולין היינו ככר מטמא משקה והכי מוכחא כול' סוגיא דלקמן וטעמא דמלתא דכיון דאיכא תרי קראי חד מרב' וחד ממעט הוא ממעט ויטמא מרבה ומצינו דאין כלי מטמא כלי אף אנו נאמר דמיעט לאין אוכל מטמ' אוכל ורבי לאוכל מטמא משקה:

הניחא לאביי דאמר לא שנו אלא בחולין כדכתי' קרא אבל תרומה וקדשי עושה כיוצא בהן מדכתי' והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל וכל טמא כולל וילפינן תרומה מקדשים. או לרב אדא דאמר הכי בקדשים מיהא כדכתיב קרא:

אלא לרבינא דאמר מקרא מלא דבר הכתוב וקרא דוהבשר לאוכל מטמא משקה ומשקה אוכל מוקמינן ליה אע"ג דאינו מטמא בחולין א"כ היכי משכחת ליה בשר יטמא בשר. ומשני דאיכא משקין בהדי בשר עם בשר ראשון כשנטמא מאב הטומאה היו משקין ונעשו גם המשקים ראשונים ומטמאין את הבשר ועושין אותו שני דכלהו תנאי חוץ מר' אליעזר ויוסף בן צרידא אית להו אוכל מטמא משקה ומשקה מטמא אוכל בקדשים משום דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא ופריך אי הכי עם הבשר והמשקין מבע"ל כיון דמשקין עיק' אבל עם המשקין לבד לא מצי למיתני דמשקין לקבור' הן ולא לשריפה אלא דהכא כשנתערבו עם הבשר ובשיש בהן רביעית דאי לא אין מטמאין אחרים. אלא נהי דאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא מדרבנן מטמא. ומעתה אפשר לפרש מתני' בתרי גווני חדא בשלישי דאורייתא דהיינו ע"י משקין כדאמרן מותר לעשותו שני מדרבנן והכי מוקמי' לה לקמן. וכי תימא א"כ למה לי לעשותו שני מדרבנן והלא כיון שנעשה שלישי דאורייתא ע"י משקין כבר נעשה שני דרבנן דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה. כבר נשמרתי ממנה ופרשתי מימיהם של כהנים לעולם ואפי' קודם גזירה. ואידך דהאי שלישי נמי דרבנן הוא כגון ע"י אוכל או ע"י כלים שרץ במשקין ומשקין כלי וכלי בשר דרבנן גזרו על המשקין שיטמאו כלי אטו משקה זב וזבה שהן אב הטומאה כדבעינן ךמימר קמן וקמ"ל דשלישי דרבנן מותר לעשותו שני דרבנן והכי מוקמינן לה נמי לקמן:

אמר רב יהודה הכא בנר של מתכת עסקינן דרחמנא אמר בחלל חרב חרב הרי הוא כחלל גזירת הכתוב הוא בטומאת מת לבד דמתכת שנגע במת הרי הוא אבי אבות כמת עצמו דהא איתקש חרב לחלל וכן אם נגע בטמא מת הרי הוא אב הטומאה כמוהו נפקא לן בספרי מדכתיב וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם ומדקאמר ביום השביעי ש"מ דאב הטומא' הן ובגדיכם היינו כלי זין שהן של מתכת ונקראו בגדיכם כמו שנקרא הציץ דכתיב אלה הבגדים אשר יעשו. והכי איתא במסכת אהלות ארבעה טמאין במת שלשה טמאין טומאת שבעה ואחד טמא טומאת ערב כיצד כלים במת ואדם בכלים וכלים באדם טמאין טומאת שבעה הרביעי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב. ודוקא כלים הנוגעים במת או בטמא מת אבל כלים בכלים אין השני כראשון שאם אתה אומר כן משכחת לה אפי' מאה טמאין במת ע"י כלים בכלים והיינו דקתני הרביעי בין אדם וכלים טמא טומאת ערב שהשלישי הוא כלים וכן דוקא כלי מתכת אבל כלי שטף אינן כטומאה עצמה ובירושלמי נמי גרסי' עלה דהא דנר אית תנא תני במת ואית תנא תני בטמא מת מאן דתני במת בכלי שטף מאן דתני בטמא מת בנר של מתכת אלמא לא אמרינן הרי הוא כחלל בכלי שטף. וכן איכא מאן דאמר במגע אבל לא באוהל וכבר כתבתי בארוכה בפרק לא יחפור וקסבר שלישי דאורייתא מותר לעשותו ראשון דאוריית' והשתא איכא תוספות במדריגות הטומאה אבל כי הוה ס"ד דשלישי מותר לעשותו שני הוה אמרינן היינו הך דכל שהוא טמא דרבנן ומוסיף לו טומאה דרבנן היינו טמא דאורייתא ומוסיף דאורייתא כל שהמדרגות שוות והא דלא אוקמא בנר של חרס ובשנטמאת במת דהוי נמי אב הטומאה היינו משום דאגב אורחיה ניחא ליה לאשמועינן דינא דחרב הרי הוא כחלל. ולאו משום טעמא דכל שאין לו טהרה במקוה אינו נעשה אב הטומ' דה"מ לטמא אדם וכלים אבל למנות בו ראשון ושני אב הטומאה הוי והכי אית לן למימר לקמן גבי לחם ונזיד. אי אמרי דאי משום תוספת בנר של חרס ובטמא מת דעביד שלישי שני איכא תוספות דאלי התם טמא וטמא בקדשים שלישי טמא לפסול רביעי ואלו הכא פסול ועמ' דבתרומה היא כדאמרן והא איכא תוספות מדריגה ומשני דאין ה"נ אלא דמתני' קשיתיה דבעי לאשמועינן דינא דחרב הרי הוא כחלל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף