מהר"ם חלאווה/פסחים/יב/א

מהר"ם חלאווה פסחים יב א

דף י"ב ע"א

דיהבי להו כולה טעותייהו. כלומר לכל חד ארבע שעי תרי לקמיה ותרי לאחוריה ולאו לקיים עדותן קאמר דאי בתרי דלאחוריה חיישינן הא איכא ארבע שעי בין עדות דהאי לעדות דהאי אלא לענין הזמה בלחוד קאמר דאי אתו עדים ומסהדי תרוייהו משתים לשלש ואתו מזימין ואמרי בשתים ושלש עמנו היתם יכול האחד לומר אנא בתרי שעי דלאחורי קא טעינ' ובתחלת שעה ראשונה הוה. ואידך נמי מצי למימר בסוף חמש הוה וטעינ'. ואע"ג דבתחלת שעה ראשונה לא טעו להחמי' לא אמרינן אבל להקל אמרינן דטעי הלכך אינן מזימין עד דאמרי מזימין מתחלת שעה ראשונה עד סוף חמישית עמנו היתם וכן פירש"י ז"ל. וא"ת א"כ כי לא אמרי נמי הכי אמאי עדותן קיימת ניחוש דלמא טעו בתרוייהו ואין כאן עדות. תירצו דאנן לכוין עדותן בעי' אלא דכי אמרי אינהו להציל עצמן מהזמה מיהמני. ואכתי מקשו אמאי תלינן הטעות במוזמין נתלי במזימין. ותירצו דשאני מזימין שהתורה האמינן וחדוש הוא כן פירשו בתוספות ולפי זה על כרחין אית לן למימר דהכ' בשכבר נגמר הדין דאי לא אין כאן הזמה דהא קיימ"ל אין העדי' נעשים זוממין עד שיגמר הדין. אלא דהכא כשבא הא' ואמר בשתי שעות והאחד אמר בשלשה ונתקיים עדותן דמסתמא לא תלינן בטעות דלאחוריה לבטל עדותן שאם אתה אומר כן אין לך עדות קיים לעולם שאפילו יאמרו שניהם בתחילת שעה שלשית אף אנו נאמר שמא האחד טעה לפניו ובתחלת שעה ראשונה היה והאחד טעה לאחוריו ובסוף רביעית היה ויש כאן ארבע שעות לטעות האחד ואין כאן עדות אלא מסתמא עדות קיימת ונגמ' הדין ואחר באו עדים והזימום ולהציל עצמן תלו הטעו' לפניהם ולאחוריהם ונמצאת עדותן בטילה דאין זה חוזר ומגיד אחר שנתלין בטעות. מ"מ אם הזימום עוד מתחלת שעה ראשונה עד סוף חמישית הרי אלו נהרגי' שהרי נתגלה כי דברו סרה אפי' לפי טעותם וזממו לעשות לאחיהם אשר לא כדת שכבר היה נהרג עפ"י עדותן ראשונה וכל עדותן היה בשקר (ח"י). וא"ת כיון דאסיקנא דיהבינן ליה כולה טעותיה נחקור נמי בכמה בשעה דהתם תניא היו בודקין אותן בשמונה חקירות ומפרש דשמינית בכמה בשעה ופריך הניחא לאביי דאמר אין אדם טועה ולא כלום ולהך לישנא נמי דאמר אדם טועה משהו שפיר אלא לר' יהודה דאמר אדם טועה חצי שעה ולרבא דאמר טעי אינש טובא מאי איכ' למימר ואם איתא אפי' לרבא נמי ניתיב ליה כוליה טעואי' ובהא ניחא טפי דדילמא האי דקאמר בשתים מפרש בחצי שתי' או בסוף שתים ולא אצטרך למיתב ליה טעותיה מתחלת ראשונה. ותירצו בתוספות דכיון דליתא בהכחשה לא חקרינן לה כו' דהניחא לאביי דאמר אין אדם טוע' חצי שעה דאי אמר חד בתחלת שתים ואידך בחצי שתים וכל שכן בסוף עדותן בטלה אלא לר' יהודה בכל החקירה לא משכחת הכחשה אלא א"כ אמר חד בתחילת שעה ואידך במחצה שעה ואילך. ולרבא דאמר דטעו אינש שעה אי אפשר שיוכחשו לעולם בחקירות כמה בשעה חקירות איכא הכחש' בכל חדא וכבר כתבתיה שם בס"ד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף