מהר"ם חלאווה/פסחים/יא/ב
מהר"ם חלאווה 
פסחים יא ב
תנן התם אחד אומר בשנים בחדש וא' אומר בג' וא"ת כיון דעבדי חקירת כמה בחודש חקירת באי זה יום למה לי וכו' וא"ת עוד אמאי לא תני אחד אומר באחד לחודש וא' אומר בשנים וכו'. וא"ת ואמאי עדותן קיימת לימא אי דייקינן בהו וכו'. וא"ת עוד מרישא שמעינן לה וכו' כולה כתבתיה בפרק היו בודקין במסכת סנהדרין בס"ד:
שזה יודע בעיבורו של חודש וזה אינו יודע בעבורו הא דלא קאמר שזה ידע בחסורו של חדש וזה לא ידע משום דאי אמר חד אנא ידענא בחסורו של חדש וקושטא קאמר אם כן אידך דקאמר דהחדש מעובר על כרחין שקרא קאמר דהא לא שמע שיפורא אבל כשזה יודע בעיבור' בקושטא אידך דלא ידע ואמר דחסר הוא לא משקר דאפשר דלא שמע וסמיך אמולד הלבנה דחסר לעולם דחדושה של לבנה כ"ט יום וכעין מאי דאמרינן שב ואל תעשה שאני:
אחד אומר בשלשה ואחד אומר בחמשה עדותן בטלה אמרינן טעמא בפרק בן סורר משום דבחד עבורא טעו רובא דאינשי אבל בתרי עיבורי לא טעו וא"ת ולמה לי טעמא דרובא תיפק לי משום דמכוני יום אחד וכו' וא"ת עוד זה אומר בשנים וזה אומר בשלשה אמאי עדותן קיימת וכו' כתבתיה שם:
אחד אומר בשתי שעות ואחד אומר בשלש עדותן קיימת. וא"ת ואמאי עדותן קיימת וכו' אחד אומר בשלש ואחד אומר בחמש עדותן בטלה. וא"ת ואמאי בטלה. כתבתים שם בס"ד:
לדברי ר' יהודה אדם טועה חצי שעה איכא למידק א א"כ אחד אומר בחמש ואחד אומר בשבע אמאי עדותן בטלה. לימא מעשה כי הוה בפלגי דשית בין מיפק ועייל הוה מאן דאמר בחמש בסוף חמש וטעי חצי שעה ומאן דאמר בשבע בתחלת שבע וטעי חצי שעה ושש בשבע מיחלף דשית ביה קאי כדאמרי' בסמוך דאי לא ליתני זה אומר בשש וזה אומר בשבע עדותן בטלה דהוי רבותא וה"בו' נמי מחלף מדלא תני נמי ז"א בה' וז"א בה' עדותן בטל' וכי תימא איצטרכי לדייקי עלייהו אי בסוף שעה קאמרי או בתחילה ולהחמיר לא דייקי וכדתריצנא. אכתי קשיא לרבא דאמר לכולי עלמא אדם טועה שתי שעות הא אפש' דעובד' הוה בפלגי דשית ובין תמצא למימ' דבתחילת חמישית ושביעית או בסוף קאמרי' הא אפשר דטעו שעה ומחצה. וא"ל דאי הוה אמרי' הכי חשבי' ששית דשביעית לגבי האיך דאמר בשבע ולאידך דקאמר בחמש חשבינן ששית בחמישית וקא סתרי אהדדי. אבל כי אתי חד ואמר בשש ואתא אידך ואמר בז' עדותן קיימת דליכא מאן דסתר ליה וכן זה אומר בחמש וזה אומר בשש (ח"י):
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |