מהר"ם/חולין/ט/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מהר"ם TriangleArrow-Left.png חולין TriangleArrow-Left.png ט TriangleArrow-Left.png ב

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבנו גרשום
רש"י
תוספות
רשב"א
מאירי
ריטב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
חתם סופר
רש"ש

שינון הדף בר"ת


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד"ה התם הלכתא גמירי לה וכו' וקשה דבפרק ב' נזירים וכו' ואכתי מאי תירץ וכו'. מקשין העולם דלפי סברת התוספות דס"ל השתא דלא ילפינן לה מסוטה משום דלא דמיא לסוטה כיון שאין הספק אלא אם נטמא זה או זה והאחד ודאי טמא והאחד ודאי טהור וברה"ר טהורים לגמרי משומ דמוקמינן כל א' אחזקתיה וקשה א"כ ברשות היחיד נמי נטהרה לגמרי מטעם דמוקמינן ליה אחזקתיה כמו ברה"ר דכיון דלא ילפינן לה מסוטה אין חילוק בין רשות היחיד לרה"ר א"כ כי נמי משני באומר ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם אכתי מאי תירץ דהא אכתי תקשה דלא היה להם להביא קרבן כלל מטעם דמוקמינן לכל חד אחזקתיה כמו ברה"ר וי"ל ע"כ דהתוס' ס"ל דזה הטעם שאינו דומה לסוטה משום דהא ודאי הוא שלא נטמאו שניהם אינו גורם אלא לענין דלא נוכל למילף לה מסוטה שיהיו שניהם ודאי ממא ברה"י כמו בסוטה כיון שודאי הוא שלא נטמאו שניהם אבל מ"מ ילפינן לה מסוטה לענין דברה"ר לא מוקמינן להו אחזקתייהו כמו ברה"י משום דהא אשכחן בסוטה דברה"י לא אזלינן בתר חזקה כלל ואפילו לענין דלהוי ספיקא לא מהני א"כ שמעינן מינה בהדיא דברה"י מגרע כח החזקה ולכך גם במידי דלא דמי לסוטה ממש מ"מ לענין דלא מוקמינן לה אחזקתיה ברה"י ילפינן ליה שפיר מסוטה כגון כאומר ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם וא"כ כיון דלא מוקמינן להו אחזקתייהו נשארו ממילא שניהם כספק טומאה ולכך מביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה וכן הדין בכל דבר הדומה לזה וק"ל ובזה יתיישב ג"כ סוגיית התוספות דשמעתין קמייתא דנדה ע"ש:

בא"ד וי"ל דמסוטה גמרינן לטהר ברה"ר היכי דליכא חזקה וכו' וההיא פירכא דהתם הויא לפי המסקנא וכו'. מקשין העולם למה להו לתוס' לכל זה האריכות הוה ליה לתרץ קושייתם שהקשו בריש הדיבור בקצור דהא דמשמע התם דבר"ה טהור מטעם חזקה הויא לפי המסקנא דהכא אבל אינה קושיא כלל דבמסקנא דהכא לא הדר אלא ממה דהוה סלקא אדעתין דלא שנא בין סכנתא לאיסורא וגם באיסורא הוה ס"ד דלא אזלינן בתר חזקה ובזה הדר במסקנא ומסיק דחמירא סכנתא מאיסורא דבאיסורא אזלינן שפיר בתר חזקה אבל ממאי דמשני לעיל התם הלכתא גמירי לה מסוטה מזה לא הדר כלל דאף לפי המסקנא ספק טומאה בר"ה ילפינן מסוטה כמבואר בכמה מקומות בגמ' ולכך הוכרחו התוספות לתרץ דתרוייהו צריכא דמסוטה ילפינן לטהר בר"ה במידי דליכא חזקה ודוקא כגון בדבר הדומה לסוטה והיכי דאיכא חזקה אפילו במידי דלא דמי לסוטה כי ההיא דשני נזירים מטהרינן ליה ברה"ר מטעם חזקה ולכך הוקשה להם לתוס' א"כ להאי דס"ד דהשתא דלא מוקמינן באיסורא אחזקתה מנא הוה יליף דספק טומאה ברה"ר טהור בדבר שאינו דומה לסוטה ואיכא ביה חזקה לכך כתבו והשתא דבעי למימר דלא מוקמינן באיסור אחזקתיה וכו' ר"ל אה"נ דלמאי דס"ד השתא הוה ס"ל דבדבר שאינו דומה לסוטה כי ההיא דשני נזירים ולא אפשר למילף מסוטה אינו טהור מספיקא ברה"ר וההיא פירכא דהתם הויא לפי המסקנא דהכא:

בא"ד וכן דבר שאין בו דעת לישאל דהוי ספק טהור וכו' היינו היכא דליכא חזקה וכו'. נראה דאין ר"ל דאי איירי בדבר דאיכא ביה חזקת טהרה בלא ילפותא דסוטה הוה מטהרין ליה אפילו ברה"י מטעם דמוקמינן ליה אחזקתיה דזה אינו כדכתיבנא לעיל דברה"י לא מוקמינן אחזקה אלא בא להשמיענו היא גופה דדבר שאין בו דעת לישאל ספקו טהור ברה"י אפי' בדבר דליכא חזקה ויש שרוצים לפרש דלעולם כונת התוספות לומר דע"כ הא דדבר שאין בו דעת לישאל ספקו טהור דילפינן מסוטה איירי היכי דליכא חזקה דאי איירי בדאיכא חזקה בלא סוטה הוי מטהרינן ליה מטעם חזקה ואע"ג דכתיבנא לעיל דברה"י לא מוקמינן אחזקה היינו מטעם דילפינן מסוטה דרה"י מגרע כח החזקה כדלעיל וזה לא שייך כי אם בדבר שיש בו דעת לשאול כמו בסוטה אבל בדבר שאין בו דעת לשאול ליכא למילף מסוטה וכ"מ מדברי ספר ח"ש דרצונו לפרש כן דעת התוספות אבל בעיני הוא פירוש דחוק דהרי היא היא דהא כל ילפותא דילפינן מסוטה אינו אלא זה עצמו דדוקא ספק טומאה בדבר שיש בו דעת לישאל הוא טמא דומיא דסוטה אבל דבר שאין בו דעת לישאל שאינו דומה לסוטה לא ולא שייך על זה לומר דאי איירי בדאיכא בו חזקה לא הוי צריכין למילף לה מסוטה וק"ל:

בא"ד וא"ת כל ספק טומאה ברה"י מנלן דטמא היכי דאיכא חזקת טהרה וכו'. עיין בתוס' ריש מסכת נדה דשם דקדקו התוספות מתוך הסוגיא דהתם דספק טומאה ברה"י ודאי טמא מדפריך שם גבי מקוה ואי מסוטה גמרינן לה אמאי תולין ואע"ג דכתבו התוספות הכא בדבור זה דבמקוה ליכא חזקת טהרה דאי משום העמד מקוה על חזקתה אדרבה העמד טמא על חזקתו לא כתבו זה אלא לפי מה דמסיק התם בנדה אבל בתחלת הסוגיא לא הוה ס"ל שם הכי ואפילו הכי פריך אמאי תולין א"כ מבואר בהדיא דספק טומאה ברה"י דילפינן מסוטה הוי ודאי טמא אפי' היכא דאיכא חזקת טהרה ע"ש:

ולפי שיטה זו דפרישנא כונת התוספות בזה יתיישב ג"כ סוגיא דשמעתין דמקשין העולם אמה דקאמר א"ל אביי ולא שני לן בין איסורא לסכנתא והא אילו ספק טומאה ברה"ר ספקו טהור ואילו ספק מים מגולין וכו' ומאי פריך תקשה ליה לעצמו מ"ט דאי משום חזקה א"כ ברה"י נמי ליטהר אלא ע"כ הוי הטעם דילפינן לה מסוטה א"כ מאי פריך אבל לפי מאי דכתיבנא א"ש דאביי הוה ידע שפיר דהלכתא גמירי לה מסוטה אלא שבא להוכיח אעפ"כ דע"כ באיסורא אזלינן בתר חזקה דהא ספק טומאה בר"ה טהור אפילו היכי דאי אפשר למילף מסוטה כגון בענין דלא דמיא לסוטה כההיא דשני נזירים ואפילו הכי מטהרים בר"ה וע"כ אינו אלא מטעם דמוקמינן לה אחזקתה ואילו ספק מים מגולים אסורים ומשני א"ל התם הלכתא גמירי לה ר"ל ואפילו היכי דאיכא חזקה אינו טהור אלא מטעם דילפינן מסוטה והיכי דלא אפשר למילף מסוטה כי ההיא דשני נזירים אה"נ דלא מטהרינן ליה מספק מכח חזקה כמ"ש התוספות וק"ל אלא דהא דקאמרינן בתר הכי מתיב רב שימי שרץ בפי חולדה וכו' קשה ליישבו דמאי ס"ד דרב שימי דהא ע"כ הוא בעצמו צריך לדעת דהתם נמי הוי טעמא דהלכתא גמירי לה מסוטה דאל"כ מאי שנא מכל ספק טומאה דעלמא דקי"ל דמטמאין ברה"י וק"ל וצ"ע ליישבו בדדך הפשט הגם שפירשתי אותו בדרך חדושי הישיבה ע"ד היופי והנעימות אבל אין להאריך בזה כי אין זה עתה כונתינו בחיבור זה:

ד"ה טמאה שאני אומר וכו' פי' גם הצלוחית. כונתם בזה דהתוספות ס"ל דלא כפירוש רש"י אלא דשפיר איירי דכבר נתקדשו ב?פר וכ"ת א"כ מאי נפקותא בהאי טומאה הא בלאי הכי מטמאין אפילו במשא נפקא מינה שגם הצלוחית טמאה:

ד"ה שאני אומר וכו' עד משום דגזרו על ספק כלים הנמצאים אבל על ספק אוכלין לא גזרו וכו'. עיין במה שכתבתי בפ"ק דנדה על זה:

ד"ה אם יכולה חולדה לשתות וכו' וקסבר יש בילה וכו'. פירוש שמים או רוק מתערב בכל טיפה וטיפה של ההזאה והזאה צריכה שיעור וא"כ טיפת הרוק המעורבת בו מחסרת השיעור וזה טעמו של ר"א דאמר יזה שתי הזאות פירוש כשנתערב טיפת מים במי חטאת כדי שבהזאה השנית ישלים השיעור:

[בא"ד] וה"נ מפרש בתוספתא טעמא דרבי יהושע וכו' לא פסל פשיטא וכו'. פלוגתא דר"א ורבי יהושע היא במסכת פרה פ"ט דר"א פוסל משעת נטילה שנוטל הכלי לשתות ורבי יהושע אומר משישתה ואם גרגר כשר:

ד"ה או שירד עליה טל בלילה וכו' ותימה שלא הביאו כאן המשנה וכו'. צ"ל דהתוס' לא גרסי בגמרא תיבת א"נ טעמא דהניחה מגולה וכו' ומפרש דעיקר פשיטותא דרב אשי אינו אלא מזה דטעמא דהניחה מגולה ובא ומצאה מכוסה וכו' דאי כפרש"י ס"ל דפשיטות דרב אשי מדיוקא מוכח דברישא קתני טמאה שאני אומר אדם טמא נכנס לשם וכו' ובסיפא לא קתני טמאה כ"א פסולה דלא תלינן לה באדם טמא כדפרש"י א"כ מאי מקשו התוס' שלא הביא כאן המשנה הא במשנה גם ברישא לא תני טמאה כ"א פסולה ולכך א"ש דלא הביא המשנה דמינה לא היה יכול למפשט מידי ועוד יתיישב בזה קושיות אחרות בתוס' לפי מה שכתבתי דלא מפרשי התוספות כפרש"י אלא שאין מקום להאריך:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף