רש"ש/חולין/ט/ב

רש"ש חולין ט ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא א"ל רבא מ"ש ספק סכנתא כו'. משמע דרבא אמר לר"ה. וא"א לומר כן דהא ר"ה מת קודם רב יהודה ומשמת ר"י נולד רבא עי' תוס' מנחות (לו) בד"ה אמר רבה. וע"כ גם כאן צ"ל הגי' רבה:

רש"י ד"ה אם יכולה חולדה. הרי נעשה בהן מלאכה ונפסלו. ק"ל דהא בעינן עובד דומיא דעבד דניחא ליה עי' גיטין (נג) בפרש"י ותוס' ובשתיית נחש מאי ניחותא אית ליה:

בא"ד דמי חטאת נפסלו במלאכה אחרת כו'. תיבת אחרת נ"ל למחוק:

שם (בסה"ד). ויערה בכלי אחר כו'. וכ"כ בפסחים (ס"ד לד). וכן הסכימו עמו התוס' בכאן. והר"ש בפ"ט דפרה מ"ג השיג עליו בזה מכ"מ ע"ש:

תד"ה טמאה. כדתנן במס' פרה ז"י כו' היו מפרישין כו' (כצ"ל). וי"ל הגי' שלפנינו וכוונתם על מ"ב דשם ומביאין שוורים כו' וכוסות של אבן בידם:

בא"ד לפי שכל מעשיה כו'. סיום זה איננו שם במשנה אבל הוא בריש יומא בגמרא וכמו שהביא הר"ש שם:

תד"ה או נחש. והא דל"ת כו' משום דר"א שמותי הוא. אבל מה יענו בכיוצא בזה במשנה כתובות (צח) וב"ב (קג ב) דתני וכדברי ר"ע בית רובע. ולא תני ברישא גבי שדה וכדר"י בית תשעת חצאי קבין. וי"ל לפי מאי דקאמר הגמרא בב"ב (יב) דר"י לא איירי אלא באתריה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף