מגן אברהם/אורח חיים/פח
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
פרי מגדים ♦ מחצית השקל טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ואחר כך בטלו. משום ביטול תורה ומשום ביטול פ"ו ואף על פי שאין ב"ד יוכל לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמ' ובמנין ש"ה דתקנ' זו לא פשטה ברוב ישראל ואף הנוהג טבילה זו דוקא בריא או חולה ששמש מטתו אבל חולה שראה קרי לאונסו פטור [ב"י רמב"ם] ומ' סאה שאובים כשרים לטבילה זו ועיין פ"י דמקואות אם ראה מים חלקים טמא משום קרי ונ"ל דזהו דוקא לענין תרומה אבל עזרא לא גזר על זאת לענין ד"ת ותפלה:
(ב) להזכיר את השם. צ"ע דהא י"א דנשים בברכת המזון דאורייתא וא"כ איך יוכלו ליפטר ממ"ע דאורייתא במנהג שאין לו יסוד לכן נ"ל דעכ"פ תשמע ב"ה מאחרים ואי ליכא אחר תברך ב"ה בעצמה בלחש[1] וכ"ש קידוש דהוה דאוריית' דהא אפילו ב"ק בזמן הגמ' היה מברך ב"ה ע"י הרהור, ובב"ז סי' קנ"ג כתב שלא נהגו רק שלא ליכנס לב"ה ולא לראות ס"ת וגם כשמתפללים אין עומדת בפני חברותיה ומשום מנהג כבוד עושין כן ולא משום איסור עכ"ל וכן עיקר:
(ג) בימים נוראים. נראה דמיום ראשון של סליחות ואילך מיקרי ימים נוראים לכל כה"ג (מעגלי צדק) ונ"ל כיון שמותרים לילך לב"ה מותרי' ג"כ להתפלל רמז לדבר דאמרי' בריש יבמות הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו: ונ"ל דה"ה כל כיוצא בזה כגון שמשיאה בנה או בתה או שהי' בעצמ' יולדת שהולכים לב"ה אחר ד' שבועות שרי בכל גוונא אף על פי שהיא נדה ועיין במשנה סוף פ"ג דברכות:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ בספר תשובות רשב"ן (סי' קיב) תמה דאם אסור לנדה להזכיר השם, מה לי בקול רם או בלחש? ולכן שלח ידו להגיה בלע"ז במקום בלחש, דבלע"ז אינו שם כלל כמו שכתב הש"ך (יו"ד סי' קעט ס"ק יא). ועי' שדי חמד (כללים מערכת ל כלל סד) שכתב שדוחק להגיה בעת שכל האחרונים שהזכירו דברי המג"א קבלו דבריו כמות שהם, ועוד מציין לדבריו באסיפת דינים (מערכת ברכות סי' א אות יח ס"ק ז) שכמה וכמה גאוני בתראי נקטי דהזכרת השם גם בלשון לעז אסור, ושכתב רבינו עקיבא איגר בתשובה (ח"א סי' כה) דאף הש"ך דמתיר למחוק שם הכתוב בלעז, מודה לענין הזכרתו דאסור, וכ"כ בספר ויען אברהם (יו"ד סי' טו ד' כז:) דאיסור הזכרת שם שמים לבטלה הוא אף בלשון לעז כמו שכתב הרדב"ז וכו' וכו' כאשר אסף איש טהור רבינו אליעזר הגדול בספרו עמודי ארזים, ולכן אין נכון לייחס בדעת המג"א שלא כהלכה. ועל מה שתמה הרשב"ן על המגן אברהם, כתב בשד"ח שכבר עמדו המפרשים בכיוצא לזה על מה שכתב הרמ"א (סי' לא) בהנחת תפלין בחול המועד לברך בלחש, דמה הפרש בין קול רם לבלחש לענין חשש ברכה לבטלה, ופירשו שהכונה היא למען לא יבואו לידי מחלוקת עם הנוהגים שלא להניחם, וכמו כן יש לומר בכונת המג"א דכיון שנהגו שלא לברך, אם חברותיה תשמענה שזו מברכת באות לידי מחלוקת, לכן אמר שתברך בלחש.