מגיני שלמה/שבת/קנג/ב

מגיני שלמה שבת קנג ב

{{מרכז|פרק מי שהחשיך

דף קנ"ג ע"ב

ד"ה דחרש אתי לאיחלופי כו' תימא דא"כ לעיל נמי שוטה וקטן כו' לא ידעתי מאי קשי' דודאי שוטה דלית ליה דעת כלל אע"ג דאיכא למיחש דלמא אתי לאיחלופי מ"מ קטן אתי לכלל דעת עדיף וזה פשוט לתלמוד אבל חרש דאית ליה דעת' אלא דקלישת' היא בהא מבעיא לן אי מהני לאיצטרופי טעמא דאתי לאיחלופי דלהוי עדיף מקטן או לאו תדע דהא גם גבי כותים איכא למיחש לאיחלופי כדאמרינן פרק תולין דף קל"ט ואפ"ה חמור עדיף מטעם דאתה מצוה ע"ש ה"נ בקטן כיון דאתי לכלל דעת ויקיים המצוה בעצמו הוי עדיף אתה מצוה על שביתתו ועוד דהרי גם גבי קטן שייך לאיחלופי כדאמרינן בהני ופירש"י ז"ל ואתי לאיחלופי וכן פ' תולין אמרינן דקטן איכא למיחש דלמא אתי למסרך אלא ע"כ אין לדמות הנושאים דחרש אתי לאחלופי טפי מכולם ותדע עוד דא"כ תקשי כיון דגבי נכרי אתי לאחלופי כמ"ש ואפ"ה חמור דחי ליה וא"כ חש"ו למה דחי חמור משום הני אדם ואתי לאחלופי והלא גם כותי אתי לאחלופי אלא ע"כ אין לדמות חדא אתי לאחלופי לאידך ובודאי שוטה הוא הגרוע שבחלופי' דכל מקום שהסכל לבו הולך ואומר לכל סכל הוא משא"כ חרש נרא' כפיקח לכל דבר ורוב עולם לא ידעי שאינו פקח כדאמרי' בפסחים פ' אלו עוברים בצק החרש שאינו ניכר שהחמיץ כמו חרש שאינו ניכר שאינו פקח:

שם ד"ה סוף סוף כי מטא לביתיה כו' תימא כדשרינן להוליכו פחות פחות מד' אמות תקשי ליה נמי הכי ולעד"נ דאהא לא תקשי דידע התרצן שפיר דאיכא תקנתא להא זריקה כלאחר יד דכיון דאינו אלא איסור דרבנן התירו גבי כיסו הואיל ואין אדם מעמיד עצמו על ממונו כי היכי דהתירו ליתן לנכרי אע"פ שהוא שלוחו וכן פחות פחות מד' אמות דאיכא ג"כ איסור דרבנן לבד מכיסו אבל גבי חבילה ס"ד דליכא טעמא דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו דמיירי בכל חבילות אפילו של קש דאי לא תימא הכי למה ליה לרב אדא האי תקנתא הא איכא שפיר תקנתא במתני' ואי קמ"ל דגם האי תקנתא ש"ד ה"ל לאשמועינן בכיסו דהא תקנתא מהני גם בכיסו כמ"ש הרב המגיד ז"ל פי"ג בשם הרמב"ן ז"ל אלא ש"מ דגבי חבילה לא שייך טעמא דאין אדם מעמיד ולא שריא כ"א האי תקנתא ולכן הוי ס"ל דאסור גם כלאחר יד דאיסורא דרבנן הוא מיהת דהא פ' המצניע דף צ"ב אמרינן דכלאחר ידו פטור וכל פטורי דשבת פטור אבל אסור והתרצן משני דלא היא דגם בחבילה איתא להאי טעמא והא דנקט האי תקנתא בחבילה אורחא דמלתא קתני דע"כ צ"ל כן להני פוסקים הנ"ל ואפי' לדברי הפוסקים דס"ל דדוקא בחבילה איתא להאי תקנתא ולא בכיסו וכמ"ש הר"ן ז"ל מ"מ פריך שפיר בלא האי דיוקא דס"ל למקשן דחבילה משמע אפי' הפסד כל דהו והתרצן משני דמיירי בחבילה דאין אדם מעמיד עצמו עליה או דלא פלוג רבנן והתירו אפי' בהפסד מועט דגם גבי כיסו לא נתנו שיעור כמה מעות בכיס דלא נתנו דבריהם לשיעורין ועי"ל דאדרבה להני פוסקים אתי שפיר טפי דהמקשן סבירא ליה כיון דלא התיר רב אדא בחבילה כ"א האי תקנתא ע"כ הוי הטעם דגבי כיסוי כיון דליתא להאי תקנתא דלא מינכרא מלתא כמ"ש הר"ן שרו רבנן איסורא דרבנן אבל גבי חבילה דאיתא להא תקנתא לא שרו כ"א הא תקנתא דליכא איסורא כלל וא"כ פריך דמ"מ כי מטא לביתיה היכי עביד בלא איסורא ומשני דעביד באיסור ומ"מ כל מה דאפשר למעבד בהיתרא עבדינן ועי"ל דאהולכה פחות מד' אמות לא קשיא מידי דמאן לימא שהתירו לו להכניס לבית אלא שמוליכו שלא יניחו בדרך ובעיר מניחו במקום המוצנע או יושב ומשמרו וכ"כ הרמב"ם ז"ל פי"ג דגבי גוי נותן לו כיסו ומניחו אצלו עד מ"ש ולוקחו ממנו וא"כ דלמא גם באינך עבדינן הכי אבל רב אדא דקאמר עד שמגיע לביתו פריך שפיר דאיך מכניסו לביתו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף