מגיני שלמה/שבת/סט/ב
מגיני שלמה 
שבת סט ב
ד"ה הא מני מונבז היא פי' בקו' אבל לרבנן דפליגי אמונבז לא אשכחן שגגת שבועת ביטוי לשעבר וסברי כר"י דאמר בשבועות אינו חייב אלא על העתיד לבא והקשה הר"א לרבינו שמואל דהא רבנן דמונבז כו' הנה ראיתי בספר אבן העזר קושיא זו שהקשה אותה הרמב"ן לרבינו שמואל ז"ל ונשבע ר"ש העבודה שאין תירוץ לקושיא זו ואני בע"ד ידעתי מיעוט שכלי כי הצעיר מקטני קטני תלמידי תלמידיו של רבינו רשב"ם ז"ל צפורן אצבע קטנה שלו עבה מכריסי ואעפ"כ נלע"ד לישב קושיא זו דה"פ דלאביי ס"ל דלא נחלקו ר"י ור"ע אלא במלקות אבל בקרבן אפי' ר"ע מודה דלא מחייב לשעבר דאע"ג דבשבועות פ"ק דף ג' קאמר לעולם ר"י וכי לא מחייב ר"י לשעבר קרבן אבל מלקות חיובי מחייב אלמא ר"י ור"ע בקרבן הוא דפליגי וכן פ"ג דף כ"א קאמר ור"י דאמר אינו חייב אלא על העתיד לבא אבל מלקי לקי מ"מ אביי לא ס"ל הכי וכן פירשו התו' שם ד"ה ומה ראית לחד לישנא דלמא כולה כר"י וחד למעוטי מקרבן וחד למעוטי ממלקות וא"כ פליג ר"י גם אמלקות וא"כ אביי ס"ל לפי האמת הכי דחד למעוטי ממלקות וחד למעוטי מקרבן ור"ע מודי ליה בקרבן ופליג עמו במלקות או כאידך לישנא דתו' דחד משני' למעוטי אוכל ולא אוכל ממלקות וחד למעוטי אכלתי ולא אכלתי מקרבן ואתיא כד"ה דגם ר"ע מודה בקרבן וסוגי' דשבועות דס"ל דר"ע מחייב בקרבן בלעבר קיימא כרבא ור"נ דס"ל דשגגת קרבן בשבועות ביטוי שמה שגגה כיון דחידוש הוא ופליגא אאביי וכדפי' גם התו' לשיטת' וא"כ אפשר לקיים פי' רש"י ז"ל אע"פ שלא פי' כן בלשונו מכל מקום איהו ז"ל לא אסיק אדעתיה קושיא זו דרבנן דמונבז ר"ע הוא ומ"מ פירושו לא נדחה דאפשר להעמידו כמו שאמר וגם אפשר לישב לשונו דכוונתו דרבנן דמונבז שהוא ר"ע מודה לר"י בקרבן דאינו חייב אלא להבא דודאי ר"י גם אקרבן קאי כיון דקרא לדידיה לא קאי אלהבא ור"ע פליג עמיה במלקות ומודה בקרבן ובהא מיושב דלא מצי למפרך ממתני' דשבועות דדלמא אמלקות קאי ולכך פריך מברייתא והוי ס"ל למקשן מדקאמר איזהו שגגת ביטוי לשעבר ודאי ר"ע קתני לה דאיהו שמיע לה מיניה דמחייב לשעבר כלהבא וא"כ מוכח מברייתא דגם בקרבן ס"ל הכי וש"מ דבשבועות ביטוי דשגגת קרבן שמה שגגה ומשני דאפ"ה מונבז היא ומה שהשיבו התו' ז"ל על פרכת רש"י על לשון אחרון דלאו פירכא היא דאי משום הא איצטריך דלתני בהדיא האדם בשבועה פרט לאנוס נ"ל דכוונת רש"י דלמא הא קמ"ל דגם מחמת שכחת הלאו והאיסור לא מקרי האדם בשבועה ואי תנא סתמא ה"א דווקא היכא דשכח השבועה עצמה וסבור שבאמת נשבע וכמ"ש התו' עצמן בתר הכי זהו מקרי אנוס אבל אם שכח מה שכתוב בתורה לא מקרי אנוס ראיה לדבר דהא אמר רבא במכות אומר מותר קרוב למזיד הוא ולפי' התו' הוי אומר מותר ששכח לפי שעה כמ"ש לעיל וס"ד דגם גבי שבועה לא הוי אנוס קמ"ל ובאמת לע"ד צריך לישב כיון דס"ל לרבא דאומר מותר קרוב למזיד הוא למה לא מקרי האדם בשבועה דרצה לומר שהוא אנוס ולמה הוא אנוס ונהי שפי' התוס' דבכל דוכתא לא ממעטינן אומר מותר כ"א בגלות דכתיב בשגגה טובא אין כוונת' דבכל דוכתא לא הוי קרוב למזיד אלא ר"ל דבכל דוכתא הוי אומר מותר בכלל שגגה כדפי' התו' בשילהי פירקין דמחייב ופשוט הוא דאיך אפשר לומר סברא זו דגבי גלות יהיה קרוב למזיד ובכל דוכתא יהיה אנוס דמ"ש אלא דגזירת הכתוב למפטריה מגלות ולחייבו בכל דוכתא בקרבן לא שנאמר דהכא קרוב למזיד הוא והכא אנוס הוא וכן לפירש"י אע"ג דס"ל דאומר מותר דבכל דוכתא היינו אומר מותר מעולם מ"מ בהכיר ולבסוף שכח עיקר שבת מודי דלאו אנוס הוא דהא מחייב חדא מיהת וא"כ למה נמעיטנה בשבועה. וצ"ל לא מקרי האדם בשבועה אע"ג דלאו אנוס הוא מ"מ האדם משמע שצריך שידע וזה אינו יודע דשכח ולאו אדם הוא אע"ג דהוה ליה לידע ומ"מ רבותא היא ולא פשיט' היא דנפרך לאביי וליקום בתיובתא וא"כ לעד"נ דשפיר פריך רש"י:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |