חתם סופר/שבת/סט/ב

חתם סופר שבת סט ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מיתיבי איזהו שגגת שבועת ביטוי וכו'. עיין תוס' שהקשה ר"א לר"ש והוא בראב"ן קמ"ו ע"א ושם נשבע רשב"ם העבודה שאין יישוב לתשובה זו לפי' רש"י וגם הרז"ה בשמעתין כתב על קו' זו דלית נגר ובר נגר דיפרקיני' ע"ש שיטתו. ולע"ד ליישב גם שארי קו' תוס' על רש"י לפי גרסתו במכות ז' ע"ב הנ"ל דאביי ס"ל אומר מותר קרוב לאונס הוא ובשגם דתנא דהך ברייתא ס"ל בעלמא תינוק שנשבה הוה אונס אפי' בכל הקרבנות ונהי נמי דאומר מותר לא הוה אונס לענין קרבן מ"מ לענין אדם בשבועה הוה אונס ולא מקרי אדם בשבועה וקאמר האי תנא דלא משכחת שבועת ביטוי לשעבר אלא בשגגת קרבן וכמונבז. ומאן דיחלוק אמונבז ויסבור דשגגת קרבן לא שמיה שגגה לא ימצא שגגת שבועת ביטוי לשעבר כל זה מדברי התנא דברייתא זו. לפי הנחתו שאומר מותר הוה אונס לענין שבועה עכ"פ. ומעתה לא תיקשי לר"ע דהרי איהו ס"ל אפי' תינוק שנשבה לא מיקרי אונס וחייב קרבן א"כ מכ"ש אומר מותר בעלמא דלא מיקרי אונס אפי' לענין אדם בשבועה ושפיר משכחת שבועה לשעבר. ורש"י לא כתב דלא משכחת שגגה לשעבר אלא לסברת זה התנא דאומר מותר לא מיקרי אדם בשבועה. והשתא א"א לגרוס פשיטא דטובא קמ"ל דזה ממעט מהאדם בשבועה דה"א לא שייך אדם בשבועה אלא בדרב כהנא ורב אסי דמר משתבע הכי אמר רב קמ"ל האי תנא דגם אומר מותר ממועט מהאדם בשבועה ואין כאן פשיטא ויפה כ' רש"י בכל דבריו לפי גירסתו במכות ז' ע"ב. ואולי רשב"ם והרז"ה גרסו במכות כגי' תוס' דאביי ס"ל אומר מותר קרוב למזיד הוא וא"כ א"א לומר בשום אופן שיהי' ממועט מהאדם בשבועה. ואם אפ"ה ממועט א"כ גם לר"ע ממועט מהאדם בשבועה ואיהו ס"ל קרבן שבועה לשעבר נמצא לפי אותה גירסא במכות יפה הקשו ולפי גי' רש"י לק"מ. ועיינתי בפנים בראב"ן שם וראיתי שרבינו שמואל פי' רק כפשוטו דמה שאומר מותר שבועה זו מיקרי אדם בשבועה ולא הזכיר כלל מידיעת עשה. ודברי תוס' שלפנינו מגומגמים. וב' תירוצים הם. א' כהנ"ל וב' דאפילו לא מיקרי אדם בשבועה מ"מ משכחת לי' דידע עשה ולא לאו. והעשה דלשעבר נראה דהיינו עשה מדבר שקר תרחק והלאו לא תשבעו בשמי לשקר עיין שבועות כ"א ע"א ובפני יהושע נתקשה בזה ע"ש:

עושה לו כדי פרנסתו. במג"א ר"ס שמ"ד הקשה ניזל בתר רוב הימים שהם חול ותי' שבת מיקרי קבוע. אמנם בירושלמי משמע לי' דפליג אהא וס"ל שעושה כל צרכו ואזל בתר רובא. וצ"ל דס"ל נהי דשבת קבוע הוא מ"מ כל יומא ויומא ה"ל פרוש ממקום קביעתו דכל יום פרוש מימים העתידים לבוא. אע"ג דהוה פרוש לפנינו ס"ל דמדאורייתא אפי' פרוש לפנינו שרי. וכן דעת הר"ן פג"ה בסוגי' דמכריזין. ודבריו צ"ע מתוספתא רפ"י דטהרות ע"ש וצ"ל דר"ן מפרש לה בפירוש בידים אבל פירוש ממילא אפי' פירוש בפנינו שרי. מ"מ ש"ס דשמעתין לא ס"ל הכי:

בירושלמי נקט גדול שנשבה פי' ושכח מחמת צער שביה דהוה טפי אונס משכחת הולך במדבר וכן משמע בקרבן עדה ע"ש:

בירושלמי שם פריך מה שכ' ממי שקידש אשה ומתה ולא נודע לו משפחתה אסור בכל הנשים והכא נמי ליתסר במלאכה בכל הימים ותי' התם אפשר ליה בגיורת הכא לא אפשר ליה פי' משום הכי לא גזרו עליו בפירוש מן הקבוע. ושוב כ' דתמן פי' בבבל אמרו ה"נ אסור רק כדי חיותו. והיינו כש"ס דילן וא"כ משמע בש"ס דילן באמת מדרבנן בעלמא אסרו ולא מטעם קבוע דאורייתא. והנה בק"ע הקשה הא מבואר בתוס' גיטין ס"ד ע"א דמשום קנסא נאסר בכל הנשים משום דקידש ע"י שליח סתם ולא פירש לו איזה אשה יקדש לו והכא לא שייך למיקנסי'. ולפע"ד התוס' לא כ"כ אלא לפ"י גי' שם דהתם האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת השליח והתם שייך למיקנסי'. ובחי' גיטין מבואר דגם זה מיחזי כחוכא וטלולא שיהי' הוא אסור והנשים מותרת אלא שבה"ג ריש הלכות קדושין ביאר שעשו אותה תקנה כאומר לאשה קדשתיך שאסור בקרובותי'. וה"נ כיון ששלח לקדש סתם ה"ל כאלו אמר לכל אשה קדשתיך מספק. וכן אומרת לא קדשתני ומותרת בכולי עלמא ומ"מ קנסא הוה. והירושלמי מיירי להדיא בקידש הוא בעצמו ואירע לו מקרה שמתה טרם שנכרו לו בני משפחתה וזה ודאי אינו ראוי לקנסו ואפ"ה אסור בכל הנשים מדרבנן שפיר פריך ה"נ ה"ל למקנסי'. וא"כ ש"ס דילן דלא ס"ל לאסור אלא במקדש ע"י שליח משום קנס א"כ ה"נ בשבת ליכא למיסרי' מדרבנן וע"כ מדאורייתא נאסר יותר מכדי פרנסתו וע"כ משום קבוע:

ובגליון מ"א שלי כתבתי וז"ל. שמעתי מקשים לרמב"ם בטור יו"ד סי' קפ"ג דימי אשה לעולם ז' ימי נדה וי"א ימי זיבה וכן לעולם א"כ איך שייך פתח בטועה דניזל בתר רוב ימי' והמה ימי זיבה והתם לא שייך קבוע כיון שלא ניכר במקומו ועיין טה"ק זבחים ע"ג ע"א. ולפע"ד לק"מ אדרבא איפכא קשי' ניזל בתר רוב דמים שהמה מימי נדה דבימי זיבה מסולקת בדמים דמשו"ה די' שעתה. וע"כ משום דאיכא מתנגד רוב ימים והיינו ספיקא אי ניזל בתר רוב ימים או בתר רוב דמים וק"ל:

והאי א"נ בחמשה נפיק פי' אע"ג דלכתחילה אין לפרש בשיירא פחות מג' ימים קודם שבת ועיין רבה ר"פ שלח לך. מ"מ א"נ מיקרי דבר מצוה ונפיק בחמשה מ"מ בע"ש לא נפיק קמ"ל. כן למדתי מהירושלמי:

תרי קראי כתיבי ושמרו בנ"י את השבת וכתיב את שבתותי תשמורו וכו' בפ' כי תשא גופי' כתיב אך את שבתותי תשמורו קודם ושמרו בנ"י את השבת ומהא לא מייתי ש"ס משום דמהא דרשינן מיעוטא אך דפקוח נפש דוחה שבת וא"כ שפיר שמירה אחת לשבתות הרבה דדחית שבת לפקוח נפש היא גופיה שמירה לשבתות הרבה כדאמרינן פ' יה"כ מוטב שיחלל עליו שבת א' כדי שישמור עוד שבתות הרבה ושייך שפיר את שבתותי תשמורו לכן מייתי מאת שבתותי תשמורו דר"פ קדושים תהיו איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו. אמנם עוד שם באותה פרשה את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו דמינה דרשינן פ"ק דיבמות דאין בנין בהמ"ק דוחה שבת. י"ל להכי נמי כתיב התם את שבתותי תשמורו המרמז על פ"נ דדוחה שבת להורות נתן קדושת ישראל דאע"ג דשבת חמירא מקדושת מקדש מ"מ קדושת נפש מישראל חמורה משניהם וכמו דגבי משכן בפ' כי תשא היכי דרמיזא דאין מלאכת המשכן דוחה שבת סמיך לי' אך את שבתותי תשמורו לומר דנפש מישראל עדיף. והיינו דמסיים קרא לדעת כי אני ה' מקדישכם לומר קדושתכם עדיפא כי היכל ה' המה. ה"נ גבי מקדש עולמים היכי דרמז דאין בנינו דוחה שבת סמיך לי' רמז פ"נ דוחה שבת כדי שישמור שבתות הרבה והיינו שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו. ולא הוה קשי' לש"ס אלא קרא דר"פ קדושים איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו. והאמנם סוף פ' בהר כתיב תו את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו ופי' רש"י מקרא זה נאמר כלפי מוכר עצמו לנכרי דלעיל מיני' שלא יאמר הואיל ורבי מחלל שבת אף אני כמוהו לכך נאמר את שבתותי תשמורו ע"ש. וי"ל תרוייהו צריכי למ"ד שמירה לכל שבת י"ל ס"ל כר"ח דכריתות הנ"ל דגם זדון שבת ושגגת מלאכות חייב על כל שבת ושבת מפני שגופי' מחולקין א"כ מקרא קמא ה"א דוקא שגגת שבת אבל זדון שבת לא קמ"ל אידך קרא דמיירי בנמכר לנכרי שיודע שהיום שבת אלא שגג במלאכות וסבר הואיל ורבו מחלל שבת וגופו קנוי לו הותרו לו כל המלאכות לצורך רבו. ואפשר השתא נמי דכתיב שבתותי תשמורו אכתי יאמר נא שאינו עובר אלא בהאי עשה ושוגג בלאו וכרת ומשו"ה חייב על כל שבת ועל כל מלאכה:

אמנם ר"נ דמוקי קרא בשמירה א' לשבתות הרבה י"ל נמי דאיצטרך תרי קראי חדא לשוכח עיקר שבת אחר שהכיר בה ואידך מיירי בתינוק שנשבה לבין הגוים דהרי מיירי ממוכר עצמו לנכרי ובניו עמו כדכתיב ויצא הוא ובניו ביובל וא"כ הבנים נתגדלו בין הנכרים עד היובל אפשר שלא ידעו שבת כלל וחייבים חטאת א' על הכל. ולפ"ז מאן דס"ל כר"י ור"ל דפוטר תינוק שנשבה ע"כ ס"ל כר"ח דמחייב על כל שבת בזדון שבת דאל"ה תיקשי תרי שבתות תשמורו למה לי:

איפכא מסתברא פי' כיון דאיכא למימר הכי והכי טוב יותר לומר דקרא דפ' קדושים קאי אשוכח עיקר שבת ולא ושמרו דפ' תשא דבעלי מלאכת המשכן שבמדבר לא היה מציאות שישכחו עיקור שבת בשום אופן והתם בבעלי מלאכת המשכן מיירי קרא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף