מגיני שלמה/שבת/סא/א
מגיני שלמה 
שבת סא א
ד"ה תלת קמיע לחד גברא מאי תימא תפשוט ליה מדתני לעיל כו' נלע"ד דלפי' רש"י ז"ל א"ש דפי' כולא שמעתתא דהלחש נעשה מומחה לא האגרת וא"כ להכי נקט ג' בני אדם דסתם ג' בני אדם הם ג' מיני חלאים וג' לחשים כדפי' רש"י ואי תני שריפא אדם א' בג' קמיעות ה"א דמיירי בחולי אחד בג' אגרות ונעשה הרופא מומחה שריפא בג' אגרות באותו לחש כדפי' ר"י ז"ל להכי נקט ג' בני אדם דדוקא בג' לחשים הוי האדם מומחה לא בג' אגרות בלחש א':
שם באותו דבור ובקו' פי' ראשון מומחה גברא כו' וקשה לר"י כו' נלע"ד לדקדק מלשון רש"י ז"ל דפי' בפי' שני דאתמחי גברא לכל קמיעות בעולם ואתמחי קמיעא אפי' אם יכתבם רופא אחר ובלשון ראשון לא הזכיר זה אע"ג דגבי המחאת גברא ניחא דלא אתמחי גברא כ"א ללחש זה מ"מ גבי קמיעא למה לא כתב דאתמחי קמיעא אפילו אי כתבם רופא אחר:
ועוד דגם גבי גברא לפי' התו' ז"ל שתרצו דברי רש"י שריפא בג' אגרות א"כ הל"ל דאתמחי בלחש זה אפי' אם יכתבם בשאר אגרות ועוד קשה לענ"ד למאי נ"מ ולמה לי כלל המחאת גברא ללחש הזה כיון דהלחש אתמחי בכל אדם בעולם א"כ אדם אחר אם יכתבם יכתבם באגרת אחר ואפ"ה אתמחי וסמכינן עליה כ"ש אם יכתבם הוא וא"כ מה הועילה המחאתו כלל ע"כ נראה לע"ד כוונת רש"י בפי' ראשון דר"ל דאתמחי גברא בשמעתי' אין פירושו בתחילת שמעתין דר"פ קמ"ל דסמכינן אאתמחי גברא דסוף שמעתי' והכי קאמר ר"פ לא תימא דאין המחאת גברא מועלת לקרותו מומחה לסמוך עליו אא"כ אתמחי גברא עם הקמיע שניהם ביחד שכשנעשה הוא מומחה נעשית גם הקמיע מומחה אז סמכינן אהמחאת שניהם כיון דאתמחו שניהם ודאי המחאה היא אבל איתמחי גברא לחוד שריפא בג' קמיעין לא סמכינן ע"ז אלא אמרינן אתרמויי אתרמי דבקי הוא בהני ג' דווקא וכמ"ש הרא"ש ז"ל לפי האמת אבל בשניהם ביחד לא אמרינן אתרמי אלא מסתמא המחאה היא לא היא אלא כיון דאתמחי גברא לחוד והיינו ע"כ בג' קמיעין דע"כ גם לפי' ראשון צ"ל כן סמכינן על המחאתו א"כ כיון דגילה ר"פ דזו המחאה היא א"כ כל אתמחי גברא דאמרינן בתר הכי לא הוי פירושו כדס"ד מעיקרא דבעינן שיומחה עם הקמיעי' וללחש זה דווקא אלא אתמחי גברא פירושו לשאר קמיעי' וא"כ מאי קשיא דלעולם לחד קמיע לתלתא גברא דמיא והא דאמרינן לקמן דלא אתמחי גברא היינו לשאר קמיעים וכדפי' רש"י בהדי' ונשמר מזה ע"ש וכדאמרינן לעיל דמומחה גברא היינו לאותו לחש:
ולע"ד פליאה בעיני על קושיא זו כיון דפירשו התו' עצמן דלא אתמחי גברא כ"א ללחש זה ואתמחי גברא דקאמר ר"פ בתר הכי ע"כ פירושו לשאר קמיעים דכיון דלא אתמחי קמיעא א"כ ע"כ ריפא בג' קמיעי' וא"כ ליכא למימר ההמחאה כ"א אשאר קמיעי' כמ"ש רש"י וא"כ כל אתמחי גברא דשמעתין הוי הכי וא"כ מאי קושיא. ואם קושיתם דאיך נרמז זה בדברי ר"פ דמומחה גברא דראש דבריו הוי לאותו לחש ואתמחי גברא דסוף דבריו הוי לשאר קמיעי' כיון דזהו עיקר החלוק ה"ל לפרש לא משמע כן בדברי התו' שהקשו זה דאל"כ הוי ליה להקשות במלתא דר"פ גופא לעי' דקאמר אלא כיון דאתמחי גברא כו' והיינו ע"כ לשאר קמיעי' כמ"ש וא"כ אנה נרמז זה בדברי ר"פ:
ואני ישבתי לעי' דנלע"ד דמבואר היטיב בלשונו דמומחה גברא ומומחה קמיע משמע ליה לרש"י בפי' ראשון דשניהם ביחד נעשו מומחים:
ועוד נ"ל דסבירא ליה לרש"י בפי' ראשון דלפי הס"ד דבעינן מומחה גברא ומומחה קמיע ע"כ א"א לפרש אלא כפי' זה דאי כפי' אחרון דמומחה גברא היינו שריפא ג' אנשים בג' קמיעים דנעשה גברא מומחה קשה מאי מומחה גברא איכא לענין מאי קורהו מומחה כיון דבעינן מומחה קמיע ג"כ א"כ לעולם אין סומכין על קמיעותיו וא"כ אתמחי הקמיע ג"כ ולא על קמיעותיו החדשות א"כ למאי הלכתא קורהו מומחה דהרי אין המחאתו מועלת כלום דהא למאי שהומחה שהוא בקי בקמיעים כיון שהועילו ג' קמיעותיו לדבר זה לא סמכינן עליו כ"א על אותה קמיע שרפאה ג"כ ולא על שאר קמיעותיו שהומחה עלייהו ומאי מומחה גברא איכא:
ולפי' האחרון צ"ל דה"פ דודאי גברא מומחה וודאי יועילו כל קמיעותיו ומ"מ לענין שבת החמירו שאין יוצאין אא"כ כתבן מומחה גברא והלחש יהיה ג"כ מומחה:
אבל הפי' הראשון ס"ל לרש"י דסתם מומחה גברא דכולי שמעתין היינו לענין שבת לסמוך עליו לצאת בו וא"כ למה קורהו מומחה אלא על אותו הלחש לבד קאי דללחש זה הוי הוא והקמיע מומחין א"כ אין צריך ר"פ לפרט דבריו דלמאי דס"ד דבעינן תרווייהו לא משכחת מומחה גברא וקמיע אבל בכולי שמעתין דמהדרינן לאשכוחי גברא בלא קמיע וכל קמיע בלא גברא הוי אתמחי גברא כפשטיה דא"א לאשכוחי אתמחי גברא בלא קמיע אלא בג' קמיעין של ג' מיני חלאים:
ועתה הנני חוזר על דברי התו' מה שהקשו על רש"י נלע"ד קושייתם תמוה מאוד כיון דפירשו דללחש זה קאמר רש"י א"כ מה הקשו דלקמן אמרינן דלא אתמחי גברא ממ"נ איך פירשו לא איתמחי גברא אי ר"ל להאי לחש מאי נפקא מינה בהמחאתו כיון דאתמחי לחש זה אפילו מכל אדם כדפי' רש"י בהדיא מכ"ש ממומחה ואי לא איתמחי גברא פירושו לשאר לחשים א"כ אין קשה כלום דלעיל ללחש זה מיירי וצריך ע"כ לפרש דבריהם כמו שכתבתי לעיל דהקושיא היא איך קאמר לעיל דמומחה גברא והכא קאמר דלא הומחה וה"ל לפרש דהומחה לאותו לחש ולא הומחה לאחרים ואע"פ שדחיתי פירוש זה לעי' מ"מ א"א לפרש לע"ד בענין אחר:
ד"ה הא לאמחויי קמיעא כו' כבר יישב כל הקושיות הללו ובדבור שאחריו החכם מהרש"א ז"ל בספרו ולע"ד דבריו נכונים:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |