אילת השחר/שבת/סא/א
דעבד הכי עבד כו'. אע"ג דר' יוחנן אינו תנא, [כמש"כ תוס' כתובות ח' א'], מ"מ אפשר לעשות כמותו, כיון שכאן אינו דבר שמן הדין אלא מדת חסידות, ועיין תוס'. ומסתבר דמי שלא עשה כן לא עבר עבירה. ועיין ב"י (סי' ב') שכתב דהפוסקים השמיטו דין זה דסברי כרב יוסף דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד, והב"ח הקשה עליו דא"כ היה צריך להביא דין זה שהרי מי שעושה כמר צריך לעשות כן לעולם, וכענין דעבד כמר עבד האמור בפלג המנחה, ומש"ה העלה דסברו הלכה כרב אשי שאין להקפיד בכך. ואפשר עוד לומר דכיון שהוא רק ענין של מדת חסידות זה לא העתיקו הפוסקים.
הרוצה לסוך כל גופו סך ראשו תחלה. ולגבי רחיצה לא הוזכר שראש תחלה, ומיהו מצינו לגבי רחיצה כמה פעמים לשון פניו ידיו ורגליו, הרי שמקדים רחיצת הפנים לרחיצת שאר הגוף.
והעירו למה אין למדין מתפלין שמקדימין יד לראש, וה"נ היה צריך להקדים סיכת ידיו לסיכת ראשו, כדילפינן קדימת קשר שמאל לפני ימין, וי"ל דמש"כ בתחלה וקשרתם דהיינו להקדים תפלין של יד לתפלין של ראש הוא משום מעלין בקדש ולא משום שהיד חשוב יותר.
ולענין לבישה לא הוזכר שיש להקדים לבישת כיסוי הראש לפני הבגדים, ואדרבה בברכות (דף ס' ב') מבואר שלבשו הבגדים לפני שפרס סודר ארישיה, וביאור הדבר נראה שבלא בגדים הוא בושה, משא"כ בלא כיסוי הראש שאין בו בושה כ"כ.
ת"ר איזהו קמיע מומחה וכו'. הנה עיקר הדבר דקמיע מומחה הוי מלבוש אינו מובן, דאמנם הוא צריך לו, אבל הרי פשוט שלא כל דבר שצריך לו נעשה מלבוש (עיין משנ"ב סי' ש"ג ס"ק כ"ה), ופשוט דמי שיקח לחם בידו אף שצריך לו מאד דאינו נחשב כמלבוש, ומאי שנא מקמיע דהוי כמלבוש.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |