מגיני שלמה/שבת/מו/ב
מגיני שלמה 
שבת מו ב
ד"ה והתנן קשיא לר"י כו' הנה תחילה אומר כי לפי' ר"י ז"ל ד"ה ר"ש אמר שפירש דדייק אביי דר"ש תרתי אית ליה אין רואין מומין וגם מוקצה וכן כתב פ' אין צדין אלא שנראה מפירושו דמי יימר דמזדקק ליה חכם הוי פירושו דוודאי לא יזדקק לי' דאין רואין מומין בי"ט כמ"ש ד"ה מי יימר ודבור שאחריו וא"כ יש לדקדק מאי קשה ליה לר"י לפרש כן ולא פי' כפשטיה דר"ש תרתי אית ליה אין רואין בי"ט וגם אית ליה מוקצה כפשטא דשמעתא מטעם מי יימר דמזדקק ליה חכם כי היכי דפריך מהפרה ושאלה מטעם מי יימר כמו שהקשו התו' לקמן ולפי זה לא יקשה כלום. וכבר ראיתי שנדחקו כל מפרשי התו' לתרץ מאי פריך משאלה לפי זה דהתם למה לא יזדקק חכם כיון דליכא אסורא עיי' בדבריהם. וצ"ל דקשי' ליה לר"י דאם איתא דטעמא דר"ש משום מוקצה א"כ תקשה לר' יודא נהי דס"ל דרואין מומין מ"מ יאסור משום מוקצה דהא בכל דוכתא מחמיר ר"י במוקצה טפי מר"ש וכמו שהקשו התו' קושי' זו פ' אין צדין אלא ודאי אין כאן מוקצה כ"א מחמת איסור ראיית מומין ולר"י לא ס"ל דאסור כלל וליכא מוקצה כמו שתרצו התו' ז"ל שם אבל מדברי רש"י נראה לקמן דמי יימר לא הוי מטעם איסור ראיית מומין שהרי פי' ד"ה הכא מי יימר והדיוטות לא מצו למשרייה לבכור אלא מום הידוע לכל דקשי' ליה דיתירו אותו ג' הדיוטות א"כ משמע דאם היה מום הידוע מצו למישריי' וזה אינו דהא אין רואין מומין אפי' אם נדחק ונפרש דכוונתו על קושי' התו' דלמה לא אמר מי יימר דמזדקק ליה ג' הדיוטות דהא גם ההדיוטות אין רואין בי"ט א"כ אדרבה קשיא ליה איפכא דגם ההדיוטות אין מתירין וע"ז תירץ דגם בחול אין מתירין אלא במום ידוע והכא מיירי משאר מומין דע"כ צריך לפרש דברי התו' כן כמו שכתב החכם מהרש"א ז"ל מ"מ לעיל ד"ה מי יימר פי' רש"י ז"ל בהדיא שמא לא ימצא חכם לראות אם מום קבוע או לא ומהו שמא לא ימצא חכם אפי' ימצא לא יראה וגם לא נזכר בדבריו שום רמז מאין רואין מומין וברור הוא דאין כוונתו כך:
לכ"נ דרש"י ס"ל דטעם דר"ש משום מוקצה נמי בלא איסור ראי' מומין שהוא מוקצה מטעם מי יימר כמו שאלה והפרה וא"כ בשמעתין דפריך ר"ש אדר"ש מטעם מוקצה פי' הכל אמוקצה ולא הזכיר איסור ראיית מומין דבשמעתין לא נחית לזה אע"ג דהאמת דטעם ר"ש משום תרווייהו וכמ"ש בע"ה ומה שהקשה ר"י דבכל דוכתא מחמיר ר"י יותר מר"ש במוקצה ס"ל לרש"י דהיינו היכא דאיכא מוקצה אבל כאן ס"ל לר"י דליכא מוקצה כלל כיון שיש בו מום קבוע מעי"ט דבה דווקא שרי ר"י כמ"ש התו' ד"ה מי יימר דנפיל א"כ לא אסחיה מדעתיה והזמין לו חכם מעי"ט או ימצאהו בלתי ספק כיון שאין צריך עיון כלל שהמום ידוע ור"ש לית ליה האי סברא וכה"ג מצינו לקמן דף מ"ז גבי פמוט לדברי המתיר אסור לדברי האוסר מותר ופי' ר"ת ז"ל דהמתיר הוא ר"ש והאוסר ר"י א"כ ס"ד דר"ש מחמיר יותר אע"ג דלמסקנא לא קיימ' הכי מ"מ לאו מהאי טעמא אלא דאשכחן ברייתא דגם ר"י אוסר ועוד דגם למסקנא לא אסר ר"י מטעמא דר"ש כ"א מטעם מוקצה מחמת איסור ולא מחמת גדלות ור"ש אוסר משום גדלות הרי שיש מוקצה לר"ש מה שאין לר"י וכ"ת א"כ מנ"ל דר"ש ס"ל אין רואין דלמא טעמיה משום מוקצה לחודיה י"ל חדא דהא התם בברייתא דר"ש בן מנסיא מבואר דס"ל לר"ש דאין רואין דהא ר"ש ב"מ הביא דברי ר"ש כמבואר שם בפי' רש"י ועוד דדייק מדלא קתני סתם ר"ש אומר אין זה מן המוכן דמשמע שהוא מוקצה ולמה הזכיר כלל כל שאין מומו ניכר שפירושו דלא אתחזי לחכם מעי"ט אם מום קבוע או עובר כדמפרש התם בשמעתין למה ליה להזכיר ראיית אתמול כלל אלא דראייה מאתמול בעינן ומדקתני אין זה מן המוכן ולא קתני אוסר סתם ש"מ דאית ליה מוקצה גם כן כמ"ש התו' וא"כ פריך כיון דלר"ש מחדא טעמא לא הוי אסור כ"א מתרי טעמי והא ר"ש לית ליה מוקצה ואזלא ליה חדא טעמ' וא"כ נתישבה קושית הרשב"א דהכא גבי טבל ליכא מוקצה כ"א מחמת איסורו והאסור אינו אלא מדרבנן ואם עבר ותקנו מתוקן הוי מוכן וכן משמע לישנא דרש"י לעיל. ד"ה מוכן הוא שאין בו מוקצה אלא אסורו ואם בא א' כו' ובביצה ס"פ המביא מבואר בדבריו יותר ד"ה הא קמ"ל דטבל כו' עד קמ"ל כיון דהגבהת תרומה ומעשר אינו אלא מדרבנן אין זה מוקצה מחמת איסור וה"ה התם בבכור אי הוי המוקצה מחמת איסור ראיה לחוד הוי מוכן דאם עבר ובקרו הוי מבוקר אלא שאינו מבוקר ואסור לשוחטו משום מוקצה נמי דמי יימר שימצא חכם אף בלא איסור ואינו מבוקר אין ר"ל מחמת שעבר אין הביקור כלום אלא שאסור לשוחטו וכדפי' רש"י שם מבוקר ושוחטו לכתחילה ואפי' לפי' רש"י דביצה דמשמע מדבריו דר"ש לית ליה מוקצה כלל וכל טעמו אינו אלא אסור ראיה ואין זה מן המוכן ר"ל שאין מוכן להתירו כדפי' שם. ואם נזכה ניישב שם דבריו בע"ה מאי דקשיא עליה מהא שמעתא כמו שהקשו התו' ע"ש מ"מ נ"ל לישב קושית הרשב"א דהתם כיון שאסרו לראות מומין בי"ט א"כ בכלל הגזירה היתה ג"כ דאסור לו לשחוט ולעשות מלאכה בי"ט דהוי שלא לצורך כיון שאסור לאוכלו א"כ נהי דעבר ובקרו מ"מ לא התירו לו לעשות המלאכה בי"ט כיון שזה ג"כ היתה בכלל גזירת' דהא בהא תליא דוגמ' לדבר גבי ביצה שנולדה בי"ט ראשון של ר"ה אם מותר לאכלו בי"ט שני דקאמר רב יוסף בביצה דף ה' כיון דביצה היתה בכלל גזרת עדות צריך מנין אחר להתירו ונהי דאביי קאמר כיון דביצה לא הוי במנין אלא דתלי בעדות אי אישתרי עדות אישתרא ביצה היינו משום דליכא שוב איסורא כלל דאישתרא עדות אין כאן י"ט כ"א יום א' ואין כאן איסור בביצה אבל זה שעבר על דברי חכמים לא התירו לו לעשות מלאכה בי"ט אשר לפי גזרתם הוא מלאכה שלא לצורך אבל כאן דאין כאן מלאכה אם עבר ותקנו מותר לאכול ועי"ל דאין לדמות הגזירות דהכא לא חשו חכמים שיעבור במזיד ואי איתרמי לא חיישינן לאוסרו במזיד שלא יעבור פעם אחרת דלא שכיח שיעבור אבל איסור ראיית מומין שאין האיסור פשוט כ"כ בעיני ההמון ולא עוד אלא שר"י מתיר לגמרי דליכא שום איסור כלל החמירו טפי ואסרו אפילו אם עבר דלא ] ליתי למסרך וכה"ג איתא בכמה דוכתי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |