מגיני שלמה/פסחים/כד/ב
מגיני שלמה 
פסחים כד ב
ד"ה צירעה פ"ה דהא דכתיב בקדושים כו' וקשה דפ' ד"מ כו' לעד"נ דודאי דרומשת על הארץ הוי נמי פירושו דבר הרומש על הארץ כמ"ש רש"י בהדיא בפי' החומש בפרשת בראשית רמש שהם שרצים (שהם) נמוכים ורוחשים על הארץ אבל בקדושים לא כתיב תרמוש על האדמה אלא תרמוש האדמה משמע שהאדמה רומשת אותם ע"כ פירשו שהאדמה מולדת ומרבה אותם לשון פרו וישרצו דמתרגמינן נפישו ואיתילידו וכן ושרץ היאור צפרד' מתרגמי' וירבי נהרא ואינו לשון רחישה ורמישה חד לישנא א"כ הוי תרמוש כמו תשרוץ ואע"ג דגם בקדושים מתרגם תרחיש מאן לימא לן דתלמודא ס"ל הכי כדאשכחן בכמה דוכתי:
שם ד"ה אלא הכא כו' עד מי' תימא אמאי אמר דזיעה בעלמא הוא והא טעם כעיקר דאורייתא ולא הבנתי קושיא זו דמאן לימא לן דטעמא דפירי הוא קיוהא בעלמא כדאמרינן בהמוכר פירות שמרים שיש בהם טעם יין מהו ומשני מי סברת חמרא הלא קיוהא בעלמא הוא משמע שאם היה בו טעם יין היה מברך בפה"ג אבל כיון שאינו אלא קיוהא מברך שהכל ה"נ לענין איסור' ולא אסרה תורה אלא טעם הפרי ממש ולא זיעה היוצא ממנו שזה אין בו טעם פרי אלא קיוהא שלו הוי כמו הפרי לא שהפרי עצמו נותן בו טעם:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |