מגיני שלמה/פסחים/ה/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
מהר"ם חלאווה
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
פני יהושע
בית מאיר
חתם סופר
מלך שלם

מראי מקומות
חומר עזר
שינון הדף בר"ת
שאלות חזרה


מגיני שלמה TriangleArrow-Left.png פסחים TriangleArrow-Left.png ה TriangleArrow-Left.png א

דף ה' ע"א

ד"ה דהא איתקש וכו' עד וקשה לרשב"א אמאי לא יליף כרת להשבתת שאור מדאיתקש לאכילת חמץ ולעד"נ לישב עם דברי התוס' עצמן שכתבו לפני זה דלא הוקשה אכילת חמץ להשבת' שאור דמו' שעות ולמעלה וא"כ תקשה למאי הלכתא כתב רחמנא אכילת חמץ גבי השבתת שאור דו' שעות ולמעלה שהרי כתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם כי כל אוכל חמץ ונכרתה וביום הראשון הא אוקמינא לערב י"ט והוא לא איתקש כמ"ש אלא ש"מ למעוטי כתביה דאוכל חייב ואינו משבית פטור מדשבקיה להשבתה דרישא וחייב באוכל והכי איתא בכמה דוכתי דאיפכא ליכא למימר דפתח בהשבתה וסיים באכילה דשוין הן כדאמרינן בכל דוכתא כגון פרק קמא דביצה פתח בשאור וסיים בחמץ לומר לך זהו שאור זהו חמץ ופ"ק דב"ק פתח בנגיחה וסיים בנגיפה וכו' דהכי ליכא למימר הכא דהא השבתה דעי"ט לא איתקשא כמ"ש אלא ע"כ צ"ל איפכא דכתבי' למעוטא דדוקא אוכל חייב ואי כתביה בפני עצמו לא הוה ידענא מיעוטא והשתא ידענא מדשבקיה להשבתה וכ"ת מנלן לתלמודא דלא איתקש דלמא איתקש ומנלן לתלמודא דהשבתת שאור דז' ימים אתי להיקש ודעי"ט למיעוט' אימא דתרווייהו להיקש אתי ולפום ריהטא קושיא היא על פי' התו' י"ל דתלמודא דייק דאכילת חמץ קאי אאכילה דז' ימים כדכתיב בהדיא מיום הראשון עד יום השביעי וא"כ אין עניינו להשבתת שאור דו"ש וטפי ה"ל לקרא לאקושי אכילת חמץ דו"ש לר"י ולר"מ פשיטא דא"א למדרשיה להקיש כלל דהא לדידיה אינו עובר בלא כלום באכילה מו"ש ולמעלה ועוד דפשיטא דאהשבת' דעי"ט ליכא לחיובא כרת דאינו אלא עשה דתשביתו ולא מצינו בכל התורה כרת בעשה כ"א בפסח ומילה דכתיבי בהדיא כדאית' ריש פ"ק דכריתות אבל היכא דלא מצינו בהדיא לא מוקמינן ביה כרת כיון דפסח ומילה חידוש הן לא ילפינן מנייהו וא"כ מוטב לאוקמא לדרשא אחריתא כמ"ש וכ"ת עדיין לא ידענא מיעוטא כ"א להשבתת שאור דעי"ט ומנ"ל מיעוטא דשאור דז' ימים. לאו קושיא היא דא"כ הדרא קושי' לדוכת' למה שבקיה להשבתה וסיים באוכל ה"ל לסיומי בהשבתה דז' ימים אי ס"ד דחייב כרת אהשבתה דז' ימים ומה ענין אכילה דז' ימים להשבתה דעי"ט אלא ש"מ דוקא אוכל בז' ימים חייב ולא משהה:

ועי"ל דכרת דחמץ הוא מיותר לגמרי דהא כתיב כרת גבי מחמצת ולקמן פרק כל שעה דף כ"ח דרשינן אין לי אלא שנתחמץ מאליו מחמת דבר אחר מנין משמע דמאליו הוי מסתבר טפי וכן משמע התם מדברי ריב"א ז"ל וא"כ קשה למאי הלכתא כתביה לכר' דהא נפקא מק"ו דמחמצת דהא בתורת כהנים דדריש מחמצת לשאור שקיל וטרי דנכתב חמץ ולא בעי שאור דאתי מק"ו כמו שהביא רש"י ז"ל בפי' החומש ותירוץ דהתם לא שייך הכא וא"כ ר"י דדריש לנתחמץ מחמת ד"א תקשי ליה אלא להכי אתא למעוטי השבתה דלקמן ריש פרק אלו עוברין דרש ר"א להאי קרא נמי למעוטי תערובות חמץ מחמץ ה"נ נדרוש מאוכל למעוטי השבתה ואין להקשות לנתחמץ מאליו דז"א כיון דבלאו הכי כתב לחמץ ומחמצת ודרשינן מחמצת למחמת ד"א א"כ פשיטא דגם בכרת הוי פירושו הכי ואצ"ל לר"י דדריש מדאפקיה בלשון מחמצת:

שם ד"ה דברי ר"י תימא דתנא דבי ר"י נ"ל מקרא אחרינא וכו' ולע"ד אומר דמאן לימא לן דתנא דבי ר"י נפקא ליה מהאי קרא דהא בהאי קרא לא מוכח דמיירי בעי"ט דהא י"ט פשיטא דנקרא ראשון כדכתיב מיום הראשון כו' תדע דהא לא קאמר תנא דבי ר"י אלא מצינו שנקרא ראשון שמצינו פעם א' שנקרא ראשון וכ"ש שנקרא י"ט ראשון ראשון וא"כ מנלן דאי"ד קאי ואפשר דהתוספות לטעמי' ס"ל דאביי דייק מיתורא דקרא וא"כ גם תנא דבי ר"י יליף בג"ש מדאייתר קרא ש"מ לעי"ט דלי"ט לא צריך קרא וא"כ גם תנא דבי ר"י נפקא ליה מרומיא דקראי דאביי אלא דאביי נפקא ליה מאם אינו ענין. א"כ ע"כ ראשון קודם משמע ותנא דבי ר"י ס"ל דכתביה לג"ש ולישנא לא משמע הכי דהל"ל נאמר כאן ראשון ול"נ דלא הביא התלמוד תנא דבי ר"י דהוא יליף מהא אלא גם תנא דבי ר"י אית ליה ילפותא אחריתי אלא דמביא אמלתי' דאביי דקאמר לרבות ליל י"ד משמע דפשטי' דראשון משמע י"ט אלא כיון דליכא למידרשיה אי"ט ע"כ לרבות אתא קודם לכל ז' כדפירש רש"י ז"ל אע"ג דלא מצינו בשום מקום כן הוי ע"כ הכי ודבי ר"י תנא דמצינו לי"ד שנקרא ראשון א"כ נוכל לפרש פשיטא דקרא אי"ד כמו אי"ט אלא דבלא ילפותא אמרינן מנלן דאי"ד קאי דלמא אי"ט קאי והשתא דאית לן ילפותא הוי פשטא דקרא אי"ד ולא צריך למימר מכח על כרחך ולא מייתי תלמודא אלא לחלוק על אביי דיליף מכח ע"כ הא דתנא דבי ר"י הרי אביי מצי למימר כפשוטו כמו תנא דבי ר"י לשיטתו ונ"ל דגם מדברי רש"י משמע הכי מדכתב גבי ילפותא דר"נ ב"י זה ראשון דמעיקרא משמע דבלאו רומי' דקראי אהדדי משמע ראשון וכו' ולא פי' כן בתנא דבי ר"י דבלא רומיא דקראי משמע דתנא דבי ר"י בעי ילפותא אחריתא ולא יליף מהא ואפשר דגם התוס' ס"ל הכי אלא די"ל מדמייתי לה אמלתא דאביי דנפקא ליה מכח ע"כ ודבי ר"י אמרי בלא ע"כ משמע דאמרי הכי מהא ילפות' דאביי ולע"ד אין כאן הוכחה דאיכ' למימר כמ"ש דמדתנא דבי ר"י לשיטתו נוכל לומר כן גם אביי לשיטתו:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף